רב פעלים/א/יורה דעה/כב

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זאת שלוחה אלי מחכם אחד, ואת שמו לא הודיע, על מה שכתבתי אנא עבדא בסה"ק רב ברכות, וז"ל:

אחרי עתרת החיים והשלום כמשפט והחוק, מחוי קידה קמיה דמר ומשתחוה מרחוק, שממכון שבתו ישגיח אל האזוב אשר בקיר כמוני היום, לברר לן מ"ש מר בספרו הבהיר רב ברכות אות סמ"ך, בענין הנהוג בעירינו בג'דאד יע"א בשחיטת העופות, שהמנהג הוא שבאים כיתות כיתות לשחוט עופות, והשוחט דרכו לבדוק סכין בין כת וכת, ולפעמים יארע שבכת אחת תמצא הסכין פגומה, ואז יש ספק איסור בבעלי העופות של בני העיר ורו"מ התיר מכח ס"ס, ובתחילת דבריו אמר מר שצריכים אנחנו לשמור עצמינו מהכלל שמסר לנו מרן ז"ל, שספק א' בגופו וספק א' בתערובת ל"מ ספק, ועל כן מוכרחים לתפוס הס"ס בגוף אחד ובענין אחד וכו', וכן עשה מעכ"ת שתפס הס"ס באופן זה, ספק אם זו התרנגולת נשחטה בפעם שנבדקה הסכין ונמצאת כשרה, ספק נשחטה בפעם שנבדקה הסכין ונמצאת פגומה, ואת"ל שנשחטה בפעם שנבדקה הסכין ונמצאת פגומה, שמא נשחטה קודם שנפגמה הסכין, והוקשה למעכ"ת על זה, דבכה"ג א"א להיות הס"ס מתהפך, ותירץ ע"פ מ"ש הש"ך בכללי הס"ס אות ט"ו וכו', וכמבואר כל זה בד"ק באר היטב. ואנן שפילי דעתא לא זכינו להבין דעתו הרחבה, חדא, לא ידענו על מה כל החרדה הזאת שחרד מעכ"ת לשמור עצמו שלא לתפוס הס"ס בענין שיהיו סבוס"ב, דמה בכך מאחר שמבואר בשאלה שהמקצת מכת זו שנשמטו והלכו להם עם התרנגולים שבידם הוא קודם בדיקת הסכין, וא"כ כבר נתערבו קודם שנודע הספק, וקי"ל שאם לא נודע הספק עד לאחר התערובת, עבדינן ס"ס אפילו סבוס"ב, כיון שלא נודע הספק של איסור עד לבסוף ובאו הב' ספיקות ביחד, כמ"ש מרן ז"ל בב"י סי' נ"ז בשם המצאתי כתוב, והש"ך בסי' ק"י בקצור ס"ס אות א' פסק להתיר בהפ"מ, ונ"ד נמי אין הפ"מ גדול מזה, ונהי דהש"ך שם בעי נמי שיהא לצורך מצוה, הרי הגאון שפ"ד שם בכלל הס"ס אות א' התיר בהפ"מ לבדו, וכ"פ מוה"ר בפסקיו כ"י, גם אפילו אם הס"ס הוא נגד החזקה נמי מהני בלא נודע דהא הפלתי בבית הספק דף קצ"ח ע"א בד"ה, ומה נעשה וכו' ס"ל דספק דרוסה נמי, הוי נגד החזקה, ובההיא גופא התיר מרן ז"ל בלא נודע בסי' נ"ז בשם מ"כ הנז"ל, א"כ לפ"ד הפלתי מהני סבוס"ב בלא נודע, אף דהוי הס"ס סותר החזקה, וכ"כ עצי לבונה סי' ק"י ס"א בסופו, יע"ש:

ותו דעל אופן זה שתפס מעכ"ת, יש להקשות ממ"ש הש"ך בכללי הס"ס אות ה', דאם יש בחצר ב' תרנגולים א' כשרה וא' ספק טריפה, והיא מטלת ביצים כמו הכשרה, ונמצאו בחצר ב' ביצים שניהם אסורים, ולא הוי ס"ס, משום שלא תוכל לומר על כל ביצה שמא אין כאן איסור כלל, דהא ודאי יש כאן ביצה אחת של ספק איסור, וע"כ צריך להתחיל שמא אינה טריפה, א"כ התחלת בספק תורה, וגם אם תתחיל על כל ביצה שמא אינה זאת מהטריפה, הוא בשתי גופים, יע"ש, ונ"ד נמי הוא דומה ממש לההיא, דהכא נמי לא תוכל לומר שמא אין כאן איסור כלל, דהא בודאי יש כאן ספק איסור, דע"כ יש עופות שנשחטו בפעם שנמצאת פגומה, שהם אסורים מדינא מספק, כמ"ש מרן בסי' י"ח, ואם תתחיל לומר על כל עוף ועוף שמא זה לא נשחט בפעם שנמצאת הסכין פגומה א"כ הוא ב' גופים כדהתם, ומאי שנא:

גם מה שהביא מעכ"ת ראיה דעבדינן ס"ס אע"ג דאתחזק איסורא, בהא דכתב מרן ז"ל בסי' ק"י ס"ד, רוב חניות וכו' יש לדחות, דשאני התם משום דקבוע חידוש הוא, כמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ג, והמנ"י כלל מ"ג ס"ק מ"א, והכרתי שם, ולהכי הקילו בו להתיר בס"ס, משא"כ בעלמא, וכן מצינו למרן ז"ל בעצמו דאית ליה האי סברה שכתב בב"י א"ח סי' תל"ט, דגם ספק גרוע חשיב ספק גבי איסורא דקבוע משום דחידוש הוא, וא"כ ליכא ראיה מההיא. ולפי שידענו מיעוט ערכינו וקיצור דעתינו, אמרנו לבא אל המלך שלא כדת, להעמידנו על כונתו הנשגבה ממנו, ועמו הסליחה. עכ"ד החכם המשיג עם אחוזת מרעוהי נר"ו:

וזאת תשובתי אליו:

הנה מה שכתבת דקי"ל אם לא נודע הספק עד לאחר התערובת עבדינן ס"ס אפילו בסבוס"ב, תימה איך תכתוב קי"ל, כאלו דבר זה הוא מוסכם להלכה, ובאמת יש בזה מחלוקת גדולה, ואדרבה אין לנו לסמוך על סברה זו להלכה ואפילו בהפ"מ, ואין לנו אלא דברי מרן ז"ל בשה"ט סי' ק"י סעיף ט' שפסק כסתמא, דאין לעשות סבוס"ב בכל גוונא, ולא חילק בין נודע ללא נודע, ובין הפ"מ להפסד מועט, וכאשר נבאר בס"ד, והוא, דהן אמת מרן בב"י סי' נ"ז הביא בשם מ"כ דעבדינן ס"ס וכו', אך רבים קמאי ובתראי פליגי בזה, וס"ל דבכל גוונא לא עבדינן סבוס"ב, והם רמ"א בד"מ, ובעל או"ה וש"ך וט"ז ופר"ח, וכאשר הביא כל זה מהרח"א בתשובה שהובאה באהל יוסף, והביא מן ב"ד דס"ל כן, וגם איהו הכי ס"ל, וכתב דמן הרדב"ז אין הוכחה כלל יע"ש, וגם שארית יוסף סי' כ"ג הסכים הפך סברת מ"כ, והוכיח שגם הטור ז"ל לא סבר כמ"כ ע"ש. ומה שטען הרב אוהל יוסף דאנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, וקבלנו הוראותיו בין לקולא בין לחומרא, אחה"מ הא איכא רבים דס"ל דזה הכלל אינו אלא על דברים שפסק בש"ע, ולא עמ"ש בבית יוסף, וגם למאן דסבר האי כללא אתיא גם על מ"ש בב"י, זה דוקא אם יאמר וכן הלכה, או והכי נקטינן, וכיוצא בלשונות אלו, אבל אם מעתיק ולא דבר כלום אינו בכלל זה. ועוד ממה שפסק בסי' ק"י בשה"ט דין זה דסבוס"ב בסתמא ולא חילק כלום, מוכח דלית ליה חלוק של מ"כ. גם מצינו למהר"י עייאש בבית יאודה ח"א סי' נו"ן, שלא התיר בס"ס משום דהוי סבוס"ב, ואע"ג דאתריה דמר אזלי בתר הוראות מרן ז"ל. והרב ערך השלחן בסי' ס"ו אות ז' דפליג עליה הוא מטעם אחר, נמצא גם הרב ערך השלחן מודה דאין לעשות ס"ס בזה והתם איכא ודאי הפ"מ בכלים של חרם ופ'רפ'ורי דלא מהני להו הגעלה ועוד מצינו לאחרון חביב הגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"א סי' ע"ד אות מ"א, במעשה הדגים שכתב בפשיטות, דאין להתיר בס"ס משום דהוי סבוס"ב, ולפום ריהטא קאי על נראה לאסור וכו', שלא כתב ולפום ריהטא אין להתיר משום ס"ס, כי זה ברור אצלו, והנך רואה בנידון הדגים של הגאון חיד"א ז"ל הוה הפ"מ כי הדג נמלח עם כמה דגים, על כן יפה עשיתי בסה"ק רב ברכות, להשמר בס"ס שלא יהיה סבוס"ב:

עוד ראיתי להרב הגדול מהר"א אלפנדרי ז"ל בספר הבהיר אליהו רבא דף מ"א ע"ב וע"ג, שהאריך בזה הדין של מ"כ ופלפל בדברי הרשב"א, וסו"ד העלה דהרשב"א ז"ל שהביאו מרן בבית יוסף סוף סי' ק"י, פליג על מ"כ שהביא בב"י בסי' נ"ז ע"ש, וא"כ השתא ודאי י"ל דלא שביק מרן ז"ל סברת הרשב"א ופוסק כמו מ"כ. זאת ועוד יש לחוש בנ"ד טפי, משום דבנ"ד הס"ס הוא נגד החזקה, ומ"ש כו"פ בבית הספק דף קס"ג בד"ה ומה וכו' דבספק דרוסה נמי איכא חזקת איסור אמ"ה, הנה הש"ך והט"ז ושאר אחרונים לא ס"ל כן, !ועייין לשפ"ד בדיני ס"ס ס"ק כ"ט שפקפק בטענת הכו"ף, ועיין בספרו גו"ר שציין עליו שם, יע"ש:

ועל הקושיא שהוקשה לך בס"ס שעשיתי בסה"ק רב ברכות מדברי הש"ך בכללי ס"ס אות ה' דאם יש בחצר ב' תרנגולים וכו', לא עיינת יפה בזה, והוא דדין הס"ס בתרי גופי מקורו מדברי הרא"ם ז"ל בביאורו לסמ"ג, אהא דקי"ל טומטום אפילו מינו אינו מיציא, אע"ג דאיכא תרי ספיקי, דהמוציא ספק זכר ס' נקבה, ואת"ל נקבה אימור גם היוצא נקבה, ולא עבדינן ס"ס זה משום דהוי בתרי גופי ע"ש. וטעמא הוא משום דבזה הגוף שאתה בא להתירו, אין בו ב' ספיקות אלא רק ספק אחד, והרואה יראה בנידון הש"ך מוכרח שיהיו הספיקות בשני גופים, שתאמר ספק ביצה זו נולדה מתרנגולת הכשרה, ס' מתרנגולת הספק, ואת"ל מן תרנגולת הספק שמא אין טרפות בתרנגולת, נמצא צד ההיתר של ספק הב' אתה אומרו בגוף אחר שהוא התרנגולת, וא"א לך לתפסו בביצה עצמה, שהיית מדבר בה בספק הראשון שתפסת בה צד ההיתר, משא"כ בנ"ד השני ספיקות אנו תופסים בתרנגולת שהוא גוף אחד, דאנו דנים על כל תרנגולת ותרנגולת של בעלי בתים נומר כך, ספק אם זו התרנגולת נשחטה בסכין שנבדקה אחר שחיטה ונמצאת כשרה, ספק נשחטה בסכין שנבדקה אחר שחיטה ונמצאת פגומה, ואת"ל נשחטה בסכין שנבדקה ונמצאת פגומה, שמא נשחטה קודם שנפגמה הסכין, נמצא שני הספיקות ושני צדדי ההיתר אנחנו תופסין בתרנגולת עצמה, ונמצא ס"ס זה דומה ממש לס"ס דפתח פתוח מצאתי, שהוא ס' תחתיו ס' אינה תחתיו, ואת"ל תחתיו שמא באונס, וכן דומה לס"ס דסי' קצ"א בהלכות נדה, בדם שנמצא בספל שאיש ואשה מטילין שם מים, דמפרש בגמרא דטהורה בכל ענין, משום ס"ס דילמא מן האיש, ואת"ל מן האשה שמא יצא מפרוזדור, דכל הב' ספיקות הם בדם, ועיין בש"ך סי' קצ"א סק"ה:

ודע, כי בדין הביצה אפשר שיזדמן אופן הדומה לנ"ד, שנוכל לתפוס השני ספיקות בגוף אחד, והוא אם יש ב' תרנגולות בחצר, א' כשרה וא' טריפה ודאית, ונמצא ביצה, ויש ספק באותה ביצה אם היתה גמורה בקליפתה קודם שנטרפה התרנגולת או אח"כ, וכגון שנולד הטרפות בתרנגולת מקרוב, דאז יהיה הס"ס בגוף אחד, דהיינו ספק נולדה הביצה מן תרנגולת הכשרה, ספק נולדה מן תרנגולת הטריפה, ואת"ל נולדה מתרנגולת הטריפה, שמא נגמרה בקליפתה קודם שנטרפה התרנגולת:

מיהו ס"ס זה אע"ג דהוי בגוף אחד שהוא הביצה, שאני מס"ס דנ"ד, כי בביצה אין שני הספיקות בענין אחד, אלא בשתי עניינים, כי בספק הראשון אתה דן על הלידה של הביצה, אם נולדה מהכשרה או מהטריפה, ובספק השני אתה תופס צד ההיתר, ודן בענין אחר שהוא ענין גמר קליפתה, אם נגמרה או לאו, משא"כ בנ"ד השני ספיקות הם בענין אחד, דספק הראשון הוא בשחיטה, והשני הוא ג"כ בשחיטה, ועיין בש"ך בכללי הס"ס סעיף ד', בסוף דיבור הראשון קודם ד"ה וכן בנמצא וכו', שכתב וז"ל, אתה עושה להקל ב' גופים ושני עניינים, דמתחלה דנת בביצה עצמה, ועתה באת לדון ולהקל בתרנגולת והיינו ב' גופים, ומתחלה דנת שמא נגמרה קודם לכן, ועתה באת לדון ולהקל שמא אינה טריפה, היינו שני עניינים עכ"ל, הרי הש"ך קפיד שיהיו בענין אחד. אך עדיין צ"ע לברר ענין זה דענין אחד, אם הוא מעכב לפו"ד בפסק הלכה, או"ד כל דהוי בגוף אחד סגי, ואין עתה פנאי להאריך בזה:

ודע דאם אירע בשחיטה, שנתערבה תרנגולת שלא נודעה מאיזה כת נשחטה, עם תרנגולת שנודעה בודאי שנשחטה בכת האחרונה, שנבדקה הסכין ונמצאת פגומה, דבזה א"א להתיר התערובת מכח ס"ס, דאם תתחיל בספק הראשון לומר ס' אם נשחטה קודם הפגימה, ספק אחר הפגימה, הנה ספק זה אינו ספק, מאחר כי הוא אסור מן התורה, ושוב לא תוכל להתירה בספק השני לבדו, וגם לא תוכל להתחיל ספק הראשון כך, לומר ספק אם שתי תרנגולת אלו נשחטו בכת שנבדקה סכין שלהם ונמצאת כשרה, דהא איכא בהו חדא דודאי נשחטה בכח האחרונה שנמצאת סכין שלהם פגומה, אך באופן השאלה שבסה"ק רב ברכות אין אנחנו באים להתיר תערובת שיש בהם חד דאיסור בודאי, אלא באים לדון על תרנגולים של כל בית ובית שאין שם תערובת בודאי, דאז אנחנו באים לתפוס ספק הראשון ספק אם נשחטו בסכין שנבדקה אחר שחיטה ונמצאת כשרה, ובספק הב' אע"ג דאנו אומרים שמא נשחטה קודם שנפגמה לית לן בה, כי בספק השני יכולים לתפוס ספק כזה, וכאשר תמצא דבר זה מפורש יוצא בדברי הש"ך בדיני הספיקות אות ד' ע"ש, ותמצא בדבריו אלו כל דברינו שכתבנו הם נכונים בעזה"י, ועיין פר"ח ס"ק יו"ד:

ועל הקושיא שהקשיתה בהוכחה שכתבתי מדין רוב חניות דסי' ק"י ס'ד, די"ל קבוע חידוש הוא תמהני עליך, הלא ראית מה שכתבתי בדף קי"ג בד"ה איך שיהיה וכו', דהאי גוונא דנ"ד איכא למפשטה לדעת הפר"ח, מההיא דמרן בסי' ק"י ס"ד ע"ש, הרי כתבתי בפירוש דהוכחה זו אני אומר רק לדעת הפר"ח, שמאחר דהפר"ח סמך על ראיה זו דסי' ק"י, ולא חש לקושית הרב חק"ל, כן נמי לא יחוש לקושיא זו דקבוע שאני שהוא חידוש, ובאמת קושית חק"ל עדיפה ועכ"ז לא חש לה הפר"ח:

והנה באמת כן תראה להפר"ח ז"ל בס"ק ך' בד"ה אמנם, שהביא דברי הש"ך שתירץ על מרן ז"ל, שאני קבוע דהוי חידוש, ופקפק בטעם זה, גם שם תמצא שהביא דברי הרב המגיד שכתב דין קבוע הוי בין לקולא בין לחומרא, דאפילו תשעה חניות מוכרות בשר נבילה וא' מוכרת בשר שחוטה מקרי קבוע, ואף בכה"ג כתב הרב המגיד האי דינא דבטלה ברוב, וכאן הא ליכא חידוש לחומרא, אלא אדרבה לקולא, ע"ש:

והנה הגם דדין הנז' דקבוע בין לקולא בין לחומרא הוא מוסכם מהגמרא, והכי קי"ל להלכה, ועיין בש"ך ס"ק ט"ו, הנה באמת מרן ז"ל בש"ע לא נקט בדין הס"ס הנז' אלא רוב חניות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט בשר נבילה, והכרתי ס"ק ט"ז אחר שהביא טעם הש"ך כתב ולפ"ז אם ט' מוכרות נבילה וא' שחוטה, אף המחבר מודה דלא מהני ס"ס, ע"ש דמפרש דברי הש"ע דאיירי בדין זה דבטלות ברוב, היינו ברוב כשרות, אך ראיתי להרב קהל יאודה ז"ל, שהבין דמרן ז"ל ס"ל כהרב המגיד, שדין זה דס"ס בקבוע ישנו בכל דין קבוע גם ברוב נבילה, ולכאורה נראה שאין זה מוכרח, ויש בענין זה עדיין אריכות דברים, ואין עתה פנאי לכתוב בזה. ואיך שיהיה הנה על דברי שכתבתי בסה"ק רב ברכות אין שום קושיא, כי אנכי כתבתי להדיה דהוכחה זו מדין רוב חניות דסי' ק"י ס"ד היא לפ"ד הפר"ח, שהוכיח כזאת מדין הנז', והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.