רב פעלים/ג/יורה דעה/כז

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אשה אחת אמרו לה שמת אחיה בעיר בצרא והיא בשמעה עשתה בכיה וצעקה גדולה וטפחה ידיה על פניה והיה לה חמום גדול אך לא עשתה קריעה, כי פה העיר בגדא'ד אין נוהגים הנשים לעשות קריעה באנשים כלל, ואחר שתי שעות בראותם כי צר לה מאד חזרו ואמרו לה שקר היתה השמועה הזאת, אך היא לא האמינה בדברים אלו האחרונים, וזה הדבר היה ביום טוב שני של עצרת, והיא היתה יושבת בכפר אצל ציון אדונינו עזרא הסופר זיע"א, ואח"כ באה לביתה והשמועה הזאת באה גם אל אמה ואחיה שהיו יושבים בעיר בגדא'ד ונהגו אבלות קודם ביאת האשה בשני ימים ובבואה לבגדא'ד לא הלכה לבית אמה ואחיה, ולא הגידו לה שהשמועה אמת עד אחר ביאתה בארבעה ימים והיא חולה שאם תשב ז'. ימים מיום השמועה השנית קשה עליה הדבר מאד יורינו איך יעשו לזאת האשה ושכמ"ה:

תשובה. נראה כי השמועה הראשונה שהגידו לה במות אחיה והיא עשתה חמום בעת ההיא שבכתה וטפחה על פניה כמנהג וצעקה צעקות גדולות עד מאד עד קרוב שנתעלפה לפ"ד השואל, מהניא לה ומונין לה שבעה מאותו היום, ואע"פ שאח"כ חזרו וכחשו לה השמועה מיראתם עליה שראו גדל צערה מאד, מ"מ הידיעה שהודיעו לה תחלה היתה אמת, ומנהג הנשים של עיר בגדא'ד אין עושין קריעה כלל והיא עשתה חמום בבכיה וצעקות גדולות כמנהג הנשים וא"כ די לחשוב לה שבעת ימי אבלות מעת השמועה שהשמיעו אותה בתחלה, ואין חוששין לדבריהם האחרונים שכזבו לה, וכ"ש שלפ"ד השואל היא לא האמינה בלבבה לדבריהם האחרונים:

וקרוב לזה נמצא להרב הגדול מהרח"ף ז"ל בס' חיים ביד סי' קי"ט, מעשה באשה שמתה אחותה בע"ש שהיה יום שלפני עצרת, ובהיותה טרודה בצרכי ביתה לא ידעה, ובשעה תשיעית מהיום שמעה שמתה אחותה ועשתה בכיה וצעקה ולא מצאה מי שיעשה לה קריעה ועתה בליל מוצאי שבת עצרת שואלים הלכו אם צריכה לעשות קריעה ואבלות, והשבתי כיון דנתחממה בעת ההיא בערב שבת ובשביל שלא מצאה מי שיעשה לה קריעה לכך לא קרעה, לכן כיון שפגע בה הרגל בטלה ממנה גזרת שבעה, ואינה צריכה לא קריעה ולא אבלות כאשר תמצא הדבר מפורש להרב המופלא מהר"א הכהן ז"ל, הובאו דבריו בספר פני מבין ח"ב דף מ"ד והסכים עמו הרב המחבר ז"ל שם, ע"ש בארוכה. וכמו כן ראיתי להרב בית עובד דף רכ"ב ע"א אות מ"ח דדעתו מסכמת לזה והא ודאי אין הפרש בין היכא דהוה מחמת אונס דסכנה בחולי, להיכא לא מצאה מי דיקרע לה, אלא הכל תלוי באם היתה דעתה צלולה ונתחממה וזה היה כבר כן כנז"ל וכו' ע"ש:

עוד כתב הרב הנז' בסי' קי"ז דף קכ"ג ע"ג ואי בעינן ידע לבד אפילו לא התחיל להתאבל או בעינן נמי שיתחיל להתאבל, ואם ידע ולא התחיל לא מהני, ומהני מיום שהתחיל להתאבל, הנה על זה ראיתי לרב אחאי עמיתינו בתורה הרב מחנה לויה סי' ע"ג דף ל"ו, דנראה דעתו דעת עליון דסגי בידע לבד אפילו לא נהג והתחיל להתאבל יע"ש בד"ק, וספר מחנה לויה אינו מצוי אצלינו כדי לדעת טעמו:

ועל כן נראה בדין השאלה דידיעה ראשונה שהיתה לאשה ההיא סגי לה, ומה ששקרו עליה לכזב את השמועה אין זה מזיק לדבר זה, ויש לחשוב השבעה מעת שמועה הראשונה, ולפי מנהג עיר בגדא'ד דאין הנשים נוהגין לעשות קריעה כלל, ואין לנשים סימני אבלות כי אם חמום של בכיה וצעקות גדולות וטפוח על ראשיהם וזו כבר עשתה כל זה חשיב התחילה, ואם יש חולק על זה הלא הלכה פסוקה היא דהלכה כהמקל באבל, וכ"ש דאשה חולה היא, והשי"ת ברחמיו יגדור פרצות ישראל ויאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.