רב פעלים/ב/חושן משפט/ג

רב פעלים ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה נודע כי פה עירינו בג'דאד יע"א, בתריה דמרן ז"ל בשה"ט גרירן הן בדיני איסור הן בד"מ, חוץ מאותם דברים הידועים לנו שפשט המנהג בעירינו כדעת רמ"א בהג"ה או כדעת שאר פוסקים הפך דעת מרן ז"ל דאז אזלינן בתר המנהג הן להקל הן להחמיר, וכן נמי בדיני גיטין וקדושין המנהג ברור פה עירנו למיזל לחומרא אפילו בדבר שפסק מרן להקל, וכמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל על מנהג עה"ק ירושלים תוב"ב, וכן קבלו חכמי עירינו מהרה"ג עט"ר מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה, על מנהג עירינו בג'דאד יע"א, ועל כן בד"מ אין פה עירינו טענת קי"ל נגד סברת מרן ז"ל שפסק בשה"ט, אלא מוציאין מיד המוחזק ע"פ סברת מרן ז"ל:

מיהו מה שיש להסתפק פה עירינו יע"א הוא, בענין שהביאו מרן ז"ל בש"ע בסתם, ואח"כ כתב סברת ההפך בשם י"א, דבזה איכא לספוקי בדין המוחזק, כי י"ל אע"ג שהכלל ברור אצלינו בהיכא דכתב מרן הסברה בסתם, ואח"כ כתב סברת ההפך בשם י"א דהלכה כסתם, ולא מצי למימר קי"ל, היינו דוקא בליכא דין מוחזק, דאז דייני דייני כמ"ש בסתם, ומוסרין הממון להזוכה בו ע"פ סברת הסתם, אבל לגבי מוחזק להוציא מידו הממון אפשר לומר דאין מוציאין ע"פ סברת הסתם, כיון דהוא זוכה בו ע"פ סברת י"א, די"ל משום הכי הביא מרן ז"ל בשה"ט סברה זו בשם י"א כדי לזכות בה המוחזק ולא נוציא הממון מידו, או"ד דאע"ג דהביא מרן סברת י"א נוציא ממון, יען המוחזק ע"פ סברה שכתב בסתם, ואין בידינו פה עירינו בג'דאד יע"א מנהג ידוע וברור מן הראשנים, ואיך הוי דייני דייני קמאי בכהאי גוונא:

אך רק זאת מצאתי לדיין מובהק של פה עירינו הוא הראש מעלת הרב המופלא חריף ובקי כמהר"ר ראובן דוד זלה"ה שהיה תלמיד מובהק של עט"ר הרה"ג מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה, והוא מינה אותי בחיי חיותו לראש ב"ד פה עירינו יע"א, שכתב על הגליון של הכנה"ג ח"מ סי' קצ"ה הגהב"י אות כ"ח עמ"ש שם הרב הכנה"ג ז"ל שרבינו המחבר בספר הקצר כתב שתי הסברות ולא הכריע, וכתב על זה הרב ראובן דוד ז"ל הנז' בגליון הספר בזה"ל, דבריו קשים דהא לישנא קמא מייתי ליה בסתם וכל כהא הלכה בהתם ואיך כתב דלא הכריע, ואולם כונתו לומר דנהי דמרן ז"ל דעתו כסתם, מ"מ כיון דמייתי לסברת י"א נמי אלמא משום דמצי המוחזק לומר קי"ל, וזה החילוק דלזמנין מייתי חד סברא דוקא משום דפסיקא ליה לגמרי אף לענין קי"ל, אבל כשמביא נמי סברה אחרת הוי דעתו כסברה ראשנה, אך לענין קי"ל מצי המוחזק לומר קי"ל, ודבר זה נלמד מתורתו של הרב המחבר ז"ל, ממ"ש ביו"ד סי' קס"ד הגה"ט אות ט"ז עי"ש, ועיין בספר ב"ד של שלמה בח"מ סי' ל"ב דף קצ"ט ע"א, דפסיקא ליה דדעת מרן דס"ל כלישנא קמא, ולא זכר מדברי הרב הנז', ע"ש דף קנ"ג ע"ב וע"ג, וחתים עלה ראובן דוד יצ"ו. והנה מ"ש מן הכנה"ג יו"ד סי' קס"ד כן הוא, ששם כתב וז"ל, י'ל דלא כתב שם מחלוקתו בצידו, אלא משום דבממונא קא עסיק כתב ב' הסברות שאם יהיה המלוה מוחזק שיכול לומר קי"ל ע"ש, אך הרב בדש"ש בדף קנ"ג שציין עליו, הנה הוא הביא שם דברי הכנה"ג דסי' קס"ד הנז', גם הביא דברי הש"ך ביו"ד, ודברי הרב גו"ר ז"ל, והנה שם בדף קנ"ג ע"ג הנז' בד"ה עוד זאת מצאתי, כתב וז"ל, וכל מה שכתבנו חלוקים בדברי מרן בד"א לאחרים, אבל אנן בדידן שקבלנו הוראותיו של מרן בעצם כפי מה שנטה דעתו אפילו במקום שהביא תרי י"א, פסקינן הלכה כי"א בתרא וכ"ש במקום שהביא סברה סתמית, אף שכתב אח"כ י"א הלכה כסתם, וכ"ש היכא דסתם בלי חולק, וא"כ בנ"ד ודאי דקי"ל דליתיה לשומר בתורת השומרים עד שימשוך, ולית דין צריך בושש עכ"ל, הרי שחזר הרב ב"ד ש"ש וכתב לענין הלכה הפך החילוק שחילק הרב הכנה"ג בסי' קס"ד הנז', נמצא דלא סמך על החילוק של הכנה"ג, ולפ"ז ניחא לן במה שראינו להרב ב"ד ע"ש בסי' ל"ב דף קצ"ט ע"א, דלא חש התם לחילוק הכנה"ג הנז':

ודע, דודאי אין לומר דהכנה"ג בסי' קס"ד לא אמר חילוק הנז' על מקומות דגרירי בתר הוראת מרן, אלא רק על מקומות שתופסין דגל הקי"ל בכל ענין, ואפילו נגד מרן דזה אינו ולא ניתן ליאמר, דא"כ כל דין שפוסק מרן בסתם ולא הזכיר דעת החולקים תיקשי למה לא הביא דעת החולקים בשם י"א, כדי שבמקום שתופסים דגל הקי"ל יאמר המוחזק קי"ל כסברה זו, על כן מוכרח לומר דהכנה"ג נקיט חילוק זה על מקומות שנהגו למיזל בתר מרן ז"ל, ואין אומרים קי"ל נגד מרן, ועל זה אמר שכתב סברת החולקים בשם י"א כדי שלא נוציא ממון מן המוחזק כפי סברה שכתב מרן בסתם:

וראיתי להרב מהר"ם לבטון בנכח השלחן ח"מ סי' ך' דף ע"ג, שהביא תשובה מהרה"ג משה בן חביב ז"ל שכתב, דגם הרגילים לילך בעקבות מרן ז"ל, אין להוציא ממון מיד המוחזק, משום דמרן בש"ע לא החליט בש"ע לפסוק בסתם כהרא"ש והטור, אלא כתב וי"א דחייב באונס גדול, וכונתו רצויה לרמוז לנו דאינו מחליט הפסק לחייב ש"ש בגניבה באונס ע"כ, וגדולה מזאת כתב הכנה"ג בתשובות ח"מ השניות דף קי"ט ע"ד, דכשכותב מרן סתם וי"א, הגם שדעתו כסתם, מ"מ כתב וי"א דדעתו לומר קי"ל כי"א יע"ש, וכ"כ ביו"ד סי' קס"ד הגהב"י אות ט"ז עכ"ל, ולמדנו מדברי הרב מהר"ם לבטון ז"ל הנז' דהחילוק של הכנה"ג בסי' קס"ד, הנה הוא מפורש יוצא עוד גם בתשובותיו, ועוד נתחדש לנו מדבריו הנז"ל, שגם הרב מהר"ם בן חביב ז"ל נקיט כפי החילוק הזה של הכנה"ג, ופתחתי ספר גו"ר, וראיתי ששם הובאה תשובת מהר"ם ב"ח ז"ל הנז' בח"מ כלל א' סי' א' דף פ"ו, אך הרב גו"ר ז"ל עצמו בסי' ב' דף פ"ח ע"ד כתב, דיש לערער בחילוק זה דס"ל בהיכא דסתם מרן כסברה אחת ואח"כ כתב י"א, שגם באתרי דגרירי לפסוק אחר דברי מרן לא יוציאו מיד המוחזק נגד סברת י"א, אלא הוא ז"ל ס"ל כסתם, וי"א דינו שוה להיכא דסתם בלבד, דגם בזה מוציאין מיד המוחזק, וליכא טענת קי"ל כלל:

אח"כ ראיתי להרב הון יוסף זמארו ז"ל בסי' ח"י דף מ' ע"ב שהביא דברי הרב הכנה"ג בתשובותיו בעי חיי הנז' ודברי הרב מהר"ם בן חביב ז"ל הנז' וכתב אע"ג דהרב גו"ר ז"ל חלק בזה, מצי המוחזק לטעון קי"ל כהכנה"ג ומהר"ם ב"ח וקי"ל כי"א, וכן העיד מהר"ן קוראל דכן היתה הוראה יוצאת מבית מדרשו של הרב הגדול ראשון לציון מר אביו הרב מהר"ר יעקב קוראל ז"ל, וכן הורו פעה"ק ירושלם תוב"ב זה ימים לא כביר בבהמ"ד הקבוע להוראה ופטרוהו למוחזק, וחילייהו מדברי הרב החביב ז"ל הנז' שהבאתי ואין פוצה פה בדבר. והדברים קל וחומר אוזן ששמעה משה רבן של ישראל איש ירושלם מיפשט פשיטה ליה בהאי מלתא, מי יבא אחרי ארי לאפיקי ממונא מיד המוחזק, ובפרט דאיכא תנא דקאי כיותיה מני"ר הרב החביב זלה"ה עכ"ד ע"ש. נמצינו למדין מדברי הרב הון יוסף הנז' דאיכא רבים ועצומים דס"ל כחילוק הכנה"ג הנז' והם תקיפי ארעא דישראל הם מהר"ם בן חביב והרב מהר"י קורחל ששניהם היו מארי דאתרא במקום דקבלו הוראת מרן ז"ל, ועוד כי העיד דהוראה זו יצאה ג"כ מב"ד רבא דעה"ק תוב"ב אשר הורו כן זה ימים לא כביר, ובודאי עדות הרב הון יוסף ז"ל בזה היא עדות נאמנה, והרב המשיג עליו שם בסי' י"ט ובסי' כ' דף נ"ד לא פקפק בדבר זה כלל, ומוכרח שגם היא היה מודה דעדות זו אמת ויציב וא"כ השתא פה עירנו בגדאד יע"א דהמנהג הוא כמנהג עיה"ק דאין טוענין קי"ל נגד הוראת מרן ז"ל, הנה בדבר זה שכתב סתם וי"ח דלא נודע לנו איך הוא המנהג אזלינן ביה בתר מנהג עיה"ק תוב"ב דכל כה"ג מצי המוחזק לומר קי"ל כי"א:

ונראה לי לומר בס"ד דסברי האחרונים ז"ל הנז' לומר דאפילו שנאמר דעת מרן ז"ל לפסוק הדין כסתם אפילו בהיכא דהביא י"א, מ"מ מה שקבלו הוראת מרן שלא לטעון כנגדו קי"ל לא קבלו זה להוציא מן המוחזק ע"פ הוראת מרן אלא רק בהיכא שהביא בש"ע סברה אחת בלחודה, אבל אם הביא סברה השנית בשם י"א לא נהגו להוציא מן המוחזק נגד סברת י"א, ויש לזה טעם נכון והוא כי מה שמוציאין מיד המוחזק ע"פ סברה אחת שהובאה בש"ע אע"פ דיש חולקין הוא דבר חידוש, ואין לך בו אלא חידושו שנאמר לא קבלו דבר זה אלא בהיכא דלא הובא בש"ע סברת ההיפך ג"כ אע"ג דזו כתבה בסתם וזו בשם י"א אין מוציאין מן המוחזק נגד סברת י"א:

ודוגמה לדבר זה חזינא בס"ד בדברי מופת הדור הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב' שהביא מהרב המני"ח ז"ל בהלכות קטנות סי' רצ"ג, שכתב שקבל הלכה למעשה כל היכא דסתם מרן הב"י להכשיר, ואח"כ יש אוסרין הלכה רווחת לפסוק כיש אוסרין בהפסד מועט, אבל בשעת הדחק כגון סעודת חתן או בשבת או דאיכא הפסד מרובה סמכינן אסתם מרן ואזלינן לקולא, וכתב עליו הגאון חיד"א ז"ל, הדבר ברור דזה שכתב הרב הנז' שקבל מרבותיו אינו דכן היה כונת מרן ז"ל, אלא לעולם דעת מרן כשסתם להכשיר לסמוך אפילו בהפסד מועט להתיר, וכשסתם לאסור וכתב ויש מכשירין היינו לסמוך על ההיתר בהפ"מ וכמו שנראה מהפר"ח, אך גדולי הדורות שבאו אחריו ראו לסמוך על הסתם להתיר בהפ"מ דוקא, וכפ"ז כשסותם לאיסור נכון להחמיר בהפ"מ עכ"ל ע"ש. ועוד שם במחב"ר סי' נ"ה סוף סק"ד כתב וז"ל, נראה דלק"מ דכל שכתב סברת החולק קרי לה לא הכריע, ודעת הכנה"ג ודעמיה, שלכך כתב סברת החולק להודיע שיש לחוש לסברא זו וכו' והן לו יהי דדעת מרן לסמוך על הסברא שסתם להתיר אף בהפסד מועט כמש"ל סי' ט' אות ב', מ"מ למעשה נקטינן להחמיר, אבל בשעת הדחק או הפסד מרובה סמכינן על סתם מרן להתיר, וכמ"ש הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט ח"א סי' רצ"ג עכ"ל ע"ש, הרי לך דוגמה לדברים שכתבתי, בדברים אלו שכתב הגאון חיד"א בדיני איסור והיתר:

ואחז"ר בא לידי ספר צדק ומשפט להרב מהר"ם פארדו ז"ל, וראיתי בתחלת הספר הביא תשובה מן רב אחד לא הזכיר שמו דאזיל בתר שיטת הסוברים כל היכא דכתב מרן סתם וי"א אין מוציאין ממון מן המוחזק נגד סברת י"א, אך דעת הרב המחבר הנז' הוא דאין לסמוך על זה, וס"ל גם בכה"ג מוציאין ממון מיד המוחזק, וכתב דכן נוהגין בימיו בתי דינין שבירושלים תוב"ב, וגם שם הביא דברי הרב דון יוסף זמארו ז"ל שהבאתי לעיל וחלק על דבריו, וכתב דהרב הכנה"ג בבעי חיי אין כונתו לומר כן לדידן דקבלנו הוראת מרן, אלא כתב זה לאתרי דנהיגי לומר קי"ל וכו' ע"ש, ואחה"מ זה לא יתכן, וברור הוא דהרב החבי"ב ז"ל כתב חילוק זה לאתרי דנהיגי למיזל בתר פסקי מרן ז"ל, וכמ"ש לעיל, וכן נראה מכל דברי האחרונים שהבאתי לעיל דכן הבינו הם בכונת הרב החבי"ב ז"ל, וזה פשוט ואין צורך להאריך בו:

ומ"ש עוד שם על עדות הרב הון יוסף משם מהרא"ק דאפשר היה טעם אחר, ואין אנחנו אחראין לאיתה מעשה ע"ש, הנה גם דבר זה הוא תימה בעיני, וכי המעיד הוא איש המוני ח"ו, והלא הוא ת"ח בר סמכא ומעיד בגודלו מה שראה הלכה למעשה, גם הרב מהר"י זמארו ז"ל בעצמו מעיד בגודלו על ב"ד רבא בירושלים שהורו בכך, וכי קטיל קני באגמא הוה ח"ו להעיד על דבר שהיה בו טעם אחר, ומי כמוהו נאמן ובר סמכה בעדות זו, פוק חזי מה ששנינו במסכת עדיות פ"א, הלל אומר מלא הין מים וכו' וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם ע"כ, ודוק:

גם כתב עוד שם, דמהר"ם בן חביב חזר בו בספרו גט פשוט סי' קכ"ו אות ל"ב ול"ד ע"ש, ומאד נתפלאתי על דבריו בזה, מנ"ל דחזר בו, חדא, התם בגט פשוט איירי באיסורא והכא הוא ממונא, ושאני טובא, דגבי איסור קי"ל הולכין אחר הרוב, וגבי ממון קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, ולהכי סבר מר בממון אין מוציאין מיד המוחזק נגד סברת י"א, ועוד שנית אפילו לפ"ד דמשוה האי דינא להאי דינא, עכ"ז י"ל דס"ל למהר"ם ב"ח ז"ל, אע"ג דמרן דעתו לפסוק לגמרי כסברה שבסתם, עכ"ז אנחנו שקבלנו הוראותיו בש"ע להוציא מיד המוחזק, לא קבלנו להוציא מיד המוחזק, אלא רק בהיכא שהביא בש"ע סברה האחת בלבד, אבל אם הביא גם סברת י"א אין מוציאין מן המוחזק נגד סברת י"א דמצי לטעון קי"ל כי"א, וכמ"ש לעיל, ומאי מוכח להא מדבריו שכתב בגט פשוט:

הנה כי כן אין אני רואה בכל דברי הרב מהר"ם פארדו ז"ל בתשובה שום כח לבטל טענת קי"ל מן המוחזק, ומ"ש שבימיו כל בתי דינים שבירושלם דנים להוציא מיד המוחזק ואין פוצה פה לבא בטענה, וכיון דסוגיין דעלמא הכי אזלא הכי נקטינן ע"ש, אחה"מ אין כח בבתי דינין שבימיו לבטל סוגיין דבתי דינין שקדמו להם אשר היו רבים ועצומים בתורה ופקיע שמייהו דודאי אינון עדיפי מאותם האחרונים, ואין באחרונים כח להפקיע ממון מן המוחזק בו היפך סוגיין דבתי דינין קמאי ואם האחרונים עשו מעשה ע"פ דעתם בזמנם, לא יהיה מנהגם גזרה על בתי דינים אחרים ועל הבאים אחריהם להפקיע ממון ע"פ מנהגם, גם אין זה חידוש כי כך נמצא ג"כ בענין קבלת הוראת מרן ז"ל בתשובה שכל רב שהוא מארי דאתרא עושה בזמנו ע"פ סברתו, ורבני ירושלם שקדמו להגאון תק"ל לא נהגו בכך, אך הגאון חק"ל אחר שהיה רב בירושלים נהג להיפך, ואע"ג דהגאון מהר"ם סוזין הודה לו בזה בחיי חיותו, הנה. אחר שנפטר חק"ל ומלך מהר"ם סוזין חזר מהר"ם סוזין ז"ל להורות להיפך דאין התשובות בכלל הקבלה, וכמ"ש בתשובתו הרמתה שהובאה בספר חוקי חיים דף פ' ע"א וז"ל ואנו אין לנו אלא מ"ש הרב שער המים מפי השמועה עכ"ל. וכאשר כתבתי אנא עבדא בענין זה בתשובה אחרת בס"ד, ועל כן אין זה שכתב מהר"ם פארדו ז"ל שבימיו מנהג בתי דינים כך דנים:

איך שיהיה אפילו אם גם לעת עתה מנהג בתי דינין שבירושלים, להוציא ממון מיד המוחזק אפילו בכה"ג שהביא מרן בש"ע דעת י"א, אין מנהגם וסוגיין הוא גזרה על עיר אחרת, אשר על כן פה עירינו בג'דאד דאין לנו מנהג ברור וידוע בכה"ג, הא ודאי הדבר ברור דאין יכולים להוציא ממון מיד המוחזק נגד סברת י"א, וכבר מלתי אמורה דמה שמוציאין ממון מיד המוחזק, ע"פ סברת מרן ז"ל אע"ג דיש חולקין, הוא חידוש, כי מעיקר הדין ע"פ דין תורה אין מוציאין ממון, אלא ע"פ דבר ברור לכ"ע, ולכן בכה"ג שיש לנו ספק בקבלה זו נוקים ליה על עיקר הדין ואין מוציאין ממון, וכ"ש היכא דחזינן סברת אשלי רברבי הרב החבי"ב ומהר"ם ב"ח ומהר"י קולאר, דס"ל דאין להוציא ממון בכה"ג, וגם עוד מעשה רב דבתי דינין קמאי בירושלים דעבדי הכי לטעון המוחזק קי"ל כי"א, וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.