רב מלכי"א/הקדמת בן המחבר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

רב מלכי"א הקדמת בן המחבר

הקדמה
מבן הרב הגאון בעהמ"ח ז"ל.

אחרי הקידה וההשתחויה בפשוט ידים ורגלים, בהלל והודיה להשוכן בציון וירושלם, מקום מכון לשבתו ואוה למושב לו. כי מעל כל המעלות טובות למקום עלי, הפליא והגדיל חסדו אתי, כי מיורדי הים בעניות הייתי, לעבור ארחות ימים שונים, באין אונים, ובאין כסף מונים, הביאני לשלום לנוה קדשו להסתפח בנחלתו, לבלות אחרית ימי ושנותי על התורה והעבודה כרצונו וכרצון יראיו השתולים בחצרות ד' לאורך ימים, ולראות ירושלם בנויה על תילה, ואת בית הבחירה יכוננו ידיו לתהלה. כתשובת ר"ע הנצחת (שלהי מכות) המשמחות לב ונפש כל המתאבלים עליה באמת, באמרו עכשיו שרואה אנכי כי נתקיימו נביאות דפורענותא כי עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה, אות נאמן ובטוח הוא כי יתקיימו גם הנביאות דנחמתא, והשיב ישיב נדחי ישראל וכבוד ד' יאספם, והלך מלכנו לפנינו, וה' אלקים בראשם.

ועתה כי זכיתי לעלות לארעא דישראל, דבר אשר לא פללתי ולא עלתה על לבי כי יעלה זאת בידי, הנני להקים הבטחתי לשלומי אמוני ישראל, ולמחזיקי התורה ולומדיה, המה מכירי ומוקירי וחובבי וחושבי שם כבוד אבי הרב הגאון ז"ל, בראותם את הפניני זהב אשר נפוצו אחת הנה ואחת הנה, בהמחברת „חיזוק מדת הבטחון” אשר הוצאתי לאור לראשונה, אשר קבלו ממני בכבוד ובחיבה יתרה הנודעת להם. גרסה לתאבה נפשם לראות את יתר בכירי ובחירי כתבי יד קדשו להביא ברכה לתוך ביתם. אבל לדאבון לבי ולתוגיון נפשי לרגל ההוצאה הדרושה להדפיס כל כתבי יד קדשו, בלתי אפשר לי לרוות צמאונם הצמאה למים החיים הנוזלים ונובעים ממעיין לבו הטהורה. ואך עצת רב רחימאי, חביבי כנפשאי, איש חסרי וטובי, המודע ומכיר ומוקיר שם כבוד אאדמו"ר הגאון ז"ל, הוא נשיא הרבנים והגאונים בארעא דישראל, הנודע בשמו הנככר גפן אדר"ת שליט"א הגאב"ד דפה, עצתו הטובה היא סמכתני להדפיס בקובץ קטן כתבנית וצביונו של המחברת הראשונה, ולאט לאט יעלה בידי להפיץ אור הדפוס על יתר הכתבים המונחים ערוכים ומסודרים לדפוס, כעצת בחיר החכמים, קבץ יד על יד ירבה. ועתה בהקדמה תניינא עלי לשנות ולהעתיק גם ההקדמה הראשונה ואך במלואים ובמעט נוספות לפרש הסתום וכתוב בקצירת האומר שמה בזה"ל: המחברת מעט הכמות ורב האיכות המדברת בחיזוק מדת הבטחון בד' יתב"ש. בניבים ונאומים נעימים במדה ובמשקל בהשכל ובדעת ובהגיון ישר, דבר המתקבל על הלב, ושוה לכל נפש ליראי ד' הקטנים עם הגדולים, אשר באמת לא עלי בן המחבר הגאון ז"ל להעיד על גדלו ועמלו בתורה לאמתתה, לאשר כי אין הבן מעיד על האב, ואם כי אמרו ברא כרעא דאבוהי, אולם בכל אלה אינני מגיע גם עד קרסוליו, לא מיני' ולא מקצתו לא בתורה ולא בחכמה, להבין רובי תורותיו אשר נו"נ בשו"ת עם הגאונים היותר גדולים בדורו, כמו עם הרב הגאון ר"ש יפה זי"ע הגאב"ד בוועקשנא (מ"כ בעה"ק) ועם ש"ב הרב הגאון ר' צמח זאקס זי"ע דגאב"ד בז"ח. וגם עם הרב הגאון הגאב"ד מטעלז בעל הגהות על הש"ס בשם בן אריה הוא אביו של רב רבנין גאון הגאונים הצדיק כבוד מרן ר"י סאלאנטער זיע"א בענין (בענין בטול הגט אשר גם הוא הסכים לדעת הגאב"ד בקאוונא בהיותו עוד בנאווארדק יעויין בשו"ת עין יצחק סי' י"ב) וכפי הנראה הי' אז אאדמו"ר כבר תמניא סרי שנין בהיותו רב ואב"ד בלייזעווע הסמוכה לגבול קורלאנד. ואחר נתמנה לרב ואב"ד בשאוולאן למלאות מקום ש"ב הרב הגאון ר"ש ראגאלער זי"ע מ"כ בעה"ק. ולמעלה בקדש עם הרב הגאון המובהק ומקובל הריד"ל זי"ע מביחאב ישן. ועם הרב הגאון האמיתי מאור הגולה מהר"י שאול נאטאנזאהן זי"ע הגאב"ד בלעמבערג, בחיבורו שואל ומשיב מהדורא תליתאה סימן רצ"ה ועוד שם, ואחריו הממלא מקומו הגאבד"ק מבריסק דליטא הרב הגאון האדיר ר' צבי הירש ארענשטיין זי"ע (נכד בעהמ"ח ישועות יעקב) זי"ע בשו"ת [ברכת] רצ"ה סימן ס' וסימן צ"ד אשר החליפו בשו"ת זע"ז בהיותם על ערש תמותה וקיימו בעצמם אדם כי ימות באהל של תורה, גם עם הרב ר"ש קלוגער הגאב"ר מבראד זי"ע, (המה אתי בכתובים) ועם הגאון הנשגב מהרי"ל באלוחבר בעהמ"ח ערוגת הבושם ושו"ת שם אריה בסימן ל"ב ובהוספות סימן ה'. ועם הרב הגאב"ד מהריא"ל מקאוונא (בהיותו עוד בנאווארדאק) בספרו עין יצחק סימן מ"ב, ועם בעהמ"ח עדות ביהוסף הגאב"ד מטעלז ואחר נתמנה לרב ואב"ד סלאנימה, (אתי בכתובים). ועם הרב הגאון ר' אליעזר לאנדא בעהמ"ח דמשק אליעזר על [ביאור] הגר"א זי"ע, ועם הרב הגאב"ד מגאלדינגען (אתי בכתובים). ומה לי לבא למלאות אחריהם? גם בתואר שם כבודו לא אפריז על המדה כנהוג עתה בימינו אלה, כי כל הרוצה ליטול את השם יטול להתעטר בעטרה שאינה הולמתו ולהתעטף בטלית שאולה. ובאיצטלא שאינה ראויה לו. (ומה טוב ויפה אף נעים ועמוקה תשובת בעל עמק יהושע זי"ע, לשואליו, ע"ד המחבר שהכריז שם תואר כבודו בהפלגה ובהגזמא יתרה שאין למעלה הימנו. והשיב תשובה נצחת כי כל דברי תואר הכבוד אמת וצדק. אך לא זהו שם בעל תואר הכבוד הנקרא בשמו כי אם שם איש אחר הגדול ממנו בחכמה ובמנין באמת, ודפח"ח). כי מלבד מלתא דבחיי' לא ניחא לי' במותא לא עבדינן לי', גם נפש היפה אניני הדעת קצה בזה מאד מאד, ורק תואר הוד כבודו שהכתירו אותו הגאונים היותר גדולים בדורו אשמור לבלי לשנות, לבלי להפריז על המדה יתר מדי, כי כל יתר כנטל דמי. בכל אלה ידעתיו מנעורי כי רובי שנותי שלשים שנה קודם מותו טלטלני ד' טלטלה גבר בפנים רוסיא ובפולין ובווארשא אֵם המדינה. ולא זכיתי לחנות בלתי במכתביו המסולאים בפן תמידין כסדרן בחוכמא רבתא. (ועוד זכור אזכור בהיותי סוחר במאסקווע מליצתו הצחה בזה"ל, סוחר! סוחר! לכרמא לכרם תורת ד' לא תקרב). ורב הדרך עצרני לבא אליו גם ביומו האחרון, ואך כאשר נפל לי בנעימים חבילות הכתבים אשר הניח אחריו ערוכים וסדורים לדפוס, בינותי בקט שכלי בהמה, השתוממתי למראה עיני כי עומד הוא בין הדסים מלאכי משרתי עליון מלכי רבנין ושם לו בגדולי גאוני הדור שבימיו בשו"ת אליו. ועל פיהם נוכחתי לדעת כי לא בסופה וסערה היה דרכו בדרך ד' עם אנשים, כי לא ברוח ד' רק בשובה ונחת ובקול דממה דקה. בורח מן הכבוד וממחלוקת עד קצי האחרון, ותמיד היה שגורה בפיו כי ירא הוא להיות המנצח במחלוקת. ולפי דרכו מפרש הפסוק, ואני כחרש לא אשמע (מדבר בעדו) וכאלם לא יפתח פיו, (הוא לנסתר) אם אחד יתגר במחלוקה עם משנהו, יורה ללמד לאדם דעת, אם יקיים בעצמו ואני כחרש לא אשמע, כי אז משנהו יבלום ולא יפתח פיו נגדו. ע"ד ולמקללי נפשי תדום. וגם בנצחון התורה מצאתי כתוב לגאון אחד (היא ר' שניאור זלמן הגאב"ד מגאלדינגען), כי אין בחפצו להיות המנצח הגורם להיות מן המוטעין. לא התגדר ולא התגאה בתורת אמת אשר היתה בפיהו ובחכמתו כי רבה היא להתנשא לכל לראש ולטול לו שם לעצמו בזרוע, כנודע לכל מיודעיו ומכיריו ומוקיריו וחובבי וחושבי שמו, כי אהבת נפש אהב האמת, ושנואת נפשו השקר, ודן דין אמת לאמתתה של תורה, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. לא להתייהר, רק לו ולעצמו לדעת הדבר על בוריו, והיא היא שעמדה לו, כי לא י"ז נצחו עליו לא באיסור והתר. ולא בדיני ממונות. ביחוד בסידור גיטין, עם כי ויז"ר א"ע וצועה ברב כחו. למצוא עילה להטיל בו דופי תחת יופי לשמוח בקלקלתו ולהתכבד בקלונו, העלה חרס וחוח בידו. ולפלא כי בדבר אשר זדה והצטער אותו צדיק, נכשל היא בעצמו בכמה וכמה ענינים העומדים ברומו של עולם באי אפשר לפורטם, ביחוד בסדור הגט בשם דב חסר ואו, כמובא בשו"ת עמודי א"ש ד' נ"ז להגאון האמיתי הצדיק כביר הנודע לשם בשמו הנכבד ר' אברהם שמואל זי"ע הגאב"ד בראסיין ומלפנים באיישישאק, אשר התל יהתל עליו שמה על נפלאותיו לעור עיני המון העם, עד כי רבים וכן שלמים תמהו על אאדמו"ר הגאון ז"ל איככה יוכל לכבוש הר גבוה ותלול כזה, (ע"ד אמרם סוכה נ"ב צדיקים בוכים ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ואף הקב"ה תמה עמהם) ולהכריעו תחתיו ויוכל לו בכל מעשיו, הנני מוציא לאור המחברת „חיזוק מדת הבטחון” בלוית שתי תשובות מגדולי הדור, וגדול הדור שעמו הנהו תרי אשלי רברבי הנזכרים הגאון האדיר ר' צבי הירש ארענשטיין זי"ע הגאב"ד מלעמבערג, והגאון הנשגב מהרי"ל באלוחבר בעהמ"ח ערוגת הבושם ושו"ת שם אריה, להורות ולתור להקל הדרך להוצאות הדפוס להחיבורים היותר גדולים בכמותם ואיכותם מההולך לפניהם, להפיץ אור הדפוס עליהם. המונחים ערוכים וסדורים לדפוס. כמו פרוש על משנה וחבור על דו"ח אשר דרש במקהלות עם ועדה בשאוויל ובהיותו רב והגאב"ד בשאוולאן, וכמה מאות שו"ת מגדולי גאוני הרבנים בדורו. וביחוד מרבו המובהק המובא בשו"ת באר יצחק הגאון האמיתי הנודע בשמו ר"י אייזיק זי"ע מד"א בשאוויל. (וגם לרבות מבנו ידיד נפשי ולבי, לשמו ולזכרו תאות נפשי, בהיותו מורי דרכי הלימוד בבחרותי בהיותי בוואלקאמיר הרב המאוה"ג לממשלת ים התלמוד והפוסקים נודע בשמו הנכבד הרר"ח ראבינאוויטץ ז"ל חד"ת ממנו לאאדמו"ר הגאון ז"ל בעהמ"ח ז"ל) כי כמוהו כן אאדמו"ר הגאון ז"ל הורתם ומולדתם עיר שאוויל, ובעת הסתלקו בקש מנכבדי העיר כי תלמידו המובהק הוא אאדמו"ר ז"ל אשר הי' אז רב והגאב"ד בשאוולאן ימלא מקומו אחריו למד"א בשאוויל. (כי תקנת קדמונים לחוק ולא יעבור כי כל רב וגאון לא יקרא בשם אב"ד כי אם בשם מד"א יקרא, כתקנת שאר עיירות), עד בא בעל ספר היחש, בעל גזעו מחליף, והפורץ גדר גבול שגבלו הראשונים, ועבר על לא תסיג נגד הדת והדעת גם יחד, דבר אשר לא נעשתה כאלה למיום בחר בנו לעם סגולתו, ואף במדינות היותר חפשיות בדעות, ולא עשה כאלה בן בוז משפחה ופחות שבפחותים ממנו, כי לא לוקח אחר כבוד מאיזה עיר כנהוג בכל תפוצות ישראל, כי אם בעברו כרוכל בספרו שלא נקרא ולא מתרגם בלעדו, המלא על כל גדותיו עיין בעיין, עיין תחת עיין, ובעלי הזי' אומרי' כי הוא בע"ח בשקור עיין, לקדר בהערים ולקבץ על הגבאות ולחזור על פתחי עמי נדיב עבר גם דרך שם, וידוע כי כל רב וגאון בעירו יש לו אוהבים נאמנים, ונראים כאוהבים, ואויבים ומשניאים ושונאים מוחלטים גם יחד, אלה קמו מהאי גיסא, ואלה מהאי גיסא, והקימו על תתקע"ד דורות ששתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור, חגיגה י"ד, החרו והחזיקו בו ולרגלו עשו העיר כמרקחה, והעיר החרס נהפכה לעיר ההרס, ויסכסך איש ברעהו ושלום העיר נהרסה עד היסוד. לפגוע בכבוד גדולי הרבנים מובהקים ולקפח פרנסתם, נגד דעת גבירי נכבדי רוב בנין ורוב מנין העיר, להרכיב איש לראשם המוזר להם כי עוד לא נודע אז שמו לא בין הרבנים ולא בין הגאונים ולא ידעו מה טיבו וטבעו של עכר זה, וכן גם גאוני גדולי הדור קל הוא שהקילו בו החכמים ורעמו פניהם על מעשה רצח נורא ואיום כזה, בידעם כי אם ותקראנה כאלה לאחד מהם הלא קרעו שמים, להשמיע במרום קולם, ולקרא אחריו מלא בכל קצות הארץ. ואלמלא וידל ישראל ולא גלה כבודו הראשון והיתה יד ישראל תקיפה כי אז אחרת היתה (בא ואראך קורא אהוב! דוגמתו מעין המאורע אשר בעיני ראיתי בנויארק מעשה רב הכולל לרב רב, אשר הקימו על ולא הרכין ראשו לשאלתו לשבת על מדין בועד הב"ד בביתו ולא יבנה במה לעצמו, אשר באמת לא לפחיתת הכבוד ולא קפח פרנסתו בזה מאשר השיבו באפיס בטרם הוסר מעל תילו, וכאשר מגידי בעלטה מלשני בסתר גלו אזן רב רב כי הרב הכולל ז"ל יוציא מחאה לפניו על עשותו במה לעצמו. הוציא כל רוחו עליו, בהשליכו עליו שקוצים כי לא ידע בין דין לדין. ועוד ועוד דברים מכוערים כאלה דאסור לשומעם. ולא זכר ולא פקד את רבו מטיבו ואיש חסדו לבקרו בשכבו על ערש תמותה עד כי יצאה נשמתו בטהרה. ומה טוב ויפה אמרו בעלי הזיה זו היא מדת בינונית, ואין לך מדה טובה הימנו, ומשנהו הדומה לו כסוס כפר"ד ר"פ דאוויד-זאהן והוא באתרא דפסיקי לי' מלהבין ולדעת גם אפס קצי תורת הרב הכולל גאון יעקב בהלכה גם בהליכות עולם. אשר גם אותו הרים מאשפתות ומשער האשפה. האם גמלו לאיש חסר כמפעלו? זאת גלוי וידוע למביני מדע הישרים בלבותם, מה בין הערלי לב והערלי בשר? הראשונים רגמוהו בחייו, והאחרונים סקלו ארונו. אוי ואבוי! להאזנים והעינים שכך שמעו וראו כל אלה. בדאבון לב ובתוגיון נפש ומרה. ועליהם נשא קהלת מדברו הנאוה. אי לך ארץ כי לקתה במארת (חסר כתיב) הגדולים כאלה ועליהם אמר הכתוב (עמוס ח') נשבע ד' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. לא כן עשו שלשה מטיבי צעד אלה צנתרא דדהבא. המה נשארו באמנה אתו, והלכו אתי בשלום ובמישור עד יומו האחרון. כן עשה הלל הכהן הגדול מאחיו המכונה הד"ק שליט"א. ושני המאורות הגדולים לממשלת ים התלמוד והפוסקים הרב הנודע רח"ם קאמענעצקי שליט"א. ומשנהו הרב הגאב"ד משוקיאן בעהמ"ח אהל יוסף) וכן היטב חרה להם ועמדו מרעיד ומשתומם לראות כי נפח בשיר המקודש רוח זר ורוח העועים אשר בקרבו. אשר לגועל נפש להמעיינים בו. בהראותו כי זכר הוא גם את האסור לזכור ולעשות זכר בכתבי הקדש לשם א"א לא תזכירו ולא ישמע על פיך. וכדי בזיו"ן וקצף. עיין באיכה קאפיטל ד' פסוק כ"א להמחבר בעל בורים חדשים, לא שערום אבותם. ותחת שם פתיחת השיר אשר פיו יקבנו (ע"ד הכתיב גם קב לא תקבנו) פחיתת השיר המקודש יקראוהו באמת. ולפלא כי ברוב דבריו המרבה רגלים כנדל לכל דבר לא ימצא הקורא בו ענג לנפשו ושום תועלת לעצמו להוציא מהם דבר נכון וקיים, כי מסביב מסביב יהלוך וגוף הענין בתוכו נחר, ומתו כולם על פניו, ולא יקומו עוד לתחיה לאור באור הדפוס. ובצדק העמיק שאלה ידיד נעורי הרב המופלג בתו"י הנכבד רמ"י זבדי' שליט"א בבית־המדרש־הגדול בפומבי. הלא בעירנו יש ויש לומדים גדולים מופלגי תורה. הנני ענו בי! מי ומי יש בכם להגיד בשמו אם בהלכה או בהליכות עולם דבר מתוקן ומקובל? ואני הנני מוסיף על דילי' אי' רזי התורה הנשמע ממנו במשך השנים שבתו שמה, במקהלות עם ועדה בדרוש נחמד להלהיב הלבבות לאבינו שבשמים. בכל מועדי ורגלי השנה כנהוג לכל רב וגאון בכל תפוצות ישראל. או האם הראה כחו הגדול בתלמוד בהדרן על איזה מס' לפני חברה הש"ס או לפני חברה משניות? או בהספד על האנשים המצויינים אשר שחדו מכחם בעדו. (והאמת עד היותר גדול לעצמו. הלא ידוע כי עתה ברוסיא חסרי גאונים אמיתים ויראי אלקים באמת. המחפשים אותם בנרות. ות"ח אין להם מנוחה וילכו מחיל אל חיל, האם קדמו בכבוד איזה עיר לזוז אותו ממקומו ולשימו לרב החובל עליהם. הלא הדבר ברור כשמלה כי גבירי ונכברי העיר לא התרו עבותות העגלה לעכב נסיעתו שמה. וימהרו לשלחו בשמחה ובתופים ובכסף מלא בכיסו ולוהו לשלום. ועליו נאמר (מדרש רבה ל"ד) עלובה עיסה שהנחתום מעיד על עיסתו, בהתפארו כי הוא הענק היותר גדול בענקים וקדמוני הראשונים עד האחרונים כולם כחגבים בעיניו. ביודעו ומכירו קאמינא. עד כי התפאר בעצמו כי מצא חבר כמותו, הן אני וא"א הנקרא בשמי, ושמי ושם אבותי בקרבו חד הוא, ושם מחברתו הנקרא על שמו לא שלם, תעיד על כונתו הנסתרה כמובן למביני דבר לאשורו. ואך ורק אלה פרחי כהונה והאפרוחים שלא נתפתחו עיניהם כל צרכם. העלו עד לשמים שיאו. בדעתם כי יכסמו בשמיכה. או אם תפלתו מקובל ואם לאו בידוע שהוא וכו' (ברכות שלהי פרק ה') להשובבים ממנו. ובזה על פני המון העם יכבדו. כי יחשבו גם המה לגדולים אשר בארץ. ונסתר מנגד עיניהם. דעת ר"ע המחפה בכלאים לכסות עליו לוקה, (מו"ק ב' ב') וגם מקרא לא קראו, לא תעלו במעלות וגומר, (שמות כ' כ"ג) אשר כל אלה נמצאים אתי בכתובים דו"ח על כל מועדי ורגלי השנה. וכן כל הדרן לפני חברה הש"ס, ועל כל סדר משיתא סדרי משנה לפני חברה משניות, למיום לוקח אחר כבוד אאדמו"ר משאוולאן שאוולה עד יומו האחרון. וגם ההספדים אשר נשא על האנשים המצויינים לעורר העם לבכי באי אפשר לפורטם וביחוד על מות הרב המצויין ר' משה ברוך לונץ ז"ל, והרב ר' אלי' יעקב ז"ל כתובים בדמע. ובדם לבבו הטהורה, ולהביא בדפוס בפרוטרוט את כל מעשה בעל ספר היחס. תעלוליו הבליו ומהביליו איך ויזנב כל הנכשלים אחריו ולא ירא כי אכל את יעקב המוכה בסנורים ואת נוהו, ולא תקרא עוד בית יעקב כי אם בית שלל רב. וחז"ל אמרו המלוה מחבירו ע"מ ליטול ביתו או שדהו עליו הכתוב אומר אני חוקר לב ובוחן כליות (מס' ד"א פרק שני) אשר לא באלה חלק אאמו"ר לא עשה כן לכל אלה אשר רבו כמו רבו כי אכלו ובלעו את חילו בכל פה וביחוד הסרסר אז"י שמו נקרא אשר הוציא ממנו כמה וכמה מאות רו"כ ע"פ שטרות מזויפות לא העמיד אותם בפלילים לרדת לחייהם להוציא בלעמו מפיהם. וכל אלה בראותם כי אין לו דרך ישרה לעושיה ותפארת גם מן האדם, תהו על הראשונות והפכו פניהם ממנו והיו מאוהב לאויב, ומיועץ לרועץ, ומרֵע לרֹע. אשר כל אלה חזה אאדמו"ר מראש לא בעיני בשר, וראה בלא סרכא. תלא עט סופר מהיר לכתוב את כל אלה ולא יכילם ספר שלם, וקול דמי הוצאות הדפוס צועקים אלי כלה מלאכתך לגלות פני הלוט הנסוכה על כתבי יד אאדמו"ר ז"ל במכסה היריעות להוציא אורות מאֹפל לאור עולם. ואני תפלה, ויהי נעם ד' עלי לכונן מעשה ידי לבצע את אשר החילותי לעשות להפיץ אור הדפוס על יתר החבורים להיות שפתי אאדמו"ר ז"ל והגאונים אשר נתנו מהודם ועדים עליו דובבות בקבר לאמר בשם אומרם החדו"ת אשר יצאו מפיהם ושמו לילות כימים להעלותם גם על הגליון. וזכותם יעמוד לי ולכל המסייעים לדבר מצוה רבה כזו, להביא הברכה לתוך ביתם בעין יפה ובסבר פנים יפות, כי זה כל האדם. ונזכה לראות בשוב ה' אל נוהו בקיבוץ בניו לתוכה, ויראו עינינו וישמח לבנו במחול הצדיקים ונראהו עין בעין, ונאמר לפניו הנה זה אלקינו שקוינו לו ויושיענו, הנה זה ד' שקוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. (עיין בח"א תענית למד ותרוה נחת).

כעתרת עבד לעבדי ד' באמת

מרדכי דייטש
(בהר"ב הגאון בעהמ"ח ז"ל).

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אל תביטו על ספר כי עָב*)
רֹב דבריו תעופנה כָעָב
אותיותיו פורחות ואין בו מאומה
כמאמר אבי החכמים אוצר רב ובו מהומה
וכמו כן יאמר אזן תבחן מילים
ולא תשקלו הכסף לפי מספר הדפים והעלים
כתפוחי זהב במשכיות כסף ממולאים
חכמת אאדמו"ר ז"ל בהלכה בפז מסולאים
ראוהו הרבנים ויאשרוהו
הגאונים היותר גדולים ויהללוהו.

המו"ל

---------
*) ע"ד התשובה נצחת אשר השיב רבנו הגאון מאור הגולה מו"ה שאול נאטאנזאהן הגאב"ד מלעמבערג בהסכמתו לספר בעהמ"ח ברורי המדות על בעל עקדה, בהתאוננו לפניו כי רובי הקונים יתנו עיניהם על עובי הספר מבחוץ ולא מבפנים, יאמר שמה בזה"ל: כי מוטב היות קוטן הספר לחסָרון, מהיות גדלו ליתָרון! ודפח"ח.

· מעבר לתחילת הדף