רב פעלים/א/אורח חיים/ל

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. זה ימים רבים שחקרתי בדין המוקצה ביו"ט, שפסק מרן ז"ל בסי' תצ"ד ס"ד, מוקצה אע"פ שמותר בשבת החמירו בו ביו"ט ואסרוהו, והוא תלמוד ערוך בביצה דף ב', שבת דחמירא ולא אתו לזלזולי בה סתם לן כר"ש דמיקל, יו"ט דקיל ואתו לזלזולי ביה סתם לן כר"י דמחמיר, וחקרתי לפ"ז, אם חל יו"ט בשבת, איך הוא הדין לענין מוקצה, מי אמרינן כיון דהיום הזה שבת דחמיר ולא אתו לזלזולי ביה מותר המוקצה כשאר שבתות, או"ד כיון דגזרו רבנן דאסור המוקצה ביו"ט לא פלוג, ואסור בכל יו"ט שיהיה:

תשובה. בהשקפה הראשונה אמרתי ללמוד דין זה ממ"ש מרן ז"ל סי' ער"ה סעיף ח', דנוהגים לקרות בליל יוה"כ במחזורים מפני דאימת יוה"כ עליהם ע"ש, ובודאי דין זה ישנו אפילו ביוה"כ דחל בשבת, ונמצא כיון דאיכא טעמא להתיר משום אימה לא אמרינן לא פלוג רבנן, וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דאיכא טעמא להתיר ביו"ט שחל בשבת לא אסרינן המוקצה משום דלא פלוג. ואחר הישוב ראיתי שיש לדחות ראיה זו, די"ל בדין ההטיה כיון דחזינן שהתירו חז"ל משום אימה לקרות לאור הנר, כמ"ש במשנה באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין אבל הוא לא יקרא, ומפורש בגמרא היינו טעמא דקורין התינוקות משום דאימת רבן עליהם, ומאחר דהתירו חכמים בדין הטיה בהיכא דאיכא אימה, אמטו להכי ביוה"כ דחל בשבת דאיכא אימה דיוה"כ שרי לקרות, משא"כ בנ"ד דלא אשכחן היתר בכה"ג דהתירו חז"ל, אין לנו לחדש היתר מטעם חדש מסברתינו, אלא אמרינן לא פלוג, ואע"ג דשם בגמרא תירץ ואבע"א ראשי פרקים, הנה כתב מרן בב"י דתרי תרוצי הלכתא נינהו, ולפ"ז טעם האימה הוא לכ"ע, ואפילו למאן דס"ל תרי תרוצי נינהו, ומאן דתריץ הכי לא ס"ל כתירוץ השני, הנה אותם האומרים כן פסקו דתירוץ האימה הוא העיקר להלכה:

ונראה לי בס"ד לכאורה להוכיח לנ"ד מדין חנוכה דסי' תרע"ג, שפסק מרן בש"ע דגם בליל שבת שבתיך חנוכה מותר להדליק נ"ח בשמנים ופתילות דאסור להדליק בהם נר שבת, לפי דאסור להשתמש בנ"ח בין בשבת בין בחול, ולהכי לא חיישינן שמא יטה או שמא תכבה ויחזור וידליקנה, נמצא אע"ג דגזרו חכמים על כל נר שידליק בשבת שלא ידליקו בשמנים ופתילות הפסולים, עכ"ז אם חל חנוכה בשבת מותר להדליקה באותם שמנים ופתילות, משום דאיכא טעמא רבה דלא יטה, ואם נכבה לא יחזור וידליק, ולא אמרינן כיון דגזרו על כל נר הדולק בשבת בשמנים אלו לא פלוג רבנן, אלא אזלינן בתר טעמא, וא"כ ה"ה הכא בנ"ד לא אסרינן המוקצה ביו"ט דחל בשבת, משום דגזרו רבנן על המוקצה ביו"ט ולא פלוג, אלא אזלינן בתר טעמא ביו"ט זה דחל בשבת להתירו, כיון דלית ביה חששא של זלזול. ואחר הישוב בס"ד ראיתי דגם בראיה זו יש לחלק, דלא דמי הא להא, דהתם בשבת שבתוך חנוכה אינו מותר להדליק בשמנים הפסולים כל נר שיהיה בו, אלא רק מתירין להדליק נר חנוכה בלבד שמדליקין באותה שבת, אבל הנירות של אותה שבת אסור להדליקם בשמנים הפסולים, ולפ"ז בנר שבת עצמו לא פלוג רבנן, כי גזרת חכמים היתה עיקרה על נר שבת, וזהו נר חנוכה ואינו נר שבת, וחשיב כאלו מדליק נר זה בשמנים הפסולין בחול משא"כ במוקצה דיו"ט שחל בשבת הנה גזרת חכמים היתה על מוקצה של יו"ט, ולכן גם אם חל יו"ט בשבת צריך לאסור המוקצה, דאמרינן כיון דגזרו על יו"ט לא פלוג, וכל יו"ט שיזדמן יהיה המוקצה אסור, דאם נתיר משום האי טעמא נמצא אנחנו מחלקין בין יו"ט ליו"ט, ובאמת הגזרה של חכמים היתה על יו"ט בסתם ולא פלוג, ולא דמי להך גזרה בשמנים הפסולים, שהם גזרו על נר שבת, אך נר חנוכה אינו נר שבת ולא נכנס בכלל הגזרה:

אמנם מצאתי בס"ד טעם נכון להתיר המוקצה ביו"ט שחל בשבת, משום דלא תהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא. והוא דראיתי להגאון הצל"ח ז"ל בפסחים בריש פרק אלו דברים על דברי רש"י ד"ה הזאה תוכיח וכו', שהביא הגאון ז"ל דברי הר"ן במס' מגילה, טעם למה מילה דוחה שבת ולא גזרו שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר, משום דבמילה אינו טרוד רק אבי הבן, ואם ירצה להעביר ד' אמות בר"ה יזכירוהו אחרים, משא"כ שופר ומגילה ולולב שהכל טרודים. והקשה הר"ן הרי בהזאה דטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב פסח, אינו טרוד רק הטמא לבדו, ואמאי קי"ל הזאה אינה דוחה שבת אפילו בשבת של ע"פ, שאם לא יזה לא יעשה פסחו, ותירץ הר"ן ז"ל, שאף שאין שאר העם טרודין בהזאה, מ"מ טרודים הם בעשיית הפסח, והקשה הגאון ז"ל א"כ אם חל מילה בשבת ערב פסח לא תדחה המילה את השבת באותו יום, שמא יעביר האזמל ד' אמות ברה"ר ואין מי שיזכירנו שהכל טרודים בעשית הפסח, ותירץ שצ"ל כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת, לא שייך לאסור בע"פ שחל בשבת דמחזי בזה גזרת חכמים כחוכא להחמיר בשבת זה יותר מכל שבתות השנה, עכ"ד ובהצעה זו תירץ קושיא עצומה שהקשה קול הרמ"ז על רש"י ז"ל ע"ש:

והנה באמת מה שהסביר הגאון ז"ל בדברי הר"ן שא"א לגזור על המילה שלא תדחה שבת בערב פסח שחל בשבת משום דמחזי כחוכא, דבר זה הוא אמת ויציב, דמצינו בגמרא האי טעמא להדיה, וכדאיתא בעירובין דף ע"ו דאמרינן ספק יממא ספק לילייא לא מנכרא מלתא אבל הכא אי לגבי האי. בית לגבי האי בית אי לגבי האי בית שער לגבי האי נמי בית שער, ופירש רש"י ז"ל להכא הכי ולהכא הכי הוויין מילי דרבנן כחוכא ואטלולא, ולא ניתן פתחון פה למינים לרדות ע"כ ע"ש, והנך רואה גברא רבא אמר מלתא ומסתבר טעמיה, דכן מוכרח להציע בדברי הר"ן ז"ל כטעמו הנז':

ולפי"ז גם הכא בנ"ד אין לנו לאסור המוקצה ביו"ט שחל בשבת, דהוי כחוכא, שבכל שבתות מותר המוקצה, ורק בשבת זה אסור, דאם הותר בכל שבתות משום דשבת חמיר, אמאי שבת זה שחל בו יו"ט נעשה קיל אדרבא כיון דיש בו שתי קדושות הוא חמיר טפי, ומה טעם נמצא לגזור בו משום דאתי לזלזולי, והדבר להפך, ואין חוכא ודבר תמוה טפי. והרואה יראה דזה הוי חוכא טפי מענין ערב פסח שחל בשבת, דיהיב הגאון האי טעמא ביה. ומה שרואין שבכל יו"ט אסור המוקצה וביו"ט זה מותר לא תמיהי בזה, דידעי הטעם יו"ט לבדו קיל וגזרו בו רבנן, אך יו"ט זה הוא בשבת דחמיר ואדרבה יש בו שתי קדושות, לכך לא חשו שמא יזלזלו בו ולא גזרו על המוקצה, ואם תאמר אלו התמיהין אינם יודעים טעם זה של קיל וחמיר, דזה אינו דאם אינם יודעים זה השתא מחכו ותמיהי על כל יו"ט למה אסרו בו המוקצה והתירו בשבת, דכ"ע ידעי יו"ט קיל משבת, על כן בע"כ אתה צריך לומר דעמא שואלין טעם לאיסור המוקצה ומשיבין להם הטעם משום כיון דקיל חשו לזלזול והחמירו בו, אם כן השתא אם נאמר להם דאסור ג"כ ביו"ט שחל בשבת ודאי מחכו ותמיהי, והלא יום זה חמיר טפי משאר שבתות דיש בו ב' קדושות, ואין בו חשש זה של זלזול, על כן נמצא טעם זה הוא נכון ויציב, להתיר המוקצה ביו"ט שחל בשבת, ונ"ד זה עדיף מנידון הר"ן ז"ל שהסביר בו הצל"ח ז"ל הטעם הנז':

ואחר החיפוש ראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב תניינא ח"ג סי' י"ד, שכתב לרב אחד וז"ל, ומ"ש לענין אם חל שבת ויו"ט בהדדי אי אמרינן מוקצה מותר כיון דשבת הוא ולא אתו לזלזולי, או"ד כיון דיו"ט נמי אתו לזלזולי ביה, והביא ראיה מן ר"ה דף י"ט ע"א דאמרינן דברי תורה כדברי קבלה דמיא וכו', וה"ן במוקצה אע"פ שיש איסור חמור דהיינו איסור שבת, הואיל ויש נמי איסור קל דהיינו יו"ט אתו לזלזולי ביה ואסור וכו' יע"ש. הנה מ"ש הרב השואל כיון דאית ביה יו"ט אתו לזלזולי ביה טפי, זה לא ניתן להאמר ולא להכתב, אך צדדי הספק בזה הוא כאשר כחוב בשאלה דידן, אי אמרינן לא פלוג רבנן, או לא אמרינן, וזה פשוט:

ומ"ש מגמרא דר"ה דף י"ט אין משם הוכחה, והוא היה לו להוכיח מגמרא דתענית דף י"ז ע"ב דקאמר לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו וכו', וכן עוד שם בדף י"ח שאמרו לאסור יום שלאחריו. אך באמת הגאון בעל גבורות ארי בשיטתו לתענית, נתעורר לדקדק הא של תורה לא בעי חיזוק וכ"ש אי איתוסף של דבריהם, ואמאי אסור יום שלפניו. ותירץ התם עשו כן כדי לעשות זכר לנס החדש ע"ש. ובזה נמצא אין שום הוכחה לענין זה לאו מהך דתענית, ולאו מהך דר"ה, ואנא עבדא עבידנא חילוק אחר ותירוץ אחר, ולא ראיתי להזכירו פה משום אריכות. ועיין עוד להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב רביעאה ח"ב, סי' פ' דף י"ב ע"ד, שחזר ושנה את דבריו הנז':

ואח"ז ראיתי בקונטרס מפרשי הים, בתשובות שבסוף ספר ים התלמוד להגאונים מהר"ם זאב ומהרי"ש הנז', שכתבו להגאון בעל ח"ס ז"ל על חקירה שחקר ישועות יעקב אה"ע סי' ס"ו, היכא שיש בענין אחד דאורייתא ודרבנן יחד, אם עשו חז"ל גם בזה חיזוק לדבריהם, ובסוף דבריהם בדף ע"ו ע"א בד"ה נחזור לעניינינו וכו' הביאו ראיה מיבמות דף ל"ו, דכל דאיכא דאורייתא ודרבנן יחד מאחר דודאי לא יפרצו לעבור על איסור דאורייתא דאית ביה, לא עשו חז"ל חיזוק בכה"ג לאסור משום מילתא דידהו, וכתבו שזו ראיה ברורה ונצחת יע"ש. והשתא לפי דבריהם ולפי הראיות שכתבו אז ודאי גם בנ"ד אין לאסור המוקצה בהיכא דחל יו"ט בשבת, כיון דאיכא איסור שבת לא חיישינן לזלזולי. ותמהני על הגאון מהרי"ש בשואל ומשיב, איך לא זכר מ"ש הוא עצמו בתשובה הנז' שהסביר והוכיח להפך. ועיין להגאון כתב סופר בא"ח סי' מ"א דף מ' שנתעורר בענין כזה יע"ש, ואין פנאי להאריך יותר. ולענין הלכה יש להורות דאם חל יו"ט בשבת דאין לחוש לאסור המוקצה, אלא דינו כשאר שבתות השנה. והשי"ת ברחמיו וחסדיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.