רב פעלים/ב/אורח חיים/כא

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ארון הקודש העשוי בבנין אבנים כמין ארגז בתו' כותל המערבי של ההיכל, והנה הוא עשוי לכבוד ולא לשמירה, יען כי לשמירת הספרי תורה יש חדר אחד מיוחד לזה בבית הכנסת מן הצד, ששם שומרים כל הס"ת תמיד, וסגו' במסגר ברזל אמיץ וחזק, אך זה הבנוי בתוך כותל ההיכל הוא קטן כמין ארגז עץ, ומניחין בו הס"ת ביום שקורין בו, דמוציאין אותו מחדר שמירתו קודם שיתחילו בתפל' שחרית או מנחת שבת, ומניחין אותו תוך זה המקום הבנוי בתוך כותל ההיכל, שם פורסין פרוכת לכבודו כנגדו על הדלת של הארון, ואחר העמידה מוציאין אותו משם, ויציאתו קורין אותה פתיחת ההיכל. ואח"כ מניחין אותו על התיבה וקורין בו, ונסתפקנו היכא דסתרו בהכ"נ וגם ההיכל הזה שבו ארון הקודש, ולא נשאר כי אם הקרקע של ההיכל וכותליו, אם קנה קרקע הכותל ההוא קדושת ארה"ק שהיה בנוי עליו, דאז עי"כ יהיה אסור לשנות להוריד המקום ההוא מקדושתו, ולעשותו כשאר קרקע של בהכ"נ, או"ד קדושת הארון היתה בכותל בעודו בנוי, וכיון דנסתר הכותל כולו לא קנה מקומו קדושת הארון, וקרקע שלו היא כשאר קרקע של בהכ"נ, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. ענין זה היבא בתשובת הגאון מהר"ח צאנז ז"ל בד"ח ח"ב או"ח סי' י"ד, שנשאל בארון הקדש שהיה בנוי בכותל, וסתרו את הכותל, שכתב וז"ל, ולענין ארה"ק נהי דקנה הקרקע לקדושת ארון, אולם באמת אם היה רק הארון עומד אצל הכותל, לא שייך בזה אין מורידין, דכבר כתב מהר"ם מפאדווה, די"ל דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שהוא מחובר ולא תלוש וכו', דבדבר תלוש לא שייך איסור לא תעשו כן, אם נשאר בקדושה, ולכן מותר ליקח מבהכ"נ זה לזה, וכיון דלא שייך לא תעשו כן, ומותר ליקח מבהכ"נ זה למקום בהכ"נ אחר, ככה נמי לא שייך אין מורידין, כיון דמותר ליקח ארון הקודש משם ולתתו למקום אחר דהוי תליש, והקרקע לא זכה בזה הקדושה וכו', ואפילו היה ארון הקודש בתוך הכותל, וי"ל דאותו אויר הארון זכה שיהיה שם ארון הקודש וספרים, זה אינו כלל, כיון דהכותל אינו בעולם, ובאויר לא שייך קדושה כלל, דאיתא בזה מחלוקת בש"ע, ומ"מ בכה"ג כ"ע מודים דלא שייך קדושה, ומותר לשנות מקום הארון וכו' עכ"ל, הרי שהרב ז"ל פשיטה ליה בהיכא שהוא בנוי בכותל, ונסתר הכותל ונשאר רק הקרקע, שלא קנה הקרקע קדושת הארון, כי רק הכותל הוא דקנה הקדושה, והוא כבר הוסר ואיננו:

ודע, דאע"ג דאיתא בגמ' דזבחים דף נ"ט ע"א, אר"ג א"ר מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תמידין ומוספין, והך במזבח הפנימי איירי שהוא תלוש ומונח על קרקע ההיכל, ואפ"ה אמרינן המקום שלו קנה קדושה של המזבח, הנה י"ל התם שאני, דמעיקרא קדשו גם הקרקע שלו לענין זה בכונה ובפירוש, ואין למידין מזה לשאר מקומות:

ונראה להביא ראיה בס"ד לסברה זו, דהמקום שתחת הכותל לא קנה קדושת הארון הבנוי בכותל אשר עליו, והוא דאיתא בזבחים דף כ"ד ע"א, בעי רבי אמי נעקרה האבן ועמד במקומה מהו, מאי קא מבעיא ליה, כי קדיש דוד רצפה עליונה קדיש, או"ד עד לארעיה דתהומא קדיש, ותבעי ליה כל העזרה כולה, לעולם פשיטה ליה דעד ארעיה דתהומא קדיש, והכי קמבעיא ליה דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך תיקו, ומצאתי בספר תורה לשמה כ"י שהביא אגמרא הנז' וכתב וז"ל, והנה לפ"ז י"ל הא דאמר בפסחים מחילות הפתוחות להר הבית לא נתקדשו, והפתוחות לעזרה נתקדשו, צ"ל שדוד הע"ה קודם שקדש עשה המחילות, וכל אותם שעשאם פתוחות לפנים קדש אותם עד תהומא דארעא, וכל אותם שעשאם פתוחים לחוץ לא קדש אלא שטח העליון, אבל מתחת הכיפה ולמטה לא קדש, דהא כל הבית עשוי מחילות כיפין ע"ג כיפין וכיפה כנגד האוטם, דאי אמרינן מחילות נעשו אחר שקדש דוד, הא הכא אמר בפירוש דקדש דוד עד התהום, וא"כ אם אח"כ עשו המחילות אפילו שעשו פתחן לחוץ, במה תפקע קדושתם אחר שכבר נתקדשה הקרקע עד התהום, וזה פשוט:

ומ"מ שמעינן מהכא דקדושה בסתם איכא עד התהום, דהא דייק לישנא דגמרא שדוד קדש בפירוש עד תהומא דארעא, ולא אמר כיון דקדשה העזרה נתקדשה ממילא עד התהום עכ"ל, ולפ"ז ה"ה הכא י"ל דקדושת ארה"ק לא נמשכה עד עקבו של הכותל, אלא רק עד הרצפה של קרקע הארון שבתוך הכותל, וכ"ש שלא נמשכה גם על שטח הקרקע שבנוי הכותל עליה, ולהכי שפיר כתב הרב ז"ל, כיון שהכותל נסתר ואיננו בעולם, לא קנה המקום שלו הקדושה של הארון, כי אין הקדושה נמשכת מעצמה עד תהומא דארעא, ורק בקדושת העזרה בבהמ"ק שאני, ששם בפירוש קדש אותה דוד הע"ה עד תהומא דארעא:

ועוד נ"ל בס"ד להביא ראיה לזה, ממ"ש בגמרא דשבת דף קי"ו ע"א, איבעיא להו הגליונין של ס"ת מצילין אותם מפני הדליקה, או אין מצילין, ת"ש ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט פ"ה אותיות, כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין, ואם לאו אין מצילין, ואמאי תיפוק ליה משום גליון דידיה, ודחי הש"ס מקום הכתב לא קמבעיא ליה, דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש, אזל כתב אזלא ליה קדושתיה, כי קמבעיא ליה של מעלה ושל מטה, שבין פרשה לפרשה, שבין דף לדף, שבתחלת הספר ושבסוף הספר, ומקשי ותפוק ליה משום ההוא, ומשני דגייז ושדי, פירוש אע"ג דאין בו ללקט פ"ה אותיות הול"ל בבריתא מצילין משום דהוא ריוח של מעלה ומטה, אלא לאו פשוט מינ' דאין מצילין, ומשני דגייז ושדי שנחתכו הגליוני' ולא נשתייר בו אלא מקום הכתב, וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו שם, וקי"ל תפוק לי' מיהא משום גויל שבין שיטה לשיטה, דאי אמרת בהא נמי גייז ושדי הרי לאו ספר הוא, ואנן ספר שנמחק תנן, וי"ל דבין שיטה לשיטה הרי הוא כמקום הכתב, שאף הוא לא קדוש אלא אגב הכתב, דאינו מניחו אלא להפריש ולהבדיל בין הכתב שיהא ניכר ונקרא, אלא שבין דף לדף הוא עשייה לנוי וליופי ומעצמו הוא קדוש וכו' ע"ש, והגאון המאירי ז"ל שם בשיטתו כתב וז"ל גליונים של ספרים של מעלה ושל מטה, ושבין פרשה לפרשה, ושבין דף לדף, שבתחלת הספר ובסוף הספר אין מצילין אותם, ושמא תאמר ומה הוצרכת להודיע את זו, והרי אף במקום הכתב כל שנמח' אמרת שאין מצילין אא"כ יש בו ללקט פ"ה אותיות, הפך את דבריך שבמקום הכתב לא נתקדש אלא מכח הכתב וכל שהלך הכתב הלכה קדושתו, אבל גליון שמעצמו נתקדש הייתי טועה לומר שקדושתו במקומה, ובא ולימד שאף היא פרחה במחיקת הכתב וכו' עכ"ל:

נמצינו למידין מגמרא הנז', דאפילו בקדושת ס"ת עצמו אחר שנמחקו האותיות, לא נשאר קדושה שלהם במקומם בגויל, אלא כיון דאזיל הכתב אזלא לה קדושתיה מן הגויל שהיה הכתב עליו, ולכן י"ל ה"ה בארון שהוא תשמיש לס"ת, וקדושתו באה מכח הס"ת, נמי דינא הכי, דאם עשוי בבנין בתוך הכותל ונסתר הארון עם הרצפה של קרקעיתו אזלה לה קדושת הארון, ואפילי עקבו של כותל קיים, וכ"ש אם נסתר הכותל לגמרי וליכא אלא קרקע שהיה עליה אותו הכותל, דאזלא לה קדושת הארון לגמרי:

מיהו מצינו בגמרא דערכין דף ואו ע"א, דקאמר בברייתא גוי שהתנדב קורה ושֵם כתיב עליה, בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה ינוד וישתמש במותר, ואם לאו טעון גניזה, חיישנן שמא בלבו לשמים, ומפרש בגמרא דקמ"ל בברייתא אע"ג דשֵם כתוב ינוד וישתמש במותר, דשֵם שלא במקומו לאו קדוש, ופירש רש"י כלומר אינו קדוש אלא מקום השם, ואותה חתיכה תגנז והשאר יבנה בבהכ"נ, כי אמר בדעת ישראל הפרשתי, ל"א שֵם שלא במקומו, כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש, דלא הוי מקומו אלא על הנייר, וכשיכתוב המקרא עם השם בנתינתו, אבל אם שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש, וראשון שמעתי והוא עיקר עכ"ל, והתוספות ז"ל כתבו ינוד וישתמש במותר, משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם, דבמקומו מיהת קדש השם, ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגוררין מקום השם, שאין לכתוב במקומו עכ"ל, ונראה דפירוש רש"י מוסכם עם פירוש התוספות, דס"ל לא סגי לקלוף מקום השם ולהשתמש במקום שתחת הקליפה, אלא צריך לחתוך כנגד השם לגמרי מעבר אל עבר, ולגנוז החתיכה ההיא. ולכאורה על סברה זו איכא קושיא חזקה, מגמרא דשבת הנז', דקאמר להדיה אזלא כתב אזלה קדושתיה ממקומו, ואמאי סברי התוספות שצריך לחתוך נגד מקום השֵם לגמרי ולגנוז החתיכה, ולא סגי לקלוף, ואמאי אסרו לכותבי תפילין וס"ת שגוררין מקום השֵם שאין לכתוב במקומו:

וראיתי להרב נחלה ליהושע סי' ל"ג שנשאל בקלף את השם אי שרי לכתוב במקומו, והביא על זה גמרא דערובין ודברי תוספות הנז', והקשה על התוספות מגמרא דשבת הנז', ועוד הוסיף להקשות ממסכת סופרים פרק ה' הלכה ב', ותשובה זו נדפסה בספר תורת חסד סי' נ"א, והרב דבר משה ח"א סי' ס' הביא דברי הרב נח"ל הנ"ז ע"ש, יהנה לקושיא הנ"ז מגמרא דשבת כתב הרב נח"ל דיש לחלק בין נמחק מאיליו למחקו בידים, והוא דוחק גדול, דהגמרא בכל גווני קאמר, וקושיא שהקשה ממסכת סופרים תירץ דהתוספות לא אמרו כן אלא בגרירה שגרר השם, דעבד איסורא בלאו דלא תעשון כן, אבל לקלוף השם קליפה דקה דליכא איסורא שלא קלקל האותיות מודו דשרי לכתוב במקומו, וגם זה דוחק, דבאמת י"ל גרירה דנקטי התוספות הוא קליפה דקה דליכא איסורא, וכן פירש להדיה הרב בית דוד ביו"ד סי' קל"ה דף צ"ב ע"א, וכתב שכ"כ מהריק"ש בערך לחם סי' רע"ז, דכוונת התוספו' ר"ל קליפה דקה, וכ"כ בגן המלך שבסוף ספר גינת ורדים ח"א ע"ש, וכן הרב בית הלל הגיה בדברי התוס' שצ"ל וגורדו בדלי"ת שהוא ר"ל קליפה שגוררו מן הקלף ע"ש, ועיין להרב הכנה"ג ז"ל סי' רט"ו הגהב"י אות כ"ז, שהביא תשובה מהרב מהר"י סבע, אם עבר וגירר לא יכתוב שום תיבה במקום הגרר, אלא יתלנה, ואם עבר וכתב יחזור ויגרור ויגנוז פירורין ויתלה חסרונו, עכ"ל ע"ש:

והנה מרן ב"י הביא בבדק הבית בס"ס רע"ו תשובה מן התשב"ץ בענין כזה, ולא העתיק כל התשובה, והיא בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט, ושם הביא ראיה מגמרא דערכין הנז' ע"ש, ומשמע מדבריו דס"ל דאם קלף את השם בקליפה דקה מותר להשתמש במקום שתחת הקליפה, ואין צריך לחתוך כל העובי, וזהו הפך דעת התוס', וכן הרב מהר"י טייב בספר ווי העמודים על ספר יראים, הוכיח כן מהתשב"ץ, והקשה שלא זכר דברי התוספות שכתבו הפך זה, וכן משמע נמי מפירוש רש"י ז"ל, ועיין להרב בני יונה ז"ל דף כ"ד שהביא דברי התוספות הנז', ומה שהקשה ותירץ בזה, ועיין להרב יקר הערך שיטה על ערכין מ"ש בזה, ויש לי להאריך עוד בזה ולא כתבתיו כאן:

ואיך שיהיה, הנה במ"ש בגמרא דשבת הנז"ל, דאי אזיל הכתב כולו אזלא הקדושה כולה מן הגויל, שפיר מצינן ללמוד לנידון השאלה, כיון דאזיל ארון הקודש מן הכותל, לא נשאר במקום תחתית הארון קדושת ארון הקודש, וכ"ש היכא דהוסר הכותל כולו עד הקרקע, והדברים קל וחומר כי התם בשבת איירי בקדושת ס"ת עצמו:

ועל פי הלכה זו אשר העליתי בס"ד מכל הנז"ל, עולה מזה דין מחודש, כמ"ש מרן בסי' קנ"א סעיף ט', אפילו לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתם, וכשם שנוהגין בהם כבוד בישובן כך נוהגין בחרבנן, שבזה נסתפקנו אם נסתר כל הבניין של בהכ"נ, וסילקו האבנים והעפר כולו משם, ונשאר הקרקע בלבד כמו שהיא, וגם נטלו משטח הקרקע עפר ע"פ כולה עומק ג' טפחים, דאז ליכא למימר ארעא סמיכתא דהשתא י"ל אם נשאר קדושה עוד באותה קרקע של בהכ"נ, דצריך לנהוג בה כבוד כמו בישובן, או לאו, כי ע"פ מ"ש לעיל נראה דלא נשאר בה קדושה, מאחר דנסתלק כל הבניין וגם הרצפה, ולא עוד אלא דעל צד היותר טוב ניטל שיעור ג"ט עפר משטח כל הקרקע כולה, ועיין להמג"א ז"ל בסי' קנ"א ס"ק ק"ו, ומחצית השקל שם. מיהו נראה דעכ"ז לא ינהגו בה תשמיש בזוי, ונראה בזה יש טעם נכון לנידון מהר"ם מלובלין ז"ל סי' נ"ט, שהביאו המג"א באותם שהוכרחו ע"פ הממשלה לבנות בהכ"נ במקום אחר, ורוצים למכור הקרקע של בהכ"נ הישן ע"ש, והיינו כי הקרקע לבדה לא נשאר בה קדושה של בהכ"נ, ורק תשמיש בזוי במרחץ ובית הכסא לא ועשו מפני הכבוד, דעכ"פ נקרא שם בית הכנסת מקדמת דנא באותה קרקע, ועיין שו"ת פני יהושע סי' ד':

וראיתי להגאון ח"ס בא"ח סי' ל"א, שנשאל אודות ביהכנ"ס הקדושה שסתרו אותה אחר דחזו בה תיוהא, ועכשיו רוצים לבנות בהכ"נ חדשה קרוב למקום תל הישנה, ורוצים לבנות באופן שיהא מקום הישנה חצר בהכ"נ החדשה, אי שרי, כי היא של כרכים. והשיב כיון שהמקום הזה אינו נמכר אין לו תקנה אלא או לבנותו ממש בהכ"נ או לעשות לו גדר סביב, כי לעשותו חצר בהכ"נ הוי הורדה מקדושה, ועוד שבחצר בהכ"נ רגילים לעשות דברים בזויים וזלזול למקום קדוש, שהרי מטילים שם מים, וע"כ א"א מבלי לגדור סביב המקום ההוא. ובלא"ה יפה אמר בנו הרב יעקב נ"י, דאפילו היה מותר מן הדין יש לאסור כיון דאוה"ע מקפידים לכבד מקום שיעד שם בית תפלה וכדומה, שגודרים המקום בחרבנו לבל יעבור שם תלגא, א"כ יהיה חלול השם אם אנחנו לא נעשה כן, וכעין שכתב המג"א סי' רמ"ד סע"ק ח', ויפה כיון עכ"ל:

והנה אם לא היה מנהג שלהם שעושין זלזול בחצר בהכ"נ שמטילין שם מים, כמ"ש ח"ס ז"ל היה אפשר להתיר לעשותו חצר בהכ"נ ע"י שיסירו הרצפה ממנה, ועוד מעט עפר משטח כל הקרקע ויגנזום במ"א או יטילום בבהכ"נ החדשה, כפי מה שהעלינו לעיל, כי בכה"ג לא נשאר קדושת בהכ"נ, אך כיון דאיכא תשמיש בזוי ודאי אין לעשות כן:

ועכ"פ נראה בנידון השאלה, אם עברו וסתרו את הכותל המערבי שבו ארון הקודש כולו, ולא נשאר רק הקרקע, אז מותר לעשות כחפצם ורצונם, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.