רב פעלים/ב/אורח חיים/ח

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מי ששכח לברך ברכת השחר, עד אימתי יכול לברך אותן ברכות שלא נפטר בהם באמירת התפלה, דמסתברא לי דיש שהות לאומרם כל היום גם אחר חשיכה עד השינה, ולכן נראה דביוה"כ וט"ב שאין אומרים ברכת שעשה לי כל צרכי, יכול לברך אותה תיכף כשנועל מנעליו בתחלת הלילה, וכן ראיתי בסידור דרך החיים בדיני פסוקי דזמרא וברכות השחר, שכתב כן בשם הגאון מהר"א מווילנא ז"ל יע"ש, ומפני שלא נתבאר דין זה בשאר אחרונים, וגם לא שמענו מי שנהג כן, לכן לא מלאני לבי לסמוך על זה לעשות מעשה, ואולי יראה למר דאיכא דפליגי, ויש מחבירי שדחו דברי הגאון מהרא"ו ז"ל הנז' מהא דקי"ל גבי אונן דאינו יכול לברך אח"כ, ואני עבדך דחיתי ראיה זו כאשר צדיק יבחן, ושכמ"ה:

תשובה. תחלה וראש אודיעך מ"ש בשאלה, דקי"ל גבי אינן דאיני יכול לברך אח"כ, זה טעות, איך תכתוב קי"ל על דבר שהוא מחלוקת, והאחרונים הכריעו להפך, וכן הוא עיקר שצריך להורות לברך, וכך אנחנו מורין וכאשר נתבאר בס"ד, והוא דהן אמת שכתב כן הרב מגן אברהם ז"ל בסי' ע"א סק"א, גבי אונן דברכות השחר לא יברך אחר קבורה, כיון שבשעת חובתו היה פטור, כמ"ש בי"ד סי' שמ"א לענין הבדלה ע"כ, וכונתו מפורשת בלבושי שרד ומחצית השקל, והיינו כי בסי' שמ"א הביא מרן בב"י פלוגתא דהרא"ש וסיעתו, דס"ל דפטור מהבדלה, כיון דבשעת חיבתו היה פטור, ומביא ראיה מחגיגה דחגר ביום א' ונתפשט ביום ב' דפטור, דאע"פ דראיה נוהגת כל שבעה, מ"מ כולהו תשלומין דראשון נינהו, וכיון שהיה פטור בראשון פטיור לגמרי, וה"ה בהבדלה, ושאר פוסקים ס"ל הבדלה שאני, דאין כאן תשלומין, אלא חיוב ההבדלה נמשך מן מוצאי שבת עד יום ג', ולא בתורת תשלומין כלל. ובאמת שם פסק מרן ז"ל בש"ע דמבדיל, אך המג"א ס"ל דנידון זה דברכת השחר דמי לההוא דין דחגר גבי ראיה, משום דאמרינן בש"ס כי שמע קול תרנגולא וכו', וכן בכולהו משמע דמדינא עיקר חיובא כאשר שומע וכאשר נועל וכאשר לובש, וכן בכולהו, ורק מפני שאין הידים נקיות, ומשום עמי ארצות נהגו לסדרם בתפלה, ולהכי פסק המג"א דאונן לא יברך ברכות השחר אחר קבורה, כיון דבשעת חובתו היה פטור, זהו כונת המג"א כמפורש בלבושי שרד ומחצית השקל:

אמנם באמת האחרונים השיגו על המג"א בזה, כי הן אמת שהרמב"ם ז"ל ס"ל ברכות אלו אינו מברך אותם, אא"כ נתחייב בהם, ופסק מרן ז"ל כוותיה, אך הטור כתב בשם הגאונים שמברך אפילו אם לא נתחייב בהם, דעל מנהגו של עולם נתקנו, וכ"כ הכלבו והר"ן ומור"ם בהגה"ה והב"ח והפר"ח, וכתב הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' מ"ו, שנתפשט המנהג כדעת מור"ם בהגה"ה, וכ"כ הרב מטה יאודה ז"ל, יען דכן הוא דעת רבינו הגדול האר"י זלה"ה, דעל מנהגו של עולם נתקנו ויכול לברך אותם אפילו אם לא נתחייב בהם, והשתא לפי האי סברה, נמצא כל היום הוא זמנייהו שיכול לברך אותם, והאונן שלא בירך באנינות יכול לברך אחר קבורה, דלאו על חיובא דידיה נתקנו ברכות אלו, כדי שתאמר כיון שהיה פטור בשעת חיבתו נפטר לגמרי, אלא על מנהגו של עולם נתקנו, ולהכי אחר קבורה הוא מחוייב לאומרם, כיון דלא אמרם עדיין, ולא דמי להך דחגר, וכאשר העיר בזה הרב מים החיים ז"ל דף למ"ד ע"ב וע"ג, וכתב שכ"כ הרב נהר שלום ומאמר מרדכי בסי' ע"א, דיכול לברכם האבל כל היום כולו, וכתב שבימיו עשו מעשה כן בהסכמת הגאון מהרי"ט המחבר ערך השלחן ע"ש, ועיין בשו"ת הנדפסים בסוף ספר הרדב"ז חלק חמישי בסי' י"ב, שגם מן השמי' הסכימו כן, שברכות אלו אפילו לא נתחייב בהם מברך אותם, משום דעל מנהגו של עולם נתקנו:

והרב דבר משה ח"ג סי' י"ג כתב מי שמת לו מת בבוקר, דאין לו לברך ברכת השחר אחר שנקבר המת, אפילו לא עבר זמנם מטעם סב"ל, כיון דהרמב"ם בהלכות תפלה פסק אין לברך ברכה שלא נתחייב בה וכו' ע"ש והרב אהל יצחק חסיד ז"ל ביו"ד סי' כ"ט השיג עליו, מאחר שחכמי ספרד וחכמי אשכנז כתבו שכן המנהג לאומרם, בין נתחייב בהם בין לא נתחייב גדול כח המנהג, ותו לא שייך לומר סב"ל ע"ש, ובאמת דכן המנהג פשוט גם פה עירינו בגדאד יע"א שאומ' הברכו' ההם אפילו היכא דלא נתחייב בהם, וכנגד המנהג לא שייך לומר סב"ל כל שהוא מנהג פשוט וברור, ומה גם כי באמת כן גילה רבינו הגדול מרן האר"י זלה"ה, כמ"ש בשער הכונות וז"ל, צריך לברכן בכל יום כולן אע"פ שלא נתחייב בהם, לפי שעל מנהגי של עולם נתקנו עכ"ל, וידוע כנגד הוראת רבינו האר"י ז"ל לא שייך האי כללא דסב"ל, וכאשר הוכחנו זה בתשובה אחרת בס"ד מכמה דברים, וחד מנהון ברכת הנותן ליעף כח, ועוד ועוד:

על כן בנידון האונן הוריתי הלכה למעשה שיאמר ברכות השחר אחר קבורה, ודלא כהמג"א ז"ל, משום כי המג"א כל טעמא דידיה הוא תלוי בזו הסברה, דנתקנו הברכות האלה על הנאת האדם עצמו המברך, ולהכי פסיק כיון שבעת חיבתו שהוא שעת הנאתו היה פטור, אז נפטר לגמרי, אבל לדידן דלא קי"ל כהאי סברה, אלא קי"ל על מנהגו של עולם נתקנו, ואפילו זה המברך עדיין לא נהנה בהנאות אלי, ה"ז מברך אותם הברכות כולם, דהכי אמר מר רבינו האר"י ז"ל וכן המנהג פשוט. וא"כ ממילא נסתר הדין של המג"א, וכבר כתבנו דלא שייך בזה האי כללא דסב"ל, ולפ"ז אזלא לה הדחיה של חביריך שרצו לדחית דברי הגאון מהר"א ווילנא ז"ל, כי הן אמת שיש לדחות דבריו מסברת המג"א ז"ל הנז', אך כבר כתבנו דלא קי"ל כסברת המג"א, ועל כן אזלא לה דחיה דידהו הנז':

ודע כי מ"ש הרב זרע אמת ז"ל א"ח סי' י"ג דף כ"ו ע"ד, דסברת המג"א ז"ל הנ"ז דס"ל אונן לא יברך אחר קבורה, אתיא כהלכה גם למ"ד דס"ל דיברך, גם אם לא היה לו אותם הנאות, משום דעל. מנהגו של עולם נתקנו, הנה אחר המח"ר לא מסתברא האי מילתא דנקיט הרב בדעתו של המג"א, יען כי הנאות אלו מצויים במנהגו של עולם כוליה יומא בכל שעתה ושעתה, וזה האבל אחר אחר קבורה שנסתלק הפיטור שלו, כיון דההיא שעתא מצויים אלו ההנאות במנהגו של עולם, מבעי ליה לברוכי, דכיון דהשתא הוא בתורת חיוב, הנה הוא חייב לברך על הנאות העולם דהך שעתא, ועוד מצינו שכל האחרונים ז"ל לא סברי כדעתו של המג"א ז"ל, כדסבר הרב זרע אמת:

ועתה נבא לדבר בעיקר הספק הנז' בשאלה, בהיכא דלא בירך ביום אם יברך אחר חשיכה בלילה עד זמן שישן, והחכם השואל נר"ו הביא מסידור נהורא השלום שכתב בדף כ"א ע"א וז"ל, שאר ברכות השחר אם שכח לאומרן תיכף יש שהות לאומרם כל היום וגם הלילה עד השינה, ולכן ביוה"כ להנוהגים שאין אומרים שעשה לי כל צרכי, וברכת המעביר שינה יאמר איתן בלילה תכף כשנועל מנעליו וכשרוחץ פניו, כ"כ בס' מעשה רב מהגאון מהר"א ווילנא ז"ל עכ"ל, ואנא עבדא מצאתי חבר להגחון מהרא"ו ז"ל בסברה זו, הוא הרב מאמר מרדכי בסי' מ"ו סוף סק"י וז"ל, ולענין שאר ברכות נראה דאף משחשיכה אם נהנה, כגון שלבש או הלך וכיוצא משחשיכה חייב לברך, כן נ"ל להלכה, ולא נתבארו דברים אלו בדברי האחרונים, שכבר נהגו בכל המקומות לברך כל ברכות אלו על הסדר, בין נתחייבו בין לא נתחייבו עכ"ל, הרי הרב מאמר מרדכי גם הוא נקיט כסברת הגאון ז"ל, שגם אחר חשיכה דיניה כיממא, ברם בסוף דבריו נרגש במה שיש לפקפק על זה, דאי הוה הכי אמאי לא נזכר דבר זה בדברי האחרונים ז"ל, ומה שתיקן בדבריו לקושיא זו, באומרו שכבר נהגו בכל המקומות לברך על הסדר, בין נתחייבו בין לא נתחייבו לא העלה ארוכה ומרפא לקושיא זו, דאכתי קשא הול"ל האי דינא דנזכר אחר חשיכה, גם כל הפוסקים שהעלו להלכה פסוקה האי דינא דרבינו האר"י ז"ל, ביוה"כ וט"ב שלא יברך ברכת שעשה לי כל צרכי, הול"ל דיברך אותה אחר חשיכה כשלובש מנעליו, ובאמת יותר קשיא לן בזאת מדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו בשער הכונות, שכתב שם דאין לברך שעשה לכ"ץ ביוה"כ ובט"ב, וצריך לסיים ולומר דיברך אחר חשיכה, ומוכרח לומר הדין זה ליתא ולא יברך כלל:

וראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל בספרו שנות חיים סי' פ' דף כ"ב ע"ד שכתב וז"ל, בחיבורי בפנים העליתי דהיכא דלא בירך הברכות (קאי על ברכות השחר) עד חצות, אין לברך אח"כ, וכעת ראיתי שיש ראיה מדברי הרמ"א בסי' נ"ב שכתב היכא דאיחר לבוא לבית הכנסת דיברך הברכות אח"כ, והוא בשם מהרי"א בב"י שכתב דלדברי כולם יכול לברך ברכת השחר אף שלא בירכם בעת תפילתו, וקשה מאי אריא שיכול לברכם אחר תפלתו היכא שנתאחר לבא לבית הכנסת, והרי אפילו לעת הערב יכול לברך אותם אם לא ברכם מקודם, ופשיטה דמכ"ש שיכול לברכם אחר תפלתו בבוקר, אלא ודאי כמ"ש דאחר חצות היום אין לברכם עוד, לכך הוה ס"ד שאף קודם חצות כיון שלא בירך בשעה שתקנו חכמים לא יברך אח"כ, לכך קמ"ל דאחר תפלתו נמי יברך, אבל אחר חצות משמע דלא יברך עוד עכ"ל. וחילוק זה דאחר חצות חידוש הוא, ולא ידענו מה טעם יש לו בחילוק זה, וסתמות דברי הפוסקים מוכח להדיה בכוליה יומא מצי לברוכי, וכ"כ להדיה הרב זרע אמת סי' י"א דף כ"ו ע"ד וז"ל, ואפילו אחר תפלה כוליה יומא יכול לאומרם, וכמ"ש בס"ס נ"ב ע"ש, וכן מפורש בשאר ספרי האחרונים, על כן אין לסמוך על דברי מהרש"ק ז"ל הנז' בזה:

והנה כאשר נתבוננתי בזה הדין לאומרם אחר חשיכה, כמ"ש הגאון ז"ל ומאמר מרדכי ז"ל, ראיתי דאיכא טעם נכון שלא לברך, והוא כי מצאתי בהרד"א ז"ל שכתב על ברכת שעשה לכ"צ וז"ל, הטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשה לו כל צרכיו עכ"ל, וכ"כ הרב הלבוש ז"ל ע"ש, נמצא לפ"ז לא תקנו חז"ל ברכה זו וכיוצא בה אלא בעבור הנאות שהם ביום, שהאדם דרכו לצאת בשוק ביום, ללכת אנה ואנה לעשות צרכיו, ולכן צריך הוא למנעלים, אבל בלילה כיון דחשכה אין דרך לצאת לשוק, ולילך אנה ואנה לעשות צרכיהם, אלא הכל נסגרים בתוך ביתם ולא קפדי כ"כ אמנעלים, וכן ה"ה והוא הענין בשאר ברכות כיוצא בזה שכולם נתקנו על הנאות השייכים ביום, שהם הנאות לבוש ואזור ומצנפת ומנעל וכיוצא, ומאחר דחז"ל תקנו ברכות אלו על מנהגו של עולם בהנאות אלו, שהם על הרוב שגורים ומצויים ביום, לכך ראוי שלא לברך איתם אחר שעבר היום שנתקנו בעבורו, ורק אם השכים לקום אחר חצות לילה יברכם בשביל יום הבא כנגדו, וכמ"ש הפוסקים דלהכי מברך לכתחילה כל הברכות כולם אחר חצות לילה:

עוד נתבוננתי בדבר זה בעזה"י ועלה בידי טעם ברור ונכון יותר ע"פ הסוד, דאין לברך ברכה זו אחר חשיכה קודם חצות לילה, והוא כי מבואר בספר דברי שלום להרב החסיד מהר"א שרעבי ז"ל דף ס"ג ע"ד, כפי מה שהעלה מדברי רבינו האר"י זצ"ל, שכאשר באים מוחין דגדלות דנ"ר בז"א, אז יש בחינת מנעל, משא"כ אם מסתלקי' מוחין דגדלות דנ"ר אז אין שם בחינת מנעל, וזהו הטעם דאסור האבל בנעילת הסנדל, משום דאין לאבל מוחין דנ"ר, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער טעמי המצות בפרשת ויחי ע"ש, ומצאתי לאהובינו הרב החסיד מהר"א מני בהגהותיו על שער הכונות, שחקר והלא בכל לילה דשאר ימות השנה אין בז"א מוחין דנ"ר, ועיין נה"ש דף ע"ט ע"כ בד"ה והנה וכו' וא"כ למה לא יאסר נעילת הסנדל בכל לילה, ותירץ לפי שביום יש בז"א מוחין דנ"ר, הנה בלילה מוכרח שיש בחינת רשימו דמוחין הנז', ומכח הארת הרשימו דמוחין הנז' אנחנו מותרים בנעילת הסנדל בלילה עכ"ל, והנה הרב דברי שלום ז"ל כתב שם בדף ס"ג ע"ד, דאפילו ביום ט"ב יש בז"א מוחין דנ"ר, ובודאי שיש בחינת מנעל מאימא, אלא דאסור לתחתונים לנעול משום עונש, כמ"ש מהרי"ץ כיון דהחטא גרם כתונת עור משכא דחויא, ונמשך ממנו המיתה והחרבן, ולכן נוהג דין זה ביום ט"ב ע"ש, ולפי"ז כיון שבכל לילה אין בז"א מוחין דנ"ר קודם חצות, איך אפשר שיברכו ברכה זו בלילה קודם חצות לילה אחר חשיכה, דא"כ נמצא בברכה זו ממשיכים המוחין דגדלית דנ"ר, ובאמת אותו העת עדיין לא הגיע זמן המוחין דגדלות, ואין בז"א אלא רק המוחין דקטנות, ולכך א"א לברך ברכה זו אחר חשיכה קודם חצות לילה, אבל אחר חצות לילה שהוא עת רצון, והוא עת חזרת המוחין דגדלות למעלה בז"א, שפיר מצי לברך ברכה זו עם שאר סדר הברכות, ולא עוד אלא לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל, חיובא איכא לברך כל ברכות אלו אחר חצות לילה תיכף ומיד, ועיין להרב הוראת שעה ז"ל דף ה' סוף עמוד ד' מ"ש בענין המלבושים ע"ש:

על כן נמצא טעמא רבא איכא ע"פ הסוד, דאין לברך ברכה זו של שעשה לכ"ץ אחר חשיכה קודם חצות לילה, ולא זו בלבד אלא גם שאר ברכות השחר הם כיוצא בזה, דאין לברך אותם אחר חשיכה קודם חצות לילה, כיון דהז"א הוא בסוד המוחין דקטנות, ואין עתה זמן ראוי להחזיר המוחין הנמשכים על ידי הברכות בפי הסוד והרמז שיש בכל ברכה וברכה, ורק אחר חצות לילה הוא זמן הראוי לזה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.