קשות מיושב/עירובין/טו/ב

קשות מיושב עירובין טו ב

דף טו: פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור וכו' א"ה וכו' קשיא. הנה סלקא ליה למלתא דר"ה בריה דר"י בקשיא ולקמן טז: ת"ש דפנות הללו וכו' תיובתא דרב פפא תיובתא והלכתא כוותיה דרב פפא, תיובתא והילכתא, אין משום דדייקי מתני' כוותיה דתנן לא יהי' פירצות יתירות על הבנין הא כבנין מותר, חזינן דאידחי' ר"ה בריה דר"י מכח הך דיוקא דמסיק מינ' לעיל טו: בקשיא והך דר"פ מסיק בתיובתא משמע קצת כדעת הרשב"ם שהעתקתי בתחילת חיבור הלזה דל"ש תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא וכו':

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף