רב פעלים/ג/אורח חיים/לב

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. איש אחד חולה שהזהירו הרופא שלא יאכל מצה ולא ישתה יין של ארבע כוסות בליל פסח שאם יאכל וישתה יהיה ניזוק והוא מוכרח לשמוע דברי הרופא בד"ז כי הוא רופא מובהק ובר סמכה בכל דבריו וחי בהם כתיב, אך שאל את הרופא על מעט מצה דהיינו ערך ב' דרהם או שלש, וכן יין שיעור מועט ואמר הרופא שזה השיעור המועט לא יזיק לו, על כן שואלים הלכו אם מחוייב לאכול שיעור המועט הזה, כי אע"פ שאינו מקיים בזה מצוה שלימה כשיעור שלה, מ"מ יש בזה קצת מצוה, או"ד מאחר שאינו אוכל שיעור שלם אין בידו אפילו מקצת וכאלו לא אכל ולא שתה כלום. יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הלא מודעת היא באיסורי לאוין קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה וכנז' בפלוגתא דר"י ור"ל בריש פרק בתרא דיומא וקי"ל כר"י, נמצא חצי שיעור אע"ג דאין לוקין עליו איסורא איכא, ודכוותה במ"ע בעושה חצי שיעור המצוה לא נתפרש בתלמודא, ורק נמצא בזה פלוגתא בין רבנים אחרונים ז"ל דהגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף סי' תפ"ב הביא דברי הרב שבות יעקב דס"ל ליכא בחצי שיעור מצוה כלל, ואיהו ס"ל דאיכא קצת מצוה וזכר לדבר מדקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה וה"ה דאיכא קצת מצוה בחצי שיעור ע"ש, והרב בני חיי סי' תע"ה הביא ראיה דאין חצי שיעור בעשה, והרב חיד"א ז"ל במחב"ר שם דחה ראייתו, והביא ראיה מתוספות ישנים להפך, והרב הגדול מהריט"א ז"ל בתוספות דרבנן מע' חי"ת אות קל"ז העלה דליכא חצי שיעור במצות עשה, והוכיח כן מדברי הגאון מש"ל ז"ל דס"ל הכי, וזכר שם דברי הרב ברכ"י הנז"ל ופקפק בהם, וגם הרב הגדול חק"ל א"ח סי' צ' העלה כן דחצי שיעור במ"ע אינו כלום, והביא דברי מחב"ר וחזר בפתח עינים להביא דברי חק"ל ודחה דבריו ועמד בדעתו הרמה שיש קצת מצוה בחצי שיעור, והרב חק"ל בכונן לחקר שבסוף חק"ל יו"ד ח"א הביא דבריו והשיב עליהם וקיים דבריו הראשונים יע"ש:

ובספר תורה לשמה שו"ת כ"י מצאתי שם תשובה א' בענין חצי שיעור במצה דליל פסח שאין לו כזית שלם דהעלה שצריך לאכול החצי זית שיש לו דיש בזה קצת מצוה מדין חצי שיעור דאיתיה גם במ"ע ע"ש. ובדרוש שדרשתי למנוחת עט"ר הרב מור אבי זלה"ה בשנת תרל"ו, זכרתי ספק זה דחצי שיעור במ"ע ושם הבאתי ראיות בס"ד דלא אמרינן חצי שיעור במ"ע, אך כל הנך ראיות ליתנהו אלא בהיכא דלא חזי לאצטרופי, אבל בהיכא דחזי לאצטרופי ליכא ראיה מהנך, וכבר ידוע דהא דאמרו חצי שיעור אסור מן התורה הוא משום דחזו לאצטרופי וכנז' בגמרא דיומא דף ע"ד וכמ"ש חק"ל ז"ל, וכמה אחרונים בענין זה. והנה נידון השאלה הנז' נראה דהוא חזי לאצטרופי דהא המצה היא מצויה לפניו, וגברא מצי למיכל ורק הרופא מזהירו שלא לאכול ואם לא יחוש לדברי הרופא ה"ז אפשר שיאכל וישלים כזית, ועוד אפשר שגם הרופא אם רואהו באותה הלילה דפסח בשעה שאוכל המצה יחזור מדעתו ויתן לו רשות להשלים כזית כי יתחדש לו לפי ראות עיניו בדפק שלו ובמיחוש שלו שעלתה לו ארוכה ומרפא על מה שראהו ביום והזהירו שלא יאכל, כי החולי והבריאות טבען להשתנות לשעות, ועל כן יש לומר חזי לאצטרופי אם יבא הרופא ויתן רשות, ואם הוא לא יחוש לדברי הרופא וישלים, וכיון דחזי לאצטרופי אפשר דיש חצי שיעור במ"ע שיש בידו קצת מצוה:

וכעת נראה לי להביא ראיה בס"ד דיש קצת מצוה בחצי שיעור בהיכא דחזי לאצטרופי, והוא דאיתא בגמרא דשבת דף קל"ג ע"ב, ת"ר מהלקטין את המילה (פירוש בציצין המעכבין) ואם לא הלקט ענוש כרת, ושאלו בתלמודא מני א"ר כהנא אומן, מתקיף לה רב פפא אומן לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבידו פלגא דמצוה, אלא אמר רב פפא גדול וכו', נמצא חצי שיעור במ"ע פלגא דמצוה קרי לה, הרי יש בו קצת מצוה:

וראיתי להגאון רש"ל ביש"ש יבמות פ"ח סי' ג' שהביא מקובץ ישן בשם תוספות דמותר להיות א' מוהל וא' פורע בשבת דכל חד עביד פלגא דמצוה, והביא עוד מתשובת מהרי"ב דאין נכון להיות א' מוהל ואחד פורע בשבת, כיון דתנן מל ולא פרע כאלו לא מל, נמצא דקמא מחלל שבת כיון דלא גמר מצוה, מיהו כרת לא מחייב כדאמרינן בשבת דף קל"ג אומן לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבידו פלגא דמצוה וכו', ורש"ל כתב דחיוב כרת נמי איכא ולא דמי דאמרינן אנא עבדי פלגא דמצוה דשאני התם שהוא מל ופרע כדרכו, רק שנשאר במילה דבר המעכב, כה"ג אמרינן שפיר שברשות התחיל וחצי מצוה עביד, אבל מל ולא פרע דהוי כאלו לא מל לגמרי ואפילו חצי מצוה לא עביד אשתכח דעשה חבורה בשבת, ודייק לה מדקאמר גבי ציצין לשון עכוב, וגבי פריעה כאלו לא מל, משמע דלא נקרא מילה כל עיקר, הלכך מי שמל אדעתא שיפרע חבירו וקל וחומר אדעתא דלא ליפרע כלל חייב כרת וכו' ע"ש. והגאון נו"ב תנינא א"ח סי' כ"ב הביא דברי רש"ל הנז' ותמה עליו א"כ על חנם מלו דור המדבר שלא פרעו כנז' ביבמות דף ע"א, וכתב עליו הרב יד שאול בסי' רס"ו ס"ק י"ג דכל שלא ניתנה מצות פריעה סגי במצות מילה בלבד ע"ש. והנה באמת הרואה יראה ביבמות דף ע"א, בתוספות בד"ה בקנטריס גריס שהביאו גרסה דגריס ר"ח ודילמא לאוקשי וכו', דלגרסה זו משמע דתלמודא דחי לה להא דרבי יצחק א"ר, דלא נתנה פריעה לאברהם אבינו, וכ"כ הלבוש בסי' רס"ו דקרא דהמול ימול מרבה פריעה, ולפ"ז נתנה פריעה לאברהם אבינו, וכ"כ הריטב"א בשיטתי דלגרסה זו אדחייה לה להא דרבי יצחק ע"ש, ובאמת דכן הוא להדיה בירושלמי בשבת פרק ר"א דמרבה בהמול ימול על הפריעה, וכן דריש התם קרא דחתן דמים למולות מילה ופריעה, וכן מצאתי בספר האשכול לרבינו אברהם רבו של הראב"ד ז"ל בהלכות מילה סי' ל"ז שכתב לפרוקא הדין נתנה פריעה לאברהם אבינו, וגם במדרשים הכין משמע, וכן בירושלמי המול ימול א' למילה וא' לפריעה, ולר"ש דאמר דברה תורה כלשון בני אדם נפקא ליה מחתן דמים אתה לי א' למילה וא' לפריעה ע"ש, ולפ"ז הנו"ב ז"ל שפיר מקשי על רש"ל למ"ד שנתנה פריעה לאברהם אבינו דהכי מסיק בירושלמי, וגם בתלמודא דידן לפי גרסת ר"ח אדחייה לה להא דר"י ועוד מצאתי בתוספות הרא"ש ז"ל על יבמות שהקשה ותימא אם לא ניתנה פריעת מילה עד יהושע היכי גמרינן מינה הא אמרינן אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, וי"ל דהלכה למשה מסיני הוה, ואתא יהושע ואסמכה אקרא עכ"ל, ולפ"ז אפילו אי לא אדחייה הא דרבי יצחק נמי ג"כ קשא קושיית הרב נו"ב, כיון דלכ"ע ניתנה פריעה למרע"ה מסיני, וא"כ דור המדבר נתחייבו בו, על כן הרב יד שאול ז"ל לא השיג כלום על הרב נו"ב בדבר זה:

העולה מכל הנז"ל גבי מל והשאיר ציצין המעכבים דלא השלים המצוה, עכ"ז מקרי לכ"ע עביד פלגא דמצוה במה שעשה, וגם במל ולא פרע דעת גדולים ורבים הוא דחשיב עביד פלגא דמצוה, גם ראיה גדולה איכא דכל כהא חשיב קצת מצוה, והוא ממה שמצינו דמלו ישראל במדבר ולא פרעו למ"ד ניתנה פריעה לאברהם אבינו, וגם למ"ד לא ניתנה מוכרח דמודה דהיתה הלכה למשה מסיני לפ"ד תוספי הרא"ש ז"ל הנז' דהכריח דבר זה מטעם דאין נביא רשאי לחדש, ואי אמרת דעביד חצי מצוה אין בידו אפילו קצת מצוה, תקשי, וכי על חנם מלו דור המדבר שלא פרעו, אלא ודאי הדין שיש קצת מצוה בחצי שיעור:

גם מדברי רבינו יהוסף הלוי ז"ל שהביא הנימוקי יוסף ז"ל בפ"ב דמציעא מוכח נמי להדיה דס"ל בפשיטות שיש דין חצי שיעור במ"ע שכתב וז"ל דמילה כל מה שעשה בה הוא גוף המצוה עצמה, ואם לא גמרה לא נעשית אלא חצי המצוה כמו שאם לא הטיל ציצית אלא בשתי כנפיו, וכן בתקיעת שופר אם לא השליש התקיעות, אבל גבי השבת אבידה עיקר גוף המצוה השבה בבית הבעלים שזהו עיקר גוף כונת המצוה, והשאר הוי כעין מכשירי מצוה וכו' עכ"ל ע"ש, הרי כשלא גמרה חשיב ליה עביד חצי מצוה:

ועוד יש להוכיח מדין כתיבת ס"ת, דהר"ן ז"ל בפ"ב דמגילה גבי ס"ת דחסר או יתר דנפסל לענין שלא קיים מצות כתיבת ס"ת עד שיתקן, וכ"כ מרן בב"י סי' רע"ט בשם הגאון בי רב, וכתב שמצא כן בהרשב"ש בשם הר"ן, ועיין חק"ל יו"ד ח"ג סי' קי"ט שהאריך בענין ס"ת חסר או יתר אם קיים העשה או לאו, והביא דברי הר"ן ודברי מרן הנז' ודברי גו"ר יו"ד כלל ב' סי' וא"ו, והאריך בזה, ועיין שאגת אריה סי' ל"ו שכתב דאינה נוהגת מ"ע של כתיבת ס"ת בזה"ז משום דלא בקיאנן בחסר ויתר ע"ש, ובאמת כן מפורש להדיה בגמרא שגם בימי האמוראים לא הוו בקיאי בחסרות ויתירות, ולפ"ז תיקשי איך משמע מקמאי ובתראי בכתיבת ס"ת מקיים מ"ע כיון דלא עביד מצוה שלימה, אלא ודאי גם אם תהיה חסירה יש בידו פלגא מן מ"ע:

ועוד נ"ל בס"ד, להוכיח קצת מגמרא דערכין דף יו"ד ע"א, דרבנן סברי תר"ת כל חדא מצוה בפ"ע, ור"י סבר חדא מצוה נינהו, וקאמר בגמרא, מ"ט דרבנן דכתיב בהקהל את העם תתקעו ולא תריעו, ואי ס"ד תר"ת חדא היא אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה וכו' ע"ש, נמצא אי תר"ת חדא מצוה היא קרינן לתקיעה פלגא דמצוה, דאל"כ הכי הול'ל, ואס"ד תר"ת חדא היא הא לא עביד מצוה בתקיעה:

והנה לכאורה היה נ"ל להביא ראיה שיש דין חצי שיעור גם במ"ע מדין ספירת העומר שכתב הטור ז"ל בסי' תפ"ט בשם בה"ג ז"ל שאם שכח לברך באחד הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו, והיינו טעמא משום דבעינן תמימות שיהיה סופר כל הימים, דספירת כל הימים מצוה חדא היא, אך ר"י פליג וס"ל כל לילה מצוה בפ"ע, וידוע דאיכא דס"ל כבה"ג דספירת כל הימים מצוה חדא משום דכתיב תמימות תהיינה, ועכ"ז ס"ל דצריך למנות בשאר ימים בלא ברכה, אע"ג דלית להו האי סברה, דכל לילה מצוה חדא היא, ולפ"ז קשא, כיון דאזלי בתר קרא דתמימות תהיינה, א"כ לדרשה זו לא עביד מצוה שלימה, ולמה ליה למנות בשאר ימים בלא ברכה, אלא ודאי גם בעביד קצת מצוה יש בזה מצוה. ושוב דחיתי ראיה זו, די"ל אע"ג למ"ד דאזיל בתר תמימות תהיינה אולי לא פסיקא ליה דתמימות תהיינה בא ללמד שיהיה סופר כל לילה ואם לא ספר כל לילה לא עביד מצוה, אלא ס"ל כמ"ד תמימות תהיינה בא ללמד שיתחיל מניינא מבערב אבל לא ללמד שיהיה מספר הלילות מעכב זא"ז, ולכן כיון דלא פסיקא ליה מלתא לכך ס"ל דימנה בשאר לילות בלא ברכה, דאולי כל לילה מצוה בפ"ע היא, וצריך לספור כל לילה, ויש בזה מ"ע שלימה:

מיהו נ"ל להוכיח מדין ספירת העומר הנז', דאם נאמר אין בחצי שיעור מצוה, קשה איך יתקנו ברכה על ספירת העומר בכל לילה, והלא יש לחוש שמא ישכח ולא יספור לילה ויום, ואז כל ברכותיו שבירך יהיו לבטלה, אלא ודאי איכא קצת מצוה בחצי שיעור, ולכך אין ברכותיו לבטלה, כיון דעשה קצת מצוה, ונהי דלכתחילה לא מברך על מקצת, הנה בדיעבד לא הוי ברכותיו לבטלה. וראיתי להתוספות בכתובות דף ע"ב בד"ה וספרה שכתבו לא תקנו על ספירת הזבה ברכה מפני שאם תראה תסתור, והוי מה שברך לבטלה, מיהו אמרתי דיש לחלק, דהתם שאני דהספירה היא בעבור הטבילה שתטבול אחר שתספור ואם ראתה אזדה לה טבילה, לכן הוי ברכה לבטלה, אבל גבי העומר הספירה היא בשביל יו"ט, כי לכן כתבו הפוסקים טעם דאין מברכין שהחיינו על ספירת העומר, משום דהספירה היא לצורך יו"ט, ולכן סומכין בברכת שהחיינו שמברכין על יו"ט, כנז' בהלכות ספירת העומר ע"ש, וכיון דסוף כל סוף עושין יו"ט מהנייה הספירה במקצת, ולהכי לא הוי ברכותיו לבטלה:

ועוד נ"ל להוכיח לכאורה דחצי שיעור איכא גם במ"ע, מדין חציו עבד וחציו בן חורין דקי"ל בסי' תקפ"ט דהוא אינו מוציא את עצמו, משום דלא אתי צד עבדות ומפיק לצד חירות, אבל אחר בן חורין תוקע ומוציאו י"ח, והרי זה צד החירות אע"פ שהוא אינו אדם שלם, עכ"ז הוא מחויב לצאת י"ח במצוה ע"י שישמע מאחרים, ואם חצי שיעור במ"ע אינו כלום אמאי חייב, והלא אין כאן שיעור שלם בחירות כי אם חצי אדם הוא, אלא ודאי יש חצי שיעור במ"ע, ובאמת כאן חזי לאצטרופי, דאפשר שישתחרר חצי הב' ויהיה שלם:

גם לפ"ז לכאורה יש לדון בדבר חדש בהאי דינא דחציו עבד וחציו בן חורין, והוא דקי"ל בתקיעת שופר שצריך לשמוע תקיעה מאדם אחר בן חורין, דאם לא נזדמן לו אדם אחר לתקוע לו דאה"נ חייב לתקוע הוא בעצמו משום צד חירות שבו, ואע"פ שאין כאן תקיעה שלימה מצד חירות, עכ"ז לא גרע מחצי שיעור:

ואפשר לומר דנידון זה, דחציו עבד דמי לדין חלה דלכ"ע פחות מחמשת רבעים פטור מן החלה ולא מחייבינן ליה להוציא חלה מדין חצי שיעור, והיינו טעמא דלא נאמר דין חצי שיעור כי אם רק במצוה גופא ולא באדם המחוייב לעשות המצוה, ולכן בדין החלה אם הוא פחות מחמשת רבעים אינו חייב בחלה לכ"ע, וה"ה הכא בחציו עבד ג"כ דינא הכי, אך לפ"ז קשא אמאי מי שחציו עבד וחציו ב"ח מחוייב לשמוע תקיעה מבן חורין שלם, על כן מוכרח לומר דחילוק זה אינו, ואיכא בדין החלה איזה חילוק, ומצאתי להגאון מהריט"א ז"ל בהלכות יו"ט שנרגש בדין החלה הנז' ויצא לחלק חילוק אחר בזה ע"ש:

וכל זה אמרתי לכאורה, אך אחר הישוב בס"ד נ"ל דיש לחלק ולומר כל כהא שהאדם חציו עבד וחציו ב"ח דכל אבר מאבריו יש בו צד חירות לא מקרי זה חצי שיעור, דהא לא מצינו שיור מסויים לאבריו של האדם העושה המצוה בכמותם ובגודלן, ולא נמצא שיעור אלא במספר השנים שלו, וזה השיעור טעמא אית ביה משום דקטן בשנים אינו בר דעת על הרוב, ולכן חציו עבד וחציו ב"ח שהוא גדול בשנים, אע"ג דכל אבר שבו חציו עבד, כיון דיש בכל אבר ואבר צד חירות ה"ז נידון כבן חורין. גמור שאבריו קטנים, ולכן זה החלק של החירות שיש בכל אבר ואבר מאבריו חייב מן התורה בתקיעת שופר ורק הוא עצמו אינו מוציא את עצמו משום דנפקא התקיעה מצד העבדות ג"כ שיש בו, וקי"ל אין חולקין את התקיעה לשתים בהיכא דתקע החצי בתוך הבור והחצי למעלה, או חצי מתעסק וחצי בחיוב אפילו שיש שיעור תקיעה בחיוב משום דאין חולקין הנכון לשתים, ולכן כאן נמי כיון דיוצאה התקיעה במשך אחד מצד העבדות ומצד החירות אינה מועלת להוציא לחלק החירות י"ח אלא צריך לשמוע מאחר שהוא בן חורין, ועל כן הוכחה לנ"ד מדין חציו עבד וחציו ב"ח:

איך שיהיה הנה מן הראיות שהבאתי לעיל י"ל דאיכא קצת מצוה בחצי שיעור, וכאשר הוכחתי מדין המילה ומלשון הגמרא דערכין, ולכן בנדון השאלה יש להורות לשואל שיאכל זה המעט שהרשהו הרופא בו, וכן ביין יש בידו קצת מצוה, וכמ"ש בתורה לשמה הנז', וכמו דסבר רבינו חיד"א ז"ל. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.