רב פעלים/ג/אורח חיים/לג

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. בעה"ב עשה מצה לחג המצות קודם החג, ואין מצות אלו שאוכלם בליל פסח בחיוב מצה אלא הם מצות שאוכלם בתוך ימי החג הזה, והדרך הוא דאחר הלישה מחתכין את הבצק לחתיכות קטנות כשיעור בצים גדולים ומניחים אותם על הכלי ומעבירים עליהם עץ א' שקורין שוב"ך לפתוח אותם ולעשותם ככרות קטנים דקים, והמתקנים המצות האלה היו יושבים תחת אויר הרקיע והיתה מחצלת פרוסה למעלה מראשיהם ואחד מאלו היה זורח נצוצים מן אור השמש על המצות אלו שהיה מתקנם, כי היתה המחצלת נקובה נקב דק ויצא אור השמש מן הנקב וזרח על מצה שהיה מתקן ולא הרגיש, ואחר שהרגישו העומדים אמר ברור לו שלא זרח נצוץ אור השמש, אלא על שלש מצות דוקא, והעומדים כשהרגישו בדבר תקנו הדבר שהניחו מחצלת אחרת על מקום הנקב ונתקן הענין, אך לא הבינו לאסור אותם השלש מצות אלא נאפו ונתערבו עם כל שאר המצות, וזה היה קודם פסח בארבעה ימים, ות"ח אחד שהיה דבר זה בביתו בא לשאל ממני בערב פסח על פתגמא דנא, אם נאסרו מעיקרא אותם שלש מצות, דיש לומר דוקא לישה הוא דאין לשין תחת השמש ששוהין בה הרבה, אבל תיקון מצות אלו שהוא נעשה בזמן מועט שאני, ואת"ל דנאסרו, הא קי"ל יבש ביבש חד בתרי בטיל, ואלו השלש מצות נתערבו בשוגג עם מצות הרבה שהם יותר ממאתים, ואין אדם. אחד אוכל את כולם, ושפיר יש לומר דבטלי, ורצה ממני תשובה לזה בו ביום:

תשובה. איתא בגמרא דפסחים דף מ"ב, עברה ולשה מאי מר זוטרא אמר מותר רב אשי אמר אסור וקי"ל כרב אשי, אך הרמב"ם ז"ל מפרש עברה ולשה מאי קאי על המים שלשה בחמין ולא קאי על לשה בחמה, ולכן פסק עברה ולשה תחת השמש הפת מותרת, וכן פסק מרן ז"ל בש"ע סי' תנ"ט ס"ה, ומשמע אפילו עברה במזיד, וכ"כ הב"ח אפילו לשה במזיד, וה"ר מנוח כתב מ"ש הרמב"ם עברה ולשה היינו בשוגג דאי במזיד היכי ס"ד דהפת מותרת והלא עוברת על דברי חכמים, וצריך למקנסה ע"ש. אך יש מפרשים הא דעברה ולשה דאמר בגמרא קאי גם אלשה בחמה וכנז' בדברי הרב המגיד ז"ל, וכן הוא דעת הרא"ש, וכן פסקו רי"ו והרשב"א וכמ"ש הב"ח ז"ל, וכן מצאתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל על מסכת פסחים דאכלהו קאי, וכן מצאתי בשיטת מהר"ם חלאווה שהיה בזמן הר"ן והריב"ש שכתב מסתברא דאכלהו קאי ע"ש, הרי לך דבר זה פלוגתא בין הראשנים ז"ל, ומרן שקבלנו הוראותיו נמשך אחר סברת הרמב"ם ז"ל:

והנה הגם שנפרש דעת הרמב"ם כמ"ש הר' מנוח דלא התיר אלא בשוגג, הנה נידון השאלה היה בשוגג שלא הרגישו בדבר ואחר שהרגישו תכף ומיד תקנו הדבר, ואם נבא ללכת אחר סברת הרמב"ם אית לן רבוותא דקיימי בשיטה זו דהרמב"ם, והם ראבי"ה והרא"ם ובעל הדברות והר"ש שהביאם בשבולי הלקט ודעת שבולי הלקט עצמו, וכן הוא בספר תניא סי' מ"ה, וגם ספר תורה גבן הוא מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו בשה"ט, ועיין אליה רבא וחק יעקב וחוקת הפסח:

איברא דבנ"ד יש צדדין להתיר גם לדעת האוסרין דפליגי על הרמב"ם, דהכא לאו כל הפת נעשה בחמה אלא רק ג' מצות ונתערבו עם יותר משני מאות מצות, ולפי סברת רבים וגדולים שכתבו טעמא דמלתא דאסרינן במזיד הוא משום קנס דעברה על דברי חכמים וגזרו שוגג אטו מזיד, א"כ השתא ודאי אין לאסור בנ"ד את כל הפת משום קנס אלא יסירו ג' מצות ויאכלום בחול קודם פסח עם החמץ ודי להם בקנס זה, ואין טעם לאסור הכל בכה"ג ואפילו למאן דמפרש שהאיסור הוא משום חשש חימוץ אפ"ה יש לומר נידון השאלה שאני דלא זרחה השמש על הככר כולו כי אם רק ניצוץ קטן ממנה יצא מן הנקב הקטן וזרח על מקום מועט שבככר, ולכן גם לדברי החולקין נראה להתיר בהיכא שמסיר מן המצות שלשה ככרות, ובפרט בצירוף טעס דבעינן למימר לקמן:

ומ"ש השואל לחלק בין לישה לבין תיקון אחר זה אינו דמאי סברה לחלק בזה, וכ"כ הרב שולחן גבוה: ז"ל בריש סי' תנ"ט וז"ל, ונראה דלאו דוקא ללוש אלא ה"ה שאר מלאכות נמי כגון לקטף ולערוך ולנקוב המצות נמי אסור וזה פשוט עכ"ל:

ומ"ש השואל להתיר משום יבש ביבש חד בתרי בטיל, הנה זה אינו מספיק דהא הכא הם ככרות של בעה"ב ולא בטלי, וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד ריש סי' ק"י, ועיין פר"ח שם בסק"ה, וכ"כ המג"א בא"ח סי' תמ"ז סקי"ט מהב"ח ז"ל דככר חמץ שנתערב במצה לא בטיל לכ"ע דהוי דבר שבמנין, וכ"כ הפר"ח סי' תמ"ח בשם בית מועד ככר בעה"ב של חמץ שנתערב בככרות של מצה אפילו באלף לא בטיל וכולן אסורות באכילה ובהנאה מפני שהוא דבר שבמנין, וכתב הפר"ח שכן הוא האמת ע"ש, ומה שתראה להרב ב"ד שחידש חילוק מעצמו לומר דמצות שלנו שעושים אותם קטנים אין להם דין ככר של בעה"ב, אין לסמוך על זה כי הוא הפך כל הנז' דאיירי במצות שלנו. וראיתי להרב חוקת הפסח שהביא מהרב משחא דרבותא במצה שנתחמצה ונתערבה במצות קודם פסח דמותרת דאע"ג דהמצה חשובה היינו דוקא במצה כשרה, אך עתה שהיא אסורה לפסח אזל לה כל חשיבותה, והרי היא כשאר חמץ דעלמא, וכיון שהיא קטנה גרועה מככרות של נחתום ע"ש, והרב ז"ל דחה דבריו מכל הנז"ל, ועוד הוסיף לדחות דבריו ממ"א ע"ש, ולכן אין טעם להתיר בנ"ד מדין ביטול יבש ביבש, כיון דאלו הם ככרות של בעה"ב וכאמור:

אמנם יש לעשות בנ"ד ס"ס והוא ספק הלכה כהרמב"ם ספק הלכה כחולקין ואת"ל הלכה כחולקין דאוסרין שמא הלכה כסברת ב"ד דס"ל כה"ג שהם קטנים חד בתרי בטיל, וס"ס זה הוא מתהפך, והגם דלעיל לא חשנו לסברת ב"ד. בזה מ"מ יש לעשות בה ס"ס. והנה ראיתי להגאון מש"ז בסי' תמ"ז סק"ה דכתב וז"ל ומצה חמוצה שנתערבה במצות כשרות קודם חמישית י"ל דמותר ליתן לגוי א' או לישראל לאכול, והשאר הותרו דעדיין היתר הוא וכו' ע"ש. והנה בנ"ד כבר כתבתי לעיל תיקון זה שיאכלו ממנה קודם פסח עם החמץ שלש ככרות כנגד אותם שזרח עליהם ניצוץ השמש, על כן אני מורה לשואל שכך יעשה אע"פ שהיום הוא ערב פסח הנה יכול להאכיל אותה לקטנים או לתת אותה לגוי ושאר המצות כולם מותרים, ואין פנאי עתה להאריך בדבר זה יותר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.