רב פעלים/ג/אורח חיים/כא

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ישראל בעל מלאכה שקורין אזאג"י שיש לו חנות פתוחה בשוק ששם מוכר הסממנים לחולים ישראלים וגוים כפי הפתקאות שיביאו מן הרופאים, ושם מתקן אותם בבישול וטחינה, ונפשו לשאל הגיעה מה יעשה בשבת, אם יבטל העסק הזה שלא יתן בשבת כלום ויסגור החנות א"א דהוה ליה פסידא רבא, דעתה אפילו בחול לא יקנו ממנו ולא יביאו לו פתקאות, ואם יש לזה תקנה שיביא אדם אחר וישב בחנות בשבת והוא יתן הסמנים לחולים, וכל ריוח שיעלה מן הסמנים בו ביום יקח הגוי לעצמו, וישראל בעל החנות לא יכנס לחנות ביום שבת כלל, אם שרי למעבד כן, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. עסק זה ודאי אית ביה איסור מלאכה דאורייתא ג"כ בישול והבערה וכיוצא, וארז"ל שאסור לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין בשבת בין ביו"ט, ואסמכוה אקרא דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם בציר"י משמע כל מלאכה לא תהיה נעשית לך לא ע"י עצמך ולא ע"י אחרים בין ע"י ישראל בין ע"י גוי, וי"א שהוא לימוד גמור ולא אסמכתא אלא איסור דאורייתא הוא, מיהו אפילו להי"א אינו אסור אלא כשמוסר לו הישראל המלאכה לגוי בשבת, אבל אם מסר לו המלאכה מע"ש מותר, ובלבד שיעשה אותה הגוי בביתו, אבל בבית ישראל אסור מפני מראית העין, וכנז' כל זה בסי' רמ"ג, ולכן כל דבר שאסור בישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, דהא בשליחותו קא עביד, ואפילו אמר לו קודם שבת לעשות דבר זה בשבת אסור, אע"ג דהגוי אינו בתורת שליחות מן התורה, מ"מ מדברי סופרים יש שליחות לגוי לחומרא, ועל כן בנ"ד אע"פ שישראל נותן המפתח של החנות לגוי מע"ש והגוי לבדו נכנס בחנות בשבת והפתקאות של הסממנים לוקח אותם הגוי ועוסק בסממנים ונותן לחולים, עכ"ז כיון דהסמנים הם וכל כלי המלאכה של ישראל והחנות ידועה לכל אדם שהוא של ישראל הו"ל כעושה הגוי מלאכה בבית ישראל ואסור:

ואע"ג דמלאכה זו היא לצורך החולה, וקי"ל בחולה ישראל אע"פ שהוא חולה שאין בו סכנה מותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבילו, מ"מ אין הגוי הזה עושה בשביל חולים של ישראל אלא עוסק גם בשביל חולים גוים, וכיון דמביאו ישראל לעסוק שם הרי א"ל לעשות מלאכה בשביל הגוים דליכא היתר בזה, ואע"ג דהישראל אינו נהנה מן הריוח של אותו היום שיעלה מעסק הגוי אלא הגוי לוקח כל הריוח, עכ"ז ישראל נהנה מן עסק של הגוי דעל ידו נמכרים הסמנים שלו ונעשים מעות, אע"פ שאינו לוקח אלא ערך הקרן שלהם, דמניעת הריוח לא חשיב הפסד, ועוד איכא הנאה לישראל מן עסק זה שעוסק הגוי בשבת דעי"כ חנותו מתקיימת בימי החול שיקנו ממנו סממנים, ואם יסגור חנותו בשבת לא יקנו ממנו בחול:

וכל היכא דאיכא הנאה לישראל עם הנאת הגוי אסור לומר לגוי לעשות, וכמ"ש בספר שלחן עצי שיטים סי' א' סעיף ט"ו בדיני אמירה לגוי וז"ל, אבל מותר לומר לגוי בשבת שיעשה מלאכת עצמו כמו בשל בשר שלך וכבה דליקה שלך, וה"ה בכל דבר שאין הישראל נהנה מותר לנכרי לעשות, אבל אסור לומר לגוי הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך אפילו אין מזונותיו עליך דחשיב הנאה, דכיון שנותן לו ניחא ליה שיאכל, ופירש שם וז"ל הא למה זה דומה לאומר לנכרי חסום פרתך ודוש בה דשרי, אבל אסור לומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה אפילו בידוע של גוי, שהרי נהנה ישראל, כי כאשר חוסמה מרבה לו שכר, וכה"ג אסור לומר הילך בשר זה ובשל אותו וכו' עכ"ל, וכל זה מפורש בש"ע וב"י ומג"א בסי' ש"ז, ועיין מ"ש בב"י בסי' ש"ד בשם הרב המגיד ז"ל. ועל כן גם בנ"ד לא גרע מאומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה דקי"ל אפילו בדיש של גוי נמי אסור, משום דמטי הנאה לישראל ג"כ, וכן דמי נמי לאומר הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך דאסור, ונ"ד כ"ש הוא משום דמטי הנאה גדולה לישראל מעסק זה שעוסק הגוי בשבת, דאם יסגור החנות בשבת אין באים כ"כ בני אדם לקנות ממנו סימני רפואה בחול מאחר דבשבת צריכין לקנות מאחר:

מיהו נראה מאחר דאית ליה פסידה הרבה אם לא יתן הסממנים מחנותו ביום שבת יש להתיר לו באופן זה שישכיר בכל ערב שבת את החנות וסממנים שיש לו שם וגם כל הכלים הנמצאים שם לאותו הגוי העוסק במלאכה ויקבל ממנו סך מה בשביל המכר וימסור לו המפתח ואז יבא הגוי ביום שבת ויעסוק בחנות בשלו ולא יכנס הישראל, ביום שבת שם וביום ראשון יחזור ישראל ויקנה החנות עם כל אשר בתוכה מיד הגוי ויקח המפתח, והגוי יקח כל הריוח שעלה בשבת מן הפתקאות של סמי הרפואה שעסק בהם בשבת וככה יעשה בכל שבוע ושבוע, וכאשר מצינו כיוצא בזה להגאון פנים מאירות ח"א ס' ל"ח בהתכת העפר ששורפין וצורפין יום ולילה אש לא תכבה, שכתב אין היתר בזה אא"כ שישכיר לגוי קודם שבת כל חתיכות גדולות של ברזל כו"כ והגוי יעשה לנפשו החתיכות הקטנות בשבת ובדידיה קטרח, ורשות ביד ישראל ליקח אח"כ בפרעון חובו אותן חתיכות קטנות שראויים למכור בשוק וכן בהתוך זכוכית בהו"ט ג"כ ימכור קודם שבת כל מה שיש לו בהו"ט והגוי בדידיה קטרח וישראל יקבל בדמי המכר הזכוכית שהגוי עושה דגוי בדידיה קטרח עכ"ד ע"ש, והביא דבריו בעקרי הד"ט סי' י"ד אות ט' וסיים שם וז"ל, גם הרב דת ודין נשאל אם יש היתר במלאכת הזכוכית כיון שידוע הדבר שמוכרחים לעשות מלאכה בשבת דאל"כ תפסד המלאכ' והגוי עוסק במלאכה ומשלמין לו כמנין החתיכות שעושה והעלה דבכה"ג היתר גמור הוא ואין בו סרך איסור וכו' ע"ש.

והנה מצינו למור"ם ז"ל בסי' רע"ד ס"ו שכתב וכן יוכל להמכר המכס לכל השבתות לגוי והגוי יקח הריוח של השבתות לעצמו ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה דבמקום פסידה כהאי גוונא לא חששו ע"ש, ובאמת הגם דנמצא במרדכי במקור דין הנז' שכתב טעם אחר משום דהוי כמציל מידם, כבר כתב הרב תוספת שבת ושאר אחרונים דעיקר הטעם הוא משום דאיכא הפסד מרובה ואותו הטעם דהוי כמציל מידם לרווחא דמלתא כתביה ולעולם כל היכא דאיכא הפסד מרובה לא חיישינן ועיין ח"ס א"ח סי' נ"ט ע"ש:

ובענין מראית העין יש באחרונים דחשו אפילו במקום הפסד ויש דלא חשו במקום הפסד ועיין להגאון מהר"ח צאנז בדברי חיים ח"א א"ח סי' וא"ו שעשה תיקון למכור וכתב וז"ל זה היתר ברור בלי שום פקפוק ורק מראית העין שייך כמבואר דקיי"ל גם בשכירות אם נקרא שמו עליו אסור להשכיר כמבואר מ"מ משום פסידא שרי ובפרט כה"ג שכבר נוהגין כן בהיתירים ע"פ גדולים בכמה מקומות ואין שייך מראית העין ולכן במקום הפסד מותר בזה האופן שכתבתי עכ"ל ע"ש. גם הרב הנז' בח"ב סי' כ"ג כתב וז"ל הרבה התרים היו לפני ולא ישרו בעיני, רק באופן שישכיר כל העסק לנכרי והבהמות ימסור לו לחלוטין וכו' ואין לו חשש הערמה, וג"כ לא ישאר לנו רק מראית העין, וזה היתר מגדולי הראשונים, וכן נפסק בש"ע גבי מכס להיתר וכו' עכ"ד ע"ש:

ועל כן בנ"ד יש להתיר באופן שכתבנו והרואה יראה בנ"ד אין כאן חששה דמראית העין כ"כ כיון דמלאכה זו היא לצורך החולים ובשביל חולים של ישראל אע"ג דאין בהם סכנה כ"ע ידעי דמותר להביא הגוי לביתו לעשות מלאכה לצורך החולה, ועל כן אע"פ שרואין דגם הגוים מביאים פתקאות ועושה להם הגוי סממנים יאמרו דהישראל הביא הגוי בשביל חולים של ישראל, ואגב הגוי עושה מדעת עצמו גם לחולים גוים משום איבה וגם אין לו פ"פ לדחותם כי יאמרו לו גוי אתה ואין לך שבת וכבר אתה עושה בשביל ישראל ולמה לא תעשה בשבילנו ג"כ ומה יענה להם היכול יוכל לומר להם אסור לי לעשות לכם עסק זה כי גוים אתם, ורק גבי מילדת ישראל אמרינן בסי' ש"ל דאסור לילד נכרית משום דיכולה לומר ישראל שומרי שבת הן לכך מותר לי לחלל שבת בעבורם אבל לנכרים אסור לי לחלל שבת בעבורם כיון דלאו שומרי שבת הם ואלו הן דברים המשככין את האוזן וכל זה נאמר בהיכא דהמילדת היא ישראל שאסור לה לחלל שבת אבל כאן העוסק במלאכה הוא גוי איך יוכל לומר לגוים דרק לישראלים מותר לי לעסוק ולא לגוים, ולכן אפילו שרואין אותו עוסק בשביל גוים ג"כ אין כאן חשדא דמראית העין שיאמרו בעל החנות שכרו לעשות בשביל חולים נכרים ג"כ אלא יאמרו הגוי עושה מעצמו לחולים נכרים דא"א לו לדחותם, ועוד נ"ל טעמא אחרינא דאין כאן חשש איסור מראית העין ואין צורך להאריך יותר דדי בזה שכתבתי בס"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.