רב פעלים/ב/אורח חיים/כ

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. הר' ברוך כרכוכלי קנה בית אחד בצד בית הכנסת הבנויה מקרוב משנים מועטים, ורוצה לעשותו בית הכנסת ולהקדישו לרבים כשאר בתי כנסיות שבעיר, אך הואיל והחצר ההוא גידלו הוא מצפון לדרום, אבל ממזרח למערב קצר ואין בו גודל כ"כ, אם יבנהו בעצמו בית הכנסת לא יוכל לעשות בה היכולת בצד המזרח, ולא תהיה מהודרת בכך, לכן רוצה לסתור הבית הכנסת שהיא עומדת בצד מזרחו של אותו החצר, ולבנות שניהם מחדש שיהיו שניהם בית הכנסת אחת גדולה ורחבה, ומארבע רוחותיה יהיה בנוי בה היכלות ותהיה מהודרת, ובעבור שיתנו לו חכמי העיר ויחידי הקהל רשות לערב זה עם זה, ותהיה בית הכנסת החדשה הזאת נקראת על שמו, נתרצה ברוך הנז' לתת לכללות עירינו בג'דאד יע"א מעות כפי מה ששוה בית הכנסת זאת, אשר מערב אותה עם החצר הנז' ובונה אותם על שמו, והחכמים ויחידי הקהל יקנו במעות אלו בתים שישכירום, ויהיה השכר לת"ת או לב"ח, ואע"פ כי מכר גמור א"א למכור הבית הכנסת ההיא לברוך הנז', יען כי בעירנו בג'דאד יע"א יש לבתי כנסיות דין בתי כנסיות של כרכים, שא"א למכרם אפילו בזט"ה, ואפילו במעמד כל אנשי העיר, וכ"ש דעתה לא נמצא כאן זט"ה, עכ"ז ברוך הנז' נתרצה בכך, והנה לשאול הגיעו אם יוכל לסתור בית הכנסת הנז' הבנויה ועומדת, והיא בריאה וחזקה, קודם שיבנה החדשה משלש רוחותיה, או"ד לא נתיר לו לסתור אפילו כותל אחד, כי אם עד שיגמור בנין החדש בשלש רוחות בהיכלות ומקום התיבה, כדי שיהיה בנין החדש הזה ראוי להתפלל בו, ואז יסתור בית הכנסת הבנויה ועומדת במזרח כדי לערבה עם בנין החדש, ולעשותה היכלות לצד המזרח, שאם נתיר לסתור קודם יש לחוש שמא יארע לו אונס ולא יבנה כלל, ותשאר זו חריבה:

גם עוד נסתפקנו אפילו אם יעשה כן, ולא יסתור אלא עד שיבנה בנין החדש בשלש רוחות, איך נתיר לו בכך לערב זע"ז, ולעשות בית הכנסת הבנויה חצר והיכלות של צד מזרח, כי בזה יהיה מקום ארון הקודש והיכלות צד מערב של בית הכנסת הישנה, מקום חצר הסובב התיבה של בנין החדש מצד מזרחה של התיבה, ונמצא בזה מוריד מקום ארון הקודש מקדושה שהיה לו מקודם, וגם מקום התיבה של בית הכנסת הישנה ג"כ יורד מקדושתו בבנין החדשה, על כן יורינו אי אריך למעבד הכי, ושכמ"ה:

תשובה. הדבר ברור דאסור לסתור הישנה אלא עד שיבנה החדשה בשלש רוחותיה עם בנין התיבה שבאמצע, ואז יסתור הישנה כדי לעשותה רוח מזרח לבנין החדשה, ועיקרא דהאי מלתא איתא בש"ע א"ח סי' קנ"ב, אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר וכו', וכתב מור"ם ז"ל ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו נמי דינא הכי ע"ש, והט"ז ס"ל אם יש להם בית הכנסת אחר קבוע להתפלל בו שרי לכ"ע כדי לבנות, והמג"א חולק בזה ולא ס"ל כן, והרב מטה יאודה סתר דברי הט"ז, וכתב דהטעם הוא משום דאין לנו לבטל מקום קדוש עד שיהיה לנו אחר תמורתו, ולכן אפילו אם יש עשרה בתי כנסיות בעיר אין לבטל שום אחת מהם עד שיחדש אחרת תחתיה ע"ש, וכן הרב מאמר מרדכי השיג על דברי הט"ז ע"ש, וכן הגאונים מהר"ם ומהרי"ש בספר מגן גבורים הביאו דברי הט"ז ופלפלו בהם, והעלו הפך דברי הט"ז ע"ש, גם הגאון שם אריה סי' ד' העלה להלכה הפך דברי הט"ז, דאע"ג שיש בית הכנסת קבוע בעיר אסור להרוס ע"ש, גם הגאון כתב סופר א"ח סי' י"ז הסכים לאסור, ומה שעשה צדדי היתר בנדון דידיה כולהו לא שייכי בנ"ד, ועל כן ודאי דאין לסתור בית הכנסת הישנה שהיא חזקה ובריאה ובניינה חדש, ואין בה תיוהא כלל, כדי לספחה עם בית הכנסת שרוצה לבנותה מחדש, אלא עד שיעשה בנין החדש באותה חצר בשלש רוחות, וגם מקום התיבה שעי"כ יהיה בנין החדש ראוי להתפלל בו, ואז יסתור בית הכנסת העומדת במזרח לספחה עם זו החדשה, וזה ברור:

ואשר נסתפק השואל לומר, אע"פ שיבנה ואח"כ יסתור, אולי יש איסור בדבר זה שהוא מוריד מקום ארון הקודש והיכלות צד המערב אשר בבית הכנסת הישנה מקדושתם לקדושה קלה, כך הוא האמת דאיכא איסורא בזה, יען דהורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה לאו דוקא בס"ת אתמר, אלא הוא גם במקומות, דהני איתא במתניתין מטפחת לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בהכ"נ לא יקחו רחוב וכו', הרי גם במקומות אסור להוריד, והכי אתמר בגמרא דמגילה דף כ"ו, בהכ"נ מותר לעשותו בהמ"ד, אבל בהמ"ד אסור לעשותו בהכ"נ, מפני דקדושת בהמ"ד חמירה וכ"פ בש"ע א"ח סי' קנ"ג ס"א, וביו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ז:

וגדולה מזאת מצינו בירושלמי במס' שבת פרק י"ב הלכה ג', שני משפחות דרבי הושעיה ובר פזי היו נכנסין ושואלין בשלום הנשיא בכל יום, והיתה משפחת רבי הושעיה רגיל להכנס בתחלה ולצאת תחלה קודם משפחת' בר פזי, ונתחתנו בר פזי בנשיא ורצו להכנס תחלה מעתה בעבור זאת, ושאלו לרבי אמי ואמר כתוב והקמת את המשכן כמשפטו, וכי יש משפט לעצים, אלא איזהו קרש זכה להנתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום, ועל כן משפחת רבי הושעיה שזכו במעלה לא ידחו ממקומם ע"ש. וכתב הרב יפה מראה ז"ל וא"ת מה הפרש יש בין נתינתם בצד זה או זה כדי שיפול משפט על שנויים, ותירץ משום דמנורה בדרום יש קדושה טפי בצד זה, כי שם נר מערבי שהוא עדות לישראל ששכינה שורה שם ע"ש, ולפי דברי הרב דרום עדיף, וקשה א"כ הול"ל חלוקה דדרום ברישא, לומר איזה קרש שזכה להנתן בדרום ינתן בדרום, וגם לא הו"ל למנקט חלוקה דקרש שזכה להנתן בצפון, ולזה י"ל דנקיט דבר והופכו ליפוי הלשון, אך הול"ל למנקט חלוקא דדרום ברישא. ונ"ל בס"ד, דקדושת צפון חמירא ולהכי נקיט חלוקא דצפון ברישא, והוא דמצינו בסוף פ"ה דסוכה במתניתין הנכנסין חולקין בצפון, ופירש רש"י ז"ל שהצפון עיקר, שהרי קבעו הכתיב חובה לשחיטת קדשי קדשים ע"ש, וכ"מ במשנה פרק י"א דמנחות גבי לחם הפנים, דתנן המכניסין עומדין בצפון, ופירש דהכי שפיר דאותן מסדרין העבודה יהיו בצפון, דקדושת צפון חמירא, ועיין בתויו"ט שכתב כלומר דקדשי קדשים שחיטתן בצפון ע"ש, ובזה מובן הטעם דנקיט חלוקת הצפון ברישא דצפון עדיף, ונקיט דרום ג"כ ליפוי הלשון למנקט דבר והופכו. או אפשר לצרף פירוש הרב יפה מראה עם פירוש דידי, שכונת רבי אמי לומר יש מעלה בצפון משא"כ בדרום, ויש מעלה בדרום משא"כ בצפון, לפיכך קרש שזכה להיות בצפון לא יניחנו בדרום משום מעלה איכא בצפון כאמור, וקרש שזכה בדרום לא יניחנו בצפון משום דאיכא מעלה בדרום בעבור נר המערבי, וכמ"ש י"מ הנז'. וראיתי להרב קרבן העדה שכתב ינתן בצפון ששם השלחן, ינתן בדרום ששם המנורה, נראה כונתו לעשות ב' מעלות שיש בזה מה שאין בזה, ולכאורה פירושו חסר שלא פירש לנו מה מעלה יש בשלחן על המנורה, ונ"ל דיש בשלחן מעלה שהוא מלא לחם תמיד לפני ה' בימים ובלילות, אבל המנורה מצותה בלילה:

איך שיהיה, הנה אע"פ שלא נמצא כאן יתרון קדושה בצפון על הדרום, ורק מעלה הוא דאיכא, עכ"ז אחר שזכה הקרש הזה בצפון אין לשנותו ממעלתו שזכה בה, וא"כ השתא יש לומר דלא מבעיא מקום ארון הקודש, ששם איכא קדושה יתירה על שאר מקומות בית הכנסת דאין לשנותו להורידו, אלא גם מקום התיבה ועמידת הש"ץ להתפלל, אע"פ שנאמר ששוה מקום זה בקדושה עם שאר מקומות בית הכנסת, עכ"ז ודאי יש בו תוספת מעלה על שאר מקומות, ואין לשנותו להורידו מאותה מעלה שקנה בתחלה, ולא גרע ממ"ש על הקרש שזכה להנתן בצפון:

וראיתי להגאון חתם סופר א"ח סי' כ"ח, דערער וקפיד על הבימה שזכתה להיות באמצע בית הכנסת שלא ישנו בסוף בהכ"נ, ויליף לה מהא דארז"ל קרש שזכה להנתן בצפון לא ישנהו ליתנו לדרום, ומכאן פסק מהרי"ל ללמוד מזה לנסרים שעושים מהם סוכת מצוה וכו' אע"פ לפי ערך הבנין של עכשיו יהיה האמצע להלאה מהאמצע שהיה בבהכ"נ הישנה מ"מ אותו ביהכ"נ זכה להיות בימה שלה באמצעה, כמו שזכה קרש שזכה בדרום ע"ש, וגם בסוף סי' ע"ג כתב אבל לכתוב בו להדיה הפילו דבר קודש אפשר דלא שפיר דמי, דלא גרע מקרש שניתן בצפון שלא יתנו בדרום ע"ש, הרי הגאון ח"ס אפילו על ענין המעלה של האמצע מה שכבר זכתה אותה בהכ"נ להיות בימה שלה באמצע, דימה זה לקרש הניתן בצפון וכו', ופסק שאין לשנות בכך, וכ"ש וכ"ש בנ"ד במקום ארון הקודש, ששם יש קדושה יתירה שלא להורידו מקדושתו שזכה בה:

ודע, הא דלא פקפק הגאון ח"ס בנידון דידיה על מקום ארון הקודש, איך ישנו אותי, די"ל שם לא היה ארון הקודש בנוי בכותל, אלא היה ארון עץ תלוש ומונח בכותל ההיכל, וכל דבר שהוא תלוש ואינו מחובר יכולים להסירו ממקום למקום, כי אין גוף המקום עצמו קונה קדושה של אותו דבר המונח עליו בתלוש, וכאשר נזכר זה לקמן, והוא דין פשוט וברור, וכנז' בתשובת מהר"ם פאדוה סי' ס"ה, והביאו המג"א סי' קנ"ב סק"ו, וכן הביא הגאון דברי חיים סי' י"ג, ורוב ארון הקודש הנזכרים בפוסקים והנהוגים במקומות אשכנז הם תלושים ואינם עשויים בבנין הכותל עצמו, משא"כ פה עירינו בג'דאד ובקצת מקומות ארון הקודש הוא בנוי בכותל עצמו, ולכן לא פקפק ח"ס מענין זה של ארון הקודש, או אפשר ג"כ לומר אע"ג דבנדון דידיה ג"כ היה ארון הקודש בבניין, הנה הם לא הרחיבו מן צד שבו ארון הקודש כלום, ונשאר צד זה בנוי כבראשונה, ורק הרחיבו משאר רוחות, ומאחר דארון הקודש נשאר במקומו ולא נשתנה, לכך לא פקפק מדבר זה כלום. וכן נמי מה שלא פקפק וטען הגאון ז"ל בעבור התיבה שבהרחבת המקים ודאי נשתנה מקומה, היינו דאולי היתה התיבה תלושה ואינה בניין. ומ"ש דמכאן פסק מהרי"ל ללמוד לנסרים שעושין מהם סוכת מצוה, דבר זה כתוב במהרי"ל הלכות סוכה, אמר מהר"י סג"ל שרבו מהר"ש היה מסמין הדפין למחיצת הסוכה אב"ג כדי לראות סדר עמידתן, שלא לשנותם משנה לשנה עכ"ל, והח"ס מסברה דנפשיה קאמר דיליף זה מן קרש הניתן בצפון:

והנה מצינו להמג"א בה' ציצית סי' ח' סק"ו, דהביא בשם השל"ה ז"ל, שנהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן, שאותם הציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו, כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם יהיה בצפון, אך הביא בשם רבינו האר"י ז"ל שלא היה מקפיד בזה ע"ש, ובאמת כן מפורש בשער הכונות דף ה' ע"ב דרבינו האר"י ז"ל לא היה מקפיד בזה, ואמרתי היינו טעמא משום דסבר מר אין כאן מעלה יתירה לצד המונח על הראש על צד השני כלל, אלא שניהם שוים במעלה, ולכך לא היה מקפיד ועל כן אין לפקפק מסברת רבינו האר"י ז"ל על נ"ד וכיוצא בו, דודאי דיש לנו להקפיד בכך, והוא דבר מפורש בתלמוד ערוך דירושלמי בענין הקרש הניתן בצפון, וענין הציצית שאני דסבר רבינו האר"י ז"ל, דאין מעלה בזה הצד על זה הצד כלל, והרב החסיד בעל ר"ח בשער הקדושה דף קס"ט ע"א כתב להקפיד בציצית ע"ש:

ומצאתי דוגמא עוד לדין הנז' בענין המצות בסוף סי' תע"ה, דכתב מור"ם ז"ל שעושין שלשה מצות, ועושים בהם סימן לידע איזה ראשנה שהיא מוקדמת למצוה, ומטעם זה יניחם ג"כ בסדר זה, כדי שיפגע בראשנה תחלה, שלא יהיה כמעביר על המצות ע"ש. וכתב בחק יעקב שיש מקומות שעושין מצה רביעית, וקורין לזו מצה ספיקא, שאם תשבר השלישית לא יצטרכו להקדים השלישית להניחה שניה, והשניה יניחו שלישית, שבזה נמצאת השניה נדחית ממצותה, ע"ש:

וראיתי להגאון אמרי אש ז"ל ח"א סי' ז', שנשאל בקהל שרוצים לשנות מקום הבימה הבנויה באמצע לבנותה בצד אחר באומרם שיהיה בזה נוי ועילוי יותר, והשיב כיון שקנתה הבימה מקומה באמצע אין לשנות, והביא ראיה מירושלמי הנז' דקרש שזכה בצפון וכו', וכתב אפילו לפי דבריהם דיש בזה נוי ועילוי יותר, מ"מ מוכח מן הירושלמי הנז' דבכל ענין אין לשנות ע"ש, וראיתי עוד להגאון מהרש"ק ז"ל בקונטריס פרט ועוללות שבסוף שנות חיים דף ס"ח ע"א וז"ל, ומ"מ לעשות ממקום שמתפללין נשים הוי הורדה מקדושה דאינו דומה וכו', וגם לשנות מקום התפלה שיעמוד שם הש"ץ במקום שלא היה עומד תחלה נמי אסור, כמ"ש חז"ל קרש שזכה להנתן בצפון, ועיין במג"א הלכות ציצית וכו' עכ"ל. הרי לך שאפילו על מקום עמידת הש"ץ כתב הרב דאסור לשנות משום דקנה מעלה, ואם ישנה יש בזה ירידה, גם הרב מחנה חיים ח"ב סי' י"ד אסר לשנות מקום המנורות בהיכל בהכ"נ, משום האי דינא דקרש שזכה להיות בצפון, הרי כמה גאוני אשכנז בתראי אסרו וחשו אפילו בעבור מעלה, וכ"ש דיש לאסור בעבור יתרון קדושה דארון הקודש:

והנה בענין ארון הקודש ברור אצלי בס"ד, דאין הפרש בין אם הוא ארגז תלוש, בין אם הוא בניין שבנוי בכותל, כי בין זה ובין זה דין ארון הקודש יש להם, ורק ההפרש הוא בין העשוי לכבוד, ובין העשוי לשמירה, כי יש עושין מקום לס"ת לשמור אותו שם ימים ולילות, אין לזה המקום דין ארון הקודש, אבל אם עשוי לכבוד, דהיינו שביום שקורין בס"ת מוציאין הס"ת ממקום שהוא שמור שם, ומניחין אותו בהיכל תוך ארגז תלוש, או תוך מגדל בנוי בכותל ההיכל, שיהיה מונח שם עד שיגמרו הקהל תפלת שחרית ויוציאו הס"ת מן המקום ההוא, דזו ההוצאה נקראת פתיחת ההיכל, ויניחו אותו על התיבה לקרות בו בציבור, ואחר קריאתם מחזירים אותו למקום שהוציאוהו משם, וכשילכו הציבור לביתם אז יניחו הס"ת בחדר המיוחד לכל ספרי תורה שיהיו נשמרים שם, דנמצא המקום שבהיכל הוא עשוי לכבוד הס"ת שמניחים אותו במקום מיוחד לו לכבודו, עד שעת קריאתם בו, ולא יהיה מונח על התיבה בגלוי בכדי, ולכן ודאי אין הפרש בזה המקום שבהיכל, בין אם הוא ארגז תלוש, בין אם הוא בנין בכותל ההיכל, וזה ברור מצד הסברה:

ומפורש הדבר הזה להדיה בדברי המרדכי שהביא בשם ריא"ז והובא בב"י סי' קנ"ד וז"ל שאני אומר אין קרוי ארון הקודש אלא שעשוי כמין ארגז ולכבוד ולא לשמירה, אבל זה שעשוי בבנין החומה לשמירה הוא עשוי, ולא לכבוד הס"ת, וההוא לית ביה משום תשמיש קדושה עכ"ל, נמצא תלה הדבר באם עשוי לשמירה, כי יש מקומות שעושין מקום בבנין בכותל ההיכל, ששם מניחים כל ספרי תורה שלהם תמיד בימים ובלילות, שזה המקום הוא מקום שמירתם, ובשעת קריאת ס"ת מוצאין אותו ממקום זה, ומניחים אותו על התיבה לקרות בו, ועל זה קאמר ריא"ז ז"ל, כיון דעשוי לשמירה אין לו דין תשמיש קדושה האמור בארון הקודש:

ואין להתעקש ולומר דריא"ז תרתי בעי, שיהיה ארגז תלוש ואינו בנין, וגם שיהיה עשוי לכבוד ולא לשמירה, משום דקאמר אין קרוי ארון הקודש אלא שעשוי כעין ארגז ולכבוד ולא לשמירה, משמע תרתי, הנה דברים אלו לא נתנו להאמר, דאם עשוי לכבוד ולא לשמירה מה טעם יש לחלק בין אם הוא ארגז תלוש לבין אם הוא בנין, ועוד דהוא לא אמר אא"כ הוא ארגז, אלא אמר שעשוי כעין ארגז דהיינו שאינו מקום רחב וגדול כחדר שדרך לשמור בהם ס"ת:

נמצא נידון דידיה איירי, ששם שומרים ג"כ הס"ת, אלא שאין עשוי כמין חדר, כדנקט הרב ז"א בנ"ד, אלא הוא עשוי כמו ארון הקודש של פה עירנו, שהוא בנוי בכותל כמין ארגז, ולא כמין חדר, ואפ"ה קאמר דיש לו קדושת ארון, משום שאינו עשוי כאדרונא, ר"ל חדר, אבל נ"ד שהוא איני עשוי לשמירה כלל, אין בזה שום ספק, ולכ"ע יש לו דין ארה"ק גמור, ולפ"ד קצת החכמים הנז' דהטעם תלוי בבנין האבנים, כל המו"מ של הפוסקים הנ"ז בענין העשוי לשמירה הוא ללא צורך:

ועוד הנה הגאון מהר"ח צאנז ז"ל בדברי חיים שהבאתי לעיל, דאיירי בכותל הבנוי בחימה, וטען משום דהכותל אינו בעולם, הנה לדידהו דכל שהוא עשוי בבנין אבנים אין לו דין ארון הקודש, א"כ אפילו הכותל עודנו קיים וארה"ק בנוי בו, אין לזה קדושת ארון, כיון דהוא בבנין, הרי דבריהם הפך כל הפוסקי' הנז' ומנ"ל לחדש דבר מסברת הכרס הפך כל הפוסקים הנז"ל, ולא עוד אלא שאומרים דבר שאין בו טעם לחלק בין בנין אבנים לארגז עץ:

ושוב הראו לי מקור הדברים הנז"ל שהביא המרדכי מן הר"י מויינא, שהזכירם מרן בב"י, ומור"ם בהגה"ה, הנה הנם כתובים בספרו אור זרוע הגדול הנדפס מחדש, וז"ל שאלני ה"ר אביגדור כהן, וזאת התשובה שהשבתי לו, ואשר כתבת על בנין ארון הקודש שבבית הכנסת העשוי בבנין אבנים בתוך החומה מזרחית, ומפני שהיו מתקלקלין ספרי תורות המונחין בתוכו, מחמת לחלוח הקרקע, עשו ארון עץ תלוש, והוציאום מתוך הישן ונתנום בחדש, ומתקיימים בו יפה, ושאל השואל אם מותר להרוס את הראשון ולגנוז את אבניו, כדין תשמישי קדושה, כי מאחר שאין משתמשין אלא בארון של עץ, מה צורך בשני ארונות, ופשיעותא אין שייך כאן, והמקום צר לעמוד זה בפני זה עכ"ל, הרי לא שאלת אלא אם מותר להרוס את הראשון, אבל פשיטה לך דיש בו משום תשמישי קדושה, דאע"ג דאין בידי להתירו מטעם מחובר שאינו נאסר וכו' וכו', אעפ"כ נראה בעיני הא דאתינן עלה לית בו משום תשמישי קדושה, דאע"ג דארון ודאי יש בו משום תשמיש קדושה, דאמר רבא בפרק בני העיר וכו', אלמא ארון הקודש מתקרי וש"מ תשמיש קדושה הוא, אפ"ה הא דאתינן עלה נראה בעיני דלית ביה משום ארון הקודש, שאני אומר שאין ארון הקודש אלא שעשוי כמין ארגז ולכבוד ולא לשמירה וכו', אבל זה שעשוי בבנין החומה לשמירה הוא עשוי, ולא לכבוד ס"ת ההוא לית ביה משום תשמישי קדושה:

ותדע דאמר רבא הנהו זבילי דחומשי וקמטרי דספרי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין, ופי' רש"י זבילי כמין דלוסקמי, וקמטרי ארגזין שקורין אשקריניא, ופרכינן פשיטה, ושנינן מה"ד הני לאו לכבוד עבידי לנטורי בעלמא הוא דעבידי, וכאנדרונא בעלמא דמיין קמ"ל, פי' קמ"ל דלא לנטורי עבידי אלא לכבוד עבידי, הילכך יש בהם משום תשמיש קדושה:

הא למדת דכל היכא דלנטורי עבידי לית בהו משום תשמיש קדושה, הילכך הא דאתינן עלה, שהוא בנוי בחומה קבועה, וסגרי ליה במסגר ההוא לנטורי עביד, ודין אנדרונא יש לו, ולית ביה דין ארון הקודש לטעון גניזה, אע"ג דיש בידי לפרש דה"ק מה"ד הני לא לכבוד עבידי לנטורי עבידי, הלכך הואיל ולנטורי עבידי הוה אמינא דלית בהו משום תשמישי קדושה, קמ"ל אע"ג דלא עבידי לכבוד אלא לנטורי אית בהו תשמישי קדושה וכו', אעפ"כ הכא לא ניחא לי לפרש כך, דלא משמע לישנא הכי כלל, ותו הכא מאי קשיא לן דנפיק הלכתא ממשמעותה עכ"ל, והשתא אם נאמר דעת ריא"ז ז"ל כאשר יאמר המתעקש איך העלה במסקנת דבריו, הלכך הא דאתינן עלה שהוא בנוי בחומה קבועה, וסגרי ליה במסגר ההיא לנטורי עביד, ודין אנדרונא יש לו, והלא לפי דברי המתעקש כל שהוא בנוי בחומה ואינו ארגז תלוש, אע"פ שאינו סגור במסגר ואין נשמר בו הס"ת דין אונדרונא יש לו, ואיני נחשב תשמיש מצוה, ולמה קאמר וסגרי ליה במסגר, אלא ודאי כולה מלתא תליא באם עשוי לנטורי, ואינו עשוי לכבוד, וכל שהוא עשוי לכבוד ולאו לנטורי, אע"פ שהוא בנוי בחומה דין תשמיש קדושה יש לו, ולפ"ז ארון הקודש של פה עירנו בג'דאד יע"א הבנוי בכותל, והוא קטן כשיעור ארגז, שמכיל רק ב' או ג' ספרים שמוציאין אותם מחדר שמירתם, ומניחים אותם קודם תפלת שחרית במקום הזה שבכותל, כדי להוציאם אחר תפילת שחרית שעושין פתיחת ההיכל, ומניחין ס"ת אלו על הבימה לקרות בהם, ואח"כ מחזירים אותם לחדר שמירתם, דברור הוא שאין מקום זה שבהיכל עשוי לשמירה אלא לכבוד, יש לזה דין ארון הקודש דנחשב תשמיש קדושה לדעת ריא"ז הנז', וכן מוכח מדברי הרב זרע אמת סי' כ"ו וכ"ז, ועקרי הד"ט סי' ח' אות ז' והגאון דברי חיים ח"ב סי' י"ד, דפשיטה להו דאין לחלק בדין ארון הקודש בין עשוי ארגז תלוש לבין בנוי בכותל, אלא הדבר תלוי בהיכא דעשוי לכבוד ולא לשמירה, וזה ברור:

ודע כי מפורש בתשו' הגאון דברי חיים ח"ב סי' י"ד, דאם ארון הקודש הוא תלוש ועומד אצל הכותל, אין שום ספק בזה דמותר להסירו משם ולהניחו במקים אחר, דלא קנה הקרקע שמונח עליו קדושת הארון, וכן העלה הגאון הנז' עוד בסי' י"ג בסוף התשו'. גם הגאון ח"ס או"ח סי' ל"ב האריך בענין דבר קדושה שהוא תלוש להסירו ממקום זה למקום אחר, שאין בזה חשש איסור, וכמ"ש מהר"ם פאדווא ז"ל, והוא הוסיף והביא ראיות ברורו' לזה ע"ש:

ולפ"ז מ"ש הגאון נו"ב מ"ב סי' ח"י, בענין הריסת כותל המזרחי של ההיכל, שבו ארון הקודש, שם איירי דארה"ק היה תלוש ואינו מחובר בבנין, וכן נמי מ"ש הגאון ח"ס א"ח סי' ל"א איירי דארה"ק והתיבה תלושים ועומדים על קרקע בה"כ, ואינם בנויים שם, וכן מוכח לשונו דכתב בשאלה, וכותל מזרחי שהיה עומד שם תיבה וארון הקודש וכו', ולא כתב שהיה בנוי שם תיבה וארון הקודש, ועיין להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' קי"ד מ"ש שם, והנה מפורש שם שכבר סתרו כל הבהכ"נ משום דחזו בה תיוהא, ובאו לבנות מחדש, ואם היה ארה"ק בנוי בכותל כבר נסתר ונשאר רק המקו', והוא כמו נידון הגאון דברי חיים הנז"ל, אך על הרוב נראה יותר, שהי' הארון שם בעץ תלוש, והשואל הוצרך לשאול על מקומו שהיה מונח עליו:

והנה עדיין צריך אני לברר בזה עוד דבר אחר, והוא דנודע שס"ת של פה עירנו יע"א, כולם מונחים בתוך תיק, ואין מסירים אותם מן התיקים להניחם ערומים בתוך ארון הקודש כלל אפילו רגע אחד, ולפ"ז י"ל אין זה הארון חשיב תשמיש קדושה, אלא תשמיש דתשמיש, וידוע הוא דכל שהוא תשמיש דתשמיש, קדושת בית הכנסת הוא דאית ליה, אך נראה דזה אינו, דהא גם ספרו תורה של הקדמונים אע"פ שלא היו עושים להם תיקים, היו מונחים תמיד במטפחות, כי אצלינו שמונחים בתיקים אין עושים להם מטפחות בפנים לכרכן בהם, אך הראשונים שאין עושים להם תיקים עושין להם מטפחת, וא"כ לדידהו קשא איך אמרו דארון הוא תשמיש קדושה, אלא מוכרח לומר כיון דמטפחת אינה עשויה לתשמיש, אלא לכבוד ס"ת, לא אית לה דין תשמיש גמור, שיהיה הארון נחשב תשמיש אליה, אלא הארון נחשב תשמיש לס"ת עצמו, ולכן יש לו דין תשמיש קדושה, וא"כ ה"ה הכא לדידן דעושין תיק אין התיק עשוי אלא לכבוד הס"ת, ולא לתשמיש, דהא עושין אותו מכסף ומהודר, דנראה שהוא עשוי לכבוד, ולכך הארון נחשב תשמיש לס"ת עצמו, כן י"ל לכאורה:

וראיתי למרן בב"י יו"ד סי' רפ"ב, שהביא בבדק הבית בשם רי"ו וז"ל, וכתב עוד רבינו ירוחם, נראה כי המקום שמשימין בו ס"ת לקרות יש לו קדושת בהכ"נ, אבל אינו תשמיש קדושה, שלעולם אין מניחין עליו ס"ת אלא עם המטפחת, כי אינו נקרא תשמיש קדושה אלא כשהספר מונח עליו, זולתי אם הוא עשוי לכבוד, כגון מכסה שעושין לספר על הקרשים שעל הספרים, אבל אותו שעשוי לשמור אותו המכסה האחר שעל הספר, נראה שהוא תשמיש דתשמיש ע"כ, ויש חסרון דברים בלשון ב"ה, והגרסה הנכונה הוא כאשר העתקתי, וכן גריס הכנה"ג הגהב"י אות י"ב ע"ש:

והנה הרמב"ם בפרק יו"ד מה' ס"ת ה"ד כתב, תיק שהוכן לס"ת והונח בו, וכן המטפחת והארון והמעיל שמניחין בו הס"ת, אע"פ שהספר בתוך התיק, וכן הכסא שהוכן להניח עליו הס"ת, הכל תשמישי קדושה הם עכ"ל, מוכח מדבריו אע"פ דהס"ת היא בתוך הבית, עכ'"ז הארון חשיב תשמיש קדושה, ואינו תשמיש דתשמיש, וכלשון הרמב"ם פסק הטור והש"ע בסי' רפ"ב, ברם לשונם מפורש בכך יותר, שכתבו הטור ומרן בש"ע בזה"ל, ואע"פ שאין מניחים בו ס"ת כשהוא לבדו, אלא כשהוא בתיק וכו', משמע דאיירי בארון שאין מניחים בו ס"ת בלי תיק כלל בשום פעם, ואפ"ה חשיב תשמיש קדושה, ולא תשמיש דתשמיש:

וכן ראיתי להרב הגדול מהר"ח בן עטר ז"ל בספר ראשון לציון, על מס' מגילה דף ל"ו, שהביא דברי הרמב"ם הנז', וכתב לדבריו ז"ל תשמיש הוא התיק, ותשמיש של תשמיש הוא המגדל, ומדקא חזינא דלא יהיב טעמא משום דלפעמים מותבי עלויה ס"ת בלא תיק, משמע אפילו ידענא דמעולם לא מנחי עליה ס"ת בלא תיק, אעפ"כ חשיב המגדל תשמיש קדושה, וליכא למימר דסמך דמסתמא הכי הוי, דהא פשיטא דמשכחת לה דלא הוי הכי, וכדסלקא דעתיה דרבא, ועוד לו יהיה דכ"ע עבדי הכי מן הסתם, עכ"ז על מי סמך דנדע מהאי טעמא הוא דינו תשמיש קדושה, ותו משמעות אומרו אע"פ שהספר בתוך התיק, יחייב לומר שכונתו הוא בלאו טעמא, דלפעמים מנחי ס"ת על התיבה בלא תיק, דאלת"ה מאי רבותא איכא באע"פ דקאמר, כיון דטעמא הוא משום דמנחי ליה עלה בלא תיק ודוק עכ"ל, ובאמת כל דבריו הם נכונים בדיוקים אלו דדייק מדברי הרמב"ם:

מיהו מצינו למרן ז"ל בכ"מ ובב"י סי' רפ"ב שכתב ע"ד הרמב"ם וז"ל, ונראה דמפרש הרמב"ם דתשמיש היינו שספר בתוך התיק והתיק על הכורסא, וכיון דחזא שפעמים הרבה מוציאין הס"ת מן התיק, ומותבי ליה אכורסא, אמר ודאי תשמיש קדושה הוא וכו' ע"ש, נמצא דמפרש דברי הרמב"ם מה שאמר הכורסא תשמיש קדושה, היינו משום דלפעמים מניחים עליו הס"ת בלא תיק הא אם אין מניחין כלל בלא תיק מודה דהוא תשמיש דתשמיש, ולכאורה זה הוא הפך ממ"ש לעיל בדעת הרמב"ם, בדין הארון והמגדל, דמוכח להדיה מדבריו ומדברי הטור והש"ע דארון תשיב תשמיש קדושה, אע"פ שהס"ת מונח בתיק, ונ"ל בס"ד דמרן ז"ל לא העלה כן בדברי הרמב"ם ז"ל, אלא רק על הכורסא דנקיט הרמב"ם לבסוף חלוקה בפ"ע, שכתב וכן הכסא שהוכן וכו', אבל ארון ומגדל דקאמר בהו להדיה, אע"פ שהס"ת מונח בתוך התיק, הם חלוקים בדין זה מן הכסא:

ואם תאמר אע"ג דדבר זה מוכרח לאומרו בדעת הרמב"ם. מפני כי בארון ומגדל פירש להדיה בהכי, מ"מ צריך טעם לחלק בין ארון ומגדל ובין הכורסיא דמאי שנא הא מהא, ונ"ל בס"ד לחלק חילוק נכון בעזה"י כי התיק הוא תשמיש של כבוד לס"ת, אך כל זה הוא כאשר הס"ת בגלוי בפני העם, דנראה לעיני הכל כבודו של ס"ת, שאינו עומד ערום אלא עומד בתוך התיק, אבל כשיניחו הס"ת בתוך הארון, והפרוכת פרוסה על פתח הארון, דאין התיק נראה לעיני בני אדם, בטל תשמיש הכבוד של התיק, כי עתה אין רואין את הס"ת מונח תוך התיק, ולא נודע אם יש לו תיק אם אין, ועתה זה הארון עצמו שהס"ת מונח ומוצנע בתוכו, הוא משמש תשמיש הכבוד של הס"ת במקום התיק, יען כי עתה אין רואין שמוש התיק, אלא רואין שמוש הארון שהס"ת מוצנע בו, ולכן גוף הארון נעשה תשמיש קדושה, כי עתה בו נעשה תשמיש הכבוד לס"ת, כי הס"ת עתה הוא מתכבד בהנחתו בתוכו, אבל אחר שיוציאו הס"ת מן הארון, ויניחו אותו על הכסא לקרות בו, חזר ונגלה תשמיש הכבוד של התיק כי עתה נראה לעיני בני אדם הנחתו בתוך התיק, והס"ת מתכבד בהנחתו עתה בתוך התיק, כי עתה הכל רואין התיק והס"ת שבתוכו, ונמצא התיק הוא ראשון עתה בתשמיש קדושה שבו נעשה ונראה שמוש הכבוד, וכשיניחו הס"ת עם התיק על הכסא כדי שיהיה נח להם לקרות בו, ה"ז תשמיש שני, ויתייחס תשמיש זה לתיק, מפני כי הנראה לעינים התיק הוא המונח על הכסא, והוא מפסיק בין ס"ת לבין הכסא, ולכך נקרא הכסא תשמיש דתשמיש, על כן גבי כסא אמרו חשיב תשמיש דתשמיש, כי לעת עתה הוא בהיות הס"ת בתוך התיק, הנה הוא מונח על הכסא אבל אם אין הס"ת מונח בתוך התיק, אלא מונח על הכסא בלי תיק, ובלי מטפחת, חשיב הכסא תשמיש קדושה, משא"כ כשיצניעו הס"ת תוך הארון או המגדל לפי שעה לכבודו אמרינן אע"פ שאין מצניעין שם הס"ת, אלא רק בהיותו בתוך התיק, חשיב הארון והמגדל תשמיש קדושה, מטעם אשר הסברנו, דעתה הארון עומד ומשמש במקום התיק:

ועוד נ"ל בס"ד, לחלק חלוק נכון קרוב לזה, והוא כי באמת תשמיש התיק הוא תשמיש של כבוד, כי בעבור כבוד ס"ת נעשה, וכן ארון או מגדל שמניחין בתוכו הס"ת לפי שעה בעת התפלה, עד שיוציאוהו בשעת קריאתם לקרות בו, גם זה תשמישו תשמיש של כבוד, שאין מניחין הס"ת בגלוי על התיבה בזמן שהם מתפללין, ואין קורין בו אלא מצניעין אותו תוך הארון, עד שעת קריאתם בו, שאז בעת קריאתם בו מוציאין אותו בפומבי מתוך הארון, שזה נקרא פתיחת ההיכל, ונעשה בזה הידור וכבוד לס"ת קודם קריאתם בו, וכיון דהתיק הוא תשמיש של כבוד, והארון הוא ג"כ תשמיש של כבוד, שניהם נחשבים דבר אחד וכלי אחד לענין זה, שיהיו נחשבים שניהם תשמיש קדושה, וכיוצא בזה אתמר בדין כלי תוך כלי, דאם הכלים כולם מיוחדים לס"ת, אפילו עשרה כלים חשובים כלי אחד, וכן הענין כאן, כיון דהתיק והארון שניהם הם משמשין לס"ת תשמיש של כבוד, שניהם נחשבים גוף אחד לענין זה, שיהיו שניהם חשיבי תשמיש קדושה, משא"כ בהיות הס"ת על הכסא, והוא מונח בתוך התיק, אין תשמיש התיק ותשמיש הכסא ענין אחד, אלא התיק הוא משמש תשמיש של כבוד, שאינו עשוי אלא לכבוד הס"ת, שלא יהיה ערום, והכסא משמש צורך אחר, והוא צורך הקריאה שיוכל החזן לקרות מעומד, אם יהיה הס"ת יושב על מקום גבוה שהוא הכסא, נמצא הכסא משמש לצורך הקריאה, וכיון דאין עניינם שוה אין אנחנו מייחסים תשמיש שהוא לצורך הקריאה לגוף הס"ת, שנאמר חשיב הכסא תשמיש קדושה, דאין זה בא אלא לצורך קריאתנו בס"ת, שיהיה נח לנו בקראינו בו, לכך אין לו מעלה דתשמיש קדושה, אלא מעלה קטנה דתשמיש דתשמיש, ורק אם גוף הס"ת בלא תיק או מטפחת עומד על הכסא, יש לכסא תשמיש קדושה:

וראיתי להגר"א מווילנא ז"ל ביו"ד ס"ק כ"ח, שכ' וז"ל, דמ"ש בגמ' מריש ה"א וכו' דוקא אכסא שמניחין (עליו), אבל בתוכו לעולם תשמיש קדושה, כי אין מניחין בתוכו לעולם בלא תיק ומטפחת, ואפ"ה אמרינן דתשמיש הוא עכ"ל, מוכח מדבריו שעושה חילוק בין הארון ובין הכסא שזה מונח בתוכו, ולכך חשיב זה רק לכבוד ולנוי, אבל הכסא שמונח עליו אין זה לכבוד אלא לצורך אחר:

ועוד ראיתי למהר"ם ליב באיל המלואים פרק נ"ג, שכתב קשא מדוע יקרא הארון תשמיש קדושה ולא תשמיש דתשמיש, כיון דהס"ת בתוכה בתוך התיק, ודוחק לומר משום דלפעמים מניחין אותו בארון בלא תיק, דהרי הגמרא לא אמר כן, אלא גבי כורסיא ופריסה, ותירץ משום דארון עשוי לכבוד, וזה כדאמר בגמרא גבי קמטרי דספרי וזבילי דחומשא דהוי תשמיש קדושה, ואע"ג דהספרים כרוכין, וכן הספרים בתיק, מ"מ חשיבי לנוי ולא לנטור, וכל דלגוי אע"פ דהוי תשמיש דתשמיש, אפ"ה אסור ע"ש, ויש לפלפל בד"ז ולהאריך עוד, ואין הפנאי מסכים עתה:

והעולה מכל הנז"ל לנ"ד, דאע"ג דפה עירנו יע"א אין מניחין הס"ת בלא תיק בתוך הארון בשום פעם, אפ"ה חשיב הארון תשמיש קדושה לדעת הרמב"ם והטור ומרן בש"ע, וממילא נבין שגם רבינו ירוחם ז"ל שהביא מרן בבדק הבית, יודה דארון שאני דחשיב תשמיש קדושה, אע"פ שהס"ת מונח תוך התיק, יען כי רבינו ירוחם ז"ל לא נקיט למילתיה אלא אכורסייא שמניחין עליו הס"ת לקרות בו, ולא זכר הארון בדבריו:

עוד ראיתי לאסור בנ"ד לשנות, מדין דקי"ל אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ועיין בש"ע א"ח סי' מ"ב ס"א, דאסור לשנות תש"ר לעשותם תש"י מהאי טעמא, דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ועיין להמג"א וא"א ומה"ש שם, דמשמע הא דאין מורידין וכו' הוא מדאורייתא, והגם דהרב מהר"י אלגאזי ז"ל בארעא דרבנן סי' שפ"ה כתב דהוא מדרבנן, הנה הגאון מערכי לב ח"א דף קכ"ז הביא דברי א"ד הנז', והוכיח מן מהריק"ו שורש קס"ח, שגם בשררה הוי מן התורה, והרב עושה שלום על מס' מגילה דף קל"ב, הוכיח מדברי הרמב"ם, דהיא מדין תורה, ועיין אשל אברהם ריש סי' קנ"ג, והרב מחנה חיים ח"א סי' א' הוכיח שהוא מן התורה ע"ש, ולפ"ז אע"ג דאיכא דס"ל דרבנן, עכ"ז רוב הפוסקים ס"ל דאורייתא, וא"כ בנ"ד גבי ארון הקודש הבנוי כחומה, אע"ג דנניח במונח דאיכא פלוגתא בזה, מ"מ חשיב זה ספק תורה ואזלינן לחומרא ואין לשנות:

ודע דלכאורה הוקשה לי מדין הנז' דאין מורידין על דין הציצית דסי' ט"ו, דמתירים מבגד לבגד, וק"ל מאחר דקי"ל אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, איך נתיר להסיר הציצית מבגד חדש לבגד ישן, מאחר דאותו הבגד החדש זכה בציצית, ובהיותי מתקשה בזה מצאתי פתרון בזה להש"ך ביו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"א, שכתב וז"ל, אבל לדבר מצוה יכול לשנות, כ' המרדכי בשם מהר"ם אפילו לדבר מצוה הפחותה מיניה, דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרינן מעלין בקדש ואין מורידין, ולא בתשמישי מצוה, ודברי מרדכי אלו הביאם בב"י:

ואין ללמוד בדין זה מדין הנתיצה דסוף סימן קנ"ב, דאסור לסתור דבר מבהכ"נ אא" עושה ע"מ לבנות ע"ש, ולומר כמו דנתיצה מותר בהיכא שהוא לתקן, גם הכא הותר להוריד אם ע"י הורדה זו תהיה בהכ"נ החדשה מהודרת בבניינה, דזה אינו, דהתם בנתיצה האיסור הוא משום השחתה, ולכן כל שהוא ע"מ לתקן אין כאן השחתה, וכמ"ש במרדכי שהביאו הב"י ששם הוא מקור דין זה שכתב דההיא נתיצה בנין מקרי, אבל בדין זה דאין מורידין וכו', טעם האיסור הוא משום כיון דזכה מקום זה בקדושה זו, אין להורידו ממנה, ומה לו לזה בעילוי ותיקון הנעשה כאחד, ולא עוד אלא מצינו גבי תפילין דאין מורידין אפינו בעבור לקיים בזה מ"ע שהוא יתבטל ממנה, אם לא יוריד, וכ"ש בכה"ג דנ"ד, ועיין להט"ז סי' קנ"ד סק"ז מה שחדש מלתא חדתא, והגאון בכור שור במגילה דף כ"ו השיג עליו, וכן הגאון נו"ב מ"ת ביו"ד סי' קע"ד פליג על הט"ז, ובספר מראות יחזקאל סי' קמ"ז נמי פליג על הט"ז, וכן הגאון חק"ל א"ח סי' מ"ג נמי השיג על הט"ז, והרב מהר"י עייאש בב"י א"ח סי' כ"ז פסק הפך הט"ז, והביא ראיה מהגמרא וכ"כ במשבצות זהב, וכן הרב נה"ש השיג על הט"ז, ועיין חק"ל מ"ב סי' י' וי"ט, ומחנה חיים ח"א סי' א' וישועות יעקב ע"ש, ובאמת גם הט"ז הלכה זו היתה רופפת בידו, והרב רל"צ במגילה הגם דאזיל כשיטת הט"ז סיים צריך להתיישב:

נמצא אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, הוא אפילו שד"ז מתעלה בקדושה קלה שנעשה כלוי, ואינו ראוי להשתמש בו בקדושתו שצריך לגנזו, ואם נדמי זה לדין הנתיצה דנותץ ע"מ לתקן, א"כ כ"ש בהיכא דבלה די"ל מורידין, אלא ודאי דהאי דינא לחיד והאי לחוד:

ועוד הנה הרב דבר משה תאומים ז"ל סי' ס"ט העלה, שדין זה דניתץ דבר מהקדש שלא כדרך השחתה, רק סותר ע"מ לתקן הוא תלוי בפלוגתא דקמאי, לענין מוחק השם ע"מ לתקן, אם עובר או לאו, וכנז' שם בדף ע"ד עמוד א' בד"ה הדרן לדידן ע"ש, והנה האוסר במחיקה הוא הרב הר"י אסכנדרי ז"ל, דס"ל אף לצורך תיקון אסור למחוק, רק כשנפסל צורת האות לגמרי, דאז בטלה קדושתיה, וסברה זו פסק אותה מור"ם בהגה"ה סי' רע"ו, ונראה קצת דמרן שקבלנו הוראותיו גם הוא ס"ל כשיטת הר"י אסכנדרי ז"ל, כי הביא דבריו בבית יוסף, ואיכא רבים דקיימי כסברה זו, והגם דהגאון חתם סופר ביו"ד סי' רס"ד הרבה להקשות על סברת הר"י אסכנדרי הנז', הנה הגאון מהר"ם ליב בספר איל המלואים הלכות ס"ת סי' רע"ו דף ע"ט תירץ כל קושיותיו, וחיזק סברת הר"י אסכנדרי בטוב טעם ודעת ע"ש, והשתא לפ"ד הרב ר"מ הנז' דתלא הא בהא נמצא הר"י אסכנדרי ודעמיה ס"ל גבי נתיצה דאסור אפילו ע"מ לבנות ולהשביח כל היכא דהבנין חזק ולית ביה תיוהא, וא"כ בנ"ד דבית הכנסת הישנה עם מקום ההיכל וארון הקודש עודם חזקים מאד, ולית בהו תיוהא, אם יבואו לסתור ולשנות המקום מלבד דאיכא איסורא דאין מורידין, איכא בזה איסור נתיצה:

איברא, דראיתי להרב ר"מ תאומים שם דיצא לחלק בין מתיקה לנתיצה, שכתב כיון דנתיצת דבר מן בהכ"נ הוא איסור דרבנן, וכתב תה"ד באיסור דרבנן שרי פ"ר, לכן הנותץ דבר מן בהכ"נ ע"מ לתקן הוי פ"ר בדרבנן ושרי, משא"כ במחיקה דאיסור תורה אסור בפ"ר אע"ג דאינו מתכוון ע"ש, הנה מ"ש קדושת בהכ"נ דרבנן כאלו דין זה הוא אליבא דכ"ע, וליכא מאן דפליג על הר"ן בזה, אחה"מ ליתא, דהא הרמב"ן דאלים מהר"ן ס"ל קדושת בהכ"נ מדאורייתא, והרי הוא קדוש קדושת הגוף מן התורה, וכמ"ש הר"ן ז"ל בשמו כן במגילה, וכאשר האריך בזה הרב פני משה ז"ל ח"ב סי' י"ח, ועיין להגאון אמרי אש ח"א סי' ח' דף ג' שכתב לדעת הרמב"ן, שכתב האיסור בבהכ"נ משום תשמישי מצוה, הנה לדעתו יש בזה איסור דאורייתא ע"ש, הן אמת כי ראיתי להגאון חק"ל יו"ד ח"ב סי' יו"ד דף ז' דפליג על הרב פני משה, וס"ל גם דעת הרמב"ן הוא מדרבנן, וכן הביא מן הרב מהר"י בי רב ז"ל, דס"ל כן בדעת הרמב"ן שהוא מדרבנן, הנה יש לעמוד בדברי הרב חק"ל בזה, ובפרט לפי מ"ש הגאון אמרי אש, ואין כאן מקומו, ועכ"פ איכא כמה גדולים דסברי בדעת הרמב"ן שהוא מדאורייתא, גם המרדכי שהביאו מרן בב"י סי' קנ"א ג"כ ס"ל קדושתו מן התורה, וכן נראה סברת מהריק"ו ז"ל שורש קס"א, ועיין אשל אברהם סי' קנ"ב סק"ו דנסתפק בנותץ אבן מבהכ"נ דרך השחתה אי לוקה, ונ"מ דמפסל לעדות, ועיין נר מצוה סי' יו"ד אות י"ח דף ס"ד דכתב אע"ג דמלקות ליכא איסור תורה איכא, ע"ש:

ועוד דין זה דפ"ר באיסור דרבנן דמתיר תה"ד יש בזה פלוגתא, דהמג"א בסי' שי"ד סק"ה חילק בזה, ועיין א"א ומחצית השקל שם, ויש בזה מחלוקת גדולה, והאריכו בה באחרונים, לך נא ראה, על כן לא יעלה מזור מהאי חילוקא דחילק דבר משה הנז' בין מחיקה לבין נתיצה, ועוד הכא בנ"ד לא שייך לומר שהוא דבר שאינו מתכוון, דהא האיסור הכא הוא שאין לעשות מקום זה המעולה משאר היכלות דבהכ"נ, הרי זה מתכוון לעשותו כך, וזהו תכלית חפצו או רצונו:

מיהו מצינו להרב דבר משה תאומים הנז' שעשה היתר אחר בנתיצה דנידון דידיה לעשות הנתיצה ע"י גוי, וגם היתר זה בנה אותו ע"פ סברה הנז' דקדושת בהכ"נ דרבנן, וכן ראיתי להרב מהרי"ם ז"ל בתשובה סי' ב' שכתב בסוף תשובתו זה לעשות ע"י גוי ע"ש, וראיתי להגאון ח"ס בחלק ששי סי' ח' שכתב, דילמא החשמנאים על ידי אמירה לגוי נתצו המזבח, או ע"י הגרמא ולא בידי' ממש וכו', ונתקשיתי בדבריו איך יכניסו גוים אצל המזבח, וישבתי דבריו בדוחק, ועוד הערותי בדבריו, ואכמ"ל:

אך באמת לא כתבו היתר זה לעשות ע"י גוי אלא בדין הנתיצה בלבד, דעשו בזה תרי טעמי, ותרוויהו לא שייכי הכא, כי טעם של הגרמא הנה התם הותרה להדיה הגרמא, דכתיב לא תעשו כן, עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי, וכמ"ש חז"ל, אבל שאר איסורין גרמא אסור כנודע, וטעם השני משו' אמירה לנכרי בדבר שאינו מתכווין לא שייך בנ"ד, דכאן מתכוין לכך, וכמ"ש לעיל, ועוד כל ההיתר ההוא בנוי ע"פ סברת מ"ד קדושתו דרבנן, וכתבנו לעיל דאיכא רבים דס"ל דאורייתא, ועוד יש להאריך בענין זה, ואין פנאי, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.