קרן אורה/תענית/כז/ב
רש"י בד"ה לא ידחה ידעי' כו' וששה דידעי' עושין אותן ה' עכ"ל. משמע מדבריו ז"ל דיהורם נוטל משמר אחד שלם אלא אחרי חביריו של ידעי' ולא משמע כן בערכין די"ב דפריך התם ומשמרת יהויריב בשני מי הי' והתניא ד' משמורות עלו כו' ומאי קושיא לפירש"י דילמא אח"כ עלו משמרת יהויריב ונטלו להם משמר אחד אלא ודאי משמע דבטיל זכותן ואין להם משמר בפ"ע לאלו שלא עלו עם עזרא אלא נעשים טפילה לאותו המשמר שבאו בגבולו. וכן משמע לשון התוספתא עמדו הנביאים והתנו שאפילו יהויריב עולה לא ידחה אחד מהן אלא נעשה טפל לו ועיין בתוס' בערכין שם והמהרש"א ז"ל בח"א כאן הקשה מהא דסוף סוכה בולגה לעולם חולקת בדרום משום עובדא דבת בולגה שנשתמדה בימי היונים וזה הי' בימי בית שני וכן אמרו שם בגמרא וי"א משמרתו שוהה לבא ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו אלמא דבימי בית שני היו המשמרות על הסדר שהיו בימי בית ראשון ובאמת תמיה גדולה היא דד' הש"ס סתרי אהדדי ההיא דערכין דאמרינן התם להדיא דלא היו בבית שני כ"א הד' משמרות שעלו וחבריהם עם ההיא דסוכה והתוס' בערכין הקשו ממתני' דב"ק נתן את הכסף ליהויריב ואת האשם לידעי' ותירצו שם או דמתני' נשנית בסוף בית ראשון או דלא דווקא יהויריב אלא משמר שנכנס תחת יהויריב והת' הזה אינו מיושב דהא ידעי' הוי ראש המשמר בבית שני ולא הי' שום משמר לפניו אלא צ"ל דלסימנא בעלמא נקיט כיון דלא ידועים שמות המשמורים של בית שני לכן נקיט לדוגמא ע"ס המשמרות של בית ראשון אבל על ההיא דסוכה קשה לומר כן אם לא שנאמר דבולגה וישבב הוא שם המושאל על המשמרה הי"ד ומשמרה הט"ו כי לא נתבאר שמם בימי בית שני ונתנו עליהם השמות הראשונים לסימנא בעלמא ודוחק הוא:
שם גמרא בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כו' ועיין רש"י ז"ל וי"ל דרמיזא לה כמש"נ והציפור לא בתר והוא רמז לישראל שיהיו קיימים לעולם וכמש"כ רש"י ז"ל בחומש ועי"מ יהיה הקיום ע"י הציפור דרור היא התורה שמסר לנו אבינו שבשמים וכמאמרם ז"ל במנחות משל לעבד שמסר לו רבו ציפור דרור אם אתה משמרו הריני משמר נפשך:
שם גמרא אנשי משמר היו מתפללין כו' פירש"י אותן כ"ד שהיו בעריהם ולשון אנשי משמר לא משמע כן אלא נראה כפשוטו דכהנים אנשי משמר היו מתפללין ולא היו מתענים וכמש"כ לעיל ואנשי מעמד אלו ישראל היו מתענין ד' ימי השבוע וכמבואר במס' סופרים טעם כל יום ביומו ואיתא התם עוד טעם מה שלא היו מתענים באחד בשבת מפני העכו"ם שלא יהי' להם איבה כי הם שמחים וישראל מתענין ודחה הטעם הזה כי לא הי' כן בימי המעמדות ועיין מהרש"א ז"ל בח"א שהביא הנוסחא הזאת בגמרא בשם ר' יוחנן ולא ראיתי הנוסחא הזאת ופי' הוא ז"ל מפני שהיו בטלים ממלאכה במעמדם ויאמרו שאנשי המעמד מחזיקים אותו ג"כ כו' ע"ש והוא תמוה דבמס' סופרים איתא להיפך וכמ"ש וביטול מלאכה ודאי כן הוא כמבואר בתוספתא במכילתין אבל היו בטלים גם ביום שלא התענו מפני הקרבת קרבנן דלהכי תקינו המעמדות להתיר כל ישראל במלאכה כדאיתא בירושלמי ואנשי מעמד לבד הם העומדים על הקרבן וי"ט הוא אצלם ימי המעמד ואסורים במלאכה וכן מפורש בתוספתא דבטלין ממלאכה כל אותו שבת. ומה שהיו מתענין אע"ג דיחיד המביא קרבן אסור גם בתענית וכן ציבור ביום טבוח של עצרת וכמש"כ לעיל במכילתין מ"מ לאנשי המעמד התירו להתענות ולהתפלל על קיום העולם ויושביו ואיתא בירושלמי דסנהדרין ג"כ היו מתענין עמהם וענין אלו הד' דברים שהתענו עליהם עיין מהרש"א ז"ל בח"א שכתב שהם ארבע שצריכין להודות ויש להוסיף בזה כי אלו הד' מדבר ים חולה ובית האסורים הן נגד הד' גליות וכולם ראה אותם אברהם אבינו ע"ה כמשדז"ל על פ' והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו ולהנצל מכל זה הודיע לו ה' ע"י זכות הקרבנות והתורה כמבואר:
שם גמרא למ"ד דולג נדלוג למאן דאמר פוסק נפסוק ועיין רש"י ז"ל וצ"ל דלמ"ד פוסק הקושיא מהא דתניא ושל חמשה ביחיד ועיין במגילה ברש"י ותוס' שם באריכות ובדברי האחרונים ז"ל בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |