רב פעלים/ג/אורח חיים/יא

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. יש נוהגים להטמין בכלי מים חמין בע"ש כדי להניח בו בי"ן של קהוו"א ביום שבת בבוקר לשתות ונותנין בע"ש מעט בי"ן בתוך כלי המים אשר מטמינין כדי שיהיו המים צבועין קצת, ואז ביום שבת כאשר ישפכו בפנגאן שהוא כלי שני יתנו בתוכם בי"ן כראוי וישתו ועושים כן כדי שלא יהיה צובע המים בשבת, וא"א להניח כל הבי"ן כולו מפני שיתמרמר ויתקלקל מעט שלא יהיה ערב להם מניחים מעט כדי שיהיו המים צבועים ולא ישארו לבנים לגמרי ויהיו נצבעים בשבת, ורצינו לדעת אם יש לחששה זו של הצבע במשקין איזה שורש בפוסקים ואם יפה עושים הנוהגין להניח מעט בי"ן מערב שבת, יורינו ושכמ"ה: תשובה. חששה זו של הצביעה בבי"ן של קהוו"א חש לה הרב מהר"ם חיון ז"ל בספר גינת ורדים כלל ג' סי' ט' דף ס"ג ע"א, שכתב הואיל ומשתנה מראית המים הו"ל כצובע ע"ש, ולכאורה יש להקשות על זה מפסק מרן ז"ל בסימן ש"ך סעיף י"ט דהתיר ליתן כרכום בשבת משום דאין צביעה באוכלין ע"ש, וא"כ ה"ה הכא דאין לחוש לצביעה, מיהו נראה לומר שאני מים ושאר משקין מאוכלים, יען דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ט מה' שבת הלכה י"ד העושה עין הצבע ה"ז תולדת צובע, וחייב כיצד, כגון שנתן קנקנתום לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור, או שנתן איסטיס לתוך מי כרכום שנעשה הכל ירוק, וכן כל כיוצא בזה ע"ש, וא"כ השתא מאחר דאיכא צביעה במים מן התורה בעושה עין הצבע הנז' להכי איכא למגזר בכל משקין שישתנו מראיתם מפני אותו דבר המטיל להם אע"ג דאין כונתו לעשות עין הצבע ואין דברים אלו ממיני עין הצבע מ"מ גזרינן בהו משום דדמו לעושה עין הצבע, וכה"ג איכא כמה דברים דאסרו אותם בשבת דדמי למלאכה אבל תבשיל וכיוצא בו שהוא מן מאכל שנתן לתוכו כרכום וכיוצא ליכא למגזר ביה משום דמחזי כצובע, דהא מעיקרא אין דרך לעשות צביעה באוכלין ולא אורחייהו דאוכלין כצביעה כאורחייהו דמשקין לעשות עין הצבע שהוא מלאכה דאורייתא, ולכן אם יניח כרכום לתוך אוכלין ניכר דלטעמא מנח ליה ולא מחלף בדבר האסור מן התורה, ולהכי אמרינן דאין צביעה באוכלין, ולכן דקדק מרן ז"ל למנקט אין צביעה באוכלין ולא אמר באוכלין ומשקין, גם להכי לא נקיט אופן ההיתר בגוונא דמשקין דהוי רבותא טפי, אלא נקיט כרכום לתוך התבשיל דדוקא בכה"ג שהוא דבר מאכל מותר, ולכן תמצא שהרב מהר"ם חיון ז"ל בגו"ד הנז' דקדק בלשונו שכתב מפני שנשתנה מראית המים, והו"ל כצובע כלומר אע"ג דאין כאן דין צובע ממש, מ"מ כיון שהמים נצבעים מחלף בעין הצבע שיש בו איסור דאורייתא לדעת הרמב"ם ז"ל:

ודע דאע"ג דהוה התבשיל מרק צלול שהוא משקה ונותן לתוכו הכרכום לית לן בה דכל זה חשיב אוכל, ולא אתי למחלף בעין הצבע שהוא משקה גמור, יען שהתבלין והשומן שבתוך המרק הם מוכיחין עליו שהוא אוכל, דבאמת אין המרק צלול כמו מים ויין, וכמ"ש בביצה דף ט' בהולכת הסולם דבית הלל מתירים משום דשובכו מוכיח עליו ולא אתי למטעי ביה, וכן אמרו במ"ק ד' י"ד ע"א גבי כבוס דאזורו מוכיח עליו, וה"ה הכא התבלין והשומץ הם מוכחין שהוא אוכל ולא אתי למחלף בעושה עין הצבע, משא"כ במים צלולים או שאר משקה צלול אתי למחלף ואיכא למגזר ביה משום מראית העין, כדמצינו שאסרו להניח בשר בהמה בחלב שקדים מפני מראית העין אא"כ מניח שם שקדים דמנכר שהוא חלב שקדים ולא מחלף, וכנז' ביו"ד סי' פ"ז ס"ג וכתב הש"ך דהחמירו גם בבשר עוף שהוא מדרבנן, משום דאפילו במידי דרבנן חיישינן למראית העין בכמה דוכתי, ומהם בשבת דף נ"ד ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמחזי כאזיל לחנגא וכו' ע"ש:

ולפ"ז י"ל אע"ג דראיתי בספר חיים וחסד בסופו קנטריס אחד חדושי דינים מרבני ירושלים הקדמונים בשנת הרס"ט שכתוב שם בסימן מ"ג וז"ל, אמר כמהר"ר פאיבש שמותר לשרות בשבת צימוקים ואפרקסים ודומיהן במים שלא אסרו אלא דיו וסמנים שעושין צבע עכ"ל, הנה גם בזה יש לומר כמ"ש גבי מרק שגם החוששים במי הקהוו"א מודים בכהאי גוונא דשרי, דאע"פ שהמים נצבעים מן הצמוקים כיון שהצמוקים עומדין בתוכם, הם מוכחין שזה דרך אכילה, וכמו בשר בחלב שקדים דמותר אי איכא שקדים, ולהכי קאמר דלא אסרו אלא דיו וסמנים שעושין צבע במים ששם המים צלולים לגמרי אם יניח בהם דיו ואינו ניכר, ולכן אפילו אין כנגדו לצבוע אלא לשרות אסור משום צובע ודמי לעושה מי הצבע שכונתו לצבוע:

ואנכי הרואה בס"ד, דחילוק זה שכתבתי לחלק בין אוכלין למשקין צלולין, משום דבמשקין איכא צביעה גמורה שאסורה מן התורה, והוא בעושה עין הצבע, משא"כ באוכלין ליכא צביעה דאסורה מן התורה, הנה הוא חילוק נכון ומסתבר בעזה"י, דהא מצינו כיוצא בזה ממש והוא מ"ש מרן ז"ל בסי' ש"ך יש מי שאומר שאוכל תותים או שאר פירות הצבועים צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע ע"ש. והלא התם אין כונתו לצבוע, ולא עוד אלא שהוא דרך לכלוך דזה הוא טעם המתירין בזה, דס"ל שהוא דרך לכלוך ושרי, אפ"ה בעלי סברה זו אוסרים מפני שהבגדים דרכם לצבעם ויש בהם דין צובע מן החורה, ולכן גזרינן גם בזה משום דמחזי כצובע, ואע"ג דאינו צובע ממש, ואע"ג דאין התותים ושאר פירות הם ממיני הצבע שצובעין בהם, ועיין מג"א סע"ק כ"ה בד"ה שלא יגע, שכתב אע"ג דצובע פניו וידיו בתותים ומיני פירות כשאוכלם ליכא למיחש דאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבוע וכו' ע"ש. וכ"כ הגאון ר"ז ז"ל בש"ע ע"ש, הרי כל דבר שדרכו לצבוע יש לחוש בו חששות אלו אע"פ שאין זה כונתו לצבוע, וגם שאין זה ממינים הצובעים, ועל כן השתא אתי שפיר חילוק שכתבנו בין המים ובין האוכלין, דבמים איכא צביעה גמורה מן התורה בעושה עין מן הצבע, משא"כ באוכלין דלאו אורחייהו בהכי:

ולפ"ז קשיא לי על הרמ"א ז"ל בדרכי משה סוף סי' ש"ך שהביא מה ששמע מן מהר"ר אברהם מינץ ז"ל דאסר ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע, וכתב רמ"א שלפי דברי בעל יראים ז"ל דאין צביעה באוכלים, נראה דגם זה שרי ע"ש, ולפי החילוק הנז' שכתבתי דאיכא לחלק בהכי בין אוכלין לבין משקין מאי מדמי רמ"א ז"ל דין מהר"א מינץ לדין בעל יראים, והלא בעל יראים איירי בכשטבל פת שהוא אוכל לתוך המשקה הצובע, ומהר"א מינץ איירי יין ביין שהוא משקה בתוך משקה, ונראה לתרץ בעד רמ"א אפשר דס"ל היין דמי לאוכלין ולא מחליף במי הצבע, ורק מים אית בהו משום צובע, כי עושין עין הצבע במים ואין עושין ביין:

איך שיהיה עלה בידינו מכל האמור דאין לפקפק בחששה הנז' של הרב מהר"ם חיון ז"ל דחש לצבוע המים בבי"ן של קהווא ממ"ש מרן ז"ל להתיר להניח כרכום בתבשיל דיש לחלק כדכתיבנא, וגם מדברי רמ"א בד"מ סוף סי' ש"ך ג"כ אין לפקפק על סברת מהר"ם חיון הנז' די"ל יין שאני, וכמו שכתבתי בס"ד:

והנה הגאון חכם צבי ז"ל בסי' צ"ב כתב דאוכלין ומשקין לית בהו משום צובע ומותר לגמרי, ולמד זה מדברי הרמב"ם ז"ל דנקט אסטיס לתוך מי כרכום ולא אמר כרכום לתוך המים דחייב, ועוד דיליף לה ממה שמצינו שמותר למזוג יין האדום במים בשבת, ולא חיישינן שהמים נצבעים ונעשים אדומים וכו' ע"ש, ודבריו תמוהים מאד, כי באמת אין שום ראיה מדברי הרמב"ם, ושתי תשובות יש בדבר, חדא, דהרמב"ם איירי בדיני חיוב חטאת, וי"ל דכרכום במים ליכא חיוב חטאת אבל הוא פטור אבל אסור, ועוד לעולם אימא לך גם בזה איכא חיוב חטאת אך לא הוצרך הרמב"ם לפרש זה שכבר פירש כיוצא בזה בחלוקה הראשנה שכתב קנקנתום לתוך מי עפצא שהוא לבן ועשהו שחור ודי בזה, וכי יצטרך להודיענו כל מיני צבע שבעולם, ורק הוצרך להשמיענו באסטיס לתוך מי כרכום, דלא תימא דוקא במשנה הלבן הוא דחייב משום דמשנהו מעיקר בריתו, אבל אחר שנצבע הלבן באיזה צבע אינו חייב אם ישנהו מצבע זה לצבע אחר, לכן השמיענו במי כרכום שנשתנו המים מעיקר ברייתם ממש לכרכומי, וביום השבת נותן להם אסטיס שמשנה אותם לירוקי, דעכ"ז חייב וזה ברור, ופליאה נשגבה על הגאון חכם צבי, ושוב ראיתי שהקושיא זו הב' הקשה הגאון אשל אברהם על חכם צבי בסי' ש"ך ולא ידעתי למה לא נרגש א"א בקושיא הא' דגם היא חזקה מאד:

ומה דיליף הגאון חכם צבי הנז' ממזיגת היין, אחה"מ אין מזה ראיה כלל, דשאני הא מהא טובא, דבהיות המים בכלי ונותן לתוכן יין ניכר מעשה הצבע לעיני הכל דקודם מזיגה היו לבנים ואחר מזיגה נצבעו ונשתנה מראיהם לעיני הכל, אבל אם בכלי יש יין ונתן לתוכן יין אין ניכר מעשה הצבע לעיני רואין, כי היו רואין תחלה הכלי מלא יין ועתה ג"כ רואין אותו מלא יין, כי המים היורדים בו למזגו קמא קמא בטיל, ומים היורדין ליין תכף ומיד נצבעו ואין נשאר פעולת הצבע לעין האדם, כי למראה עיניו היה בכלי יין בתחלה, ועכשיו ג"כ יין, וכל טיפות מים שירדו לתוך היין שבכום לא נודע כי באו מים אל קרבה, כי לפניך יש בכוס מראה יין כבתחלה, ורק נראה דיין שבכוס נוספו ונתרבו, ולהיות שבאמת אין בכל זה דין צובע ממש ורק גזרה וחששה הוא דחשו בזה שדומה שהוא צובע הלבן על כן כל כהא דאינו נראה הצביעה של המים בעין לא גזרו ולא חשו בהא דמקרי אורחיה בהכי, ושניא טובא ופשוט, ועיין להרב צרור החיים שערער במזיגת היין, אם יתנו המים בכוס תחלה, משום דאפשר ליתן המים ביין לא נתיר לו לעשות בדרך צביעה ע"ש:

וראיתי להרב חסד לאלפים בסי' ש"ך סעיף וא"ו שכתב וז"ל לדעת הרמב"ם העושה עין הצבע במים שנותן סם ועושהו שחור וכדומה חייב, ואפשר דהכי נמי למיחש בעי שלא יתן יין לתוך המים שמתאדמים, אלא יתן היין תחלה עכ"ל ע"ש, הנך רואה בעיניך דברים מוכיחים דס"ל להרב חס"ל ז"ל כאשר כתבתי לחלק בין מאכל למים דתלה חששה זו בדברי הרמב"ם במ"ש בעושה עין הצבע ור"ל דהמים אורחייהו בהכי שכל העושה עין הצבע הוא עושה כך שנותן הצבע במים, ולהכי חוששין בכה"ג בהיכא דנותן יין לתוך המים דנצבעים, ואע"ג דאין זה רצונו לעשות עין הצבע ואין היין ממין הצבעים שצובעין בהם איכא למיחש משום דמחזי כצובע. ולכן אע"ג דהרב ז"ל הנז' ראה דמרן התיר הכרכום בתבשיל חשש בזה דשניא הא מהא כדכתיבנא:

והרב טל אורות דף מ"ח ע"ג הביא מן הרב מהר"י חאגיז ז"ל בהלק"ט שהביא ראיה מפרק כלל גדול דשייך צביעה באוכלין וכו', וכתב עוד דיש נזהרין מלהטיל יין שחור לתוך המים דמחזי כצובע להרמב"ם דנותן כרכום במים חייב, ומים ביין יטילו עכ"ל, וכתב עליו דנעלם ממנו מ"ש מרן בסוף סי' ש"ך בשם ספר יראים דשרי ליתן הכרכום בתבשיל משום דאין צביעה באוכלים, וגם על הרב מהר"ם חיון נתפלא מדבר מרן ז"ל הנז' ע"ש, ונ"ל דודאי לא נעלם מהם דברי מרן הנז' ודברי רמ"א בד"מ שהם סוגיא בדוכתא, אך מדברים במשקה הצובע שנותן לתוך המים מפני שהמים אורחייהו בצביעה כשעושין עין הצבע משא"כ אוכלין דלאו אורחייהו בהכי מודו כ"ע דאין צביעה באוכלין, ולכן מהר"י חאגיז עשה סמוכין להנזהרים מלהטיל יין שחור במים מדין הרמב"ם שכתב בעושה עין הצבע וכתב דמחזי כצובע ואין זה צובע ממש דחייב מן התורה, ומה שהביא הרב מהר"י חאגיז ז"ל בתחלת דבריו להא דרב מחייב השוחט משום צובע דמשמע מזה שיש צביעה באוכלין אין זה נגד דין מרן ז"ל דסי' ש"ך הנז' דשאני הכא שהוא מתכוין לצבוע וניחא ליה בהכי ובהא גם מרן יודה דאסור כיון דמתכוין לצבוע וניחא ליה בזה יש צביעה גם באוכלין ואסור, וכמ"ש הרב פרי מגדים במש"ז סי' שי"ח ס"ק ט"ו ובאשל אברהם סי' ש"ך, וכ"כ עוד שאר פוסקים להדיה וזה ברור, והרב מהר"י חאגיז הביא הוכחה מדברי הגמרא בשוחט דמתכוין לצביע וניחא ליה שיצבע בית השחיטה כדי שיראו ויקחו ממנו דאע"ג דאין צביעה באוכלין, עכ"ז אם מתכוין וניחא ליה אסור משום צובע, אבל אם לא כיון לצבוע כההיא דשורה פיתו במשקה הצובע כדי לאכול ואין כוונתו לצבוע בהא אמרינן אין צביעה באוכלין, זה הכלל כל דאורחיה בצביעה כגון מים או מפה איכא איסור צובע אע"פ שאין מתכוין לכך, אבל דבר שאין אורחיה בצביעה ליכא איסור צובע אלא רק במתכוין לכך כהך דשוחט דאמר רב חייב גם משום צובע משום דניחא ליה שיצבע בית השחיטה כדי שיראו ויקחו ממנו:

והשתא לענין הלכה, הנה הרב מהר"י חאגיז ז"ל ומהר"ם חיון ז"ל חשו להדיה בנוחן דבר הצובע לתוך המים, ואין מדברי מרן ודברי רמ"א סתירה לדבריהם וכאשר כתבנו, כי מרן יודה במטיל לתוך המים דאסור, ורמ"א לא התיר אלא ביין דמדמי ליה לאוכלים דלא אורחייהו בצביעה, מיהו הרב מהר"א מינץ שהביא רמ"א חש גם ביין לבן, וכ"ש דאוסר במים. הרי כמה גדולים איכא דאוסרין במים, וכן סבר נמי בחסד לאלפים, ורק הגאון חכם צבי ומש"ז וטל אורות מקילין הצביעה גם במים, וכבר בררנו לעיל דראיות חכם צבי יש לדחות וכנז"ל, ועל כן אותם בני אדם החוששין לצבוע המים בבי"ן של קהווא, ולכך מקדימים לצבוע במעט בי"ן מערב שבת וכנז' בשאלה, מנהגם יפה דאיכא בזה איסורא לדעת הגדולים הנז', וכן ראוי להורות כי סברתם היא נכונה כאשר בררנו בס"ד:

אחרי כותבי בא לידי ספר שאלת יעבץ, וראיתי בסי' מ"ב הביא דברי הגאון אביו חכם צבי ז"ל דסי' צ"ב הנז"ל, ופקפק בדברי הגאון אביו ז"ל והוא חושש גם באוכלין ע"ש, ולפ"ד שם יש לומר דודאי איכא חילוקא רבא בין המשקין לבין האוכלין, כי במשכן לא היו צריכין לצבוע אוכלין, וכמ"ש הרב הנז', אבל ודאי היו צריכין לעשות. מי הצבע, וא"כ במשקין דנ"ד דדמו למי הצבע הו"ל דומיא דמשכן ואית בהו איסורא לכ"ע, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.