רב פעלים/ג/יורה דעה/יט

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ס"ת שהיה בו שתי אותיות דבוקים בצידם זב"ז ולא היו דבוקים ממש אלא רק היה בניהם גויל שיעור שריטה דקה, והסופר כשבא לתקנם לגרור בסכין מן עובי צד האות חתך בסכין את העור שבין אות זה לאות זה מעבר לעבר, ומחמת כן אם היריעה עומדת ביושר אין נראה סדק במקום שחתך אלא נראין מחוברים צדדי החתך אשר בין אות לאות ביחד וניכר גויל בין שתי אותיות אלו מכח ציצין היוצאין במקום החתך מן פני שטח הגויל ששוכבין זע"ז אבל אם תתעקם היריעה שנדחקת ונדחית מאחוריה נפתח הסדק שהוא מקום החתך ואין שם גויל בצדדי האותיות במקום הסדק כי מה שהיה גויל דק בתחלה קודם שחתך בסכין אכלתו הסכין בעת שחתך בה ונמצא אין כאן הקף גויל, ונסתפקנו מאחר שבעת שתעמוד היריעה ביושר אין נראה הסדק אלא נראה שיש גויל דק ביניהם מחמת ציצין של שטח פני העור אפשר לומר דלא נפסל בכך, על כן יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה. הנה בסה"ק מקבציאל חקרתי בס"ד בדין הגן שאינו מוקף מחיצות ואוכל במקום זה ומברך ואח"כ אוכל בתוך הגן במקום אחר, דלענין ברכה במקום השני הדבר תלוי בזה דאם רואה מקומו הראשון אינו מברך ואם אינו רואה מקומו הראשון מברך. וחקרתי בס"ד בהיכא דרואהו כשהוא עומד ואינו רואהו כשהוא יושב ועתה הוא יושב ואוכל דאינו רואהו מאי, אי אמרינן כיין דאם היה עומד היה רואהו לא מברך עתה כשהוא יושב אע"ג דאינו רואהו, או"ד כיון דעתה הוא יושב ואוכל ואינו רואהו יברך, וכן נסתפקתי אם עומד בתוך הגומא ואינו רואהו אבל אם היה עומד בשפת הגומא רואהו מאי ובהאי גוונא איכא הפרש טובא כי בהיותו בתוך הגומא אינו רואהו בין עומד בין יושב, ושם הבאתי בס"ד מ"ש בגמרא דזבחים דף קי"ח כל ספיקות הללו גבי אכילת קדשים בראיית שילה בעי רב פפא עומד ורואה יושב ואינו רואה מאי בעי רבי ירמיה עומד על גבי הנחל ורואה, בתוך הנחל ואינו רואה מאי תיקו, וכתבתי שם דספיקות אלו כולם שייכים בדין המגילה בסי' תרצ"ח גבי כרכים המוקפים חומה דכפרים הנראים עמהם קורין כמותם, ועוד הבאתי שם מה שיש להקשות מגמרא דמגילה דף ג' בשינוי דמשני רבי ירמיה כגון שיושבת בנחל וכו' על בעיא דרבי ירמיה עצמו דבעי בגמרא דזבחים הנז', ושוב עשיתי חילוק נכון בעזה"י בין הא דמגילה להא דזבחים הנז' ואסיקנא עכ"פ ברכת הפירות דמי ממש להא דזבחים וכיון דהש"ס אסיק בתיקו, כן ספיקות אלו גבי ברכות נשארו בספק ולא יברך ואם יש אדם אחר שלא אכל עדיין יברך ויאכל במקום השני ויכוין על זה, ואם לא לא יאכל במקום הב' בכה"ג כדי שלא יביא עצמו לידי ספק ברכות וכבר רשמתי זה בסה"ק בן איש חי הלכות שנה ראשונה בפרשת בהעלותך אות יו"ד ע"ש:

ולפ"ז גם בנידון השאלה הנז' יש לפסול דאע"ג דאם תעמוד היריעה ביושר אינו נראה הסדק אלא נראה הקף גויל ביניהם, מ"מ כיון דאם תתעקם היריעה מאחוריה נפתח הסדק ונראה האות בלי הקף גויל כלל ה"ז פסול מכח הספק של הגמרא דזבחים הנז'. ונראה דענין נ"ד הוא מכ"ש:

ואין לחלק ולומר התם אורחא הוא דפעם עומד פעם יושב, אבל הכא היריעה עומדת תמיד לפני הקורא ביושר ואינה מתעקמת ונדחקת מאחוריה, זה אינו, דגם הכא אורחא שתתעקם היריעה בעת קריאה של ש"ץ ונפתח הסדק ונראה לעיני הקורא יען כי לפעמים הקורא תופס בצדדי הדפים של היריעה להגביה מעט מול פניו כדי שיקרב הכתב של הדף למראה עיניו ואז ממילא תתעקם היריעה ממש ונפתח הסדק ונראית פתיחתו לעיניו, ולכן יש להורות שצריך לתקן הדבר שיגרור התיבה כולה ויחזור ויכתבנה ויצמצם הכתיבה באופן שישאר הקף גויל חוץ לסדק:

ושו"ר להגאון מהר"י הלוי ז"ל בסי' פ"א דף קע"ב שנשאל בס"ת שיש בו סדק בגויל שמפריד אותיות של אלהיך ואינו עובר הסדק מבחוץ ורק מצד הכתב והוא מהודק ביותר ואינו ניכר אם אינו מגביה האות באצבעו מאחורי הגויל, והשיב הרב ז"ל שם בדף קע"ד להתיר מטעם זה והוא משום דהספר עשוי מגויל שהוא העור שלם ועל פני התיבה עובר סדק אחר דק מאד שאינו ניכר רק ע"י הבטה דקה לדייק בו היטב כמעט שלא יתואר בשם סדק רק שריטה, אבל גוף הגויל הוא קיים וטוב ומראהו ככל שאר היריעה כי השריטה הזאת אינה אלא רק על פני שטחיות הגויל מעט קט ואינו שוקע כלל וכל כהאי לא אשכחן בשום פוסק לפסול כי תמיד אמרו לשון נקרע, והביא ראיה לדבריו בהיתר זה מדברי מהריק"ו ז"ל שורש קכ"ב בענין הקרע שדובקין אותו בדבק דדוקא היכא שהקרע או הסדק עובר מצד לצד לגמרי אז אין דובקין אותו בדבק משום דכבר האות נפסל במה שאינו מוקף גויל והוא בא עתה להכשירו על ידי הדבק אבל כל שלא נקרע ולא נסדק גוף היריעה רק שריטה אחת בעלמא על פני שטחיות הגויל והגויל קיים אין כאן חסרון הקפת גויל כי הגויל קיים עומד כמו שהיה וכו' ע"ש, ודברי הרב מהר"י הלוי ז"ל הנז' רמזם הרב מג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"א ועיין במחצית השקל מ"ש שם ע"ש:

נמצא לא התיר הרב מהר"י הלוי ז"ל באופן השאלה דידיה אלא מכח שאין הסדק עובר מצד לצד אלא ע"פ שטחיות הגויל בלבד ואינו שוקע, ומפורש בדבריו בנ"ד שזה הסדק המעט שהוא רק על פני שטחיות הגויל בלבד אינו ניכר ואינו נראה אלא רק אם האדם ידחוק באצבעו מאחורי היריעה כנגד מקום האות להגביה האות מחמת הדחיקה שדוחק אחורי הגויל מעבר השני אבל אם תהיה היריעה יושבת ביושר ובנחת אינו נראה כל שהוא סדק ע"פ שטחיות הגויל. ואם איתא להאי סברה שצידד בשאלה דנדון דידן היה לו להרב מהר"י ז"ל לאומרה ולפחות יכתבנה לסניף, אלא ודאי פשיטה ליה להרב ז"ל הנז' דאין סברה לחלק בהכי, וכל היכא דאיכא סדק מעבר אל עבר פוסל ואע"פ שאין נראה בהיות היריעה עומדת ביושר ונחת, על כן צריך לתקן כאשר כתבנו לעיל בס"ד, ואל שדי יהיה בעזרתינו ויאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.