קרן אורה/עירובין/עח/ב
גמרא חקק להשלים בכותל כו' עיין שיטת רש"י ז"ל. והרמב"ם ז"ל כ' פירצה בכותל ואינה גבוה יו"ד וצריך להשלים לגובה יו"ד די אם משלים לעשרה אבל אם בא לפרוץ מתחילה פירצה בגובה עשרה לא סגי ליה אלא צריך לפרוץ כדי מלא קומתו של אדם והוא פי' נפלא ולא נתבאר טעם הדבר ועיין במ"מ שם ולישנא דמלא קומתו משמע כפירושו:
עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי תיבעי לרבנן כו' עשאו לאשרה סולם מהו תיבעי לר"י תיבעי לרבנן ואמר לי' רבה אילן מותר ואשירה אסורה משמע דאילן מותר אפילו לרבנן וצ"ל כיון דאין בזה אלא משום שבות שפיר חשיב פיתחא ואשירה אסורה אפילו לר' יהודא כיון דאסירא מדאורייתא ורב חסדא אמר דאיפכא מסתברא אילן דאיסור שבת גרמה לו אסור אפילו לרבי כיון דכל יומא לאו פיתחא הוא ואשירה שאיסור דבר אחר גרם לה מותרת ולא בטיל מינה שם פתח אפילו לרבנן דר"י ורנב"י אמר אילן פלוגתא דרבי ורבנן וס"ל לרנב"י כיון דבשעת קנית עירוב הוי פתח די בכך אף דכל יומא לא הוי פיתחא. ואשירה פלוגתא דר"י ורבנן. וכ' התוס' דרנב"י ס"ל דר"י ורבנן פליגי אי מותר לקנות בית באיסורי הנאה והרמב"ם ז"ל פסק דאילן מותר ואשירה אסור והוא כרנב"י ויש לדקדק נהי דרנב"י מפרש דפליגי בקנין בית באיסורי הנאה וס"ל לרב יהודא דמותר לקנות היינו משום דלא חשיבא הנאה מה שמניח העירוב שם אבל לעלות באילן אשירה ודאי לכ"ע אסור וחשיבא הנאה וכן משמע ממתניתין דתנן גבי קן של אשירה יתיז בקנה ואסור לו לעלות עליה וא"כ אפילו לר' יהודא ליתסר הכא בסולם כיון דאסור לעלות ועיין ריטב"א ז"ל שכ' דאשירה דהכא היינו דווקא אשירה דעכו"ם דמהני לה ביטול אבל אשירה דמשה וודאי לא עדיף מאילן ופשט ההלכה לא משמע כן ואי"ה לקמן גבי לחי של אשירה יתבאר עוד ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל:
שם משנה אפילו מלא קש ותבן כו' מלא עפר וצרורות מערבינן א' בגמרא הקשו ואפילו סתמא והתנן בית שמלאהו כו' וביטלו דווקא ומשני ר"ה דמתני' אתיא כר' יוסי דאפילו עפר סתם בטל הוא ורב אשי משני שאני חריץ דלמיטיימי' קאי ולתרוייהו אינו מבטל החריץ אלא דבר שאין עתיד לפנותו אבל דבר שעתיד לפנותו אפילו אינו ניטל בשבת לא בטיל החריץ כמו עפר וצרורות דאין ניטלין בשבת ור"ה ברי' דר"י מחלק בין שבת לטומאה ושבת שאני דאפילו ארנקי מבטל איניש כיון דאין ניטל בשבת וס"ל דבשבת לא בעינן אלא דבר שאינו ניטל. ויש לדקדק לפ"ז מאי פריך הש"ס ותבן לא חייל והתנן מתבן שבין ב' חצירות ולפ"מ שפירש"י ז"ל לקמן דהמתבן מוקצה הוא והוי דבר שאינו ניטל א"כ לא קשיא אמתני' דאיירי בתבן הניטל וצ"ל דאביי ס"ל כר"ה ורב אשי דלא סגי בדבר שאינו ניטל לחוד והתוס' ד"ה אפילו כתבו ג"כ דמיירי בתבן הניטל ולכאורה הם סותרים לדבריהם ז"ל לקמן דף פ"ד ד"ה כיון דכי חסרא דשם כתבו דבעינן דווקא אין עתיד לפנותו וחילקו שם בין לבטל המחיצה דבעינן דווקא ביטול גמור ובין למעט שיהי' תשמישו בנחת ובזה שפיר הוי מיעוט בדבר שאינו ניטל לחוד וצ"ל דכאן כתבו אליבא דר"ה ברי' דרב יהושע ולקמן כתבו לר"ה ורב אשי דלענין מיעוט מודו דסגי בדבר שאינו נוטל כמו כפה ספל ולכאורה נראה מדברי התוס' דלקמן דאזלי כשיטת הרמב"ם ז"ל דהך דכפה ספל איירי לענין להיות לא' תשמישו בנחת אבל לשיטת התוס' דהוי מיעוט אפילו לענין לערב אחד א"כ אין לחלק בין הך דחריץ למיעוטא דלעיל והיותר קשה על הרמב"ם ז"ל דאיהו פירש להני מיעוטא דכפה ספל וכיוצא בהן לענין חריץ וא"כ משמע דדבר שאינו ניטל ממעט וכמבואר להדיא בלשון הר"מ ז"ל והשתא למה כ' גבי עפר וצרורות לשינוי' דרב אשי דסתם חריץ מבטל להו תיפוק לי' דהוי דבר שאינו ניטל וצ"ע ומה שהקשו התוס' מהא דפרק הזורק עיין בהג"א ובמ"א ובאה"ע סי' שע"ב מש"כ בזה:
שם במשנה נתן עליו נסר וכן שתי גזוזטראות לפי גירסתינו במתני' א"ש דנסר חשיב כפתח ורצו מערבין אחד רצו מערבין ב' וכן בגזוזטרא שנתן עלי' נסר לפירש"י ז"ל ולפירוש ר"ת איירי בלא נסר ואין ביניהם ד' ואפ"ה אם רצו מערבין אחד כיון דאויר מפסיק ביניהם אבל ברא"ש ורי"ף ז"ל איכא גירסא אחריתי הרא"ש ז"ל גריס נתן עליו נסר וכן גזוזטראות מערבין אחד ואין מערבין שנים והרי"ף ז"ל חילק בנתן עליו נסר גריס רצו מערבין אחד ובשתי גזוזטראות גריס מערבים אחד ואין מערבין שנים וכ"כ בפסקי הרא"ש ז"ל אם נתן נסר בגזוזטראות מערבין אחד ואין מערבין שנים ולא ידענא טעמא מאי והרמב"ם ז"ל כתב כלשון המשנה ועיין בהה"מ שכ' בשם הרשב"א ז"ל דאם אין בין הגזוזטראות ד' אפי' בלא נסר מערבין אחד ולא שנים ודלא כר"ת וכן איתא בריטב"א ז"ל שני דעות ועיין בט"ז בסי' שע"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |