רבנו מנוח/סוכה/ו

רבנו מנוח סוכה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב הרב נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. אמר המפרש דהא קי"ל כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ועבד ואשה שוים במצות דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כדאמרינן בחגיגה וקטנים משום דלאו בני דעת נינהו וכן מי שחציו עבד כו' מפני צד חירות שבו קטן שאינו צריך לאמו כגון שנפנה ואין אמו מקנחתו וההוא זמנא הו"ל כבר חמש כבר שית:

ב

חולים

ומשמשיהן פטורין מן הסוכה כו' אלא אפילו חש בראשו ואפילו חש בעינו. משום דכתיב תשבו ודרשינן תשבו כעין תדורו ואם היה לו זה החולי כל השנה לא היה יושב בביתו אלא למקום שירצה יאכל ויישן תחת האויר. מצטער שהסוכה מצערתו פטור הוא ומשמשיו ובגמרא מוקים מצטער הוא אין משמשיו לא ובספרי הרב מצאנו הוא ומשמשיו והא ודאי שגגת סופר היתה. ואיזהו מצטער כו' והפרעושין וכיוצא בהן ויש לתת טעם ולומר דהאי דאזלינן במצות סוכה לקולא לפטור מצטער יותר משאר מצות משום דכתיב תשבו ודרשינן תשבו כעין תדורו שאותו שרגיל בביתו לאכול הוא מחוייב בסוכה וחולה שאין בו סכנה לא מטרחינן ליה לאכול אם מזיק לו המאכל או אם מצטער הוא ורוצה לאכול תחת האויר אה"נ לא מטרחינן ליה לאכול בסוכה. אבל מצטער בשאר מצות לא פטרינן ליה ומדתלינן טעמא דמצטער בתשבו כעין תדורו ש"מ דדוקא מצטער בשאר ימים אבל בלילה הראשונה חייב בסוכה דמידי הוי טעמא אלא משום תשבו כעין תדורו בלילה הא' לא הוי משום תשבו כעין תדורו אלא משום דגמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה להלן בלילה הראשון חובה כו' כדאיתא בגמרא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן מ"ט דר' אליעזר דאמר קרא תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום וא' בלילה אף סוכה כו' ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל אף סוכה כו' ואקשינן לרבנן אי הכי לילה ראשון נמי. ומסיקנא דגמרי חמשה עשר כו' אלמא דטעמא דלילה הראשון לא הוי משום תשבו כעין תדורו הלכך מצטער חייב בה בלילה הראשון כך מצאתי כתוב בחדושי החכם ר' ישעיה בשם החכם ר' שמואל בר' יוסף ששמע מזקנו הרב ר' שלמה:

ג

כתב הרב שלוחי מצוה כו' עד בין ביום ובין בלילה. אמר המפרש שלוחי מצוה כגון הולכי דרכים ללמוד תורה ולהקביל פני הרב ולפדיון שבויים פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן לילה או יום אינו צריך לקנות עצים לעשות מהן סוכה וילפינן לה בגמרא מהאי קרא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרשינן בלכתך דידך הוא דמחייבת הא בלכת דמצוה פוטרת וכן דעת הרי"ף שכתב הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה ואפ"ה כי אתו לאתרא דמיקלעי לגביה פטירי נמי כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלא הוו גנו ארקתא דסורא פירוש ולא היו מבקשין סוכה לישן בה כיון דשלוחי מצוה נינהו וה"נ אמרינן בפ"ק דסוכה רב הונא ורב חסדא איקלעו לבי ריש גלותא א"ל שלוחי מצוה אנן ופטרינן והתם ודאי במקום חנייתן היו. האבל חייב בסוכה פירוש ולא דיינין ביה דין מצטער וה"מ צערא דממילא קאתי כגון צנים פחים או יתושים דההוא צערא דאית ליה בסוכה לית ליה גו ביתיה אבל צער האבלות איהו מצער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה ולקבל גזרת הבורא בשמחה ועוד דההוא צערא אית ליה גו ביתיה ומש"ה חייב ואע"ג דגבי חולה ההוא צער דאית ליה בסוכה אית ליה בגו ביתיה ואפ"ה פטור ואית ליה למימר דהתם מצטער בסוכה בחליו יותר מן הבית ומש"ה פטור. וחתן וכל השושבינין וכל בני חבורה פטורין מן הסוכה והא דאמרינן דבני חבורה פטורין מן הסוכה ה"ה לשאר מצות מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה אבל בקריאת שמע ותפילין דאית בהו קבלת עול מלכות שמים חייבים וכן נמי בתפלה לדברי ר' שילא משום דרחמי נינהו ומש"ה חייבין שהרי מצות שמחת חתן אינה דומה לשאר מצות שהרי כל היום ראוי לשמחו ובכל שעתא ושעתא יכול לקיומי מצות שמחה מפני זה חייב אדם לתת עת וזמן לבני החבורה לקבל עליהם עול מלכות שמים ואח"כ ישמחו החתן וראיה לדבר הא דאמרינן בפ"ק דברכות בהנהו דאשתכור בהלולי דר' דאלמא דאי לאו דאשתכור לא היו נמנעין מלקרות משום שמחת חתן אבל בשאר מצות פטורין מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה וכי פטרינן עוסק במצוה מן המצוה דוקא היכא דלא אפשר לקיים שתיהן אבל היכא דאפשר לקיים שתיהן חייב ודבר זה יתבאר בארוכה במקומו. והא דחתן מיירי שנשא אשה קודם החג אבל בחג אין לו רשות לישא דהא קי"ל אין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. גרסינן בירושלמי ר' יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא. ר' מונא הוה שושביניה דר' יעקב ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא ולכאורה משמע דהא דירושלמי פליגא אגמרא דידן דס"ל דחתן פטור אבל שושבינין חייבין ובתלמוד דידן פסיק חתן וכל השושבינין פטורין וקי"ל כותיה דכל היכא דפליגי הני תרי תלמודי עבדינן כתלמוד דידן וכן פסק הרב וכן דעתו של הרי"ף ז"ל שכתב שתי הברייתות כפשטן ור"ל דתרוייהו הלכתא נינהו מיהו אפשר לומר דלא פליגי אהדדי דכי אמר תלמוד דידן שפטורין מן הסוכה דוקא מאכילה ומטיול משום אין שמחה אלא בחפה כאמרינן בגמרא אבל משינה חייבין לישן בסוכה דגבי שינה ליכא למימר הנך טעמי דאתמור בגמרא ודוקא נמי שושבינין אבל חתן גופיה אפילו לישן פטור. הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום כלומר מי שרוצה לילך בדרך בחג הולך ולא ימנע מפני הסוכה דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא וכי היכי דבשאר ימות השנה אי בעי אזיל הכי נמי בסוכות. וחייבין נמי בלילה אם מגיעים למקום שיש שם סוכה אבל אם דרים בלילה במקום גוים שאין שם סוכה פטורין ואית דמפרשי הולכי דרכים בני אדם שדרכן לילך כל ימות השנה ביום הולכין בסכות גם כן ביום ופטורין מן הסוכה וכן נמי מי שדרכן לילך בלילה ומשמע להאי פירושא שאם אין דרכן בשאר ימות השנה לילך אין רשאין לילך בסוכות ופירושא קמא עיקר דמאן לימא לן בכלהו הני שומרי העיר ושומרי גנות ופרדסים והולכי לדבר מצוה דבשדרכן לילך כל השנה מיירי וכי אם לא באה מצוה לידם עד החג והלכו בדרך בגללה לא מיקרו שלוחי מצוה להפטר מן הסוכה אלא לאו שמע מינה שאע"פ שלא הלכו או לא שמרו בשאר ימות השנה כיון שהלכו או שמרו בסוכות יום אחד פטורין. ואעפ"כ אין ראוי לאדם הגון לצאת מביתו ברגל כי אם לצורך מצוה אי נמי להקביל פני רבו והוא דאזיל ואתי ביומיה כדאמרינן בגמרא ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל ואפילו להקביל פני רבו שנאמר ושמחת אתה וביתך ומוקים לה בגמרא דלא אזיל ואתי ביומיה. שומרי גנות ופרדסין כו' והני פטירי מסוכה משום טעמא דפרצה קוראה לגנב כמו שכתב הרב ולאו משום טעמא דתשבו כעין תדורו כי הנהו דלעיל ונפקי מיניה דאי נטרי בהא דפירי מיחייבי בסוכה טפי שיוכלו לעשות המחיצה הרביעית מפולשת מצד אותו וישמרו מתוך סוכתן ואין כאן פרצה לגנב:

ד

כתב הרב שלוחי מצוה כו' עד בין ביום ובין בלילה. אמר המפרש שלוחי מצוה כגון הולכי דרכים ללמוד תורה ולהקביל פני הרב ולפדיון שבויים פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן לילה או יום אינו צריך לקנות עצים לעשות מהן סוכה וילפינן לה בגמרא מהאי קרא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרשינן בלכתך דידך הוא דמחייבת הא בלכת דמצוה פוטרת וכן דעת הרי"ף שכתב הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה ואפ"ה כי אתו לאתרא דמיקלעי לגביה פטירי נמי כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלא הוו גנו ארקתא דסורא פירוש ולא היו מבקשין סוכה לישן בה כיון דשלוחי מצוה נינהו וה"נ אמרינן בפ"ק דסוכה רב הונא ורב חסדא איקלעו לבי ריש גלותא א"ל שלוחי מצוה אנן ופטרינן והתם ודאי במקום חנייתן היו. האבל חייב בסוכה פירוש ולא דיינין ביה דין מצטער וה"מ צערא דממילא קאתי כגון צנים פחים או יתושים דההוא צערא דאית ליה בסוכה לית ליה גו ביתיה אבל צער האבלות איהו מצער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה ולקבל גזרת הבורא בשמחה ועוד דההוא צערא אית ליה גו ביתיה ומש"ה חייב ואע"ג דגבי חולה ההוא צער דאית ליה בסוכה אית ליה בגו ביתיה ואפ"ה פטור ואית ליה למימר דהתם מצטער בסוכה בחליו יותר מן הבית ומש"ה פטור. וחתן וכל השושבינין וכל בני חבורה פטורין מן הסוכה והא דאמרינן דבני חבורה פטורין מן הסוכה ה"ה לשאר מצות מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה אבל בקריאת שמע ותפילין דאית בהו קבלת עול מלכות שמים חייבים וכן נמי בתפלה לדברי ר' שילא משום דרחמי נינהו ומש"ה חייבין שהרי מצות שמחת חתן אינה דומה לשאר מצות שהרי כל היום ראוי לשמחו ובכל שעתא ושעתא יכול לקיומי מצות שמחה מפני זה חייב אדם לתת עת וזמן לבני החבורה לקבל עליהם עול מלכות שמים ואח"כ ישמחו החתן וראיה לדבר הא דאמרינן בפ"ק דברכות בהנהו דאשתכור בהלולי דר' דאלמא דאי לאו דאשתכור לא היו נמנעין מלקרות משום שמחת חתן אבל בשאר מצות פטורין מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה וכי פטרינן עוסק במצוה מן המצוה דוקא היכא דלא אפשר לקיים שתיהן אבל היכא דאפשר לקיים שתיהן חייב ודבר זה יתבאר בארוכה במקומו. והא דחתן מיירי שנשא אשה קודם החג אבל בחג אין לו רשות לישא דהא קי"ל אין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. גרסינן בירושלמי ר' יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא. ר' מונא הוה שושביניה דר' יעקב ואתא שאיל לר' א"ל דמוך במטללתא ולכאורה משמע דהא דירושלמי פליגא אגמרא דידן דס"ל דחתן פטור אבל שושבינין חייבין ובתלמוד דידן פסיק חתן וכל השושבינין פטורין וקי"ל כותיה דכל היכא דפליגי הני תרי תלמודי עבדינן כתלמוד דידן וכן פסק הרב וכן דעתו של הרי"ף ז"ל שכתב שתי הברייתות כפשטן ור"ל דתרוייהו הלכתא נינהו מיהו אפשר לומר דלא פליגי אהדדי דכי אמר תלמוד דידן שפטורין מן הסוכה דוקא מאכילה ומטיול משום אין שמחה אלא בחפה כאמרינן בגמרא אבל משינה חייבין לישן בסוכה דגבי שינה ליכא למימר הנך טעמי דאתמור בגמרא ודוקא נמי שושבינין אבל חתן גופיה אפילו לישן פטור. הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום כלומר מי שרוצה לילך בדרך בחג הולך ולא ימנע מפני הסוכה דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא וכי היכי דבשאר ימות השנה אי בעי אזיל הכי נמי בסוכות. וחייבין נמי בלילה אם מגיעים למקום שיש שם סוכה אבל אם דרים בלילה במקום גוים שאין שם סוכה פטורין ואית דמפרשי הולכי דרכים בני אדם שדרכן לילך כל ימות השנה ביום הולכין בסכות גם כן ביום ופטורין מן הסוכה וכן נמי מי שדרכן לילך בלילה ומשמע להאי פירושא שאם אין דרכן בשאר ימות השנה לילך אין רשאין לילך בסוכות ופירושא קמא עיקר דמאן לימא לן בכלהו הני שומרי העיר ושומרי גנות ופרדסים והולכי לדבר מצוה דבשדרכן לילך כל השנה מיירי וכי אם לא באה מצוה לידם עד החג והלכו בדרך בגללה לא מיקרו שלוחי מצוה להפטר מן הסוכה אלא לאו שמע מינה שאע"פ שלא הלכו או לא שמרו בשאר ימות השנה כיון שהלכו או שמרו בסוכות יום אחד פטורין. ואעפ"כ אין ראוי לאדם הגון לצאת מביתו ברגל כי אם לצורך מצוה אי נמי להקביל פני רבו והוא דאזיל ואתי ביומיה כדאמרינן בגמרא ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל ואפילו להקביל פני רבו שנאמר ושמחת אתה וביתך ומוקים לה בגמרא דלא אזיל ואתי ביומיה. שומרי גנות ופרדסין כו' והני פטירי מסוכה משום טעמא דפרצה קוראה לגנב כמו שכתב הרב ולאו משום טעמא דתשבו כעין תדורו כי הנהו דלעיל ונפקי מיניה דאי נטרי בהא דפירי מיחייבי בסוכה טפי שיוכלו לעשות המחיצה הרביעית מפולשת מצד אותו וישמרו מתוך סוכתן ואין כאן פרצה לגנב:

ה

כתב הרב כיצד היא מצות הישיבה כו' ואת סוכתו קבע. אמר המפרש שיהא עיקר דירתו בסוכה שנאמר תשבו ודרשינן תשבו כעין תדורו וכיון שכתב הרב כדרך שיושב בביתו כשאר ימות השנה וממילא שמעת דיכול לצאת מסוכה לסוכה ואין כאן משום בזוי הראשונה דתשבו כעין תדורו וכי היכי דבשאר ימות השנה יכול לאכול באיזו בית שירצה ואם אכל היום בבית אחד יכול לצאת ממנו ולאכול למחר בבית אחר הכי נמי בסוכה אם עשה שתי סוכות יכול לאכול היום באחת ולמחר באחרת או אם ירצה לצאת מסוכתו ולאכול עם חברו בסוכתו. ועל זה לא הזכיר הרב ז"ל ההיא דאין יוצאין מסוכה לסוכה דמסתייה במה שכתב כאן כגון קדירות וקערות כו' וכ"ש עריבות ויורות ושפודין ואלפסין והדומה להן דכל הני כי מתרוקני מאיסי. ותו דתשבו כעין תדורו ולאו אורח ארעא להכניס כלים בבית דירתו ומאכלו אלא בבית המיוחד לאפיה ולבשל בו. אבל מאני משתיא כגון אשישות וגביעים וכיוצא בהם בין של עץ בין של מתכת ואפילו הן של חרס תוך הסוכה לפי שאין מאוסין וכלם בכלל כלים הנאים הם. המנורה כו' ופירושו סוכה קטנה של שבעה טפחים בצמצום דכיון דקטנה היא שמא יניחנה ויצא מפני הבל הנר. ולשון הגמרא שרגא ור"ש פירש נר של חרס שקורין קרושול ונראה דאפילו בשעת אכילה אין ראוי שידליקנה בפנים שמא יניחנה ויצא מחמת ההבל:

ו

כתב הרב אוכלין ויושבין בסוכה כו' ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כו'. פירוש ודוקא איסורא הוא דליכא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לאכול לחם מכזית ומעלה ואפילו כזית עצמו חוץ לסוכה וזהו שכתב הרב אא"כ אכל כו' וכיון דבעי סוכה בעי ברכה וזה הכלל כל דבעי סוכה בעי ברכה. ואין ישנין חוץ לסוכה ואפילו שינת עראי כו'. אמר המפרש בגמרא מפרש לפי שאין קבע לשינה כלומר אין חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה לפי שאדם מספיק ודי לו כשינת הסוס ביום והעראי הוא נחשב לקבע משא"כ באכילה וה"נ אמרינן בירושלמי ר' אילא אומר שכן אדם ישן קמעא ודיו. והיינו נמי דאמרינן בגמרא דידן לפי שאין קבע לשינה כלומר שאפילו בשינת עראי די לו ועכשו הקלו בשינת סוכה משום דפרצה קוראה לגנב ותו דנפל חולשא בעלמא ורוח קמעא עוכרם ואשר יעשה אותם האדם וחי בהם כתיב מיהו ביום דליכא למיחש לגניבה אסור לישן חוץ לסוכה, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה פירוש כדאמרינן התם פרק בתרא דיומא משום דהוו להו פירי ופירי לא בעו סוכה וטעמא דמלתא דכל פירי אכילת עראי נינהו ואי קבע איניש סעודתו עלייהו בטלה דעתו ואי אכיל להו בסוכה לא מברך עלייהו לישב בסוכה ודוקא פירי וכ"ש מיא כמ"ש הרב אבל מיני לפתן כגון בשר וגבינה וביצים ודגים קביעות סעודה נינהו וחייבין לאכלן בסוכה, וממילא שמעת דהא דאמרינן פרק הישן אם השלים במיני תרגימא יצא לאו מפירי בעי למימר אלא משאר מיני לפתן ומי שיחמיר על עצמו כדאמרינן בפרק הישן אם רצה להחמיר יחמיר ובפרק בתרא דיומא אמרינן מפני שרצו להחמיר על עצמן. ואי אכיל להו בסוכה לא מברך עלייהו לישב בסוכה כדכתבינן דלא החמירו אלא לאכול וכן דעת בעל העזר. ולשתות יין בלחוד בלא מיכלא יש מי האומר דיין חביב וגורם ברכה לעצמו ובכל מקום נקראת סעודה על שם היין כדכתיב ויעש אברהם משתה גדול ובעי סוכה וז"ש חכמים אוכל ושותה בסוכה וכמ"ש הרב שיהא אוכל ושותה ודר בסוכה והמחמיר תע"ב אבל אינו מברך לישב בסכה דהא מ"מ פירי נינהו ופירי פטירי מן הסוכה ומנא לן דחמרא פירי נינהו דאמרינן בברכות גבי יין שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח והכי מסתבר:

ז

כתב הרב אכילה בליל יום טוב הראשון בסוכה חובה כו'. אמר המפרש דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה אף סוכה נמי דלענין אכילה שוים אבל יתרה סוכה דחייב למקרא ולמתנא ולטייל בסוכה ומש"ה תקינו רבנן לברכה בהאי לישנא לישב בסכה ולא תקינו לאכול בסכה ובהא תליא טעמא דשאלתא דשאילו קמאי מ"ש דגבי מצה לא מברכינן אלא לילה הראשון וגבי סוכה מברכינן לישב בסוכה כל שבעה ובהלכות חמץ ומצה הארכנו בענין זה:

ח

כתב הרב מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו'. אמר המפרש ר"מ הלך בשטת הרי"ף שפסק הר"מ בתרוייהו כב"ש וס"ל דבין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה תרוייהו הוו משום שמא ימשך אחר שלחנו ויש מן הגאונים שכתבו דכי הוה הלכה כב"ש בסוכה קטנה דאפסיקא הלכתא בהדיא כותייהו אבל בסוכה גדולה לית הלכתא כותייהו דהא ליכא למגזר בה שמא ימשך אלא כב"ה קי"ל ואע"ג דמסתבר כותייהו דסברא דרבוותא בתראי נקטינן וא"ת כיון דחד טעמא נינהו תרתי למה לי ליפלגו בסוכה גדולה לחודא וה"ה לסוכה קטנה דנפקא לן נמי מהאי טעמא דשמא ימשך ואיכא למימר דתרוייהו צריכי חדא משום ב"ש וחדא משום ב"ה דאי אשמעינן סוכה גדולה הוה אמינא בההיא לא גזרי ב"ה שמא ימשך כיון דגדולה היא אבל בסוכה קטנה הו"א דגזרי ב"ה כיון דהוי קטנה כ"כ מש"ה תנא קטנה דאפילו בקטנה נמי לא גזרי ב"ה ואי תנא סוכה קטנה ה"א בההיא גזרי ב"ש אבל בגדולה דרויחא אימא מודה ב"ש לב"ה דלא גזרי בה מש"ה אצטריכו תרווייהו קטנה משום ב"ה וגדולה משום ב"ש ולעולם תרווייהו הוו משום שמא ימשך והלכתא כב"ש בתרווייהו וזה היתה סברת הרי"ף והר"מ לא תזוז מינה:

ט

כתב הרב כל שבעה הימים קורא בתוך הסוכה כו'. אמר המפרש והיינו דאמרינן בגמרא הא למגרס הא לעיוני דלעיוני בשמעתא כיון דשמעתא בעיא צילותא הוי חוץ לסוכה אם ירצה ואית דאמרי איפכא דלעיוני קבע הוא וצריך להיות בסוכה אבל למגרס עראי הוא ובר ממטללתא ואנו אין לנו אלא כמו שפסק הרב וכן דעת ר"ש ורוב המפרשים ומכאן אתה למד שחובה על כל אדם כשמשלים פרשיות החג עם הצבור בביתו קודם שילך לביהכ"נ שצריך לקרות אותם תוך הסוכה וכן מנהג וכיון דמקריא ומתניא בעי סוכה בעי ברוכי לישב בסכה והיינו דאמרינן לישב בסכה ולא לאכול בסכה משום דלישב בסוכה שייכא בכלהו דאיתנהו בכללא לאכול ולישן ולקרות ולשנות ולטייל ונקוט כללא דכיילנא לעיל בידך דכל מידי דבעי סוכה בעי ברוכי וליכא ספקא וכתב ר' האיי בתשובת שאלה מנהג ידוע הוא שהנכנס בחג לסוכת חברו לבקרו אף על פי שאינו שותה ואוכל בה חייב לברך לישב בסוכה המתפלל רצה להתפלל בסוכה או חוץ לסוכה:

י

כתב הרב ירדו גשמים הרי זה נכנס כו' שאם יפלו כו'. אמר המפרש מ"ש הרב שאם יפלו איתא בירושלמי דאמרי התם לא סוף שתסרח אלא כדי שתסרח ולא סוף דבר מקפה של גריסין אלא אפילו מקפה של כל דבר ע"כ. פירוש דלא נקט גריסין אלא מפני שהוא ממהר להפסד ולהתקלקל מכל תבשיל וקולא היא וז"ש הרב אפילו תבשיל של פול ואמרינן בירושלמי הני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב והיתושין ע"כ וה"ה מפני הרוח אם משיר קסמין שעל הסכך על האוכל ודוקא למאן דאנינא דעתיה כדאיתא בגמרא דידן:

כתב הרב היה אוכל כו' היה ישן כו' אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. אמר המפרש ר"מ גריס כגרסת הרי"ף ז"ל ופרושי קא מפרש משיאור דהיינו משיעלה עמוד השחר וז"ש הרב אלא יישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. ומשמע מדבריהם שאם לא הקיץ ועלה עמוד השחר מטריחין אותו עד שיעור משנתו. ור"ש גריס עד שיעור משיעלה עמוד השחר ומדגריס יעיר בעי"ן משמע לענין הלכתא לפי גרסתו דאפילו נעור קודם לכן אין מטריחין אותו עד שיעלה עמוד השחר ואם לא נעור ועלה עמוד השחר הרי הוא בכלל עד שיגמור סעודתו וכל שכן עד שיגמור שינתו שהוא אנוס בשינה שאין מעירין אותו ומסתברא דהני דאמרינן דאין מטריחין אותן לחזור בסוכתן דוקא בשאר יומי דאיכא למימר בהו טעמא דתשבו כעין תדורו אבל בלילה הראשון דלא הוי משום תשבו כעין תדורו אלא משום גזרה שוה כדכתבינן לעיל גבי מצטער מטריחין אותו לעלות. ע"כ מפרק הישן:

יא

כתב הרב גמר מלאכול ביום השביעי לא יתיר סוכתו כו'. אמר המפרש כלומר לא יתיר קשרי סוכתו לסתור אותה דהא כל יומא מיחייב למיתב בה כמו שכתב הרב וצריך ג"כ לישן וא"נ מקלעי ליה אורחין חזיין להו או איהו נמי דלמא מצטריך ליה למיכל זמנא אחרינא אבל מוריד הוא את כליו כו' ובגמרא אמרינן אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון וכ"כ הרי"ף ופירש לפי שבזמן שמעלה כליו נראה דמכין לקראת י"ט למקום שיסעוד שם הלילה והרב לא הוצרך לכתוב זה כיון שכתב מן המנחה ולמעלה. אין לו מקום לפנות כו' פירוש כגון שעשה סוכה בתוך ביתו ואין לו מקום לאכול בי"ט האחרון כי אם בסוכתו וצריך לעשות דבר המוכיח שאינו כמוסיף על המצוה לעשות סוכה ח' ימים כך פי' ר"ש ודעת הרב שהרי כתב בסמוך כדי להכיר פיסולה ושכבר נגמרה מצותה. ואע"פ שאין הכרע גדול בדבר שאפשר לומר דהא קבעי למימר ושכבר נגמרה מצותה ועברו ימי חול המועד ולא אתי לזלזולי בי"ט ואפ"ה הנראה בודאי מלשונו דמשום תוספת קא מפרש לה כמו שפירשנו. פוחת בה ארבעה על ארבעה פירוש משום דסוכה מיפסלה בהכי וידעי אינשי דלאו משום מצוה יתיב בגוה ותמה הוא א"כ למה לי ארבעה. בג' טפחים סגי דהא קי"ל דאויר פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה וי"ל דמש"ה נקט ארבעה משום הכירא דהוי מקום חשוב וניכר לכל שאינו יושב בה משום מצוה ולפירושא דפריש ר"ש דמשום תוספת קא פסיל קשיא לן היכי אית ביה משום בל תוסיף והא קי"ל לעבור שלא בזמנו בעי כונה וכל היכא שאין כונתו להוסיף אינו עובר משום בל תוסיף ומש"ה אית דמפרשי בשביל כבוד י"ט האחרון ר"ל שלא יזלזלו בו שלא יאמרו עדין ימי סוכה הם וחולו של מועד הוא והיינו דאמרינן בגמרא אין לו מקום להוריד כליו וצריך לאכול שם מהו כלומר מה תקנה יעשה לכבוד י"ט האחרון שלא יטעו בו שהוא מחולו של מועד ואמר רב פוחת בה ארבעה לפסלה והכל ידעו שעברו ימי הסוכה ולהאי פירוש נמי קשיא לי איך יזלזלו בו והרי שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ומאחר שקדשו בתפלה ועל הכוס היכי אתי לזלזולי ביה ואפשר לומר שעל זה השמיט הרב הא דבשביל כבוד יום טוב האחרון לומר לך שאין פסולה משום כבוד י"ט אלא להודיע שכבר נגמרה מצותה:

יב

כתב הרב כל זמן שיכנס לישב בסוכה כו'. אמר המפרש ואפילו יכנס בסוכה מאה פעמים ביום מברך דגמרינן מתפלין דתניא תפלין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי ר' ופסקינן הלכה כר' וכן נמי בציצית ודוקא כי חוזר ומברך היכא דיצא מן הסוכה מפני דברים אחרים שאינן צורך סוכה או שקראו חברו לדבר עמו אבל אם יצא מן הסוכה להביא לחם או יין א"נ כל מידי דהוו צורך סעודה וא"נ בשקורא ושונה בסוכה אם יצא להביא ספרים או פירושים לצורך קריאתו אינו צריך לברך פעם אחרת שהרי לצורך הסוכה יצא ודמי למאי דאמרינן התם טול ברוך טול ברוך אינו חוזר ומברך דשמעת מינה דכל מידי דהוא מענין המצוה לא הוי הפסק וא"ת והרי תפלין אם חולצן כדי להכנס לבית הכסא ודעתו להניח מיד כשיצא חוזר ומברך לא דמי דהתם ההפסק שעשה לא היה צורך תפלין כלל מיהו גבי סוכה נמי אם יצא מן הסוכה שלא לצורך הסוכה מברך פעם אחרת בחזרתו אע"פ שהוא חוזר לאלתר ע"כ מפרק לולב וערבה:

כתב הרב ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסוכה ואחר כך מברך על הזמן. אמר המפרש ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אפ"ה מצות היום עדיף דכי אמרינן דתדיר קודם ה"מ כי ליכא בהדיה חובת מצות היום אבל כי איכא בהדיה חובת מצות היום כגון מצות סוכה ושופר ולולב והדומה להם אינהו עדיפי ואע"פ ששנינו העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו דמשמע דבשעת עשיית הסוכה מברך הזמן כיון דאשכחן רבא ורב אשי דמסדרו להו אכסא דקידושא אנן נמי הכי עבדינן ואותו זמן עולה לזמן של י"ט ולזמן של מצות סוכה אבל ודאי אם בירך בשעת עשיה תו לא מברך שהחיינו לא שנא אכיל בסוכה ול"ש לא אכיל כגון אם ירדו גשמים בליל ראשון ולא שנא ביום ראשון ול"ש ביום שני ואם לא בירך בשעת עשייתה וירדו גשמים מברך זמן בביתו משום יום טוב ולמחר כשיאכל בסוכה חוזר ומברכו וכן חולה כל זמן שמתחיל אם לא אכל בסוכה בלילה הראשון והוא אוכל בה למחר או ביום שני ושלישי כל זמן שמתחיל לאכול בה מברך שהחיינו כל שבעה וכן הורה הראב"ד ע"י מעשה ומנהג לברך בשני הלילות דשמא יום שני ראשון הוא ומה שבירך ביום ראשון לאו כלום הוא וא"ת ומי גרע ההוא זמן די"ט ראשון מזמן דשעת עשייה דאמרינן דכיון דבירך בשעת עשית תו לא מברך בשעת קידוש. אין מגרע דהתם יודע שהוא תחלת המצוה ואין כאן טעות אבל כשמברך ביום ראשון כוונתו שהגיע זמן מצותה ומברך הברכה בזמנה ושמא חול הוא ולא כלום קא בירך ומש"ה חוזר ומברך בליל שני אבל ביום אינו צריך לאמרו כיון שאמרו בלילה. ע"כ מפרק החליל. מיהו הא דהעושה סוכה לעצמו איתא בפרק לולב וערבה והרב הביאה בפרק בתרא דהלכות ברכות:

כתב הרב וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעומד כו'. אמר המפרש משמע דרבוותא ז"ל קא נהגי הכי משום לישב בסוכה דקא מסדרינן אכסא ובעינן שיברך קודם שישב משום עובר לעשייתן ומשמע נמי לסברתם דהכי נמי בעי למיעבד כל זמן שנכנס בה לברך ברכת סוכה מעומד וכתב הראב"ד דכיון שהישיבה משום אכילה קא עביד לה כל זמן שלא אכל עובר לעשייתן קרינא ביה ע"כ. והכי מסתבר כדאשכחן בלולב שנוטל ואחר כך מברך דהא איכא שיורי מצוה שמעכבין את הפורענות והוא הנענוע ועובר לעשייתן קרינא ביה וכן בנט"י שיש שיורי מצוה והוא הניגוב וכן במילה מברכין להכניסו בבריתו כו' אחר המילה והוא כבר הכניסו הוא משום הפריעה שלא נעשית עדין. וה"נ הרי עתיד לעשות כמה ישיבות לאכול ולקרות ולשנות ולישן אחר אכילתו א"כ עובר לעשיתן קרינן ביה וכי היכי דמסדרינן ליה אכסא דקדושא ה"נ מסדרינן ליה אכסא דאבדלתא ובזמן דליכא כוס מברך לישב בסוכה או בשעת כניסתו לישב בה קודם שישב או מסדר ליה אברכת המוציא אחר המוציא וכן מנהג בכל הארצות האלה גם מנהג לקדש מיושב:

יג

כתב הרב ובזמן הזה שאנו עושין כו'. אמר המפרש מפני שאם אתה אומר שמברך לישב בסוכה אתי לזלזולי שיאמרו שביעי הוא ויעשה בו מלאכה ותו דספקא הוא ואין מברכין על הספק כמו שמבואר בהלכות מגלה וחנוכה ואי קשיא לך כי היכי דאמרינן בשמיני דיתבינן בסוכה ולא מברכינן נימא נמי שיטול לולב בלא ברכה תריץ סוכה דאית לה עיקר מן התורה כל שבעה עבדו בה רבנן תקנתא לולב דליתיה האידנא כל שבעה אלא מדרבנן כדבעינן למימר קמן לא עבדו ביה רבנן תקנתא שיטלנו בשמיני. וכן טומטום ואנדרוגינוס כו' מי שחציו עבד וחציו בן חורין מברך שהרי יש בו צד חיוב ודאי כמו שביארנו בפ"ב מהלכות אלו:

יד

גמר מלאכול ביום השמיני כו' אין לו מקום להוריד כליו כו' פירוש או שיש לו מקום והיתה סוכתו עריבה עליו כו' אם היתה קטנה מכניס בה את המנורה משמע אעפ"י שאינו דולק וכ"כ הרב ר' יהונתן ולשון הגמרא מדליק בה את הנר וכ"כ הרי"ף ואם היתה גדולה כו'. ושמעינן מהא דמאן דמעייל מיני מיכלא במטללתא ואכיל בה לא יצא ידי חובתו ולא מברך עלה דסוכה פסולה היא מדרבנן עד דמפיק להו מינה וכתב מר רב יהודאי גאון לבתר דפסיל לה יתיב בה דאי לאו למיתב בה למה לי למיפסלא בכלים. ומ"ש הרב ושכבר נגמרה מצותה מפורש לעיל. ע"כ מפרק לולב וערבה:

טו

כתב הרב מי שלא עשה סוכה בין בשוגג כו'. אמר המפרש והיינו דכתוב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים כלומר כל שבעת הימים תוכל לעשות הסוכה וחייב אתה לעשותה ואצ"ל שאם נפלה חוזר ובונה אותה בחולו של מועד. ע"כ מפרק הישן:

כתב הרב עצי סוכה אסורין כל שמנה ימי החג כו'. אמר המפרש ילפינן להא בגמרא מחג הסכות לה' ודרשינן מה חג לה' אף סוכה לה' כלומר מה חגיגה אסורה עד הקטרת אימורין דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כך עצי סוכה אסורין עד שיעבור החג ואין מועיל בהם שום תנאי דהא אתקצו לשבעה מן התורה וחלה קדושה עלייהו ותו דהא א"א בלא סוכה דמצוה ובין השמשות נמי איכא משום סתירת אהל ואינו יכול לומר איני בודל מהם כל בין השמשות שהרי אסור הוא לסתור בין השמשות אבל לאחר המועד עושה מהם מה שירצה דהא תשמישי מצוה נינהו:

טז

וכן אוכלין ומשקין כו' ואם התנה עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות כו'. אמר המפרש מדקאמר הרב והתנה עליהן בשעה שתלאן משמע שבשעה שתולה אותן בסוכה נעשו מוקצין ומש"ה צריך שיאמר התנאי באותה שעה. וי"ל דאפילו לא התנה בשעה שתלאן אלא אחר כן כיון שעשה התנאי קודם בין השמשות דיו שהרי אין האיסור חל עליהן עד בין השמשות מדתקינו חכמים לומר איני בודל מהם כל בין השמשות ולא תקנו לומר איני בודל מהן ותו לא א"נ איני בודל מהן בין השמשות משמע דבעינן שיהיה לו כל בין השמשות בהכנס כדי שלא יחול עליהם איסור מוקצה כלל אבל אם נכנס רגע אחד מבין השמשות ולא התנה שוב אינו יכול להתנות ודוקא נמי כי אמר כי האי לישנא הוא שיכול להסתפק מהם אבל אם היתה כונתו שלא יהנה מהם בין השמשות של יום הראשון אע"פ שאמר ע"מ שאהנה מהם בחולו של מועד אסור ליהנות מהם דכיון דחלה קדושה עלייהו תו לא מסתלקא כל ימי המצוה והרי הוא כמי שאמר הרי זו עולה ע"מ שאהנה ממנה שאין בדבריו כלום ומועל בה ותו דהא לא אפליגו לילות מימים וכלהו שבעת ימי החג לענין סוכה כיום אחד הם חשובים ומאחר שהקצו אותן בין השמשות של ראשון אתקצו לכלהו ימי אבל כי אמר איני בודל מהן כל בין השמשות לא חלה עליהן הקצאת סוכה כלל והיכא דלא התנה עליהן ונפלו בשבת אסור לטלטלן ואסורין באכילה דכיון דמוקצין הן אסורין הם לטלטל נפלו בי"ט מותרין לטלטל ואסורין באכילה נפלו בחולו של מועד אסורין באכילה ומחזירן למקומן דמוקצין למצוה הוו ומש"ה מהני בנויי סוכה תנאי כיון דאין בהם משום מצוה שהרי אפשר לסוכה בלא הן משא"כ בעצי סוכה כדכתבינן לעיל. ע"כ מפ"ק דסוכה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.