רב פעלים/ג/יורה דעה/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה כמדומה שהיא מעיר סנגפור[1], בס"ת שנמצא שם שכתוב בו אות אחת של למ"ד שהיא קטנה בכמותה משאר אותיות שבס"ת הן בעובי הן באורך ורוחב שלה והיא כתובה בלי שום שינוי ורק היא קטנה והוצרך הסופר לכך מפני כי למעלה אות עי"ן שיורד למטה הרבה וחשש פן יפגע הלמ"ד בעי"ן לכך כתבו כך, ושאל השואל אם כשר בכך או"ד צריך לגררו ויכתוב למ"ד אחר השוה לשאר אותיות ורק יזהר שלא יפגע באות עי"ן שלמעלה ממנו, יורינו ושכמ"ה:
תשובה בהשקפה ראשונה אמרתי דאין לחוש בזה משום מנומר כי באות אחת בלבד לא מחזי מנומר, ורק אפשר דיש לחוש משום דנראה האות הזה מאותיות קטנות כמו אות א' זעירא של ויקרא אל משה ואפשר שדבר זה מעכב שלא לעשות בתורה אותיות קטנות במקום אותיות גדולות וכן להפך כי אם רק כפי הכלל המסור לנו מפי חז"ל על כן נבא לברר זה וזה החלי:
מצינו במנחות (דף למ"ד ע"א) דת"ר אל ימעט את הכשב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה ופסק לה הטור ז"ל בסי' רע"ג וכתב פירוש לא יעשה אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה כדי שישאר שיעור גליון ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה כגון פרשה סתומה שצריכה להיות פתוחה באמצע וכתובה משני צדדין לא ימעט הכתב כדי להתחיל בסוף עכ"ד, ועיין פרישה וכן פסק מרן בשולחנו הטהור (סי' רע"ג סעיף ב') ע"ש, ועיין ש"ך (סק"א) וכתב הט"ז (סק"ב) זה לא יעשה שלא יראה ככתב מנומר וכו' ע"ש, והרב נימוקי יוסף ז"ל כתב לא ימעט הכתב כלומר אע"פ שאמרנו דבעינן שיהיה בין שיטה לשיטה כמלא שיטה אעפ"כ אין למעט הכתב שיכתוב אותיות קטנות בשיטה העליונה או התחתונה או האמצעית דכיון שיהיה מקצת השיטין בכתיבה גסה ומקצתן בכתיבה דקה אין זה הדר עכ"ל ע"ש:
והנה מרן ז"ל שם בסעיף ה' כתב כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר משמע דקאי גם על זה הדין דלא ימעט הכתב אשר כתבו מרן בסעיף ב'. מיהו בגמרא שם בדף כ"ט ע"ב גבי ס"ת שיש בו טעיות בכל דף תניא שלש יתקן ארבע יגנז וקאמר בגמרא ה"מ חסירות אבל יתירות לית לן בה, ושאל בגמרא חסירות מ"ט לא א"ר כהנא משום דמחזי כמנומר ע"ש, וכתב הרב מנחת כהן ז"ל בשיטתו שם וז"ל אבל יתירות לית לן בה, פירש רש"י אלא גוררין וקשא הלא אין בין אות לאות אלא שיעור כחוט השערה ועתה נחלק התיבה וי"ל דיכול להאריך האות שלפניו עיין טור יורה דעה (סי' רע"ט), וקשא דא"כ כשחסר אות אחת נמי ימעט הכתב שלפניו, ויש לומר דלקמן תניא ולא ימעט מפני הריוח וכו', אבל לרבות אם אי אפשר בענין אחר ש"ד, ולמעט אפילו בדיעבד פסול וזה שמחלקינן בין חסירות ויתירות עכ"ל ע"ש. נמצא מפרש האי דינא דברייתא דלא ימעט את הכתב לעכובא דאפילו בדיעבד פסול משום דאם ממעט מחזי כמנומר טפי מן המאריך, ונראה דהיינו טעמא משום דהבא למעט צריך לכתוב גוף האות קטן בכמותו בעוביו ברחבו ובארכו ולכן הוי משונה טפי משאר אותיות שאצלו ומחזי טפי כמנומר משא"כ אם מגדיל האות שמושך אותו ביותר העובי שלו שוה עם שאר אותיות ורק הוא מושך אותו יותר אין בזה השינוי חשיב מנומר גמור, ולהכי כל היכא דא"א בענין אחר שפיר דמי:
וראיתי להמרדכי בהלכות קטנות שהביא דברי הגמרא הנז' דאמר ה"מ חסירות אבל יתירות לית לן בה, והביא על זה לשון רבינו שמעון ז"ל שכתב וז"ל ואם תאמר איך יתקן הא אמרינן במסכת סופרים עירב האותיות או הפסוק באמצע השם יותר ממלא אות קטנה שהוא שיעור בין תיבה לתיבה לא יקרא בו לפי שנראה כשתי תיבות וי"ל אחר הגרירה אם יוכל להאריך האותיות מלאחריהם או מלפניהם כשר הדבר בעיני, ואם לאו ימחוק ואות אחת גדולה יכתוב במקום השתים. ושאלתי לרבי ואמר לי דההיא דשמעתין איירי בענין שיכול למלאת האויר על ידי שיאריך האותיות, וההיא דמסכת סופרים מיירי שאין יכול להאריך. ודוחק מה שפירש נמי שימחוק האותיות אין נראה דא"כ בחסירות נמי יכול למחוק ולכתוב קטנות. ועוד דההיא דמסכת סופרים אמאי לא יקרא בו יעשה כן. ואם היינו מפרשים לא יקרא בו עד שיתקן ניחא וכו', ועל כל הפירושים ק"ל דאיך יוכל לעשות הכתיבה דקה או גסה יותר משאר הספר והא אמרינן לקמן לא ימעט הכתב לא מפני ריוח שלמטה ולא מפני ריוח שלמעלה, ואין נראה לחלק בין אורך לרוחב, ואין לחלק בין כתיבה קטנה לגדולה. והא דאמרינן מקצר והולך ר"ל שיטין כדפירש רש"י ז"ל, ועוד היותר יש לפסול כשאותיותיו קטנות או גדולות שיש לטעות שהם מאותיות שהם הל"מ דדינם להיות קטנות או גדולות עכ"ל ע"ש, נמצא כאן בדבריו הנז"ל מפורשים תרי חששות שהצעתי בנ"ד התחלת דברי בהשקפה הראשונה והם הא' משום דמחזי כמנומר, והב' כל שהוא כותב האות קטן יש לפסול משום דמחזי שהוא מן אותיות שדינם להכתב זעירות כמו א' של ויקרא וכיוצא:
והנה מצינו לרבינו הטור ז"ל בריש סי' ער"ה שכתב פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה ואם שינה פסולה וכתב הרמב"ם שאין לו תקנה וא"א הרא"ש ז"ל כתב דמועיל לו תיקון אלא שאיני יודע איך יתקן עוות הפתוחות וסתומות, כי היה צריך למחוק הרבה לפניו ולאחריו שמא יזדמן לו שֵם. וגם היה צריך למעט הכתב בשביל ריוח שבין פרשה לפרשה ודבר זה אסור ע"כ, וכן פסק בש"ע סעיף א' פרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה שעשאה פתוחה יגנז, וכתב מור"ם י"א דמותר לתקנו כמו שאר טעיות, וכתב הט"ז סק"ב יגנז הטעם דא"א לתקן שאז צריך למחוק קצת תיבות ולמעט הכתב שיכתוב כתב קטן בשביל זה, ואין זה הידור כמ"ש בסי' רע"ג ס"ב, לא ימעט הכתב וכו', וזהו דעת הרמב"ם אבל היש אומרים שהוא דעת הרשב"א ס"ל דההיא דלא ימעט הכתב אינו אלא לכתחילה שיזהר בזה שלא יבא לידי כך אבל בדיעבד כשר למעט וכמ"ש שם עכ"ל ועיין מ"ש הט"ז עוד בסק"ג בביאור דעת הרא"ש ז"ל דס"ל שאם יכול לכוין שלא ישתנו האותיות מוטב אלא שהוא דבר שאינו מצוי לתקן ע"ש, והש"ך בסק"ב כתב כדעת הרא"ש דבדיעבד אינו מעכב אם מחק ומיעט הכתב וכ"כ בב"ח ע"ש:
והטור ז"ל סוף סי' רע"ט כתב שאלה לא"א הרא"ש ז"ל לפי שנוהגין לעשות ס' שיטין וכו'. תשובה לא יתכן בעיני למחוק ב' שיטין או ג' ולכתוב ד' או ה' להכניס מה שדילג בממעט הכתב ומחזי כמנומר וטוב לסלק היריעה ע"כ, וכן פסק מרן ז"ל בש"ע שם דאין לעשות כן מפני שממעט הכתב ומחזי כמנומר וטוב לסלק היריעה ופירש בשו"ג ר"ל שכותב אותיות קטנות יותר משאר אותיות שבספר כדי שיחזיק מה שדילג, וכתיב תורת ה' תמימה או כולם גדולות או כולם קטנות ע"כ. ובבית יוסף שם סוף הסימן הביא מרן ז"ל דברי המרדכי שהבאתי לעיל וכתב ולע"ד נראה לגמר דודאי בשמעתין מיירי כשיוכל למלאת האויר ע"י שיאריך האותיות והא דאמרינן לא ימעט הכתב וכו' היינו לכתחילה אבל היכא דא"א לתקנו בענין אחר ש"ד עכ"ל ע"ש:
נמצא מרן ז"ל בשולחנו הטהור סי' ער"ה ס"א ובסוף סי' רע"ט פסק דגם בדיעבד יש לפסול, ואפילו לסברת המתירין בדיעבד היינו בהיכא דא"א לתקן בענין אחר וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סוף סי' רע"ט כן להדיה, וא"כ בנ"ד שהסופר כתב אות הלמ"ד אות קטנה שהיא משונה לגמרי משאר אותיות בעובי באורך וברוחב חשיב כמנומר ואין לקרות בו בכך אלא צריך לתקנו ותיקון שלו בנקל שישלחו הדפים של יריעה זו עם הפוצטה לעירנו וכאן יתקנו הסופרים את אות זה בנקל להשוותו עם שאר אותיות של הס"ת ההוא, ונראה דגם הפוסקים המתירים בדיעבד יודו בנ"ד כיון דאפשר לתקנו לא מקרי בדיעבד אע"פ שכבר נכתב וכאשר כתבתי בזה באורך בתשובה אחרת בס"ד (היא תשובה דסי' ך' נדפסה לעיל מזה):
ומה שטענתי בתחלת דברי בהאי דנ"ד ואמרתי בהשקפה הראשונה דמסתברא כיון דהוא רק אות אחד בלבד ליכא חששה דמנומר והך דינא דלא ימעט את הכתב איירי בהיכא דאיכא הרבה אותיות בכך דהיינו ארבע או חמש, נראה דאין לסמוך על חילוק זה שלא מצאתיו מפורש להדיה וגם מדברי המרדכי ז"ל בהלכות קטנות שהבאתי לעיל נראה דליתא להאי, וחששה זו ישנה אפילו באות אחד בלבד, ושו"ר לגאון אחד בספר ברכות המים בביאור סדר הגט סי' צ"ג (דף כ"ה ע"ד) דנראה שהבין דין זה איירי אפילו באות אחד בלבד:
גם בנ"ד איכא עוד חששא אחריתי שטען רבינו שמשון ז"ל שהביאו המרדכי הנז"ל והוא דיותר יש לפסול כשהאותיות קטנות או גדולות מפני שיש לטעות שהן מאותיות דדינם להיות קטנות או גדולות וחששא זו שייכה בנ"ד, והנה מרן ז"ל בב"י שהביא דברי המרדכי והשיב על טענתו לא העתיק טענה זו ולא השיב עליה כלום ואפשר דכונתו להשיב גם על זה באותו הישוב והיינו דגם זה אין לפסול בדיעבד היכא דא"א בלא"ה, ואיך שיהיה הנה חששה זו שייכה בנ"ד וכיון דאפשר לתקן צריך לתקן תחלה:
ושו"ר להגאון בני יונה ז"ל בקיצור (דף ג' ע"ב) שכתב וז"ל לא ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ושלמעלה כגון שרואה שלא יהיה לו שיעור גליון וכו', ואם אירע לו כן נוהגין הסופרים לכתוב אותיות קטנות דהיינו שארכן של אותיות מניחין כארך שאר אותיות וממעטין רחבן וכן אין ממעטין עובי הקולמוס שבקולמוס שכותבין שארי האותיות כותבין אלו ג"כ, ובזה חושבין שאינו נקרא שינוי כולי האי דבלא"ה א"א לצמצם כ"כ ואומרים דזה שכתבו הפוסקים שלא למעט הכתב וכן שלא להרחיב היינו אם ממעטין או מרחיבין אורך ורוחב האות שזה הוא שינוי הניכר, וכן אם לוקחים קלמוס אחר משונה בעובי אבל בלא"ה לא מקרי שינוי ועל זה סומכין ודוחקין קצת, וכן מרחיבים קצת בסוף השירה כדי לסיים בסוף השירה ממש וכו' ואם דבריהם קבלה נקבל ואין בזה רמז בספר, ומיהו נראה כי דבריהם נכונים עכ"ל ע"ש, ולפ"ז בנ"ד דאיכא שינוי גמור בעובי ברוחב ובאורך גם לפי הקבלה שקבלו הסופרים להאריך בהכי וצריך לתקן על כן יש להורות לשואל שיזדרז לשלוח היריעה שכתוב אותו אות למ"ד הקטנה לפה עירנו ויתקנו אותה הסופרים בנקל, וכמ"ש לעיל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |