רב פעלים/ב/אורח חיים/סג

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה, מעיר סנגפור יע"א. בערי הודו הארץ לחה והברזל במהרה מעלה חלודה, ולכן סכין השחיטה אם תשחזנה ותכרכנה היטב ותצניענה בתיק שלה, ותחזור אחר איזה שעות ותבדקנה, אפשר שתמצאנה עלתה חלודה על חודה ונפגמה, וצריך להשחיזה מחדש, ולכן קשה ביו"ט להצניע סכין בדוקה כדת שני ימים, דאפשר גם ביום טוב ראשון תעלה חלודה ותפגם, וגם אם יניחנה בבגד של שעוה שקורין בערבי משמע"א, ג"כ לא תשמר כראוי, לכן נפש השוחט לשאול הגיעה, אם יכול להשחיז הסכין במשחזת ביו"ט, כדי לשחוט בה לסעודת יו"ט, או לאו, יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. במגילה דף ז' ע"ב מסיק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט, ופירש רש"י מכשירין שאפשר, כגון סכין שנפגם מערב יו"ט, ושאי אפשר כגון סכין שנפגמה ביו"ט ע"ש, ועיין בביצה דף כ"ח, ומרן ז"ל בסי' תק"ט כתב אין משחיזין הסכין במשחזת שלה, אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן וכו', בד"א כשיכול לחתוך בדוחק או שנפגמה, אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על העץ, שמא יבא להשחיז במשחזת. וכתב בשו"ג ז"ל, אע"ג דהלכה כר"י ומותר להשחיז הסכין ביו"ט, אפ"ה כתב הר"ן ז"ל דר"י מודה דאין להשחיזה במשחזת שלה, לפי שהוא עושה כלי, ואכתוב לשונו בסמוך. וזהו שכתב רבינו אין משחיזין את הסכין, אע"פ שפסק בסי' תצ"ה דמכשירי אוכל נפש מותר כר"י עכ"ל, ובס"ק ד' כתב, וא"ת כיון דקי"ל כר"י דמתיר אף מכשירי אוכל נפש, א"כ אפילו עושה אותו כלי בהשחזה זו מותר, דאם אינו משחיזה אינו יכול לחתוך בו ולעשות אוכל נפש, כבר תירץ הר"ן ז"ל דאפילו באוכל נפש עצמו אסרו לטחון ולרקד, לפי שהיא מלאכה לזמן הרבה, דביום אחד יכול לטחון למאה ימים, ונראה כעושה לחול, וכ"ש בכה"ג דכשמשחיזון במשחזת שלה עושהו כלי וחזי לימים הרבה, ומשו"ה רבא דס"ל כר"י לא הוה אעבר סכינא אלא בדיקולא ולא במשחזת, דהו"ל כעושה כלי, עכ"ד הר"ן ז"ל:

וכתב המג"א ז"ל סק"ז, אבל אם אינה יכולה לחתוך וכו' דהו"ל מתקן מנא ע"כ, ודבריו נפלאו בזה הטעם של מתקן מנא, כי זה הוא טעם של הר"ן שהביאו הטור, אך מרן ז"ל בש"ע נקיט כהרמב"ם ז"ל שהוא שמא יבא להשחיז במשחזת, והרב מחצית השקל ז"ל פירש דבריו, שבא לתת טעם לדברי הרמב"ם שאוסר שמא ישחיזנה במשחזת, וקשה דאם ישחיזנה במשחזת מאי קעביד, ועל זה כתב המג"א דהוה מתקן מנא, ובזה חולקים הרמב"ם והר"ן, דהרמב"ם סבר אם משחיזה על העץ אין בזה תיקון מנא, ורק דגזרינן שמא ישחיזה במשחזת שיש בזה תיקון מנא, וכתב ביש"ש, אפילו לדידן דקי"ל כר"י דמכשירים דא"א לעשותן מערב יו"ט, מותר לעשותן ביו"ט, מ"מ כל שעושה כלי אסור, לפי שא"א להתיר במכשירים יותר מאוכל נפש עצמו, דאסור לטחון ולרקד, ולכן א"א להתיר במכשירים יותר מזה, וכל שעושה כלי, הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית לזמן מרובה, עכ"ל:

ולפ"ז סכין של שחיטה שנפגמה מחמת שעלה עליה חלודה, אע"פ שנפגמה ביו"ט מחמת שעלה בה חלודה, הרי זו כדין אינה יכולה לחתוך כלל, כי זו מלאכתה לשחוט דוקא, וכיון דנפגמה אינה יכולה לשחוט, ואם ישחיזנה הו"ל מתקן מנא למעבד שחיטה בה שזו היא מלאכה של סכין זו, דלכך היא עומדת, ולכן אסור להשחיזה ביו"ט אעפ"י שנפגמה ביו"ט:

מיהו יש להקל בנ"ד, לפי הטעם המפורש בדברי הר"ן ז"ל הנז"ל, ובדברי רש"ל ביש"ש, דאע"ג דעושה כלי בהשחזה זו מה בכך, מאחר דקי"ל כר"י דמתיר אף מכשירי אוכל נפש, א"כ אפילו שעושה אותה כלי בהשחזה זו מותר, דאם אינו משחיזה אינו יכול לשחוט בה ולעשות אוכל, ועל זה תירץ הר"ן ז"ל היינו טעמא דאסור להשחיזה, מפני דאפילו באוכל נפש עצמו אסרו לטחון וכו', לפי שהיא מלאכה לימים הרבה, דביום אחד יוכל לטחון למאה ימים, ונראה כעושה לחול, ולכן א"א להתיר במכשירים יותר מאוכל נפש עצמו, וכל שעושה כלי במכשירים, הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית לזמן מרובה, ולכך אסור להשחיזה וכנז"ל, וכ"כ רש"ל. והשתא בנ"ד לפ"ד השואל שבארצם שהיא ארץ לחה ואוירה רטוב הרבה, קשה להיות הסכין בתיקונה שני ימים, ואפשר גם ביום הראשון תעלה חלודה ותפגם, אפילו אם יכרכנה היטב, וכנז' בשאלה, נמצא לפ"ז בנ"ד אם משחיזה שמתקנה ועושה אותה כלי, אין זו מלאכה שנעשית לזמן הרבה, דאמרינן זה נראה כעושה לחול, דהדבר ידוע וברור שהיא עלולה להתקלקל מחמת רטיבות האויר וליחות המקום, ואפשר שבאותו היום אשר מתקן הסכין בהשחזה מחמת החלודה שעלתה בה, בו ביום תחזור לשחרותה ותקלקל בכך, וא"כ אין זאת נעשית לזמן הרבה כדי שנגזור בה, ולכך יש להתיר להשחיזה, אם עלה בה חלודה, כדי לשחוט בו ביום, לעשות אוכל נפש:

והנה הרב אשל אברהם ז"ל, גם הוא נתקשה בדברי המג"א, שנתן טעם של הר"ן בדברי מרן, דאזיל בתר טעם הרמב"ם, וכתב דהלבוש ז"ל ביאר דברי הש"ע, ונ"ל מדבריו כך, בנפגמה ביו"ט עצמו מן התירה מותר, ומדרבנן אסור במשחזת, אכן אך בעץ אין מורין שמא יבואו להתיר באבן אפילו נפגמה מערב יו"ט, דזה הוא איסור תורה, בד"א דיכולה ע"י הדחק וכו', ובעץ דשרי י"ל דוקא בנפגמה ביו"ט, הא מערב יו"ט לא, ותיקון השפוד לא חשיב כ"כ תיקון כלי כמו הסכין עכ"ד, ולפ"ד עולה סכין שנפגמה ביו"ט אסור במשחזת. וכתב עוד הרב הנז' בסי' תצ"ח סק"א וז"ל, הנה אם נפגם סכין ביו"ט לומר לגוי שישחיזנה צ"ע, דלכאורה בשל אבן נמי מדרבנן הוא דאסיר, דהלכה כר"י במכשירין שא"א מערב יו"ט, כמ"ש בסי' תצ"ה ותק"ט, רק מדרבנן אסור דעושה כלי גמור, ושבות דשבות במקום דחק וצורך גדול י"ל שרי כבסי' ש"ז עכ"ל, הרי לא התיר בסכין שנפגמה ביו"ט להשחיזה במשחזת, אפילו במקום דוחק וצורך גדול אלא רק ע"י גוי, דהוי שבות דשבות, וגם בזה לא ברירה ליה:

גם מצינו להגאון ר"ז ז"ל שהעתיק דברי מרן ז"ל בש"ע בסעיף ד' כך, אחת סכין שנפגמה ואחת סכין שעמדה, אפילו אינו יכול לחתוך בה כלל, אין משחיזין אותה במשחזת המיוחדת לכך, מפני שהוא מתקן כלי ביו"ט, ואפילו לא היה אפשר להשחיזה מערב יו"ט, כגון שנפגמה ועמדה ביו"ט, ע"כ. והוסיף לפרש וז"ל, ואע"פ דכל המכשירים שא"א לעשותם מערב יו"ט מותר לעשותם ביו"ט, מ"מ בסכין החמירו חכמים לפי שהוא דבר המצוי אצל רוב בני אדם, ורוב הפעמים אפשר לו לשאול סכין מחבירו לצורך יו"ט, לפיכך אפילו אם הוא בענין שא"א לו למצוא סכין אחרת, לא רצי חכמים לחלק בכך, ואסרו השחזת הסכין כדרכה במשחזת בכל ענין עכ"ל:

הנה מכל הנז"ל נראה, דסכין שנפגמה ביו"ט אסור להשחיזה במשחזת, ברם אנא עבדא כתבתי לעיל חילוק נכון ויציב, שיש להתיר בנ"ד, כיון דטעם האיסור הוא משום דעושה כלי ביו"ט, דנראה שעושה לזמן מרובה, אבל אי לא האי טעמא הוה מותר לעשות כלי כזה בשביל אוכל נפש, וכמ"ש הר"ן ז"ל, הנה בנ"ד ליכא האי טעמא, דהדבר ידוע שאין מלאכה זו דהשחזה נעשית לזמן הרבה ועלולה הסכין להתקלקל בחלודה מחמת האויר, אפילו בו ביום שהוא משחיזה, ולכן יש להתיר בנ"ד, אם נתקלקלה ואין לו סכין אחרת לשחוט בה, והשחיטה היא צורך גדול ביו"ט, ובפרט אצל שוחט מתא שהוא שוחט לצורך רבים:

אמנם אני נותן עצה לשוחט שהוא שוחט מתא בעיר סנגפור יע"א, ושואל בשביל רבים, ורק הוא לבדו נמצא שם, שיתקן ארבע וחמש סכינים מערב יו"ט, ויבדקם ויכרוך על כל אחת ואחת מטלית נקיה רחוצה יפה מן נש"א שיש בה, ויכרוך המטלית על הסכין פנים ואחור, עשר כריכות או יותר, כדי להרחיק ממנה הרטיבות, ואחר שיכרכנה יניחנה תוך תיק נחושת ולא ברזל, כי הברזל טבעו לקבל לחות ומעלה חלודה, וטוב שיצבע התיק בצבע פנים ואחור, ויעשה לו כלי קיבול לסתמו בו, ויניחנו בתוך כיס שהוא מבגד מזופת בזפת, או בשעוה, ויתלנו באויר בחבל במדרגה העליונה שבביתו, כדי שיהא רחוק הרבה מן אויר הקרקע, וגם יהיה במקים ששולט בו רוח וחום השמש, אבל לא יניחנו בחלון שבכותל, ואופן זה יעשהו לכל סכין בפ"ע, ועי"כ בטוח הוא שלא תעלה הסכין חלודה, ולא יצטרך להשחיזה ביו"ט, ואם עשה כזאת ועכ"ז נתקלקלו כל הארבע סכינים הנז' אז מותר לו להשחיז ביו"ט במשחזת בשביל אוכל נפש, כפי החלוק שהסברתי לעיל בס"ד, וכן נמי אם נאנס ולא הכין סכינים ע"פ האופן הזה שכתבתי וביו"ט מצא סכינו שעלה בה חלודה ונפגמה, אז ג"כ מותר להשחיזה ביו"ט בשביל אוכל נפש, וכאמור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.