רב פעלים/ב/אורח חיים/לב

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחכמי המדרש הי"ו, באחד שאכל תבשיל של אורז, ושתה מים על אכילתו, וחשב שהדין הוא שצריך לברך על תבשיל אורז על המחיה, ואינו נפטר בברכת בנ"ר, ולהכי בירך בתחלה בנ"ר על דעת לפטור מים ששתה אחר אכילתו בלבד, ואח"כ התחיל לברך על המחיה בשביל תבשיל האורז שאכל, וכשהגיע לאמצע הברכה הרגיש בו איש אחד שלא יפה עשה, אך לא הפסיקו מברכתו, ורק כאשר סיים אמר לו שיאמר בשכמל"ו ולימדו הדין, ועל כן נפשינו אותה לדעת אם יפה עשה אותו האיש שראה המעשה הנז' שלא הפסיקו באמצע הברכה, או לא יפה עשה וצריך להפסיקו, יורינו המורה ושכמ"ה:

תשובה. לכאורה נראה דיפה עשה אותו האיש שלא הפסיקו באמצע הברכה, כי י"ל באמת זה לא נפטר על האורז בברכה של בנ"ר שבירך על המים, מאחר שכיון בפירוש לפטור המים בלבד, כי על האורז דעתו לברך על המחיה, דהא כתב מרן ז"ל, אם היו לפניו אתרוג וזית וקדם לברך על האתרוג, אם לא נתכוין לפטור הזית צריך לברך על הזית, דאע"פ דאלו ברכותיהן שוות אינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררה אלא רק דרך כוונה ע"ש, ועיין להרב פנים מאירות ח"א סי' נ"ח דף ע"ב ע"ד, שהביא דברי הרשב"א הנז' ומה שכתב שם ע"ש, ועל כן בנ"ד שלא היתה כונתו לפטור את האורז בברכה זו, אלא רק את המים, אינו נפטר האורז כי הוא דבר חשוב טפי מן המים, ואינו נפטר דרך גררה אלא דרך כונה. ועוד איכא טעם אחר בנ"ד שזה אוכל וזה משקה, ואינו בדין שתפטור ברכת המשקה את האוכל דרך גררה, כיון דהוא מתכוין למשקה, ולפי"ז שפיר עביד אותו האיש שלא הפסיקו באמצע הברכה, שבאמת הוא צריך לברך ברכה אחרונה על האורז, ואע"ג דבירך על המחיה יוצא בה בדיעבד, כמ"ש ברכי יוסף סי' ר"ח אות ז' וכ"כ שאר אחרונים:

מיהו חזרתי ואמרתי, די"ל אין ללמוד דין ברכה אחרונה מדין ברכה ראשנה לענין זה, די"ל שאני ברכה ראשנה דעדיין לא נתחייב בה, שלא אכל עדיין, ולהכי כיון דאינו מתכוין לפטור הב' לא מפטר, אבל ברכה אחרונה שכבר אכל ונתחייב, יש לומר כל שכבר ברך ברכה הראויה לזו ג"כ יוצא י"ח דרך גררה, ולא בעינן שיכוין לפטור את זה, ואחר שאמרתי חילוק זה מדעתי בס"ד, חפשתי ומצאתי להגאון פרי מגדים בחלק מש"ז בפתיחה להלכות ברכות דף י"ב ע"א, בד"ה מריש שעשה חילוק זה לחלק בין ברכה ראשנה לבין ברכה אחרונה ע"ש. גם ראיתי להגאון מג"א ז"ל בסי' ר"ב ס"ק כ"ו, שכתב ובאגודה סי' קמ"ט כתב לברך תחלה בנ"ר, ואח"כ מעין שלש וכו' ועיין מחצית השקל שם, וקשה גם לדין האגודה יאמר מעין ג' תחלה שהיא חשובה ודאורייתא, ויכוין שלא לפטור בה את מעשה קדרה, ולפי חילוק הנז' ניחא, כיון דזה הדין הוא בברכה אחרונה שכבר נתחייב בה, לא מצי לכוין שלא לפטור, ועיין עוד להגאון אשל אברהם שם ס"ק כ"ה, באם אכל משבעת המינים, ושתה מי תפוחים שצריך שישתה מים, דאל"כ לא סגי לברך בנ"ר תחלה, משום דמעין שלש עדיף וצריך להקדים ע"ש, וקשה יברך מעין שלש תחלה, ויכוין שלא לפטור, ולמה צריך לשתות מים, וכפי חילוק הנז' ניחא:

וצופה הייתי בדין ברכה אחרונה הנזכר בסי' ר"ח סעיף י"ג, שפסק מרן ז"ל, אם אכל פירות משבעת המינים, ואכל תפוחים אינו צריך לברך על התפוחים בנ"ר, שגם הם בכלל ברכת על העץ דפרי העץ הם ע"ש, ונסתפקתי אם זה הדין אתמר לעיכובא, דלא מצי לברך בנ"ר על תפוחים, אלא פוטרן בברכת על העץ, או"ד כונתו לומר יוכל לפטור, ואם ירצה שלא יתכוין לפטרם אלא לברך בנ"ר עליהם רשאי, כי בלשון הרמב"ם ובלשון מרן לא נקטי לשון דמשמע לעכב בזה, ולפי החילוק הנז' שכתבנו מוכרח לומר דלעכובא אתמר דין הנז', ומדברי רבינו הרשב"א ז"ל בחדושיו לברכות דף מ"ד משמע לעכובא אתמר, דהא כתב שם דכתב רבינו האי גאון דלא מברכינן אכל חד וחד באנפי נפשה, אלא כוללן כולן בב"א, וכ"כ ר"ח, וכן הסכימו קצת מגדולי הצרפתים ע"ש, הרי נקיט לשון לעכובא שאין לו רשות לברך על כל או"א בפ"ע אלא פוטר הכל, ובודאי גם דברי מרן הכי הוא. ומ"ש הרב מאמר מרדכי ס"ק כ"ה מספר האשכול וריא"ז, דס"ל שצריך לברך על כל או"א בפ"ע זה הוא מטעם אחר, והיינו משום דאין עושין מצות ח"ח, וס"ל כנגד כלל זה לא חיישינן לברכה שאינה צריכה, משום כיון דקי"ל אין עושין מצות חבילות חבילות, נמצאת ברכה זו צריכה היא, ועיין להרב אות היא לעולם, מע' הבי"ת אות ל"ז, שהעלה מדברי הרשב"א הנז' דאין רשאי לברך בפרטות, ועיין להרב ערך השלחן סי' רי"א סק"ג, שהביא דברי המג"א שכתב צריך לברך על הפת תחילה, כדי שיפטור התבשיל, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה, וכתב שהרב מוהר"ח בן עטר ז"ל בספר ראשון לציון חלק עליו, והביא עוד מ"ש בסי' רצ"א בשם א"ח והכלבו, דליכא איסור ברכה שא"ץ בהיכא שיכול לפטור עצמו בברכה אחת, והוא מברך על כל או"א בפ"ע, ועוד הוכיח לסברה זו משאר גדולים, ויש להרחיב הדבור בזה, ואין הפנאי מסכים עתה, ובמ"א כתבתי בס"ד בזה:

והנה בעתה לפי דברינו שכתבנו בברכה אחרונה בע"כ מפטר, ואפילו שלא כיון לפטור, נראה בנ"ד הברכה שבירך על האורז מעין שלש הוי ברכה שאינה צריכה, ולא עשה יפה אותו האיש שלא הפסיקו, וגרם לו לגמור הברכה בחתימה בשם שלא לצורך, אך עכ"ז נראה לכאורה דיפה עשה שלא הפסיקו, יען דאם היה מפסיק באמצע הברכה נמצאת ברכתו לבטלה, כיון דלא השלימה, ואיכא בזה עון לא תשא, אך עתה שהשלים הברכה הוייא לה ברכה שאינה צריכה דאסורה מדרבנן. גם עוד הרב בית דוד סוף סי' שנ"ט כ' דלא אמרו ספק לא בעי ברכה אלא בברכת המצות, דאם אינו חייב באותה מצוה נמצא משקר שאומר וצוני וה' לא צוה, אבל בברכות שאין בהם וצונו, אלא הם הודאה, אם בירך וחוזר ומברך אינו מוציא שקר מפיו, אלא מודה לה' פעמיים, ואין בזה לא תשא, כיון דלצורך הודאה מזכיר ע"ש, והגם דהרב ערך השלחן סי' ס"ז הביא דברי הרב ב"ד הנז', וכתב דלא משמע כן מכמה מקומות, עכ"ז תהני לן האי סברה, דודאי גם להחולק על סברה זו יודה דעדיף זה מן ברכה לבטלה, ואין כאן לא תשא ממש, ולכן י"ל יפה עשה שלא הפסיקו באמצע הברכה, כדי שתהיה ברכתו ברכה שאינה צריכה, ולא תהיה בסוג ברכה לבטלה:

ושו"ר להרב זכור ליצחק הררי ז"ל בדף צ"ז עמוד ד', בד"ה ובכן וכו' דיליף דין ברכה אחרונה מדין ברכה ראשנה, ומשמע דלית ליה האי חילוק שכתבנו לעיל, מיהו לנ"ד ליכא למילף מיניה כלום, כי בנדון הרב פת כסנין ומעשה קדרה ברכתן המיוחדת להם היא מעין שלש, ולכך לא מפטר בברכה דבנ"ר בלתי מתכוין לכך, אך האורז ברכה המיוחדת לו היא בנ"ר, וזה האיש טעה לברך על המחיה, ועיין להגאון מש"ז בסי' ר"ח ס"ק י"ו בשאלה ותשובה שם ע"ש:

איברא מה שאמרתי לעיל יפה עשה אותו האיש שלא הפסיקו באמצע הברכה כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה לגמרי, הנה זאת צריכה תלמוד, דמנ"ל למימר ברכה בלא חתימה הוייא כרכה לבטלה, ואחר החיפוש ראיתי להגאון חקרי לב א"ח סי' ר"ן דף צ' ע"ג בד"ה א"ת, שכתב וז"ל, כע"כ בברכה דאית בה פתיחה וחתימה יש לצדד בה חדא מתרתי, או שהם ב' ברכות, ולהכי תקנו בחתימה ברכה, או שאינה אלא ברכה אחת וכו', ויותר נ"ל צד זה שהרי כשמנו הראשונים מנין הברכות למאה, מנו לכל ברכה דאית בה פתיחה וחתימה לאחת עכ"ל. ולפי הצד הב' שהסכים בו יותר י"ל אם יפסיק באמצע הוי ברכה לבטלה, אמנם שם בדף צ"א ע"ד בד"ה ולמאי כתב וז"ל, ולמאי דאתן עלה מפשט דברי הרא"ש והטור, וכן נוטין דברי הרמב"ם, וכן דעת הש"ע והלבוש, דכל ברכות הפותחות וחותמות, אם אמר הפתיחה לבד יצא, זולת הרשב"א שחולק להדיה, וכן נראה דעת הרמ"ה הביאו בא"ח סי' ס"ח, דלדידהו לא יצא וכו' ע"ש. על כן לפי סברת רבוותא הנז' דס"ל דיצא, נראה דלאו שפיר עביד אותו האיש שלא הפסיקו והניחו לגמור הברכה, אלא היה צריך לומר לו שיסיים הברכה, ולא יחתום בשם, אלא יחתום ברוך על המחיה ועל הכלכלה:

ואחר הישוב חזרתי ואמרתי בס"ד, כיון דקי"ל כמ"ד מצות צריכות כוונה, לכן גם ברכה אחרונה צריך לכוין שיצא בה י"ח, ואם לא כיון שיצא בה י"ח לא יצא י"ח למ"ד מצות צריכות כונה, דקי"ל כותיה, ועל כן זה שבירך בנ"ר על המים, ולא כיון לפטור האורז, אלא אדרבה כיון שלא לפטרו בברכה, כיון דדעתו היה לברך עליו על המחיה לא מפטר למ"ד הנז' דקי"ל כוותיה. ועיין בש"ע סי' תפ"ט סעיף ג' שכתב מור"ם ז"ל, ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל, אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה, ועיין מרן ז"ל שם בסעיף ד', שאם א"ל היום כו"כ אינו יכול לחזור לענות בברכה, ועיין להאחרונים בזה, ועיין להרב ערך השלחן שם אות ה' ואות וא"ו, ואין לי פנאי להרחיב הדברים עתה בד"ז:

ואחר החיפוש בספרי האחרונים, ראיתי בס"ד להרב הגדול מהר"א קובו ז"ל בשער אשר ח"א בא"ח סי' ד', שנשאל במי שהיה אוכל פירות שאינן מן שבעת המינין דרך עראי, ואחר כלות הפירות שתה מים, ובירך בנ"ר על המים, ולא כיון לפטור הפירות דשכחם ולאו אדעתיה, ואחר שבירך נזכר, ולשאל הגיעו אם צריך לחזור ולברך על הפירות או לאו, וכתב תשובה דלא תליא הא בפלוגתא דרבוותא דפליגי אם מצות צריכות כונה או לאו, ופסק מרן ז"ל סי' ס' כמ"ד דסברי צריכות כונה, וכן פסק בסי' רי"ג דאם בירך בלי כונה לא יצא דצריך לחלק ולומר דודאי אף לכת הסוברים דאין צריך כונה, אינו אלא כשעכ"פ בירך על הדבר עצמו, בהא הוא דקאמרי, דהגם שלא נתן לבו בשעת הברכה לכווני יצא, משא"כ בהא דנ"ד דלא בירך על הפירות כלל, אלא על המים, אפשר דגם המה יודו דבעי לברוכי פעם שנית, ולדידי לא דמי אלא למ"ש הרשב"א פרק כ"ט דף מ"א, והובא בב"י סי' ר"ו ורי"א, דהיכא דבירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב דרך גררה, משא"כ כשיברך על הגרוע דאינו פוטר את החשוב דרך גררה אלא דרך כונה ע"כ, והרב ז"ל שם האריך לברר דהאי דינא דהרשב"א הוא מוסכם לכ"ע, וכתב אשר על כן הכא בנ"ד שבירך על המים שהם גרועים לגבי הפירות, לא מפטרי הפירות דרך גררה, אלא דרך כונה, וצריך לחזור לברך ברכה אחרונה על הפירות, יע"ש:

הרי נידון הרב הנז' דמי לנ"ד, ולמד הרב דין ברכה אחרונה, מדין הרשב"א האמור בברכה ראשנה, ולית ליה אותו חילוק שכתבתי לעיל, לחלק בין דין ברכה ראשנה לדין ברכה אחרונה, וא"כ לדידיה שפיר עביד אותו האיש שלא הפסיקו באמצע הברכה, ונ"ד הוא כ"ש דהתם שכח את הפירות ולא אכוון להדיה שלא לפטור, אבל בנ"ד אכוון להדיה שלא לפטור, מאחר דחשב ברכתו על המחיה, ובדעתו היה לברך על המחיה, וגם לפי חילוק שכתבתי ומצאתיו בדברי הגאון פרי מגדים, ג"כ שפיר עבד, מאחר דקי"ל מצות צריכות כונה גם בכה"ג דברכות, וא"כ למ"ד זה לא נפטר האורז בברכה של בנ"ר, ולפי החילוק דהסביר לנו הרב שער אשר ז"ל הנז', בין היכא דעכ"פ בירך על אותו הדבר עצמו, לבין היכא דלא בירך על הפירות האלו כלל, אלא בירך על המים וכנז"ל, הנה גם בנ"ד לא בירך בנ"ר על האורז, אלא בירך על המים, על כן הלכה זו עולה דשפיר עבד אותו האיש שלא הפסיקו, מפני שהאורז לא נפטר בברכה שבירך בנ"ר על המים, וצריך לברך עליו ברכה אחרונה, ונפיק י"ח בברכה מעין שלש זו שבירך אותה עתה, וכאמור לעיל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.