רב פעלים/ב/אורח חיים/א

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מחד ת"ח, בענין קימת חצות שהעתיק ספר אחד מספר נהר שלום להנשר הגדול הרש"ש זלה"ה, ובלמדינו אותם היינו נבוכים בענין ג"ע בכמה דברים, והוא שכתב שם על זמן תיקון חצות לילה הוא אחר שש שעות מן הלילה, שהוא אחר י"ב שעות מחצות היום, כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום בג"ע, כי שם בג"ע היום והלילה שוין בקיץ ובחורף ע"כ. ובענין זה אנו צריכין למודעי, דלפי זה משמע דג"ע הוא ביבשה תחת קו המשוה, והיכן היא עומדת, ועתה חכמי הטבע והתוכנים שסבבו כל היבשה של כדור הארץ כולה, איך לא ראו את ג"ע, ואיך לא ידעו מקומה:

גם פליאה נשגבה מאתנו, דאמרו בגמרא דפסחים דף צ"ד, עוה"ז הוא אחד מששים בגן, והגן הוא אחד מששים בעדן, וא"כ אם כל עוה"ז הוא אחד מששים מגודל הגן, איך יצוייר שיהיה הגן בתוך עוה"ז, ולא עוד אלא אם הגן שהוא גדול ששים פעמים על שיעור עוה"ז הוא עצמו אחד מששים בעדן, איך יצוייר שיהיה העדן בתוך עוה"ז, דהא קרא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, נמצא גם עדן עומד בעוה"ז:

ועוד דרך אגב רצינו לדעת מ"ש בגמרא דתמיד פ"ד על אלכסנדרוס מוקדון דמטא לפתחא דג"ע ורמא קלא פתחו לי בבא, ואמרו ליה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אם הדברים כפשוטן דמטא לג"ע ממש ודפק על הפתח והשיבו לו כך, וכן מ"ש בגמרא דכתובות דף ע"ז, שבקש ריב"ל מן מה"מ שיראהו מקומו בג"ע, והגביהו על חומת ג"ע לראות וקפץ ריב"ל לאידך גיסא, ונשבע שלא יצא, אם דבר זה היה כן ממש, ואם הוליכו למקים שהגיע לו אלכסנדרוס מוקדון או לצד אחר:

גם רצינו לדעת מ"ש בתיקונים דף ק"ך, באותם החכמים דאערע בהו חד מבעלי קבין דהוה רהיט כשרביטא, ועבד לון קפיצה, ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין, ועאלו אבתריה מערתא גו מערתא, עד דעאלו לחד פרדסא, והוה ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא, דאנפוי הוו נהרין כשמשא, והוה יתיב על כורסיא דמלכותא, ותלת מאה תלמידוי תחות כורסיא לרגלוי והוו קראן הבל הבלים אמר קהלת וכו' ע"ש, ורצינו לדעת אם דברים אלו כפשוטן, ובאיזה מקום היה הפרדס הזה. על כל הנז"ל יוריני ויאיר עינינו, ושכמ"ה:

תשובה. אתה חושב שחכמי הטבע והתוכנים סבבו כל היבשה וכל הים אשר בכדור הארץ, וע"פ מהלכם ממש, וראייתם בחוש הריאות בכל מקום ומקום, עשו צורת הכדור הנקרא "גלוב" העשוי בחכמה שקורין געוגראפיה , אינו כאשר אתה חושב, כי באמת זה ברור וידוע שלא הלכו לסוף צד הדרום כולו, ולא לסוף צד הצפון כולו, מפני שא"א לאדם שילך רחוק מקו השוה מחמת הקור, כי לפני קרתו מי יעמוד, וגם לסוף צדדי מזרח ומערב לא הלכו. והא לך לשון הרב ספר הברית ז"ל, מאמר ד' פרק ז', דע שהארץ היא כדורי, ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים, על בלי מה בגזרת אל חי , ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב, באופן שגם חלק הארץ אשר על עפר השני נוכח השטח, והחלק אשר אנחנו יושבים עליה ממול רגלינו, גם שמה יש מדינות מיושבות מבני אדם, ועומדים בקומה זקופה כמונו, רקיע על ראשם, ושמים ממעל להם, ורגליהם רגל ישרה על הארץ מתחת נוכח רגלינו ממש, מלבד בערך עשרה מעלות ממעלות השמש בציר הצפוני והדרומו בכדור הארץ מפה ומפה, אין בו מדינה, ולא ישב אדם שם מרוב הקיר, על כי רחוקים המה בתכלית מקו השוה של מהלך השמש ותקופתו, שאינו אלא כ"ד מעלות מקצה מזה לפאת נגב תימנה לקו השוה, וכ"ד מעלות מקצה מזה לפאת צפון מקו השוה, וחום השמש אינו מגיע לשם, ולפני קרתו מי יעמוד, אבל שאר הכדור מיושב מסביב מבני אדם ומשפחות האדמה, אפילו באזור החם תחת קו המשוה, כי שם הכין להם הקב"ה ברחמיו מגן משרב, שהשמים מכסה בעבים ברוב הימים, גם אידים קרים ולחים שם, גם רוחות קרות יפיחו שמה, גם הרי שלג הגבוהים שיש שם, כל אלה ימעיטו החום, וימזגו האויר עד כי טוב לשבת שם, ולא כאשר חשבו הראשונים, באומרם שאין שם ישוב מחמת החום עכ"ד ע"ש. ודע כי התוכנים חושבים כל ט"ו פרסאות מעלה אחת, ונתנו מופתים ע"ז שאם ילך אדם לצד צפון מקו השוה ט"ו פרסאות, תרומם לו קוטב הצפוני מעלה אחת, ואם לדרום ילך ט"ו פרסאות ישפיל לו קוטב הצפוני מעלה אחת, והיתה זאת אצלם לאות אמת, שכל מעלה היא ט"ו פרסאות באדמה, וכמ"ש בס"ה מאמר ט' פ"א ע"ש, ומזה תבין כי היסוד הוא השערה והמופת הוא שכליי:

וגם בענין הארץ אם היא שטחיית או כדורית, יש מחלוקת בין חכמי התוכנים, כי יש אומרים שהיא שטחיית, ומביאים ראיות לדבריהם, ויש אומרים שהיא כדורית ומביאים ראיות, והגם דכפי הנראה דברי האומרים כדורית הם עיקר, שמביאים הוכחה מן כוכב הקבוע שנקרא בערבי בשם גידי, שהם שנים אחד בצפון ואחד בדרום, ויוצא מבחן מאלו לאדם העומד על חוג הארץ ופניו למזרח, שאז ב' כוכבים אלו אחד לימינו ואחד לשמאלו, שבזה יוצא הכרח שהארץ היא כדורית, וכאשר מפורש אופן המבחן הזה היטב בספר הברית מאמר ט' פרק ג' ע"ש, עכ"ז אתה המשכיל דע באמת כי כל דברים אלו וכיוצא בהם, אשר תמצא בדברי חכמי התוכנים, כולם בנויים ע"פ השערת השכל, וכל דבר הבנוי על יסוד המיוסד בהשערת השכל, אע"פ שתמצאנו הכרחי, הנה הוא עלול לסתירה ולחרבן, כי אפשר שיתחדש אח"ז לעיני המשכילים איזה ידיעה שכלית יוצאה ממציאות הטבעיים, שנעלמה מן הראשונים שבנו בנין על יסוד אשר יסדו בשכלם. ומחמת כן יוצא סתירה לכל הבנין אשר בנו, כי כשיחרב היסוד יפול הבנין, ודבר זה הוא מצוי תמיד, שאנחנו רואין דור אחר דור מוסיף חכמה וידיעה בעניינים הטבעיים, כננס ע"ג ענק, והאחרון רואה מה שלא ראו דורות הראשונים. והנה במשך שני אלפים שנה שעברו עד עתה, כמה בניינים בנו וסתרו ובנו חכמי הטבע והתוכנים בחכמתם, זה בונה וזה סותר כבנין פיתום ורעמסס:

קנצי למילין לא כאשר חשבת וכתבת בשאלתך, דחכמי הטבע והתוכנים סבבו והלכו בכל היבשה כולה של כדור הארץ ומדדוה, אלא נקוט האי מילתא פסיקתא, דחכמי הטבע והתוכנים אשר הם יסדו וציירו את תמונת הכדור, לא ראו ולא הלכו להלאה מעשרה מעלות ממעלות השמש בציר הצפוני והדרומי בכדור הארץ, הן בים הן ביבשה, ולא עוד אלא גם קצה המזרח וקצה המערב לא דרכה רגלם, ולא ידעו מדתם, ואם תראה נותנים מדה ושיעור בכדור הארץ, כל זה בנוי ע"פ השערת השכל שמדמין מלתא למלתא, מן המקצת שרואין בעיניהם:

ואביא לך דוגמה מן המידות שעושים ע"פ השערות ללמוד דבר מדבר, והוא מ"ש הרב ספר הברית. מספריהם, וז"ל כמות הארץ בעיגולה, ר"ל בקו הסובב שלה על במתי ארץ, הוא חמשה אלפים וארבע מאות פרסה, כי כל מעלה מש"ס מעלות השמש אשר תסבב בהם את הארץ, היא ט"ו פרסאות בארץ מתחת על קו המשוה של הארץ, שהוא קו היושב על חוג הארץ, והוא הסובב את כל הארץ לנכח משוה היום וכו', ואם תכפול ט"ו פעמים ש"ס יעלה חמשה אלפים ארבע מאות, והיא אלף תשי"ט פרסאות בעוביה, הוא קו הנוקב ועובר כל עומק הארץ מן הקצה אל הקצה, כי כל שיש בהקפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח, ופורתא לא דק כלומר אותם אף שצריכין להיות יתר על אלף תשי"ט, על כי אינו כדור שוה ומשוה מכל צד ופאה ממש, מפני שבאמת יש על פני האדמה הרים גבוהים ועמקים עמוקים, אף גם דאינם נחשבים למאומה נגד גודלה, ובזה שטח גבנוניתה מחזיק מיליאן פרסאות מרובעות עכ"ל, וכל זה כתב הרב ז"ל מספרי התוכנים אשר שפטו כך, ואנכי הצעיר יש לי טענה לטעון לסתור השערה זו, ואין כאן מקום לדבר בזה:

וגם כל המקומות אשר תחת קו המשוה של מהלך השמש ותקופתו, שהם כ"ד מעלות מקצה מזה לפאת נגב תימנה ולקו השוה, וכ"ד מעלות מקצה מזה לפאת צפון מקו השוה, לא דרכה רגלם בכל מקומות אלו כולם, ויש מדברות גדולים בחלק אסייא אשר לא דרכו רגלי אדם שם, וכן נמצא ג"כ מדברות רבות בשאר אקלימים שלא הלכו בם, ולא נודע מדתם ושיעירם, וגם בארץ גינה יש מדבר גדול ונורא, ולא דרכו בו חכמי התוכנים, ולא נראה להם מידתו ושיעורו בחוש. באופן כל מה שאתה רואה נותנים מידות ושיעורם בים וביבשה, הכל הוא על פי השערת השכל, דמדמין מילתא למילתא, ולמדין דבר מדבר, ועושין מזה יסוד להביא ממנו הכרח לדבריהם, אשר הקורא והרואה אותם בע"כ צריך להצדיק את דבריהם ולענות מודים מודים, אך באמת המשכיל יבין מדעתו דכל השערות אלו אע"פ שתמצאם ברורים כשמש הם עלולים לסתירה, ואפשר שיעמוד משכיל אחד ויחדש דבר אשר בו יפול כל הבנין:

צא ולמד מדבר אחד אשר קרא להם, והוא כי מפורש בתורתינו הקדושה שיש לאויר כובד, ולרוח משקל, וכל הפלוסופים הקדמונים מלאו פיהם שחוק על הדבר הזה, וטענו טענה אשר כל שומעה נראית לו ברורה כשמש, ויחליט שזו הטענה אין עליה תשובה, כי טענו אם יש לאויר כובד, ולרוח משקל, איך כל החלל הזה של העולם מראשו של אדם עד לרקיע הוא מלא אויר, ואין האדם מרגיש בכובד שלו אפילו מה שהוא, ואיך הרוח עובר על גוף האדם ומנשב על פניו, ואין האדם מרגיש במשקלו, וכל השומע טענה זו הוה אמר יציבא מילתא, והנה סוף דבר אחר כמה דורות הודו הפלסופים בעצמם שיש לאויר כובד ולרוח משקל, אחר שנתחדשו אצלם כלים חדשים שבהם יכולים למשוך האויר מכל כלי שהוא חליל, דאז הוא מלא אויר בהכרח, והמה שקלו הכלי בהיותו פתוח שהוא מלא אויר, וחזרו ושקלוהו אחר שמשכו האויר ממנו, ומצאו הפרש במשקל, ובע"כ הודו שיש לאויר כובד ולרוח משקל, כי א"א להכחיש חוש הריאות מפני קושיא שהיא יצאה ע"פ הסברה, ואז התחכמו לתת טעם מוסבר איך אין האדם מרגיש בכובד מפני כי ברא הקב"ה באויר כח המושך וכו', וכאשר מפורש הדבר בספר הברית, ואין כאן מקום להאריך בענין זה, וזכרתי דבר זה פה לדוגמה, אך דע כי יש ויש כמה דברים כיוצא בזה, שהיו מוחלטים אצל חכמי הטבע והתכונה לדבר ברור כשמש, ולבסוף הם עצמם הפכו הקערה על פיה, וסתרו כל מה שהחליטו, הוא הדבר אשר דברתי למעלה, דבניינם דומה לבנין פיתום ורעמסס. ושמעתי שאחד חכם חוקר מחכמי האומות, עשה בהשערת שכלו ע"פ ראיות והוכחות, דאחר כו"כ שנים יהיו נוספים בני אדם בעולם כו"כ מיליון יותר על מה שיש עתה, ואז לא ימצא בארץ מקום אשר יכיל לכו"כ בני אדם, ושחקתי על חלומותיו ועל דבריו, ואלו החוקרים כך דרכם לבנות בנין על יסוד אשר יחדשו בשכלם, ותמצא יסודם הבל ונפל כל הבנין, אע"פ שתראה מביאים מופת ליסוד בניינם נדחה מצד אחד בקנה אחד, ואין כל מאומה בידם:

ואין צורך להאריך בדברים אלו יותר מזה, כי המשכיל יבין נקודת האמת מתוך דברים קצרים אלו שכתבתי, והוצרכתי להאריך קצת בזה כדי להעיר לב השואל, שידע באמת כל מה שדברו חכמי הטבע והתוכנים במידת כדור הארץ וציור שלו, הוא בנוי ע"פ השערות שכליות, ואין מי שמדד הארץ בקנה המדה, ואין מי שהלך על פני הארץ כולה, וראה בעיניו מן הקצה אל הקצה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הלא תמצא דיעות שונות נפלו אצל התוכנים בארץ הלז בכמה דורות, ואזכיר מהם רק קצת מהם לדוגמה, הנה בתחלה חשבו קצת מן התוכנים שהארץ היא שטחיית, ויש הסכימו היא כדורית רק מצפון לדרום, ונתנו מופת על זה, ויש סוברים שהיא כדורית גם ממזרח למערב, ונתנו מופת על זה, אך לכ"ע אין פני הארץ בשוה, אלא ברא בה הבורא יתברך הרים גדולים מאד, ועמקים גדולים ומישור, ואני אומר מי מדד גובה ההרים הרמים וגבוהים ועצומים מאד, ומי מדד עומק העמקים, ועל כן איך יוכל שום חכם לשער ולתת שיעור ברור למדת כדור הארץ, הלא ודאי אפשר להכזיב ההשערה הזאת מכמה טעמים, שיש לתלות בהם הריסתה, על כן בע"כ אתה אומר אין דבר ברור ביד כל אדם יהיה מי שיהיה:

גם יש אומרים, הכדור עומד ואינו זז, וכמו שנראה פשט הכתוב דכתיב והארץ לעולם עומדת, ויש אומרים הכדור מתגלגל, ויש עוד דיעה אחרת בזה, וכל אחד עושה מופת לסברתו, ואע"פ שבאמת נראין דברי אחד מן הדיעות אלו עכ"ז כיון שאנחנו נושאין ונותנין בדבר זה בסברה, וההוכחות שמביאים עיקרם תלוי בסברה, הרי אין נמצא בזה דבר ברור, וכן יש עוד דיעות מוחלקות בעניינים כאלה עד סוף תהומה דארעא, והכל הוא כיוצא בזה:

גם עוד תדע, כי מהלך השמש והירח וכל הכוכבים והמזלות, ותנועתם ועניינם וסדרן לחודשי השנה, כל מה שכתבו בהם חכמי התכונה, הן בדברים שהסכימו כולם בהם, הן בדברי' שנחלקו בהם לדיעות שונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה אל תחשוב ששום אחד מהם עמד על נקודת האמת לאמיתו, והשיג העניינים כמו שהן באמיתות, אלא הכל מדומין במדמה, יען כי כל אלו אין נמצאים בעצמותם על הארץ מתחת, ואין נמצא אצלינו גשם וטבע דומה לגשם וטבע שלהם, אלא גשמם וטבען הוא רחיק מגשם וטבע שלנו, ושל כל הנמצאים בארץ הלזו כרחוק מזרח וממערב, ואין החוש שלנו תופס ואוחז בעצמותם, ורק מראה קצת יש מצידם נראה לעינינו, וגם זה אינו מראה גמור ושלם, אלא הוא בערך טיפה מן הים:

והנה נודע אם יבא המהנדס להודיעך על בנין עיר גדולה, או בנין ארמון גדול, אין אתה יכול לידע אמיתות דבריו באופני הבניין ההוא ולהאמין בהם, אלא רק על ידי הקוין והנקודות שהמה סימנים לציורים שיצייר המהנדס בקולמסו, נמצא אין אתה מכיר ומבין אמיתות הדברים ההם, אלא רק על ידי הצטרפות החוש שלך שרואה כזאת בשאר דברים הארציים המוחשים הנמצאים לפניך על הארץ אשר אתה עומד עליה, ועל כן ידיעות אלו אשר יחדשו חכמי התכונה בשמש ובירח, וכל כוכבים ומזלות בסדר מהלכן וטבען, ותנועתם ועניינם וגבהן ושטחן, אשר ידיעות אלו הם דומין לקוים ונקודות שמצייר המהנדס בקולמסו, איך נוכל להאמין ולהחליט ולהסכים על אמיתות דבריהם אשר יחדשו ויגידו, ואיככה נוכל לנגוע בהם בשכלינו לתור לדעת אמיתות עניינם בלתי הצטרפות החוש, ומאחר דאין יסודות גשמן וטבען של אלו נמצא אתנו, ואין לטבען ויסודותיהם דמיון לטבעים ויסודות שאצלינו, אין כאן הצטרפות החוש בידיעת עניינם:

ואם תאמר הרי אנחנו רואין כי חכמי התכונה מגידין ומודיעים על העתיד, שאומרים בשנה פ' במקום פ' יתראה כוכב אחד, וככה יהיה באמת, וכן ענין לקות השמש והירח יגידו מקדם קדמתה, וככה יהיה כאשר יגידו ויודיעו בכיוון, הנה דע כי חכמת התכונה היא חכמה ופליאה, אשר כלליה נמסרו מן השמים לאדה"ר ולנח ושם ועבר והאבות הקדושים וזרעם, והיו מתחכמים בה הרבה, והיתה חכמה זו אצורה וגנוזה אצל ישראל, ומהם לקחו חכמי האומות חכמה זו וכלליה, ועל חכמה זו שהיתה בתחלה ביד ישראל בלבד, אמר הכ' כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו', ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הזה, ואחר שלקחו ולמדו חכמי האומות חכמה זו, יגעו וטרחו בה הרבה, ונתחכמו בה, ונתמעטה דור אחר דור מישראל, שלא נתעסקו בה הרבה, והנה על ידי אותם הכללים והיסודות חכמה זו שנמסרו מן השמים לאדה"ר ונח ושם והאבות, יש דרך מוצא לידע לקות השמש והירח מתי יהיה, ויש דרך מוצא ג"כ לידע מה שעתיד להתגלות כוכב זה במקום זה, וכן כיוצא בזה, והוא דבר אמת, כי מוצאו הוא מכלל ויסוד אמת המסיר מן השמים בחכמה זו של התכונה, אך על על מה שמחדשים חכמי התוכנים בחכמה זו מדעתם בגובה ושיעור וכסדר מהלכם וטבען ותנועתם ועניינם, על זה אני אומר כי אין לסמוך על אמיתות דבריהם, ואין להסמיך ולהחליט אותם, כי אפשר שהם שונים בהשערת שכלם, ולכן לא נקח מהגדתם וידיעתם, לא קושיא ולא תירוץ, לא הנחה ולא ישוב, כי אין בדבריהם דבר ברור:

וכדי לשכך דעתך בדברים אלו שאני כותב לך, אזכיר לך מעשה במלך שהיה חכם גדול בפלסופייא, והיה בימיו חכם אחד גדול בכל חכמה, ותוכן גדול, שטרח ויגע ולמד כל ימיו בספרי קדמונים ואחרונים, ויביאהו המלך לפניו, ושאל ממנו שאלה אחת עצומה בחכמת התכונה, ויען החכם ויאמר דעת חכם פ' ופ' הקדמונים בדבר זה הוא כו"כ, ואחריהם החזיקו בדורות הבאים אחריהם פ' ופ' ואח"כ באו פ' ופ' וסתרו דבריהם, ושפטו על דבר השאלה הזאת כו"כ, אח"כ בא חכם פ' וסתר דבריהם של אלו, והוכיח בראיות, כי אלו ואלו טועין הם, ולא מצא תשובה ליישב דבר השאלה, ונשאר נבוך בה, ואני עבדך טרחתי ויגעתי למצוא עשר ראיות לסתור דברי אלו ודברי אלו, והשגתי ישוב נכון לדבר זה והצלחתי למצוא לבנין שלי ט"ו ראיות, לחזקו ולאמצו, והגיד הכל למלך באר היטב, א"ל המלך אלו השלשה כיתות אשר דברו בזה חכמים הם, א"ל בודאי המה חכמים ונבונים, כי ספריהם יעידון יגידון על חכמתם, אבל אני עבדך אומר כי בדבר זה שגו, ואני השגתי האמת, הן בסתירת בנין שלהם, הן בחזוק הבנין שלי. א"ל המלך מאחר כי שלשה דיעות שונות אנחנו רואין בדבר זה מאנשים חכמים, נמצא אין כאן דבר ברור, שאם אתה הצלחת לסתור הבניין בעשרה קרדומות ולחזק בנין שלך בט"ו עמודים, אפשר יבא חכם אחר ויסתור בנין שלך בעשרים קרדומות, ויבנה בנין חדש ויחזקהו בשלושים עמודים, על כן נמצא אין נמצא דבר ברור בדברים אלו אשר יחדש האדם משכלו, ואין אצלי דבר ברור אלא רק מה שהשמש שוקעת במערב וזורחת במזרח. אבל מה שתאמר לי השמש כו"כ מדתה וכו"כ גובהה, ובחדשים אלו סובבת כך ובחדשים אלו מהלכת כך, וכל כיוצא בזה, אין בעניינים אלו דבר ברור, אפילו אם תביא לי אלף הוכחות, כי אני אומר שגיתם בדבר אחד שהיה אצליכם יסוד לבנות עליו בנין זה, ויבא אדם אחר וירגיש בשגגתכם, ויהרוס היסוד ההוא, וממילא נפל הבנין ונפלו כל אלף ראיות ההם מאליהם:

ועוד אשאלך, למה אתה עתה בדבריך שאתה מדבר לפני קורא אתה לכוכבים ומזלות גשם חמישי, א"ל מפני שאינם מגשם שלנו ואין יסודם מיסודינו, א"ל המלך מאחר דאינם מגשם שלנו מוכרח טבע אחר יש בהם, ולעשות מונח ע"פ הרגשתינו בגשם וטבע שלנו, הן בכימותם הן באיכותם הן בגובהן הן במה שיש בקרבם, הא ודאי כל' השגת האדם תהיה כפי הרגשת טבעו ומזגו, וכאשר תראה בנפש האדם שאין אנחנו יכולים לידע מהותה ועצמותה וטבעה וענינה, ושיעור מדתה וכמותה ואיכותה בשים אופן ע"כ, ודי לך בזה, והארכתי בדברים אלו כדי לישב דעת השואל, ויבין בדברים וינוח לו בעזה"י:

ועתה אשוב אליך להשכילך בדבר שאלתך בענין גן עדן דע כי מפורש בדברי רבינו האר"י זלה"ה בעץ חיים שער ציור העולמות פ"ג וז"ל, ביאור ג"ע הארץ כבר נתבאר שהוא נקודת האמצעי של קו שוה היום של כל העולם והוא לדרום א"י, והוא נגד בינה דמלכות דעשיה שהוא עולם הצפון לצדיקים, ונודע דהסט"א אין לה אחיזה בבינה, ולכן אין סט"א בג"ע, משא"כ בבהמ"ק אע"פ שהוא נקודת היסוד הוא יסוד דמלכות וג"ע הוא בינה דמלכות, ונודע שהחיצונים אין להם אחיזה בבינה וגם בחסד שהוא זרוע ימין, אך ביסוד דמלכות לפעמים יש להם אחיזה, ולכן בימי החרבן שלטה שם הסט"א, אך בג"ע אין אחיזה לסט"א כלל. ואמנם קרקע הגן שהוא הארץ שלו שהוא בינה דמלכות נוגעת ואינה נוגעת בזאת הארץ שלנו, והיא יותר זכה מאד מאד כערך היסוד אל בינה, ורקיעים שלה הם תשעה ספירות שלה ע"ד שביארנו בעוה"ז שלנו, והנהר הוא היסוד שבה, ועץ החיים הוא תפארת שבה, ועץ הדעת הוא עטרת היסוד שבה, שהנהר יוצא מתחתיו, ועץ הדעת סמוך לו, ולהיות ג"ע ארציי יש קצת אחיזה כל שהוא משם לחיצונים, והוא טו"ר אלא שאין נכנסים החיצונים שם, ובחטא אדה"ר גרם שיכנס הנחש עד עץ הדעת, ונגע בו וצעק העץ ואמר רשע אל תגע בי, והיה האתרוג שהוא נגד עטרה וכו' ושאר ספירות אשר שם הם שאר עצי הגן אכול תאכל, והיכל קן צפור שבו משיח בן לאה העליונה היא בינה שבבינה, והרקיעים הם ט"ס עלאין דילה, ובאמצע אותם הרקיעים נקודה חדא הנקראת עדן שהוא חכמה, ובו כלול כתר, ובזה נשלם כל הי"ס דמלכות דעשיה, ולהיות רקיע הגן הנז' בחינת הדעת, ונקודת אמצעי חכמה עדן, והוא בסוד זרוע שאין בו קליפה, לכן רקיע זה יותר מעולה מרקיע עוה"ז כנז' בזוהר פ' ויקהל דף ר"ט שנעשה מאש ומים עלאין, והנה זה הרקיע הוא תוך הרקיע דעוה"ז דעשיה, והוא הרקיע החופף נגד הגן ולא יותר, והוא תחת הרקיע דעשיה דבוק עמו בתוכו וכו', עכ"ד הצריך לענין שלנו:

נמצא כמה מילי דמעליותא למידין אנחנו מדברי רבינו האר"י ז"ל הנ"ז, כי ידענו מזה דקרקע הגן אינה כחומר קרקע שלנו, אלא היא חומר זך מאד, והיא מובדלת מקרקע שלנו, כי נוגעת ואינה נוגעת בקרקע שלנו. גם למדנו דעדן הוא באמצע הגן, גם למדנו דהרקיע אשר על ג"ע הוא בפ"ע, והוא זך מאד מאד ועומד תחת הרקיע של עוה"ז, ולרוב זכותו אינו נראה לעיני שום בריה העומדין חוץ לג"ע, ורק יושבי ג"ע שהם זכים ונקיים המה רואין אותו, ונהנין מן ראייתו. ועיין עוד לרבינו ז"ל בעץ חיים שער הארות זו"ן פ"ה, כתב על ג"ע הוא מדור לנשמות העליונות, והיא הנקראת ג"ע הארץ שעליה נאמר עין לא ראתה וכו', וזו היא סוד נקודת הטבור שהוא מחצית הגוף ממש, וכן ג"ע הארץ הוא נקודה אמצעית בכל סטרין בין בבחינת הישוב בין בבחינת שאין בו ישוב, ע"כ ע"ש:

גם הרמב"ן ז"ל בשער הגמול כתב וז"ל, גן עדן מצוי הוא בעוה"ז במקום ממקומות הארץ, וארבעה נהרות יוצאות משם, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת, אין מקרא מהם יוצא מידי פשוטו, ואנשי המידות עצמן אמרו שג"ע תחת קו ההשויה, שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ויונים קדמונים, וכן בספר אסף היהודי יספרו כי אספלקנות חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן, למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים, למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ, ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת, ויתלהטו בשביבי הברק וכו', וכל אלה דברי אמת גלוים ומפורסמים גם היום וכו', ע"ש:

ואשר נתקשיתם במאמר הגמרא דפסחים דף צ"ד, שאמרו העולם אחד מששים בגן, והגן אחד מששים מעדן איך יצוייר לפ"ז להיות הגן והעדן המה בתוך עוה"ז, דע כי בסה"ק בן יהוידע כתבתי שם בפסחים וז"ל, הנה כפי המתבאר מספר הקדוש עץ חיים לרבינו האר"י ז"ל בשער ציור העולמות, משמע שיש ג"ע תחתון על פני הארץ הלזו ממש, ואין בדברים אלו לשון משל וחידה, ולפ"ז הדבר יפלא כיון דעוה"ז אחד מששים בגן היכן עומדת הגן בעוה"ז, ואמרתי בודאי בנס הוא עומד, ואינו תופס מקום בעוה"ז, וכאשר מצינו בבית ק"ק הארון אינו מן המדה, וכן כרובים אינם מן המדה, שאין תופסין מקום אלא בנס עומדין, וכן הגן התחתון בנס עומד, ע"כ לשוני שם. ודבר זה אמת הוא ומוכרח כיון דחומר הארץ של ג"ע הוא חומר זך מאד, ודאי ראוי להיות עומד בנס טפי מן ארון וכרובים, דגופם הוא חומר ממשי המצוי אתנו ורק קדושה חופפת עליהם, וכ"ש גן ועדן שהם חומר זך מאד וקדושה גדולה ועצומה מרחפת עליהם, דאין לוקחים מקום מן הארץ שלנו, אלא בנס עומדים:

ודע כי לעיקר הקושיא הזאת הייתי יכול לתרץ בשופי, דהא דקאמר אחד מששים בגן ואחד מששים בעדן, לאו לענין כימות קאמר האי שיעורא, אלא איירי באיכות הרוחניות והקדושה שבהם, וכן אומרו אחד מששים בגיהנם, ג"כ איירי על איכות, דהינו הרוחניות שבה, אמנם באמת זה שפרשתי בנס הוא עומד קושטא הכי הוא, דאינו תופס מקום וכן גיהנם נמי אינו תופס מקום ובנס עומד:

והנה בע"כ צריכין אנחנו לומר, דג"ע הוא גדול מאד מאד, מפני ששם כל נפשות הצדיקים מן אדה"ר עד סוף כל הדורות, מתלבשים בגופים זכים, ויש להם מלבושים ג"כ זכים שאינם מסוג חומר זה המצוי אתנו, ולכן אין צריכים גופים שלהם למזון ומים, אלא הם קימים ע"י ריח טוב של ג"ע, ושפע המזין הרוחני היורד להם מלמעלה דרך מקום אחד אשר פירשו רבינו בעץ חיים שם, דדרך אותו מקום עולין למעלה, והשפע יורד להם מלמעלה למטה, ושם כל צדיק נותנין לו מדור כפי כבודו, אך אין דרים שם אלא הנפשות, אבל רוחות ונשמות יש להם מקום אחד למעלה ברקיע, ושם בג"ע התחתון אשר יתלבשו הנפשות בגופים בדיוקנא דהוה להו בהאי עלמא, גם לובשים מלבושים זכים כמלבישים דהאי עלמא, הנה הם לומדים שם תורה בפנימיות הסוד, אשר אנחנו לא נוכל להשיגו בהאי עלמא, והנה בודאי הצדיקים והחכמים הנולדים מן אדה"ר עד סוף כל הדורות, הם רבים כחיל הים אשר לא ימד ולא יספר, וצריך להם מקום גדול כפי שיעור שארז"ל, דהגן הוא ששים פעמים על שיעור עוה"ז:

ואשר שאלת על אלכסנדרו' מוקדון שדפק על פתח ג"ע אם הוא כפשוטו ממש, דע כי ג"ע יש לו חצר סובב אותו, ופתח ג"ע העקרי הוא בתוך החצר ההוא, אך לאותו חצר ג"כ יש לו פתח, ועומדים בתוך החצר ההיא הכרובים ולהט החרב לשמור דרך עץ החיים, וכשבא אלכסנדרוס ודפק על הפתח, דפק על פתח החצר ההוא של ג"ע, ולא על פתח העקרי של ג"ע שהוא בתוך החצר, ודברים אלו שהשיבו לו המה מן הכרובים שבחצר, והם אשר נתנו לו דבר הדומה לעינים, כי כן נצטוו מן השמים. ואפשר לומר דמ"ש בגמרא שדפק על הפתח והשיבו לו דבר ונתנו לו גלגולת העין, ופרשו לו חכמים מה היא, ואשר שקל אותה כנגד כל כסף וזהב שהיה לו, הנה כל זה לא היה בהקיץ ממש, אלא במראה החלום ראה כל זה, כי אחר שאכל ורחץ הדגים ישן וראה כל זה בחלום, והכי מסתברא טפי, וכאשר פירשו הגאונים מאמרי רבב"ח בבתרא, שכל זה היה רואה במראה החלום, וכן י"ל נמי בהאי:

אמנם ריב"ל שרצה לראות מקומו בג"ע, והעלהו מה"מ על חומת ג"ע להראות לו מקומו שקפץ לתוך ג"ע זה ודאי היה בתוך החצר שהכניסו לחצר ההוא, והעלהו על החומה העקרית של הגן:

ואשר שאלת על מקום אותם בעלי קבין היכן הוא עומד, דע כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער אנ"ך פ"ג, בסוד מאמר התיקונים הנז' באינון בעלי קבין וז"ל, והנה יש מקום בג"ע התחתון ששם הוא נקודת בינה, וקרוב אליה עומדים אלו השבעה מלכים ואותם נשמות הצדיקים שיש שם כולם הם מבחינת בעלי קבין, שהם מזה סוד הק"ב הנז', לכן צריכין הם להתלבש באותם הקבין וכו' עכ"ל, נמצא מקום בעלי קבין אלו הוא אצל גן עדן, וזה הפרדס שראו החכמים הוא מכלל הקרקע של הגן, ועומד בצד הגן, והוא מקום מיוחד רק לאלו הנשמות של בעלי קבין שהם יושבים שם, ומתלבשים בגופים זכים, כמו גופים הנראין בגן של נשמות אלפים ורבבות צדיקים, אך פתח המערה הוא חוץ מן החצר של הגן, ומפורש בתיקונים שנכנסו במערה תוך מערה, ונראה שגג המערות האלה הוא קרקע החצר של הגן, אבל הפרדס הוא מכלל קרקע הגן, ובודאי שיש כמה פרדסים כיוצא באותו פרדס שראו החכמים, דכולם הם מקום מושב לנשמות אלו של בעלי קבין, והם ראו אחד מהם, ויתכן מ"ש בגמרא דמציעא דף קי"ד, כי אליהו זכור לטוב הכניס את רבה בר אבוה לג"ע, וא"ל פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל וכי הוה נפיק שמע דקאמרי מאן קאכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדינהו וכו', יתכן הכניסו לפרדסים אלה של בעלי קבין שהם מכלל הגן, או הכניסו לתוך ג"ע העקרי ממש וברוך היודע. ולפ"ד הגאונים ז"ל שפירשו כל מאמרי רבב"ח דנקיט תלמודא הכל היה במראה חלום, אפשר גם זו המעשה כולה של רבה בר אבוה מראה חלום היא:

ודע כי בג"ע וכן בפרדסים אלו של בעלי קבין אין דרים ש אלא הנפשות דוקא, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, אבל רוחות וכ"ש הנשמות יש להם מקום אחר למעלה שהוא זך ורוחני יותר, ומה שתמצא לפעמים כתוב נשמות בדברים שמדברים בג"ע, לאו דוקא, אלא דרך לפעמים שמכניס הנפשות בשם נשמות בלשון זוה"ק ובדברי רבינו ז"ל. ומ"ש בגמרא דכתובות דף ע"ז כשהלך ריב"ל לג"ע אשכחיה לרשב"י דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, היינו שראה את הנפש שלו שהיא מתלבשת בגוף, כי בג"ע התחתון הוא מדור הנפש בלבד, ושם נראין אילנות ותכטקי פיזא וכיוצא. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.