רב פעלים/ב/יורה דעה/לט

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. פה עירינו בג'דאד יע"א יש כמה מבואות שאינם מפולשים, ורק פתוחים מצד אחד, וזה הצד הפתוח יש בו מזוזות ודלתות שסוגרין אותו בלילה, ונמצא בכלל המבואות מבוי אחד שקורין אותו דרבונת בית קטאן, שהוא גדול הרבה, שיש בו בתים וחצרות הרבה, ומתעקם לכמה עקומים אחת הנה ואחת הנה. והנה פה העיר הזאת נוהגין כשימות המת באחד מבתי המבוי ישפכו מים כל הבתים של המבוי ההוא, ואפילו שהם רחוקים מבית המת ששה ושבעה בתים או יותר, ובא בעה"ב אחד מבני המבוי הזה, ושאל אם נזדמן שמת אדם אחד בבית מבתי המבוי בלילה, וביתו של בעה"ב בעקימה אחרת שיש באותו מבוי, ואינו בסדר הבתים שבית המת עומד עמהם, ואם ישפוך המים ישארו בני ביתו צמאין, וקרה דבר זה בלילה, שא"א לו להביא מים מחוץ המבוי ששכניו שבתוך המבוי כולם צריכים לשפוך המים שלהם, והזמן קיץ שהוא חם מאד, ויש לו בנים קטנים שא"א להם לסבול צמאון, עד עלות השמש שיביא מבחוץ, כיצד יעשה, אם מותר להשקותם מן המים שבביתו, כיון דרחוק הוא מבית המת וליכא חשש, או"ד דאיכא חשש גם בכה"ג ואין לשתות מן המים שבביתו. גם עוד שאל, אע"פ שנהגו כל בעלי בתים אשר במבוי הגדול הזה לשפוך כולם, אע"פ שהם רחוקים מבית המת, ועומדים לצד אחר בעקימה אחרת, אם יכולים לעשות התרה למנהג זה ולבטלו, ולא ישפכו מים אלא רק בית שני ובית שלישי מבית המת כשאר בתים העומדים בר"ה שבעיר, כי קשה עליהם לסבול חומרא זו במבוי הגדול הזה, שיש בו יותר מארבעים בתים, אשר עתה כולם שופכים המים, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מרן ז"ל בש"ע סוף סי' של"ט, לא כתב דין זה לשפוך על המבוי, אלא כתבו על. השכונה, כי כתב לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת, וכתב הט"ז הך שכונה לא נתבאר כאן שיעורה, אלא דבכתובות דף כ"ח כתבו התוספות דשכונה היינו שלשה בתים, כדאמרינן סוף פ"ק דע"ז יע"ש, וכתב הרב הכנה"ג ז"ל, וכמה שכונה נלמד ממ"ש במס' ע"ז דף כ"א, וכמה שכונה תנא אין שכונה פחות משלשה בני אדם, והכונה שלשה בתים, וכ"כ התוספות בפ"ב דכתובות דף כ"ח, גבי המגרש את אשתו לא תדור עמו בשכונתו, וכן הוא דעת הט"ז ז"ל כאן, דשכונה האמורה כאן היינו שלשה בתים עכ"ד ע"ש, וכן הסכים הרב בית דוד ז"ל סי' ק"ס, דשכונה שכתב בש"ע כאן הוא שלשה בתים, ר"ל שני בתים מכל צד, ועם הבית של מת עצמו הם שלשה, וכן הביא הרב שו"ג ז"ל ע"ש, והרב מקום שמואל הביא דברי הט"ז הנז', וכתב עליו וז"ל, ולא היה לו להביא ראיה מדברי התוספות, דיחידים הם בדבריהם נגד הרא"ש והטור והר"ן ושארי פוסקים שהביאם הב"י באה"ע סי' קי"ט, ופסק שם בש"ע להלכה דס"ל שכונה גדולה מן מבוי, וכ"כ בבית שמואל וכו', ובסו"ד כתב כיון דחמירא סכנתא מאיסורא, עכ"פ יש להחמיר בכל המבוי, כיון דלהרמב"ם כפר קטן נידון כמבוי לגרסתו בש"ס שם, עכ"ד ע"ש:

ובאמת הרואה יראה כי ד"ז שאמרו, אין שכונה פחות משלשה בתים, הוא דבר מוכרח ואמת כי כן מפורש בגמרא דע"ז דף כ"א, ואין בזה חולק. גם עוד משמע כן להדיה, מן המשנה דנזיר פ"ט, מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמונה הרי זו שכונת קברות, ועיין בגמרא שם דף ס"ה ע"ג, דא"ר עקיבא לא אמרו שכונת קברות אלא לשלשה ידועין, או לשלשה תחלה, ועיין בתוספות שם, וכן פירש רש"י ז"ל במס' גיטין דף וא"ו ע"א, רב ששת מצריך משכונה לשכונה, ופירש רש"י סתם שכונה ג' בתים במסכת ע"ז ד' כ"א ע"ב ע"ש, ונ"ל שגם דין השכונה האמור גבי ערי מקלט במשנה דמכות פ"ב, הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה, הנה ג"כ הדין הוא, דגם האי שכונה נמי הוא ר"ל שלשה בתים, ודו"ק:

והנה באמת קשא על הרא"ש ודעמיה, דס"ל שכונה גדולה מן המבוי, מה יענו להא דמוכח להדיה מן הגמרא דשכונה היא שלשה בתים. וראיתי להרב עצי ארזים ז"ל על אה"ע סי' וא"ו ס"ק י"ב שכתב, יש מחלוקת בין התוספות ובין הרא"ש, דהתוספות ס"ל מבוי גדול משכונה, והרא"ש ס"ל שכונה גדולה ממבוי, וכן הוא דעת הר"ן ז"ל, ועיין לקמן סי' יו"ד וסי' קי"ט, דמוכח שגם להטור ס"ל הכי, ועיין בפרישה סי' יו"ד שכתב שמצא במקצת ספרי הטור על הגליון, דשכונה ג' בתים, וכתב דטעות הוא, דלדעת הטור דס"ל כדעת הרא"ש, על כרחיך שכונה גדולה ממבוי, והוה יותר משלשה בתים, ולי נראה לקיים הגרסא הנז', דגם הרא"ש והטור לא פליגי בזה, דשכונה הוי שלשה בתים, כדאיתא בגמרא להדיה בפ"ב דע"ז, ורק ס"ל דמבוי הוי פחות משלשה בתים, ומ"ש הר"ן דמבוי דקאמר הכא היינו באותם המבואות דמיירי לענין איסור שבת, וכ"כ הריב"ש וכו', ובמבוי דשבת קי"ל נמי דמבוי סתום הניתר בלחי או קורה, היינו ששתי חצרות פתוחות לתוכו, ובכל חצר ב' בתים, וא"כ אם יש ב' בתים מצד זה, וב' בתים מעבר השני מקרי שכונה, ובכה"ג הוא דאסור לדור עמה אפילו בשני הצדדין זו כנגד זו, אבל בנשאת אסורה בשכונה, והיינו שלשה בתים מכל צד, ואפילו הוא מצד אחד והוא מצד השני, ולדעת התוספות דמבוי גדול משכונה ס"ל דלא מיירי מאותם המבואות דענין שבת, אבל לעולם לכ"ע שכונה ג' בתים הוא דהוי עכ"ל. אך הרב זקן שמואל אה"ע סי' קי"ט כתב, דעת רש"י הוא דשכונה פחות ממבוי, וכן הוא דעת התוספות, וכן דעת הרב המגיד בפכ"א מה' א"ב, דמבוי גדול משכונה, אבל דעת הרא"ש ובנו הטור והר"ן להפך, דשכונה גדולה ממבוי, ואין להקשות עליהם מההיא דפ"ק דע"ז דף כ"א, שאמרו בגמרא בפירוש דשכונה הוי שלשה בתים, די"ל התם אמת דאמרינן ג' בתים נקרא שכונה, אך גם יותר משלשה בתים נמי נקרא שכונה, כי כן אמרו שם אין שכונה פחות משלשה, למצא דאה"נ דיותר משלשה ג"כ נקרא שכונה, עכ"ל ע"ש:

ולפ"ז יש לומר דשני מיני שכונה יש, והיינו יש שכונה קטנה שהיא ג' בתים, ויש שכונה גדולה שהיא יותר, וכן נראה שהבין ג"כ הגאון מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' צ' דף קל"ד ע"ש, שכתב ואין ביניהם אפילו כדי שכונה קטנה דשלשה בתים דגריעה ממבוי כמו שמבואר בדברי הר"ן והתוספות וכו' ע"ש, ועיין בבית דוד אה"ע סי' פ"ה מה שהאריך בזה, ועתה אין פנאי לפלפל בדבריו. ולפ"ז שפיר כתבו הט"ז והכנה"ג בהאי דינא דסי' של"ט, לפרש שכונה דנקיט מרן ז"ל הוא ר"ל ג' בתים, כיון דמצינו ששלשה בתים נקראין שכונה, דהא ודאי אין טעם לפרש כאן, דאיירי בשכונה גדולה שהיא כמה בתים, יען כי בענין שפיכות המים יש שני טעמים בדבר, הא' מפני שידעו הכהנים ולא יכנסו במקום טומאה, והב' משום דמה"מ מדיח סכינו שם, שיש בזה הטעם ענין סכנה, ושני טעמים הם קיימין ותרווייהו איתנהו, אך זה הטעם של מה"מ לא שייך אלא רק בבית המת עצמו, כי שם איכא מים בודאי, ומה"מ מדיח סכינו שם, ולא ידיח בבית אחר וכמ"ש הרב ירך אברהם ז"ל ביו"ד סי' י"ח, דכל היכא דאיכא מים בבית המת אין חשש במים של השכן משום הדחת סכין, כי חלילה לומר שיש לו רשות ליכנס בבית שכינו לקנח סכינו, לא תהיה כזאת, דמה מקום לשוט בארץ ולהשחיתה, וחלילה לומר כדברים האלה, דא"כ תחוש בכל אותה העיר, וחלילה להיות כדבר הזה, מאחר דימצא מקום לקנח סכינו ללכת למקום אחר, זה דבר תימא ולא יתכן כלל, ורק היה המנהג לשפוך בבית השכן משום טעם האחר להודיע עכ"ד, ומלתא מסתברא אמר ויציבא מילתא ולפ"ד מוכרח לומר שבבית המת יש סכנה במים, ולכן שופכים אותם, ואפילו בשלו בהם נאסר התבשיל, אך בבית השני או השלישי לא שייך טעם של סכנה, ורק צריך לשפוך כדי להודיע שיש טומאה, ואז הכהנים נזהרים לפרוש, כי לפי הטעם הזה אינו מספיק שפיכת המים של בית המת בלבד, כי אם יראו הכהנים מים שפוכים לפני בית אחד, לא ידעו שיש טומאה שם, אלא יחשבו איזה מקרה קרה לאותם המים שנשפכו לפני אותו בית אבל יראו מים שפוכים לפני שתים ושלשה בתים, לא יתלו במקרה, אלא יבינו שהמים נשפכו בשביל המת, ואז נשמרים מן הטומאה לבלתי יכנסו שם עד שידעו שהוציאו את המת מן הבית, כן מוכרח לפרש הטעם שהצריכו לשפוך ב' בתים מכל צד של בית המת, חוץ מבית המת:

והשתא לפ"ז אין לפרש השכונה דנקיט מרן ז"ל כאן, הוא ר"ל שכונה גדולה שיש בה כמה בתים, דבשלמא שני בתים מכל צד של בית המת, יש טעם מסתבר לומר בחיוב השפיכה כדי לתת ידיעה לכהנים, וכאשר הסברנו, אבל יותר מן שנים מכל צד של בית מה טעם יש בדבר זה לשפוך, על כן נראה מסתברא בודאי שיספיק לשפוך בשכונה קטנה בלבד, שהוא ב' בתים חוץ מבית המת, ולכן נראה מ"ש הט"ז והכנה"ג, דמ"ש מרן ז"ל שכונה היינו שכונה קטנה, שהיא ג' בתים, ד"ז אמת ויציב, דאין מקום להסתפק בשכונה גדולה:

ועתה נראה, דאין מקום להערת הרב מקום שמואל שהעיר על הט"ז, במ"ש שכונה החמורה כאן היא בשכונה של שלשה בתים, ומ"ש כיין דחמירא סכנתא מאיסורא, עכ"פ יש להחמיר בכל המבוי, הנה לפי האמור לעיל, זה הטעם של סכנה אינו אלא במים של בית המת, אבל במים שנמצאים חוץ לבית המת, ליכא בהו האי טעמא דסכנה, כי אם רק טעם כדי שידעו הכהנים שעוברים שם שיש שם טומאה, וליכא סכנתא כדי שתאמר חמירא סכנתא:

והנה הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' של"ט ס"ק י"ג, כתב המנהג בעיר עוז לנו עה"ק ירושלים תוב"ב, וקרית מועדינו עה"ק חברון תוב"ב, לשפוך המים כל שני בתים אשר מכל צד בית המת, חוץ מהבית שהמת בו, וכל בתי איש אחד כבית אחד חשובות, וכמ"ש הרב בית דוד סי' קס"א, ובספר מקום שמואל בחדושיו ליו"ד כתב דיש להחמיר בכל המבוי, ובכנה"ג ומהר"א אלפנדארי ז"ל היה חושש לזה, ומחמיר בביתו עכ"ל, ונראה מה שכתב והרב מהר"א וכו' קאי על דין המבוי שהביא מספר מקום שמואל, ונמצא שגם בירושלים וחברון לא נהגו במבוי שכתב מקום שמואל, אך מנהג עירינו בג'דאד יע"א נוהגים לשפוך כל הבתים הפתוחים למבוי, וכמ"ש מקום שמואל, אבל בתים שבחוץ הפתוחים לרה"ר נוהגים כמנהג עה"ק תוב"ב לשפוך שני בתים מכל צד של בית המת, וכמ"ש הגאון חיד"א, וגם מכמה שנים נהגו פה ערינו מחדש לעשות כסברת הרב ירך אברהם, בהיכא דבית השלישי לא ידעו במות המת, וכבר בשלו או אפו במים, דאין אוסרין התבשיל והפת. ודע דדינו של הרב בית יאודה ח"א יו"ד סי' מ"ו, שהביאו הרב ברכי יוסף ז"ל ס"ק יו"ד, איירי במים של בית המת עצמו:

ואמרתי לפרש טעם למנהג עירינו, שנהגו כהרב מקום שמואל לשפוך כל בתים של המבוי, אפילו רחוקים מבית המת שלש וארבע בתים, לפי מ"ש דבבתי השכנים ליכא טעם הא' של סכנה, היכא דאיכא מים בבית המת, ורק איכא טעם של הודעת הטומאה לכהנים, הנה נראה לכך הוצרכו לשפוך כל הבתים אשר במבוי, מפני שהמבוי יש לו בצד הפתוח לרה"ר משקוף ושתי מזוזות, דאז אם יש מת באחד מן הבתים שבמבוי, אסור לכהן לעבור תחת המשקוף, קודם שיוציאו את המת מן המבוי משום טומאה סופה לצאת דרך שם, ולכן אם המת הוא בבית שבסוף המבוי, ולא ישפכו מים, אלא רק שני בתים שבצדו, ושאר בתים שיש מאותם השכנים עד פתח המבוי לא ישפכו, לא ירגיש ולא ידע הכהן שיש שם טומאה שסופה לצאת, והוא יכנס לאותו מבוי דרך הפתח שלו תחת המשקוף ואסור, לכן נוהגין לשפוך כל הבתים שבמבוי, שאז קודם שיכנס מן הפתח של המבוי יראה מים שפוכים, ויעמוד במקומו עד שישאל אם כבר הוציאו המת, או עודנו שם, ולא יכשל. וכן נ"מ לכהן שיש לו בית באותו מבוי, והוא לא ידע שמת א' יש באחד מבתי המבוי לפנים, ואז יצא לפי תומו דרך פתח המבוי, משא"כ כשנוהגין לשפוך כל בתי המבוי, יתנו ידיעה מבית המת לכל בתי המבוי וישפכו כולם, ואז גם בית הכהן ידעו בזה, ולא יבא הכהן לידי מכשול:

העולה מכל הנז"ל הוא, שפיכת המים בבתי השכנים לאו מטעם הסכנה הוא, כל היכא דאיכא מים בבית המת, אלא רק החיוב הוא כדי לתת ידיעה לכהנים שלא יכשלו בטומאה, ועל כן אע"פ שנהגו פה עיר בג'דאד לשפוך כל הבתים אשר במבוי, אעפ"י שיש במבוי בתים הרבה שלשים או ארבעים יש להורות לזה השואל ששאל בהיכא דאתרמי בלילה, שמת א' בבית א' מבתי המבוי והוא רחוק מביתו, ואם ישפוך זה כל המים שבביתו בלילה אין לו מים להביא לבני ביתו, והזמן חם שיצמאו ואין יכולים להתאפק עד עלות השמש שיביא להם מים מבחוץ, ובפרט שיש לו בנים קטנים שקשה להם להמתין, יש להורות לו שישתו מן המים הנמצאים בביתו, ואחר שיאיר היום ישפוך כל המים הנמצאים בביתו, לקיים המנהג שנוהגים לשפוך כל בני המבוי אפילו הרחוקים מבית המת, ויביא מים חדשים לביתו, ורק בשני בתים הסמוכים לבית המת מכל צד, אין להורות להם שישתו בלילה מן המים אשר אתם, אלא ישפכו הכל, ובשביל לשתות יכולים ליקח מים בלילה מן שאר בתים שיש בתוך המבוי הסמוכים להם:

ודע דנ"מ עוד מכל זה אשר העלינו בס"ד, אם באלו השני הבתים הסמוכים לבית המת שתו מן המים שאצלם בשגגה, שלא ידעו שמת המת, לא ידאגו לעצמם משום סכנתא, כי כל דאיכא מים בבית המת ליכא סכנתא במים של השכנים, ורק הם צריכים לשפוך המים משום טעם הב', כי כך היתה תקנת חכמים, לשפוך כל המים של בית השכן, ואינן רשאין לשתות מהם כלל, וכיון דהם שתו בשגגה, לא עברו על ד"ח בזה, ומשום סכנתא ליכא, כיון דאיכא מים בבית המת, ולכן מה ששתו בשוגג יהיה לרפואה:

ומה ששאל השואל, אם יכולים אלו הדרים במבוי הגדול הזה לעשות התרה על מנהג זה, שנהגו לשפוך כל הרחוקים מבית המת הדרים במבוי, תשובה, אין יכולים לבטל המנהג הזה, וגם אין יכולים לעשות התרה על מנהג זה, אלא צריכין לשפוך כל בתי המבוי אפילו שהוא גדול הרבה, ויה"ר ויבלע המות לנצח ולא ישמע שוד ושבר בבתי ישראל, והשי"ת ברחמיו ישפיע שלום טובה וברכה וחיים טובים לנו ולכל ישראל, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום לנו ולכל ישראל, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.