רב פעלים/א/אורח חיים/יז

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין המבשל בשבת במזיד וכיוצא בזה בשאר מלאכות, דקי"ל בסי' שי"ח דאסור למבשל לעולם, ומותר לאחרים אחר שבת, הנה רמ"א ז"ל בהגהה ביו"ד סוף סי' ק"ב כתב, דאם נתערב ה"ז מתבטל, ולא אמרינן חשיב זה דבר שיש לו מתירין, משום דהותר לאחרים אחר שבת, אלא כיון דנשאר אסור לעולם לזה המבשל לא חשיב דבר שיש לו מתירין ע"כ. והגאון כו"פ כתב דהלשון מגומגם ולעולם הדין הוא דאם נתערב לאחרים בשבת לכ"ע אסור, דהא יש לו מתירין במ"ש ע"ש, וכן הגאין חו"ד שם כתב, לא בא רמ"א לכתוב היתר זה, אלא לגבי המבשל עצמו, אבל לאחרים אם נתערב אסור בו ביום, דהוי לדידהו דבר שיש לו מתירין, ועיין שפ"ד שם, אך הגאון מג"א בסי' שי"ח ס"ק ב' ס"ל, שגם להמבשל עצמו אסור, ועיין לאחרונים מה שפלפלו בדברי המג"א:

ולי אנא עבדא נראה בס"ד לומר, שזה הענין הוא דומה לפלוגתא דפר"ח ז"ל עם רבני אשכנז ז"ל, במעשה הקצב ששחט שבע בהמות בביתו, והיו בחזקת כשרות, והוציא מביתו למקולין שתי בהמות, ועוד הוציא מבהמה השלישית חצי בהמה למקולין, והחצי נשאר בביתו עם הארבעה שנשארו שם, ונתערבו הבני מעים של כל השבעה בהמות, ונמצא מחט בבית הכוסות שהיא טרפה ודאי, ואינו יודע בשל איזה בהמה היה וכו', והגאון חלקת מחוקק והגאון העשיל הסכימו להתיר את שני החצאים, והגאון ברכת הזבח והגאון בית הלל הסכימו לאסור את שני החצאים, ואח"כ גם חלקת מחוקק הסכים עמהם, וכנז' כל זה בבית הלל סי' ק"י. והגאון פר"ח בק"א לי"ד כתב על רבני אשכנז הנז', ששום אחד מהם לא כיון להלכה יפה, לפי שכל זה סובב הולך על טעות א' שכתב הט"ז, שכבש אחד אינו בדין שיהי' מקצתו א' מותר ומקצתו א' אסור, ולפיכך אלו החכמים מקצתם אסרו הכל, ומקצתם התירו הכל, וכבר כתבתי בחיבורי בפנים סי' ק"י סעיף כ"ג, דזה טעות גמורה ביד הט"ז וביד כל האומרים כן, והמנהג פשוט אף בכבש אחד להתיר מה שנמכר כבר ופירש, ולאסור מה שנשאר ממנו בחנות שעדיין לא פירש ומקרי קבוע, וכל שיעורי חכמים כך הם, ומי שאינו מורה כן לא ידע באיסור והיתר בין ימינו לשמאלו, עכ"ל:

והנה הגאון תבואת שור בקונטרוס בכור שור, בחידושי חולין דף רס"א ע"ג, הביא סעד לרבני אשכנז, דדבריהם מוכרחים מגמרא דעירובין דף ע"ז, דאי אמרינן תרתי דסתרי להכא הכי ולהכא הכי הוויין מילי דרבנן כחוכא ואטלולא, וא"כ ש"מ דאין לעשות דבר התמוה לרבים, אע"ג דמעיקר הדין כן הוא, ואין לך דבר תמוה גדולה מזו, שחצי בהמה תהיה כשרה וחציה טריפה, ופשיטא דכה"ג כחוכא הוי. ועוד הביא ראיה מגמרא דגיטין דף י"א הפך הפר"ח, וכתב אל תשיביני ממשנה פ"ו דטהרות ספק ברה"י טמא הוליכו לרה"ר טהור הוליכו לרה"י טמא, אלמא עבדינן תרתי דסתרי, שאני ענייני טהרות שהם מחוקי התורה בלי טעם וכ"ע ידעי ולא קשה להו מידי, ופרה תוכיח שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים עכ"ד. ובדרוש שדרשתי ביום יאר צייט של עט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה הארכתי בענין זה, ושם הבאתי מה שיש לחלק בזה בין דיני התורה ובין דיני דרבנן, וכמ"ש בפסחים דף ב' אמינא לך אנא מלאכה דרבנן ואת אמרת לי חמץ דאורייתא, והבאתי מ"ש בעירובין דף ס"ח דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין, משום דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ואיטלולא, ומ"ש בתוספות בבא קמא דף י"א דלא מורינן תרתי דסתרי אפילו בתרי נידונים יע"ש, וגם הפר"ח ז"ל בעצמו בכללי הש"ס בסי' ק"י בסוף אות ג' כתב, ומיהו במידי דרבנן דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, אף דאיכא תרתי דסתרי לתרי גברי שפיר דמי, והני מילי היכא דלא מינכרא מילתא, כגון ספק יממא ספק לילייא, אבל במידי דאיתיה קמן מחזי מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא, ולא שרינן כדאיתא בפרק ב"מ, ובס"פ הדר, עכ"ל:

ועל כן נראה, דאע"ג דאיכא רבים מגדולי האחרונים, דס"ל כהפר"ח, והם הגאון כו"פ ומנחת יעקב ושאלת יעבץ, וכן הגאון בעל לבושי שרד בספרו נאות דשא סי' כ"ג האריך בזה, והכריע ג"כ לאסור החצי ולהתיר החצי, ועיין נדיב לב ח"א יו"ד סי' יו"ד וסוף סי' ט' ועוד שאר אחרונים, עכ"ז נראה כ"ע יודו בנ"ד לאסור גם על המבשל, דלא קאמרי הפר"ח ודעמיה לאסור החצי ולהתיר החצי אלא בנדון דידהו, דהחצאין אלו חלוקים זמ"ז לפנינו בתרי מקומות, ולכן לא הוי כחוכא ואיטלולא, דהרואה רואה חצי זה שמתירין הוא עומד במקום אחד, וחצי זה שאוסרין חלוק ועומד במקום אחר, דאינו ניכר לעיני הרואין שחצאין אלו היו בהמה אחת, וחלק אחד, משא"כ בנ"ד ראוי לאסרו על המבשל ג"כ, ולאו משום דהוי תרתי דסתרי, אלא משום דאתיא מילתא לידי חוכא, דאם נזדמן יושב המבשל עצמו ואחרים עמו על השלחן, והביאו שם מזה התבשיל שנתערב, ואומרים למבשל אכול ולאחרים לא תאכלו הא ודאי מסתמא יתעורר כל אדם על הדבר הזה, ואתי למשאל למה לזה מותר ולאלו אסור, הנה צריך להשיב זה דעבד איסורא שבשלו בשבת מותר לו מחמת שנתערב, ואלו דלא עבדו איסורא אסור להם אע"פ שנתערב, והא ודאי ליכא מילתא דאתיא לידי חוכא לפני המון העם טפי מהאי, כי יאמרו וכי מצינו חוטא נשכר, אבל חצאי הבהמה הנז"ל אפילו אם יהי' בהם מציאות כזאת, שיביאו בשר משני חצאין אלו למקום אחד, ונאמר לפני העומדין בשר זה אסור ובשר זה מותר, לא יתעורר אדם לשאול למה זה אסור וזה מותר, כי ידוע שיש בעיר בשר כשר ובשר טרף, ואפילו אם יבא אדם לשאול ישיבו זה הובא מן בית הקצב שהיה שם רוב היתר, וזה מן החנות שלא יש שם רוב היתר, ומה הכרח יש להשיב להגיד לפי דרכו דברים ללא צורך כלל, לומר בשר זה ובשר זה הוא מבהמה אחת, וחציה נשאר בבית וחציה בחנות, כי מה מקום יש להודיע דבר זה, ומי מכריחו לדבר דברים שאין צורך בהם. על כן נ"ל בס"ד הדין כמ"ש הגאון מג"א, דצריך לאסור גם למבשל עצמו, אך לאו מטעמיה אלא מטעם שכתבתי בס"ד, דיזדמן לפעמים דאתיא מילתא לידי חוכא ואיטלולא, דבזה גם הפר"ח יודה דלא שרינן להמבשל, וכבר כתבתי לעיל דברי הפר"ח עצמו, שכתב בסוף אות ג' במידי דמחזי מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא לא שרינן, ודבר זה הוא מוכרח מגמרא דעירובין הנז"ל, וכמ"ש בכור שור:

ועוד נ"ל בס"ד לומר טעם אחר קרוב לזה הטעם, דראוי לאסור גם על המבשל, משום דאמרינן בזבחים דף ס"ג דלא יהיה טפל חמור מן העיקר, ונראה מהתם שד"ז הוא מוסכם להלכה, וא"כ הכא נמי אם נאמר דמותר לעושה האיסור, ונאסור אותו על אחרים, נמצא נעשה טפל חמור מן העיקר, ואין עושין כן, לכך בע"כ צריך אתה לאסרו גם על העושה. והשי"ת יאיר עינינו במאור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.