רב פעלים/ב/אורח חיים/כד

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. שאל ממני ת"ח אחד פה עירינו יע"א, שהוא יושב ולומד כל היום בבית הכנסת אשר היתה בתחילתה מדרש, וקורין אותה בשם בית הכנסת של אבו מנשה, והוא אינו נהנה מאחרים, ומתפרנס מן מקח וממכר של ספרי הקודש הנדפסים בלוורנו וערי אשכנז שהם ספרי תפלה, וחומשי תורה, וקראי מועד, וחק לישראל, וספרי נביאים וכתובים עם פירושים, וגם מספרי תורה שבע"פ, משניות ומדרשים וספרי מוסר ודרושים, שהוא מביא אותם ממערכות הדפוס, ומוכר אותם כאן בהרווחה בביתו על יד על יד, ואין שוה לו ממכר זה שמוכר בביתו, ורוצה שימכור לפרקים שלש או ארבעה בשנה בבית הכנסת הנז"ל, שהוא לומד שם בו ביום, דהיינו למכור בהכרזה שקורין בערבי מז'אד, שמתקבצים בני אדם הרבה, וימכר בכל מזאד ספרים הרבה, ומחמת שאותה בית הכנסת יש בפתח שלה מעבר כניסה ויציאה של שאר בתי כנסיות, אם יעשו בה המז'אד אחר התפלה יתקבצו בני אדם הרבה, וממילא ימכר לו ספרים הרבה, כי אפילו מי שאינו צריך היה נמשך לבו לקנות, כי כן דרך ומנהג העולם המתקבצים במז'אד, ועתה הת"ח ההוא לשאל הגיע, אי אריך למעבד הכי בבהכ"נ למכור שם ספרים בהכרזה, או"ד אסור משום כבוד בית הכנסת, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מרן ז"ל בשה"ט סי' קנ"א פסק בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש וכו', ואין מחשבין בהם חשבונות אא"כ הם של מצוה וכו', נמצא כל מידי דמצוה שרי, והנה ידוע לקנות ספרי תנ"ך וסדורי תפלה וספרי תורה שבע"פ כל זה הוא מצוה גדולה ורבה מאד, דהא כתב הרא"ש ז"ל מ"ע על כל ישראל לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם, והגאונים דרישה וש"ך ס"ל בכונת הרא"ש הנז' למעט בזה"ז מצות כתיבת ס"ת לגמרי, אך מרן ז"ל בב"י סי' ע"ד לא ס"ל כן בדעת הרא"ש ז"ל, אלא ס"ל שגם בזה"ז מ"ע של כתיבת ס"ת במקומה עומדת, ורק כי בספרים אלו איכא נמי מצוה, וזו המצוה היא צריכה בזה"ז יותר מכתיבת ס"ת, וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל, וכתבו שהקונה ספרי תורה שבע"פ הוא בכלל מ"ע לכתיב ס"ת לעצמו:

ואין לומר שזה דוקא בכותב או קונה ספרים שהם בכתיבת יד, משא"כ הקונה בדפוס אינו בכלל הנז', דזה אינו, כי באמת כל גדולי האחרונים שלמים וכן רבים ס"ל, דהדפוס הוא בכתיבה ממש, ויש לכל ספרי הקודש הנדפסים דין כתיבה ממש, כדין הנכתבים בקלמוס, וכאשר הביא דבריהם הרב עקרי הד"ט א"ח סי' ח' אות י"ב, ועיין להרב הנז' באות י"ט, ובסוף אות כ"ג ע"ש, ויותר ממה שהביא הרב הנז' יש כמה אחרונים שדברו בזה, ועיין להרב הגדול מהרח"ף ז"ל בסמיכה לחיים סי' וא"ו דף ל"ז ע"ד ול"ח ע"א, שהעלה דמוכרח לומר דין הרא"ש ז"ל הנז' במע' דספרי הקודש לאו דוקא בכתיבה, אלא ה"ה אותם שהם בדפים, וטעמו ונימוקו עמו ע"ש, ועיין מ"ש בהקדמת הספר הנז':

נמצא לכ"ע מצוה רבה וגדולה איכא בקניית ספרים, הן תנ"ך הן ספרי תורה שבע"פ, ואע"פ שהם בדפוס, ודחשיבי לזה מצוה כמו מ"ע של כתיבת ס"ת, על כן ודאי מותר למכור ספרים הנז' בבית הכנסת בהכרזה שקורין מז'אד, והכא איכא מעליותא טפי, דלבם של בני אדם נמשך לקנות יותר ע"י המז'אד, ונמצא איכא זכות רבים בזה, כי זה המז'אד א"א לעשותו במקום אחר שלא יבואו שם בני אדם לקנות, ורק כאן שהוא על אם הדרך ביציאתם מבהכ"נ הם באים לקנות:

ואין לומר, מאחר דהמוכר הנז' עושה זאת להרווחה דידיה, ומתכוין לטובת עצמו, לא נתיר לו לעשית כן בבית הכנסת, ומה שהתירו חשבונות של מצוה, היינו מפני דהעוסקים בזה אין להם הרווחה לעצמם, אלא עוסקים לטובת העניים, הנה ודאי דאין לחלק בהכי, וראיה לזה דמצינו להגאון חכם צבי סי' קכ"ג, שכתב שבעיר אמשטרדם היו נוהגין להכריז בבית הכנסת כשיש ס"ת למכור, וכל או"א מעלה בדמים, כדרך שמכריזין ומעלין בדמים מקומות שבבית הכנסת הנמכרים בבהכ"נ בהכרזה, וכתב שהוא מחה בשמשים שלא יעשו ככה, מהא דתניא גבי עבד עברי לא יעמדם בסימטא ולא יעמדם על אבן המקח, משום דאינו דרך כבוד, וגם כאן למכור ס"ת בהכרזה איכא בזיון, ואין לעשות לס"ת דבר שאנו נמנעין לעשותו לעבד הנמכר ע"ש, והרב זרע אברהם ביו"ד סי' ז' דף מ"ג, הביא דברי הח"ץ ז"ל הנז', וכתב אם היה בא מעשה לידי הייתי מתיר בלי פקפוק שהרי אין כאן זלזול ואדרבה כבוד תורה איכא כאן, שמחבבין את התורה ומעלין בדמי', וגם במ"מ מותר ההכרזה ע"ש, והרב פרי הארץ ח"ב ביו"ד סי' ט"ז הסכים לדברי הרב זרע אברהם והתיר, וכן הגאון שבות יעקב ח"ב סי' צ"א פליג על ח"ץ ז"ל, וס"ל מותר למכור בהכרזה, ואדרבה זהו כבודו ע"ש, נמצא דנידון ח"ץ ז"ל איירי שעושים ההכרזה בבית הכנסת לא חשו כולהו רבנן הנז' משום כבוד בית הכנסת, ואפילו הגאון ח"ץ ז"ל לא חש משום כבוד בית הכנסת שעושים בה ההכרזה, אלא חש בשביל כבוד בית הכנסת שנמכר בהכרזה, והא התם ההכרזה שעושים במכירת הס"ת בבית הכנסת היא לאו של בהכ"נ, ולאו של עניים, אלא היא בעבור הרווחת בעה"ב שרוצה למכרו, ומוכרח לומר דס"ל לכלהו רבנן, כיון דהקונה עושה מציה בקנייתו נעשה זה בכלל דבר מצוה ומותר בבהכ"נ:

ודע דאין לומר לפ"ד הח"ץ ז"ל, דאוסר למכור הס"ת בהכרזה, אפשר גם ספרי הקודש הדפוס ס"ל לא ימכרו בהכרזה דזה אינו, דודאי לא דמי דפוס לכ"י, וכמ"ש מרן בב"י ח"מ סי' רמ"ח, ופסקה בש"ע שם סעיף י"א, ועיין באחרונים שם, ומ"ש בש"ע יו"ד סי' ע"ר, על ספרי הקודש שלא ימכרם אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה, הכונה הוא לומר דאין ראיי למכרם, אבל לא חמירי כס"ת דאית ביה איסורא, וכאשר פירשו דבריו האחרונים ז"ל שם, ועיין ברכי יוסף יו"ד שם אות ט' ואות יו"ד, ובחיים שאל ח"ב, ובאחרונים שם, ועיין חיים ביד סי' פ' שכתב בס' בני חיי יו"ד סי' רפ"א דף ס"ג ע"ב מפורש, דלענין קדושה לא הוי הדפוס ככתיבה, וכן משמע בב"י ביו"ד סי' רע"ו, דיש להקל בכתיבת השמות בחומשים, דלא הוי ככתיבה בגליון, ועיין מג"א א"ח סי' ל"ב סקנ"ו, ואדני פז שם דף ז' עכ"ל:

ועוד נ"ל להוכיח בס"ד דאין לחלק בהיכא שהמוכר עושה להנאת עצמו, דמצינו למרן ז"ל בשה"ט א"ח סי' ש"ו סעיף י"ג, שכתב להכריז בשבת על קרקע הנמכר, שכל מי שיש לו זכות עליו יבא ויגיד, ואם לאו יאבד זכותו אסור, וכתב רמ"א ז"ל, וכן אסור להכריז על יין בשבת דהוי כמקח וממכר ע"ש, וגדולי האחרונים הסכימו יין שצריך לקדוש נחשב מצוה ומותר להכריז, ואפילו להזכיר סכום מקח, דכל דבר דאית ביה מצוה מותר כדין הכרזה של אבדה, שכתב מרן בסעיף י"ב שמותר להכריז בשבת על אבידה, אפילו שהיא דבר שאסור לטלטלו, והיינו טעמא, משום דהשבת אבדה וכן נמי לומר למי שיודע ממנה, מצוה היא ע"ש, והנה אלו בעלי היין שהם מכריזים בשבת וגם בבית הכנסת, הנה הם מכריזים לטובתם והנאתם, ועכ"ז מאחר דקונים יין לצורך מצוה חשיב ההכרזה צורך מצוה, ושרי להכריז בשבת וגם בבית הכנסת, ואע"ג דאיכא קונים יין שלא לצורך מצוה, וכ"ש בנ"ד דקוני הספרים כולם קונים לצורך מצוה דשרי, אע"פ שזה העושה ההכרזה הוא עושה להרווחה דידיה:

גם מצינו התר יותר גדול מזה, בשערי תשובה שהביא מן בעי חיי א"ח סי' ט"ז, שלימד זכות על מה שנהגו להכריז בשבת בבית הכנסת על ברית וחתנות ופורעין לשמש המכריז וכו' ע"ש, וספר הנז' אינו מצוי אצלי לראות איך לימד זכות בד"ז שהוא מקח וממכר בדבר חול, ואמרתי יתכן טעמא דידיה הוא משום דחשיב לזה צרכי רבים, כי כן ראיתי בספרו הכנה"ג א"ת סי' ש"ו, כהגהב"י, שהביא מן הריב"ש שכתב אע"פ שהוא דבור של חול לצרכי רבים התירו, והאי הוי צרכי רבים, וכתב הכנה"ג נראה מכאן נהגו בקושטא יע"א, שכל מי שרוצה למכור בית או חנות או להשכירם, מכריז בבתי כנסיות ובתי מדרשות על ידי הכרוז, מי שהוא רוצה בית או חצר וכו' אבל בתשובת הגאונים סי' קמ"ה אוסר דבר זה ע"כ ע"ש, והרב כסא אליהו בסי' ש"ו נתקשה בדבר זה, מדין קרקע של יתומים שמכריזין עליו שלושים יום רצופין וכו' ע"ש, ועיין ברוח חיים להרח"ף ז"ל סי' ק"ט, שכתב בשם האחרונים האי שלושים יום הם חוץ משבתות וימים טובים ע"ש, וראיתי להרב מטה יאודה בסי' ע"ש, על מה שמכריזין למכור המצות בשבת, דדמי למקח וממכר, וכבר ערער על זה רש"ל ביש"ש, הביאו המג"א ס"ק ט"ו, ונראה להליץ בעד המנהג דהוי עסקי רבים, דהא מותר לפקח על עסקי רבים, אע"פ שהוא דבר האסור בצרכי יחיד כמ"ש הרב המגיד הביאו מרן בב"י, וה"ן חשיב צרכי רבים ע"ש, ועיין מ"ש בשיירי כנה"ג על דברי רש"ל, ועיין מחב"ר:

הנך רואה, דגם רש"ל ומטה יאודה שערערו בהכרזת המצות, לא ערערו מחמת כבוד בית הכנסת, אלא משום מו"מ בשבת, וגם בתשובת הגאונים סי' קמ"ה דאסרו ההכרזה של בתים וחניות, לא אסרו אלא משום דהוי מו"מ בשבת, אבל בחול לא חשו משום כבוד בהכ"נ, ומוכרח לומר דסברי מרנן, כיון שהיא דבר מצוה, כי גם צרכי רבים נחשבים דבר מצוה, אין כאן חשש הכרזה משום כבוד בית הכנסת, וא"כ בנ"ד שקונים ספרי הקודש שהוא מצוה גדולה כאשר ביארנו, לית לן בה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.