קרן אורה/תענית/יד/ב

קרן אורה תענית יד ב

דף י"ד ע"ב

תוס' בד"ה ר' יהודא נשיאה כו' אין לשונם ז"ל מדוקדק ויש בהן איזה חסרון:

שם תוס' בד"ה שיצאתה זמנה של רביעה דזמן רביעה דיורה במרחשוון עכ"ל גם בזה אינו מדוקדק דהא אפילו לר' יוסי דאמר זמנה של יורה בכסליו כבר עבר זמנה וק"ל:

שם גמרא שלחו לי' בני נינוה לרבי כגון אנן כו' שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה מיתבי אמר ר"י אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים והכל לפי המקום והכל לפי הזמן אלמא דכל מקום נידון לפי צרכו ודינו כרבים ומשני מתניתא רמית עלי' דרבי רבי תנא הוא ופליג ופירש"י ז"ל דר' יהודא קאי אסדר תעניות. ולפירושו פריך הכי כי היכא דקאמר ר' יהודא דבשאר מקומות גוזרין כל הסדר תעניות לפי זמנן ומתפללין תפלת תענית ברכה בפ"ע ה"נ לענין שאלה הוי כרבים ושואלין בברכת השנים אבל קשה לפ"ז דהא ע"כ לאו לגמרי משוה שאר מקומות בזמנן לא"י דהא אמרינן לעיל אין תענית צבור בבבל לענין חומר התענית וכיון דלאו לגמרי מדמי לה א"כ דילמא לתפלת תענית נמי לא דמיא ואמרה בשומע תפלה. וי"ל דא"כ מאי קמ"ל ר' יהודא אטו הא איצטריך לאשמעינן שיתענו בזמנן הא מילתא דפשיטא דכ"א לפי מקומו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות אלא ע"כ קמ"ל דחשיבי כרבים לענין תפלת תענית לקבוע ברכה בפ"ע אלא דחומר' התעניות לא נהיגי בהו מהטעם שכתבו הראשונים ז"ל והתוס' כתבו בד"ה שלח להו כו' פירוש ובשומע תפלה תאמרו עננו משמע מלשונם דהם שאלו אותו על שניהם על שאלה ועל תפלת תענית ושלח להם דכיחידים דמיתו לשניהם ובירושלמי הביא הא דאימתי בזמן שהשנים כו' לענין שאלה בריש מכילתין ולא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש לענין שאלה משום דהביא הש"ס האי עובדא הכא דמיירי בדיני תענית ואי מיירי הכל לענין שאלה אמאי לא הביאו אותה בריש מכילתין גבי שאלה. והי' נראה דלר' יהודא דס"ל דכ"א לפי מקומו לא היו שואלין אלא בזמנן כל ארץ לפי מקומה ושעתה ואנן דנהגינן אפילו בארצות אלו אשר זמן גשם שלהם הוא בימות החמה ואפ"ה שואלין אנחנו בימות הגשמים כארץ ישראל היינו משום דקיי"ל כרבי דכיחידים דמינן ועיקר השאלה הוא על קוטב ארצינו הק'. ובאמת צריך לדקדק בטעמו של דבר מפני מה יחשבו אנשי שאר מקומות כיחידים והנה הרא"ש ז"ל דעתו לחלק בין ארץ שלימה לאיזה מקום מיוחד וארץ שלימה הצריכה למטר בימות החמה שואלין באמת בימות החמה בברכת השנים וע"ז תיקשי מאי פריך הש"ס מהא דאמר ר"י אימתי כו' דילמא ר"י מיירי בארץ שלימה. והרב המגיד ז"ל נמי לא ניחא לי' בחילוק של הרא"ש ז"ל אלא אפי' ארץ שלימה כיחידים דמי ונראה הטעם דעיקר שאלת מטר הוקבעה על ארץ ישראל לחוד משום דעיני ה' כו' ועיקר ברכת המטר בתוכה היא כמש"כ הנותן מטר ע"פ ארץ ע"כ כל הארצות הם כיחידים לענין שאלה ולפ"ז לא הוי כיחידים אלא לענין שאלה אבל לענין תפלת תענית הן לצורך גשמים הן על כל צרה של"ת שפיר כרבים דמו וקובעין ברכה בפ"ע וכ"כ הרא"ש ז"ל כאן בפסקיו לחלק בין שאלה לתפלת תענית מטעם אחר ויש ראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי בעובדא דאנשי נינוה דשואלין בשש ברכות הנוספות אלמא דאפילו שש ברכות דליכא בראשונות דא"י אומרין אותן בח"ל כש"כ תפלת תענית דקובעין ברכה לעצמה. ובאמת יפלא בעיני על מה שתמהו הראשוני' ז"ל על קביע' תעני' בברכ' בפ"ע בזה"ז בעת צום השם ירחם וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בשמם הא מוכח מד' הירושלמי דלענין תפלת תענית כרבים דמו וכן הוכיח הר"ן ז"ל דמתפללין תפלת נעילה בח"ל ביום תעניתם ואמאי לא יקבעו ברכה לעצמה ואפילו תאמר דהם לא תמהו אלא על עיר אחת ולא על ארץ שלימה וכחילוק הרא"ש ז"ל גם זה יפלא דהא תנינן לקמן כמה פעמים אותה העיר מתענה ומתרעת וכל היכא דתנן מתריעין מתפללין כ"ד ברכות ות"צ הוא לענין תפלת תענית. וכן לענין קריאת ויחל ודאי כרבים דמינן ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה כמו שכתבתי דבהל' תענית כתב ככל האי לישנא דאמר ר' יהודא אימתי כו' ובפ"ב מה' תפלה כתב דאיי הים שואלין בשומע תפלה ולכאורה הם תרתי דסתרי אהדדי ועיין לח"מ בה' תענית אבל לפי הנ"ל ניחא דוודאי לענין סדר תעניות כ"א הולך אחר מקומו ושעתו וכרבים דמו לענין תפלת תענית וקריאת ויחל ולא הוי כיחידים אלא לענין שאלה וזה שכ' בפ"ב מה' תפלה ולפ"ז צ"ע דהוי פשיטא להו להש"ס דהא דר' יהודא מיירי לענין שאלה דאל"ה לא הוי צריך הש"ס למימר דרבי תנא הוא ופליג אלא הו"ל למימר דר"י איירי לענין סדר תעניות. והנה מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפירקין משמע דאותן ארצות שצריכין להם גשמים בימות החמה אותו הזמן להם כמו זיין מרחשוון ומתחילין לשאול אז וא"כ יש לדון על ארצות שלנו בתרתי חדא אמאי אין אנחנו שואלין בימות החמה בש"ת כיון שהוא זמן הגשמים בארץ הזאת. ועוד אמאי אם לא שאל בברכת השנים בימות הגשמים מחזירין אותו כיון דלדידן לאו זמן גשמים הוא ועיין בב"י סי' קי"ג מש"כ בזה בשם מהר"י אבוהב ז"ל ובש"ע שם ובמ"א ז"ל מש"כ בזה:

רש"י בד"ה לפי המקומות כו' לא גרסינן לפי הזמן נראה דצ"ל לישנא אחרינא גרסינן כו' ועיין מהרש"א ז"ל:

רש"י בד"ה פותח כדרכו ואפילו בשני עכ"ל ולא ניחא לי' לפרש דקאי אשני פתחים דאין צריך לנעול אחת. אבל הרמב"ם ז"ל פירשה אחמישי דאם הי' לו אצטבא פותח שניהם אבל בשני לא שרינן אלא מטין ובירושלמי משמע דהא דאם הי' לו שני פתחים קאי נמי אשני ע"ש:

שם גמרא ובבנין של שמחה כו' עיין ברא"ש שהביא ד' הירושלמי ושם אמור הדד"ת בבנין של שמחה אבל אם כותלו גוהה מותר לבנותה. ולכאורה הדיוקין סותרין אהדדי דמרישא משמע דדווקא בנין של שמחה אסור אבל בנין סתם מותר אפילו לבנות מחדש ובתר הכי קאמר אבל אם כותלו גוהה כו' משמע דלא שרי לתקן אבל לא לבנות מחדש ולהכי פי' הרא"ש ז"ל דכותלו גוהה אפילו בבית חתנות מותר ומד' הר"ן ז"ל נראה דמפרש כפשוטו עיין בדבריו ז"ל ובירושלמי פליג שמואל ואמר דלא שרי אלא כותלא דגני בי' פי' שישן בו ולא קי"ל כוותיה משום דבש"ס דילן נמי לא אסרו אלא בנין של שמחה ולא הבנתי תמיהת בעל קרבן עדה בזה ע"ש ואין פירושו מוכרח ואפשר עוד לומר כשיטת הירושלמי דכל בנין חדש נקרא בנין של שמחה ולא שרינן אלא לתקן כותלו. והא דתנן במתניתין וממעטין באירוסין ובנישואין כתבו התוס' במגילה דאסור ליארס לגמרי וחמיר מט"ב דמותר לארוס בו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שלא התיר אלא למי שאין לו בנים ועיין בלח"מ בפ"ג מה"ת מה שהקשה עפ"ז על הה"מ. ולא הבנתי דהא בתעניות אחרונות מותר הכל ולא אמרו למעט אלא אם עברו כל התעניות ולא נענו עכ"פ לא מצאתי הכרח לזה דאסור ליארס דהא גבי שבוע שחל ט"ב בתוכה תני בפ' החולץ ג"כ כי האי לישנא דממעטין במו"מ ובבנין ונטיעה ואירוסין ונשואין ומפרשינן התם דסעודת אירוסין קאמר אבל לארס מותר משום דליכא שמחה א"כ דילמא ה"נ מפרשינן הכא דסעודת אירוסין אסור אבל לארס מותר וי"ל דהא מסיק רב אשי שם בפרק החולץ לחלק בין אבילות חדשה לאבילות ישנה. ועיין בתוס' שם וה"נ הוי כאבילות חדשה ואסור לארס כלל עכ"ז הדבר צ"ע אם התירו ליארס בט"ב עצמו מטעם שמא יקדימנו אחר ברחמים כדאיתא בירושלמי במכילתין אטו הימים האלו חמורים הם מט"ב עצמו ולענין משא ומתן עיין בתוס' מגילה ובתוס' פ' החולץ ודו"ק היטב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף