קרן אורה/תענית/יג/א

קרן אורה תענית יג א

דף י"ג ע"א

תוס' בד"ה אמר רב חסדא ע"ש מה שהביאו בשם הירושלמי ובגירסת הירושלמי אשר לפנינו מחלק שם בין ט"ב ליוה"כ דבט"ב מרחיץ ידיו ונותן ידיו ע"ג עיניו וביה"כ צריך לקנחן במפה ונותן המפה ע"ג עיניו ע"ש ועיין ביומא פ' יוה"כ בש"ס דילן:

שם בד"ה וכל שהוא משום תענוג ועכשיו שאין תענית ציבור בבבל מותרין אפילו בחמים אפילו י"ז בתמוז כו' משמע מדבריהם דמטעם דאין ת"צ בבבל גם הג' צומות בכלל ולא הבנתי דמה ענין הג' צומות לשאר תענית ציבור דאיזה טעם שנאמר בהא דאין ת"צ כו' לא שייך בהני ג' צומות. ואפילו לטעמו של הרמב"ן ז"ל דבבבל אין ב"ד מומחה זה אינו שייך בג' צומות שהם תקנת נביאים ואי תידוק מהא דאמר שמואל אלא ט"ב בלבד ש"מ דשאר הג' צומות לאו ת"צ הם האמת הוא כן אבל לא מטעם דאין ת"צ בבבל אלא משום דרשות הם כדאמרינן בר"ה בזמן שאין כו' רצו מתענין רצו אין מתענין וכמו שכתבו בשם הרמב"ן ז"ל ואין חילוק בין בבל לא"י ועיין בר"ן ז"ל סוף פ"ק דר"ה באורך בזה ואפ"ל דס"ל לראבי' ז"ל בטעמו של הראב"ד ז"ל דמש"ה הקילו על בני בבל מפני שהן עניים וגם הארץ לחה וכמש"כ הר"ן ז"ל בשמו ומש"ה גם בג' הצומות לא קיבל עליהם כל חומרות העניים האלו ורבינו יואל ז"ל אוסר לרחוץ בחמין ומשמע במרדכי דמודה בנעילת הסנדל דמותר וכעובדא דרבנן דבי רב אשי לעיל אלא ברחיצה מחמיר והביא ראי' לזה במרדכי מהא דאיתא בר"ה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד והלך ר"א ורחץ ואמרו להם צאו והתענו כו' אלמא דרחיצה אסורה ולא זכיתי להבין ראי' זו דהתם בא"י הוי ותענית ציבור הוי ופשיטא דאסור ברחיצה:

שם גמרא לימא מסייע לי' כל חייבי טבילות כו'. יש לדקדק אמאי לא הביא הש"ס כאן סייעתא לרפרם מברייתא דפ' מקום שנהגו אין בין ט"ב ליוה"כ אלא שזה ספיקו כו' הא לכל דבריהם זה וזה שוין וכדמייתי התם סייעתא לר"א דאמר אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט"ב וי"ל כיון דאיכא ברייתא אחריתי דתניא בה אין בין ט"ב לת"צ כו' לא פסיקא לי' אף דמשני הש"ס התם קולי קולי קתני:

שם גמרא לא נצרכה אלא לחמי טבריה והא דלא תיקשי ליה השתא אמאי התירו לו טבילה בחמין כיון דאפשר בצונן בהיתר י"ל דטבילה בחמין עדיפא משום חציצה ומכאן משמע דלענין יה"כ אין חילוק בין חמין לצונן ולמ"ד דחמין אסור מה"ת ה"ה צונן דאל"ה לא הוי שרינן לי' איסורא דאורייתא כיון דאפשר ע"י צונן אלא ש"מ דאין חילוק בזה:

שם גמרא מאי לאו אכולהו ובמאי אי בחמין והאמר ר"ש כו' אלא בצונן פירש"י ז"ל דהקושיא לרפרם הוא על הא דאמר בת"צ מותר בצונן אפילו כל גופו ולא ניחא לי' לפרש כפי' התוס' דהקושיא קאי על הא דאסר אבל בצונן והכא תני דמותר בצונן פניו ידיו ורגליו משום דאין זה קושיא דרפרם נמי כי אסר בצונן היינו כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו לא אסר כלל אלא וודאי הקושיא על ת"צ וכ"ת הא מסייע לי' ממתני' דתנן ונועלין את המרחצאות י"ל דלפום מאי דס"ד השתא דבצונן נמי לא התירו אלא פניו ידו"ר אין ראי' ממתני' די"ל דקמ"ל בהא דתנן ונועלין את המרחצאות דבחמין אפילו פניו ידיו ורגליו אסור אבל התוס' לא ניחא להו לפרש כן משום דלא הוי דומיא דכל הני קושיא דקאי אאבל ע"כ פירשו גם כאן דהקושיא קאי אאבל דמוכח מכאן דמותר בצונן עכ"פ פניו ידיו ורגליו ומדברי רפרם משמע דאסור אפילו פניו ידיו ורגליו דומיא דט"ב דאסור להושיט אצבעו. ויותר נראה בכוונת דבריהם דמפרשי הכי במאי עסקינן פי' ודאי הא דתניא שאמרו אסור ברחיצה כו' מיירי בחמין דבצונן אפילו כל גופו מותר אלא הא דתניא וכן באבל אמאי קאי אי אהיתירא דחמין בפניו ידיו ורגליו הא אמר ר"ש אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן היינו דהא דנקט וכן באבל קאי אהיתירא דצונן וקשיא לרב חסדא ומשני אשארא דלא קאי ארחיצה כלל אלא אנעילה וסיכה ואל יקשה לך איך הוי ס"ד דקאי ארחיצה בצונן הא לא הוזכר כלל בברייתא רחיצת צונן דהתוס' אזלי הכא בשיטת רש"י ז"ל במ"ק דף ט"ו דמפרש נמי אשארא אמילי אחרנייתא דת"צ שלא הוזכר בברייתא כלל וכן משמע מהא דמסיימי דקאי אשאר דינין אנעילה וסיכה וסיכה לא הוזכר כלל בברייתא ועיין ברא"ש ז"ל במ"ק שם מ"ש בשם הראב"ד ז"ל ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף