גאון יעקב/עירובין/עח/ב
חקק להשלים כו' הרשב"א והריטב"א פירשוה הי' הסולם קצר ואין בו למעט כל הכותל וחקק בכותל חקק רחב ד' על ד' וכו' אם אין מן החקק ולמעלה עשרה מיעטו לפי שיכול לעלות מן הסולם אל החקק ומן החקק אל כותל חקק בכותל ועשאו כמין סולם צריך לחקק מלא קומת הכותל חקק שלא כנגד חקק שאם לא חקק כך מלא קומת כל הכותל א"א לו לעלות דרך שם אל ראש הכותל שהרי מה שלא נחקק נוגע אל צידו ומעכבו ואני העתקתי לשון הרשב"א ולא ידענא מ"ש מחקק דהתם לראש הכותל ומחקק דהכא לראש הכותל והרמב"מ פירשה לענין פירצה יתר מעשר ודידי' נמי לא ידענא מ"ש דכל פירצה יתר מיו"ד:
עשאו לאשירה סולם לרש"י קא מיבעיא לי' אי' קנית עירוב הנאה מאשירה מיקרי דלמיהוי פיתחא מה לי אי אסור לעלות משום איסור שבת מה לי אי אסור לעלות משום איסור הנאה אידי ואידי אסור לעלות בו אלא הא דאמר רש"י משום איסור הנאה משום דעירובי חצרות לדבר הרשות הוא עי אמרינן קנית עירוב גופי' הנאה מאשירה היא דניחא לי' בהאי אשירה למיהוי לי' פיתחא וכן לרב נחמן בר יצחק טעמא משום הנאה הוא מדתלי בפלוגתא דר"י ורבנן או דלמא בקני' הא לא מתהני מאשירה והא דאסור לעלות בו אריא הוא דרביע עלי' וא"ל רבה אילן מותר דפיתחא הוא וארי' הוא דרביע עלי' ואשירה אסורה משום דמתהני מיני' ואפי' לר"י ורב חסדא סבר דלא הוי הנאה ולמיהוי פתחא אשירה קיל. ולהריטב"א עירובי חצרות נמי דברי מצוה ודרכי שלום הוא כדאמרינן בירושלמי וקמיבעיא לי' אילן דשרי בחול פתחא הוא ובשבת אריא רביע עלי' אשירה דאפי' בחול אסירא לאו פתחא היא או דלמא כיון דאפשר בביטול פתחא היא. והכא באשירה של עכו"ם דאפשר בביטול אבל אשירה דישראל דכ"ע אסורה ודכ"ע דלא הוי הנאה לבר מר"נ ברי"צ דס"ל לרבנן הוי הנאה ולר"י לא הוי הנאה ולהרמב"מ קמיבעיא לי' אילן דשבות בעלמא פתחא הוא אשירה דמדאורייתא אסירה לאו פתחא היא או דלמא ל"ש א"נ להרמב"מ קאמר את"ל אילן לרבי ודאי שרי הכא דאיסור הנאה דאורייתא תיבעי כו' וכדמתרגם ה"ה אליבי' דכר"נ ס"ל:
מתקיף לה רב חסדא כו' וכ"ת אשירה נמי איסו' שבת היכא אזלא איכא למימר לרבה הוא דקא אתקיף לי' דקאמר אילן מותר לד"ה ואפילו לרבנן דרבי משום דפתחא הוא ואשירה אסירא לד"ה ואפילו לרבי ורבי יודא. אדרבה אילן לרבנן דרבי שאיסור שבת גורם לו ניתסר אשירה לרבי דליכא איסור שבת אלא איסור ד"א לא ניתסר וקסבר רב חסדא בהא כר"נ ב"ר יצחק דלרבי לא שאני הכא משום דכולא יומא היא מהתם ובין אילן בין אשירה פלוגתא דרבי ורבנן דמשום איסור ד"א לא בטיל פתחי' וליכא אלא משום איסור שבת ול"ש אילן ל"ש אשירה לרבי שרי ולרבנן אסורא וכן לרבין אליבא דר"א והנאה דכ"ע דלא היי ר"נ בר יצחק סבר אשירה לרבי פלוגתא דר"י ורבנן משום הנאה מיהא מחוורא טפי כרבוותאי ולרב חסדא אילן אסור לד"ה ואשירה מותרת לד"ה והכא מאי אשירה הריטב"א אמר לאו דוקא מחוברת אלא עץ של ע"ז שהי' נעבד והרשב"א אמר אשירה גרועה ולא ידענא מאי גרועה והרב בעל הטורים אמר אשירה יבשה:
אמרו רבותינו בעלי התוס' דר"נ ב"ר יצחק פליגא אסוגיא דבכל מערבין וקסבר לר' יודא מותר לקנות בית באיסורי הנאה וכן אמר הריטב"א לר"נ בר יצחק דאמר פלוגתא דרבי ורבנן ואנן הא קי"ל כרבי אבל בהא דאמר ר"נ ב"ר יצחק אשירה פלוגתא דר"י ורבנן לא קי"ל כוותי' ואע"ג דהלכה כר' יודא בעירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב משום דטעמא דר"י קא פריש ר"נ ב"ר יצחק הכא דלא כמסקנא דבכל מערבין ולמאי דמסקינן התם מודי ר"י הכא דכולהי יומא ניחא לי' בהאי פתחא ולדעתין הא לא מכרעא למידחיא מלתי' דר"נ ב"ר יצחק. וליטעמך אילן לרבי מאי טעמא הא רבי לא אמר אלא בה"ש והכא כולא יומא. לאו משום דהכא כולא יומא צורך עירוב הוא דאי לא פתחא הוא לכולא יומא לא קני עירוב ועירובי חצרות נמי דבר מצוה הוא כדאמר הריטב"א שרי א"נ כיון דבה"ש פתחא מעליא הוא כולא יומא נמי אע"ג דלאו פתחא מעליא הוא מ"מ קצת פתחא הוי ש"ד לר' יודא נמי כיון דפתחא כולא יומא צורך עירוב הוא וע"ח נמי מצוה היא לא הוי הנאה וכי היכי דשרי עירוב בבה"ק ה"נ ל"ש. א"נ כיון דבה"ש ודאי שרי כי היכי דשרי התם תו לא חיישינן לפתחא מעליא אכולא יומא ואף הרשב"א ס"ל כוותין דאמר (שם) ויראה לי להתיר בין בזה בין בזה אלא שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים הרשב"א כמאן לאו כר"נ ברי"צ ובאילן קי"ל כרבי ובאשירה משום דקי"ל כר' יודא ואף ה"ה ס"ל הכי מדאמר טעמא דהרמב"מ משום דלא קי"ל כר' יודא מכלל דלר"י שרי כר"נ ב"ר יצחק:
מאי הוי עלה הרמב"מ אמר אילן מותר הואיל ושבות הוא גורם לו שלא יעלה בו ואשירה אסורה שאסור לעלות עלי' מן התור' שאסורה בהנאה. תרגמה ה"ה אליבי' דאמר כרבה דר"נ בר יצחק קאי כוותי' דאנן קי"ל כרבי ולא קי"ל כר"י ואזדא הרמב"מ לטעמי' דאמר הנותן עירובו בבה"ק אינו עירוב כרבנן דר"י והרא"ש אמר אילן אסיר ואסירה מותרת כרב חסדא דר' יוחנן ור"א קיימן כוותי' וכן אמר הרשב"א שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים:
מתני': הא דמפרק הר"י בבור ולא פירות דמדאורייתא ודאי מבטלי וכן אמרו משמי' בשבת בהזורק דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן לא מבטל אפי' לקולא במערבין שנים ולא אסרי אהדדי קשיא חדא כי מפלגינן בין דאורייתא לדרבנן הנ"מ להקל משום דמילתא דרבנן קילא מדאורייתא א"נ להחמיר דחכמים עשו חיזוק אבל למימר בדרבנן איפכא מדאוריית' היכי משכחת לה והכא בדאורייתא לאו מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דוטל ובדרבנן מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דלא מבטל ותו הא אהילות דאורייתא ותנן ביטלו אין לא בטלו לא ובכולהי שינויי דשמעתין לא מיפרקא הא דפירות דהלכתא כסתם משנה ולא כר' יוסי ובדבר הניטל בשבת מ"ש שבת מטומאה ובור הא לאו למיטמיי' בהנך פירי קאי וניחא לן אליבא דהר"י דהיינו דמפלגינן בין דאורייתא לדרבנן דהשתא דמפלגינן בין שבת לטומאה ואמרינן דרבנן מודו לר' יוסי בשבת בסתם עפר כיון דבשבת אינו ניטל בטיל ה"נ מודו לי' בשבת בתבן ואין עתיד לפנותו דכי הדדי נינה כדאמר ר' יוסי ואפי' תבן אי ידעינן דלא יפנה לי' בשבת בטיל ומתני' בסתם תבן והתם בבור מלא פירות אפי' בסתמא בדלא פינהו בשבת ואיגלאי מילתא דהני פירות מעבדא נמי אין עתיד לפנותו בשבת ובטלא מחיצה ולהכי פטור ובפינהו בשבת חייב אבל עירובין דרבנן מערבין שנים ואין מערבין אחד דסתמא מפנהו בשבת לבהמתי' וכי חזינן בתר שבת דלא פינהו אע"ג דאגלאי מילתא דבטיל והוה אסרי אהדדי הא עירובין דרבנן היא ולא חשו לה ובדרב הונא ברי' דר"י איפרקא הא דאהילות מיהא טפי מחוורא דסתם תבן כיון דלפנותו לבהמתי' קאי אע"ג דחזינן בתר שבתא דלא פינהו לא בטיל בשבתא וכן באהילות אפי' להריטב"א דאמר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה היכא דעתיד לפנותו לר' יוסי ולרבנן סתם עפר ובתר הכי אתרמי מלתא ולא פינהו לזמן מרובה מ"מ לא בטלי' לבית כיון דמעקרא לפנותו הוה קאי ול"ש דאורייתא ל"ש דרבנן ובור מלא פירות בפירות טבולין או דאקבנהו לאוצר כתמרי דעסקא דפ"ק דשבת והא דאמור בתוס' הזורק ואפי' אי איירי הכא בטבל שאינו ניטל בשבת מ"מ כיון דניטל מן התורה הזורק לתוכו אמאי פטור הא ליתא מה לי אי מדאורייתא אינו ניטל מה לי אי מדרבנן אינו ניטל סוף סוף בשבת הא לא קא שקיל לי' ולא יהא אלא תבן ואין עתיד לפנותו דליכא אסורא כלל אלא דאיהו לא צריך לי' א"נ היכא דכובדו קובעו דלא שקיל לי מפני כובדי' וכן אמר הרשב"א בריש דיני רשוית בור מלא פירות של טבל ה"ז כמלא עפר וצרורות שא"א לפנותו ואבע"א התם בפירות שאין עתיד לפנותן ולא גריעי מתבן ואין עתיד לפנותו דלגבי שבת אפי' רבנן מודו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |