ריטב"א/עירובין/עח/ב

ריטב"א עירובין עח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חקק להשלי' בכתל. בכמ'. פרש"י ז"ל כגון סול' צר וחקק בכתל מכאן ומכאן כנגדו להשלי' רחבו לד' בכמ' צריך להשלים הרחב בגוב' הכותל ואינו נכון. דאפי' בסול' זקוף לא יצטרך יותר חקק הכותל להשלי' רחב הסול' ואפי' הוא זקוף בסוף הכתל בקרן זוי' וכ"ש בסול' שאינו זקוף אלא ה"פ כגון שאין הסול' גדול שיספיק למעט את הכתל ובא לחוק חווקי' בכתל למעלה מן הסולם עד כמה הוא צריך לחוק בגובה הכתל. א"ל בעשרה פרש"י ז"ל עד עשרה בגובה הכתל דכיון דאיכא גובה עשרה ברחב ד' הוה ביה שיעור פתח ואע"ג דגבי כותל טובא לית לן בה. ולא נהיר דהא ודאי לכ"ע צריך שלא ישתייר עד גובה הכחל עשרה מלמעלה דא"כ לא מסתלק ליה וכדאמרינן לעיל בכתל י"ט או בכתל עשרים וכדפרש"י ז"ל גופיה לעיל לפי' פר"ת ז"ל דבעשרה היינו שיהא החקק בתוך העשרה העליונים שלא ישאר למעלה עשרה. חקקו כלו בכתל פי' שלא היה לו סולם כלל אלא שחקק בכתל כעין חוקקים בכמה א"ל מלא קומתו של כותל וכדמפרש טעמא משום דהכ' לא מסתלק ליה כי מה שנשא' מן הכותל שנוגע לצדדיו מעכבו מלעלו'.

בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו. פי' דאילן אסור לעלות בו בשבת מדרבנן שגזרו בו משום משום שבות תבעי לר' שאמר שהנותן את ערובו באילן קנה ערוב ע"כ לא קאמר ר' אלא בעירוב דסגי ליה דליקני ליה בין השמשות וכל דבר שמשום שבות לא גזרו עליו בין השמשות הילכך רואין כאלו יכול לעלות וליטלו בין השמשות אבל הכא דלכלו יומא שבתא בעי' פתחא הילכך אפי' תימ' דבערובי חצרות איכא צד מצוה ודרכי שלום כדאיתא בירושלמי מ"מ כשעולה בו כל היום אפילו לדבר הרשות עולה או דילמא אפי' לרבנן פתחא הוא ואריא הוא דרביע עליה פיר' דאין פתחא בעינן והא איכא שהרי האילן הזה ראוי הוא לעלות בו בחול אלא דאסורא דשבת הוא דרביע עליה הילכך לא נפיק מתורת פתחא כדי שיכולו לערב אחד להשתמש דרך חורין. עשאו לאשרה סולם מהו פירש ואשרה אסורי הנאה ואפילו בחול אסור לעלות בה.

ותבעי לר' יהודה דשרי להניח ערובו בקבר דאסור בהנאה ותבעי לרבנן דאסרי תבעי לר' יהודה כו'. פי' דבשעת העירוב לא מתהני דסבר אין מערבין אלא לדבר מצוה וקסבר מצו' לאו ליהנו' נתנו והכין אסקי' התם טעמא דר' יהוד' או דילמ' כו' פרש"י ז"ל דאע"ג דאסו' לעלו בו ארי' הוא דרביע עלי' ומ"מ פתחא שמיה והחצרו' מחוברין ומסתבר' דבאשר' דעובדי כוכבים ומזלות עסקי' דאפשר לידי הית' בבטול עובדי כוכבים ומזלות דאי באשרה דמשה הא כתותי מכתת שיעורא ועוד היכי א"ר יוחנן בסמוך דאילן דאיסו' שבת גורם לו אשרה דאסו' דבר גור' לה מות' השת' ומה אילן דאיסו' שב' שאין איסו' אלא ליומו לא אמרי' אריא דרביע עליה ופתחא הוא אשרה דאיסורא בין בחול ובין בשבת ולא מתהני מינה לא כ"ש אלא וודאי דבאשרה דעובדי כוכבים ומזלות עסקי' ומפני שיש לה ביטול ואפשר שיבא לה היתר בשבת וכן פי' רבותי:

א"ל אילן מותר ואשרה אסור. פי' וסתמא נקט לה דאילן מותר ואפי' לרבנן דאמרי פתח' הוא ואריא הוא דרביע עלי' דהא חזי לימות החול ואשרה אסור ואפילו לר' יהודה דשאני התם דניחא ליה דלינטר: מתקיף לה כו' וק"ל מי גרעא אשרה מאילן דעלמא דאית ביה נמי איסור שבת והכא ליכ' למימ' דמדין אשרה הוא דקאמר מותר וכדפרש"י ז"ל לעיל בבעיא דרב יוסף מרבה דהכא דינין קאמרי רב חסדא והני אמוראי וי"ל דאשרה לאו דוק' ממש מחוברת אלא עץ של עובדי כוכבי' שהיה נעבד רב נחמן כו' כלו' דלרבנן אסורה ולא אמרינן אריא הוא דרביע עליה ולר' יהודה מותר דס"ל מותר לקנות בית באיסורי הנאה והא דרב נחמן בר יצחק פליגא אמסקנא דסוגיין בפרק בכל מערבין דאסיקנא אפילו לר' יהודה אסור לקנות בית באסורי הנאה וטעמא דר' יהודה משום דבתר דאנחיה לא ניחא ליה דלינטר ואסוגיא דהת' סמכי' וה"נ נקטה רב יוסף בבעי' כסוגיא דהתם וכדפרי' לעיל בסמוך ולענין פסק יש שפסקו הלכה כרבה ויש שפסקו הלכה כרב חסדא דר' יוחנן ואידך אמוראי קיימי כוותיה הילכך אילן מותר ואשרה אסורה וסברא דרב נחמן בר יצחק באילן הכין הוא דהא קאמר דהוי פלוגת' דר' ורבנן ואנן הא קי"ל כר' דבדוכתי טובא סתם לן תנא כוותיה אבל במאי דקאמר אשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן לית לן למפסק כר' יהודה לקולא ואע"ג דהלכה כדברי המקל בעירוב ועוד דהלכה כר' יהודה בעירובין משום דטעמא דר' יהודה מפרש רב נחמן הכא לא הוי כמסקנא דפ' בכל מערבין ואפשר דבהא דהכא מודה ר' יהודה לאיסורא ביון דניחא ליה דלינטר. גרסינן בירושל' מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני דרכי שלום ומעשה באשה אחת שהיתה רדופה עם חברתה ושלחה עירובה ביד בנה ונסבתיה וגפפתיה ונשקתיה אתא א"ל לאימיה אמרה הכין רחמא ליך מתוך כך עשו שלום והדא הוא דכתיב וכל נתיבותיה שלום.

מתני' חרוץ שבין שתי כו'. פי' הא כל שאינו גבוה עשרה אי נמי כל שאינו רחב ד' טפחים לא מחיצה היא כלל ופתחא נמי לא הוי דמפסע פסעו ליה ומערבין אחד ואין מערבין שנים ואין זה דומה לכתל גבוה עשרה דאע"ג שאינו רחב ד' מערבין שנים ואין מערבין א' וכדפריש לעיל דהתם כל שגבוה עשרה אע"פ שרחבה ד' דלא פסעי ליה כלל ומחיצה שלימה היא והיכא שמקצת החרוץ עמוק עשרה ורתב ד' ומקצת אינו גבוה עשרה או שאינו רחב יש לנו לדון הרחב והעומק כמחיצה ואידך כאלו אין שם מחיצה אלא שהוא פרוץ ואם הפרוץ הוא פרוץ ברובו שהוא כפרוץ במלואו או שהוא ביותר מעשר מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם אין בפרוץ ד' טפחים הוי כמאן דליתיה ומערבין אחד או שנים אפילו מלא קש או תבן פירש ואפילו נתנו שם סתם כל זמן שלא בטלו כדאית' בש"ס מלא עפר או צרורות הרי הוא כסתם ומערבין א' ואין מערבין ב' אע"פ שנתנו סתם כדאיתא בש"ס ולא סוף דבר שהוא כלו מלא עפר או צרורות אפי' מקצתו כל שנתמעט כל שאין בו גובה עשרה או רחב ד' ואיידי דנקט גבי תבן שאפילו מלא או סותם כפתוח דמי נקט בסיפא מלא נתן עליו נסר פירש חריץ המפסיק בין שתי חצרות גבוה עשרה ורחבה ד' ונתן עליו נסר שהוא רחב ד' טפחים פירש ונתנו לרחבו של חריץ כדאיתא בש"ס דה"ל כעין גשר כיון שהוא רחב ד' עפחים ס"ל כפתחא ואם רצו מערבין אחד או שנים כדמפרש בסיפא וכן שתי גזוזטראות כו' פירש רש"י ז"ל שתי גזוזטראות אחת מהן במזרח ותחת למערב ורחב רשות הרבים ביניהם ויש בין זו לזו ד' טפחים ונתנו נסר רחב מזו לזו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד דה"ל כפתחא והקשה ר"ת ז"ל דהא בש"ס דייקינן ודוקא זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו כלומר שהאחת נוטה כלפי צפון והאחת כלפי דרום א"נ בזו למעלה מזו כלומר האחת נמוכה מחברת' לא אמרינן מערבין שנים או אחד ואם איתא דמתני' בשנתן נסר רחב בין זו לזו מה לי הכא ומ"ל הכא דהא איכא פתחא מעליא שאפי' בכתל שבין שתי חצרות ינתן סולם מכאן וסולם מכאן אמר אביי דכיון דאיכא סולם ד' טפחים אע"ג דמפלגי טובא ה"ל כפתחא מכיון שהכתל רחב ד' טפחים והתם ודאי לא מסתגו להדיא שפיר ואפ"ה חשיב כפתח גמור ועוד הקשו אחרים דכי הוו זו למעלה מזו מאי הוי כיון דאיכא נסר ד' דהא לא גרע מסולם שבין חצר לעלייה וא"כ הוא קבוע וה"ל כפתחא ואע"ג דקאי באלכסון ובתוס' תרצו כפי שטת רש"י ז"ל דלגבי גזוזטראות שהמהלך בנסר שביניהן מהלך ע"ג אויר בעת תשמישתיה טפי וכל שהוא זו שלא כנגד זו שצריך לתת הנסר באלכסון אפי' תימא דפתח' בקרן זוית עבדי אינשי מ"מ בעית תשמישתיה טפי' ולא מסתגי ליה כיון שיש ביניהם ארבע טפחים וה"ה בזו למעלה וזו למטה וצריך לעלות בנסר כעולה בסולם דבעית תשמישתיה מה שאין כן בסולם שבין חצר לעליה דלא בעית ובהא דאביי נמי לא בעית כולי האי כשהוא מהלך עליו בכתל רחבה ד' טפחים ע"כ ולפי הפי' הב' שכתבנו לעיל כדברי אביי אינה קושיא כלל דהתם כיון שהכתל רחב ד' טפחים ה"ל כגג משותף שמערבין בו וכן עיקר אבל ר"ת פי' דכל היכא דאיכא נסר ד' טפחים אפילו זו שלא כנגד זו וזו למעלה מזו מערבין אחד אם רצו והכא בשלא נתן שם נסר רחב ד' דכשאינו זו כנגד זו ממש בעיתא תשמישתא ואדלעיל דחריץ קאי וה"ק וכן שתי גזוזטראות שיש בין זו לזו ד' טפחים ולא נתן ביניהם נסר ד' הרי זה כחריץ ד' טפחים ואין מערבין אחד ואם אין ביניהם ד' טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד נותן עליה נסר קאי וזה ודאי דבר קשה מאד דא"כ אמאי קתני הא דגזוזטראו' דהכ' מקמי נתן עליה נסר ה"ל למתנייה ויותר נראה לפי שטת ר"ת ז"ל דתנא שרי' של אלו הגזוזטראות בשאין ביניהם ד' טפחים ואין שס נסר כדין חריץ שיש בו ד' טפחים ונתן עליו נסר ד' שבשתיהן אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד ואין אומר בזה דכיון שאין בין זה לזה ד' טפחים שמערבין אחד ולא שנים כדין חריץ דשאני הכא שהן גזוזטראות חלוקות ובעיתא תשמישתייהו קצת ולפי זה גם הא דקתני פחות מהן מערבין שנים ואין מערבין אחד לא קאי אלא על נתן עליה נסר והשתא להכי קתני זו כנגד זו דכשאין זו כנגד זו לעולם מערבין שנים כשאין בינייהו ארבע דכיון דליכא נסר ואינן זו כנגד זו לא מפסעי להו ובאמת כי כן הדין שנוי בתוספתא כדברי ר"ת ז"ל ברוב הנסחאות דתניא התם בפרק בתרא דמכלתין שתי גזוזטראות זו כנגד זו ואין בין זו לזו ד' טפחים מערבין שנים ואין מערבין א' (יתר) מכן מערבין א' ואין מערבין שנים ע"כ הרי שדין גזוזטראות זו כנגד זו שאין ביניהם נסר כדין חריץ ממש שאין עליו נסר אבל א"א לפרש כן לפי לשון משנתינו דערביה תנא ותניי' בתר דקתני נתן נסר וקתני בתרייהו מערבין שנים ואין מערבין אחד או שנים ועולה כפי פירושנו ועכ"ז פרש"י ז"ל הוא הנכון מתבן שבין שתי חצרות פי' אפילו עומד וראוי למאכל בהמה כדקתני סיפא חשוב מחיצה מטעמא דמפרש בש"ס אלו מאכילין מכאן פירשה רב הונא (דאוקמיא) באנפי בהמתו ואזלה ואכלה אבל אסור להעמיד בהמתו שם וכ"ש שאסור ליטול בידו וליחן לפניה וכדאית' בש"ס פרש"י ז"ל ולא חיישינן שמא התמעט מעשרה ואסרי אהדדי ולא מסקי אדעתייהו ומשתמשי בחצר דהאחד לא אסרי עד שיתמעט ביותר מעשר דלא שכיח נתמעט התבן. פירש דכל שאינו גבוה עשרה אינה מחיצה כלל וכמאן דליתה דמי ומערבין אחד והוא שנתמעט על פני כל החצר או בעשר אמות ועוד שהוא כפרוץ במלואו וכפרש"י ז"ל ואפשר דדוקא חריץ שבין שתי חצרות אבל חצר אחת שיש חריץ באמצע רחב ד' וגבוה עשרה אין מערבין אלא אחד ולהכי נקט בין שתי חצרות או אפשר דה"ה בחצר אחת וכדאיתא גבי מתבן גבוה עשרה ושתי חצרות דנקט לאו דוקא וכן דעת המפרשים ז"ל.

מתבן לא חייץ כו'. מלא עפר או צרורות אפילו בסתמא והתניא כו' פירש לענין טומאה שיהא ממעט סבית דהויא טומאה רצוצה ובוקעות ועולה. ויש גורסין והתנן כו' ובודאי דבמתני' ליתיה להאי לישנא והכי תנן התם בית שמלאה עפר או צרורות ובטלו וכן כרי של תבואה ט' אפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת פי' לפי שהם בעלי' ומיהו שפיר גרסינן הכא והתנן ואע"פ שאינו לשון המשנה דהתם לא גרסי' תבן מ"מ הא גרסי' הת' כרי של תבואה ועוד דכיון דבעפר מצרכי ביטול כ"ש באבן ודרך התלמוד הוא לפעמים לשנות לשון המשניות שמביא לשון הקל ותופס הענין ואינו חושש על הלשון וגם פעמי' שמביא ברייתא שהיא תלויה במשנה וגורס והתנן וכדאפרש בבבא בתרא בסייעתא דשמיא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---