רב פעלים/א/אורח חיים/ט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה. חדר שיש בו ספרי הקודש בכתיבת יד ובדפוס, ואיש ואשתו ישנים שם, והיתה מחיצה של סדין מפסקת בין הספרים ובין המטה, וקם האיש לשמש מטתו והיה נר ג"כ דולק אצל הספרים, ואחר שהתחיל לשמש ניתק החבל ונפלה המחיצה, אך עדיין לא הזריע כי היה דרכו להתעכב הרבה עד שיזריע, ושאל השואל אם חייב לפרוש מאשתו באבר חי כדי שיקום ויחזיר המחיצה, או"ד כיון דהתחיל גומר ביאתו בעוד המחיצה נופלת. וכן נסתפק השואל בדבר כיוצא בזה, שדרכו בימי הקור אינו יוצא בלילה חוץ לחדר לבית הכסא, וג"כ המחיצה מפסקתו והוא דרכו להתעכב הרבה בעשיית צרכיו שיוצא מעט מעט, וכאשר התחיל לעשות צרכיו קודם שגמר נפלה המחיצה, אם צריך לקום להחזירה ויחזור לישב על הכלי, או"ד כיון שהתחיל בהיתר יגמור. יודיענו הדין ושכמ"ה:
תשובה. מצינו להגאון שבות יעקב (ח"א סי' ז') שנשאל בדבר הדומה לענין זה, באחד שעמד להתפלל והתחיל להתפלל או לקרות שמע, ואתרע ביה מילתא שמת עליו מתו בפתע פתאום ונעשה אונן, אם יגמור תפלתו או יפסוק, כדין אונן שפטור מן התפלה, ואע"פ שרוצה להחמיר אינו רשאי כמבואר סי' ע"א ובי"ד סי' שמ"א. והשיב, כיון דאונן לא יתפלל הוא מדרבנן, הדין הוא דיגמור תפילתו כיון שהתחיל בשעת החיוב ע"ש:
גם ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף (א"ח סי' ע"א), שהביא ספק זה של אונן, ובתחלה הביא ראיות שלא יגמור, ושוב דחה כל אותם ראיות, ודחה ראיות של שבות יעקב, וגם הביא ספק הגאון מהר"א מלובלין ביד אליהו, אם אכלה הנדה והלכה, ובא בעלה ואכל, וקודם שגמר חזרה ובאה אשתו שהביא מהר"א ראיה דמותר לו לגמור מהא דסי' קס"ח בא"ב וביו"ד סי' קי"ב, ודחה גם ראיה זו ונשאר אצלו דין האונן הנז' בספק, והצדדין שכתב בסוף דבריו לא שייכי בשאלה דידן, הן במשמש הן בעושה צרכיו. והשתא לפי סברת שבות יעקב ויד אליהו גם בנ"ד גומר, כיון דהתחיל בהיתר, ולסברת הגאון חיד"א ז"ל עדיין הדבר בספק. וראיתי להרב מכתם לדוד פארדו בסי' נ"ב}}, שאלה בענין האונן ששמע בתוך בהמ"ז אם גומר או לאו, וכן אם היה אוכל בשר אם גומר או לאו, והאריכו בדבר זה תרי זוגי דרבנן, והרב המחבר השיב ג"כ בזה מדיליה, ומכל מה שכתוב שם אין הוכחה לנידון שאלה דידן, כאשר יראה הרואה:
ברם אנא עבדא בתשובה אחרת הבאתי בס"ד ראיה לנידון שבות יעקב ז"ל ולנידון יד אליהו ז"ל הנז', מן הירושלמי דמגילה פ"ד הלכה ד', אין פורסין את שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו להן מקצתם גומר. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו מקצתם גומר. אין נושאין כפיהן פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתם גומר. אין קורין בתורה פחות מעשרה וכו'. אין מפטירין בנביא פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. וכל הלכות אלו פסוקים להלכה בהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואין חולק, ומזה הוכחתי לנידון שבות יעקב גבי אונן, ולנידון יד אליהו גבי נדה דגומר כיון דהתחיל בהיתר, וכאשר הארכתי בתשובה בס"ד, ולכן ה"ה לנידון השאלה במשמש מטתו דגומר, ומה גם דאיכא בזה טעמא אחרינה דיש לחוש לפרוש באבר חי ולחזור, פן אחר פרישתו באבר חי יצא קלקול שיצא שז"ל, אע"פ שהשואל אומר דטבעו קשה ביציאת הזרע, עכ"ז מי יודע לשער המקריים, אך בעושה צרכיו, אם יוכל לקום בנקל להחזיר המחיצה ולחזור לישב על הכלי הנה מה טוב, ואם קשה לו דבר זה מחמת איזה סיבות, גם זה יגמור:
ודע כי אפילו לסברת הגאון חכם צבי סי' מ"ה, דפליג על הרב שבות יעקב בענין הנירות של חנוכה, דס"ל לא מקרי התחלה אלא הכנה, ודאי יודה בנ"ד דהוי התחלה, ועל כן איכא להוכיח שפיר בנ"ד מאותם הלכות של הירושלמי, כיון דהתחיל בהיתר גומר. מיהו אין להוכיח לנ"ד מטעם הואיל ואשתרי אשתרי, שכתבתי בסה"ק רב ברכות דף מ"ה, להוכיח מדין זב ונגעים מדאצטריך קרא להתיר, וסמכנו אגמרא דנזיר דף נ"ד יע"ש, וכן מדין פת של גוים דסי' קס"ח שפשט מיניה הגאון יד אליהו לנדון הנדה, יען דנ"ד בעת שהיתה המחיצה לא הוה איסורא כלל, כדי שנאמר הואיל ואשתרי אשתרי ולכן אין הוכחה לנ"ד אלא רק מאותם הלכות של הירושלמי, דטעמא דידהון משום דהתחיל בהיתר:
ואגב אורחאי אמינא, שראיתי בספר שנות חיים למהרש"ק ז"ל, שכתב אם מכסין כל גופם האיש והאשה בשעת תשמיש, אין צריך מחיצה או כלי תוך כלי, ודבר זה חדשו מדעתו, ואין לסמוך עליו בזה, וראיתי להגאון פנים מאירות (ח"א סי' ע"ד) שכתב בפשיטות הפך זה ע"ש. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |