קרן אורה/עירובין/ל/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png ל TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
גליוני הש"ס
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


דף ל' ע"ב

גמרא התם איכא סעודה הראויה מבע"י. עיין בריטב"א ז"ל מה שעמד בזה מתוס' יה"כ ע"ש:

שם גמרא כמאן דלא כחנניא דתניא ח"א כל עצמן של ב"ש כו'. יש לדקדק הא ב"ש נרא' דלא איירי אלא בעירובי תחומין וא"כ הא דאמרי לעיל דמערבין לגדול ביה"כ דילמא איירי בע"ח ונהי דליכא למימר בע"ח משום דקתני מערבין לנזיר ביין וע"ח בעינן דוקא פת אכתי דילמא איירי בשיתופי מבואות וי"ל דא"כ הוי תני לישנא דמשתתפין ומדנקט לישנא דמערבין ש"מ דאיירי בע"ת. והריטב"א ז"ל הוכיח מכאן דלא כדעת הפוסקים דאיסור דרבנן מותר להאכיל לתינוק בידים דא"כ אמאי אין מערבין בטבל דרבנן הא חזי לתינוק כמו לגדול ביה"כ למאי דאמרי ב"ה. ונראה ליישב לדבריהם ז"ל דהא דמערבין לגדול ביה"כ משום דחזי לקטן היינו משום דקטן ביה"כ קרוב למצוה הוא להאכילו ולגדול ג"כ האיסור תלוי בזמן אבל איסור דרבנן כיון דאסור הוא לגדול מצד עצמו וגם להאכיל לקטן אין בו סרך מצוה ע"כ לא מהני מאי דחזי לקטן דאל"כ אפילו איסור תורה נמי נימא מיגו דחזי לקטן אם הוא אוכל בעצמו למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו כיון דקטן מותר בהם אלא ש"מ דאין זה חשיב חזי לאחריני כיון דאסור לכלל ישראל ודו"ק. עוד כתב הריטב"א ז"ל התם איכא סעודה הראוי' מבע"י היינו למ"ד סוף היום קונה עירוב וקשה דא"כ קשיא מזה למ"ד תחילת היום קונה עירוב ומלשון רש"י ז"ל נראה דהא דאמרו ב"ש התם הוי סעודה הראויה מבע"י היינו בערב יה"כ וגם זה צריך ביאור:

שם גמרא ואלו לנזיר ביין לא פליגי מ"ט אפשר דמיתשיל אנזירותי' והקשו התוס' א"כ אפילו בטבל והקדישות נמי ולכאורה בהקדש אסור לערב משום דחשיב כאינו שלו אבל מטבל וודאי קשיא ותירצו דלא אמרינן האי מיגו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם וצריך להבין לפ"ז מאי פריך בתרומה וליפריש עלי' ממקום אחר הא לא תיהני אז מה שיכול להפריש כיון דאינו חזי לשום אדם וי"ל דלזה מהני מה דחזי השתא לכהן ואיכא בי' הני שני מעלות דחזי לאחריני וגם לדידי' גופא איכא מיגו והתוס' הקשו לקמן אדמאי אמאי לא קאמר האי מיגו דאי בעי מפריש מינה ובה דספק חשיכה מעשרין את הדמאי ותירצו דמשמע לי' דמתניתין מיירי אפילו בב' סעודות מצומצמות ואמרו בירושלמי דמתניתין דלא כב"ש דלב"ש אין מערבין בדמאי היינו אפילו ביתר מב' סעודות דכיון דלא חזי לשום אדם לא מהני האי מיגו דאי בעי מפריש מינה ובה ועיין בק"ע שהקשה על המ"א שכ' דטבל טבל מדרבנן מותר לעשר ביה"ש וא"כ אמאי לא יערב בטבל דרבנן ואישתמיטתי' ד' התוספ' ז"ל דבמידי דלא חזי לשום אדם לא אמרינן מיגו ועיין בתוס' מה שכ' על מתני' דאין מעשרין את הוודאי דאתיא כרבנן והרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ד דגם רבי מודה היכא דליכא צורך מצוה כמו גבי עירוב אלא דיש לדקדק מ"ש דלענין לתרום שלא מן המוקף כבוד שבת עדיף ממצות עירוב דלענין עירוב לא הותר לתרום שלא מן המוקף ולענין עישורי בה"ש משום עירוב הותר ומשום כבוד שבת לא הותר:

שם תוס' בד"ה אלא סומכוס כו' לפי דבריהם ז"ל יש ליישב קצת דברי הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל דרב הונא ע"כ לא ס"ל כסומכוס דלסומכוס לא אמרינן מיגו דאי בעי מיתשלי דהא הוי שבות ודווקא בנזיר הוא דהוי לצורך שבת להתירו ביין ועיין מהרש"א ז"ל:

שם גמרא כמאן אזלא הא דתנן הכל לפי מה שהוא אדם כו' אמר ר"ז כמאן כסומכוס לימא פליגי אדרשב"א כו' ומשני תרגמה אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו והקשו בתוס' א"כ לוקמא כרבנן ותירצו דרבנן פליגי אדרשב"א בהא וס"ל דאין מערבין לחולה כדי מזונו כיון דיכול לערב לו גם במידי דלא חזי לי' והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו להא דרשב"א ונראה משום דמשמע הכא דרבנן פליגי ארשב"א אבל לעיל פריך הש"ס בפשיטות מרשב"א משמע דכ"ע מודו דסגי במידי דחזי לי' ומזה י"ל כיון דעכ"פ בחולה וזקן לית הלכתא כוותי' כסברת התוס' ע"כ לא כתבוה אבל הרא"ש ז"ל הביאו בפ' כיצד משתתפין אלא דלשונו ז"ל צריך ביאור מש"כ שם דר"מ ור"י דפליגי במזונו לחול או לשבת קיימי אחולה וזקן וכן נראה מלשון הב"י ז"ל בסי' ת"ח דר"מ ור"י ס"ל כר"ש ב"א והוא פלאי דנראה דהם קיימי בסעודה בינונית וכן מבואר ברמזים וגם הטור כתבה להא דרשב"א וא"כ קשה הא משמע הכא דרבנן פליגי עלי' וצ"ל דהם מפרשים כתי' הב' של התוס' דמש"ה לא מוקמי למתניתין דכלים כרבנן משום דהכל לפי מה שהוא אדם משמע נמי לאפוקי ישראל בתרומה והוא קצת דחוק דכל המשנה בכלים איירי בקטן וגדול ובינוני ולא איירי בכה"ג ועוד א"כ לסומכוס נמי איכא נזיר ביין וכ"ת דזה חשיב מידי דחזי ליה א"כ תרומה נמי לדידן דקי"ל כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש הוי מידי דחזי לי' ע"כ נראה לדעת הרא"ש ז"ל והטור ז"ל דהא דמשני ר"ז דסומכוס הוא היינו משום דס"ל דלרבנן יכול לערב לחולה ולזקן אף במידי דלא חזיא לי' וא"כ אין מערבין לרבנן לחולה כדי מזונו וכמש"כ תוס' אבל לעיל גבי גודגדניות מספקא להש"ס האי מילתא ולמסקנא דמוקים לה בהנדקוקי ודאי משמע דרבנן מודו בכה"ג דבעינן מידי דחזי לי' וא"כ ליכא למימר כסברת התוס' ושפיר אתיא מתניתין כרבנן ואחולה וזקן אלא דקשה ע"ז מה שכ' הרא"ש דסתם מתניתין דכלים אתיא כסומכוס ולמש"כ "כ אין זה מוכרח ועיין בר"ש ז"ל בפי"ז דכלים מש"כ ואפשר דהני תנאי פליגי את"ק דברייתא וקיימי אפילו אחולה וזקן ולא ידענא מאן ניהו ת"ק דברייתא וגם מה שנראה מדבריו ז"ל דר"מ ור"י פליגי ארשב"א ג"כ צ"ע ודו"ק היטב כי קצרתי:

שם גמרא ולכהן בבית הפרס דאמר רב יהודא כו' כבר הערתי לעיל במתניתין דבלא"ה איכא תקנתא בביה"פ דיכול לחוץ ולילך שוב מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' באמת לשני התקנות או שילך במגדל הפורח או שינפח:

שם גמרא תנא מפני שיכול לחוץ כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב אלא אוקימתא בתרייתא וכבר עמדו ע"ז האחרונים ז"ל ועיין מהרש"א ז"ל. ונראה דמשמע לי' להרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין ביה"ק לקבר יחידי וכל השקלא וטריא דהש"ס שייך נמי אמתני' דפליגי בביה"ק וא"כ לרבנן אין חילוק בין כהן לישראל והא דמוקמינן לעיל דפליגי באהל זרוק לאו טעמא דרבנן קאמר אלא טעמא דר' יהודא קמ"ל דמש"ה מתיר אפילו לכהן ועוד נראה דהוא ז"ל מפרש הא דפריך הש"ס אי הכי מ"ט דרבנן היינו לבתר דמשני דמייתי לה בפשוטי כלי עץ א"כ אין צריך לילך כלל באהל זרוק ומצי מייתי לה ע"כ פריך אי הכי מ"ט דרבנן ומסיק דפליגי מטעמא אחריתי ואפילו בישראל אלא דלפ"ז תיקשי ל"ל לר' יהודא למימר מפני שיכול לחוץ ולילך ועל דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו היה אפשר לומר כן דהוא אזיל בשיטת רש"י ז"ל דרבנן ור"י כסומכוס ס"ל ע"כ למאי דקי"ל כרבנן דסומכוס ליכא נ"מ במאי דפליגי באהל זרוק ולא כתב בהלכותיו אלא טעמא דקבר אסור בהנאה אבל בפי' המשניות פי' להדיא פלוגתא דמתניתין בהאי טעמא ומשמע מדבריו ז"ל דליכא פלוגתא אחריתי בזה ועיין בריטב"א ז"ל שהאריך בהך פלוגתא דאהל זרוק ועיין במשל"מ פי"א מהל' ט"מ שהאריך ג"כ בזה. עוד יש לדקדק מש"כ הרמב"ם ז"ל דבדיעבד לא הוי עירוב ומפשט ההלכה זו לא שמענו כיון דעיקר הטעם הוא משום הנאה שאחר קנית העירוב אמאי לא יוכשר העירוב בדיעבד וצ"ל דקנס הוא. והנה רבנן ור"י לכאורה החליפו שיטתן בזה דבעיקר העירוב ס"ל לרבנן דלא בעינן שיהי' ראוי לו לאוכלו דהא מכשרי לישראל בתרומה והכא ס"ל דניחא לי' דמינטר דאי איצטריך אכיל לי' ור"י ס"ל דבעינן ראוי לאוכלו וכסומכוס כמש"כ התוס' לעיל והכא ס"ל דלא ניחא לי' דמינטר לאוכלו ויש ליישב ודו"ק. ועיין ברבינו יהונתן ז"ל מש"כ בהך דאהל זרוק ודבריו ז"ל צריך ביאור:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף