בית מאיר/עירובין/ל/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה רש"ש שיח השדה |
אלא סומכוס סבר לה כרבנן וכו'. יש להקשות הא לסומכוס קשיא מה דאקשו ב"ה לב"ש שהרי כ"ע מודים שמערבין לגדול ביה"כ. וע"כ לבא לתירוץ ב"ש התם איכא סעודה הראוי' מבע"י ומבעי' אף תרומה ראוי' ע"י שאלה ותיקן להפריש מיני' ובי'. אך עיין בהריטב"א ול"ק כי מבאר לנכון וכתב וב"ש התם וכו' פי' למ"ד סוף היום קונה עירוב דלמ"ד תחלת היום הא ודאי לא חזיא לי' וא"ת ואפילו למ"ד סוף היום היינו בתחלת בה"ש והרי אסור לאכול אפילו קודם לכן משום תוספת יה"כ. וי"ל דסוף היום דאמרינן היינו סוף היתר היום של אכילה ועירוב י"כ קונה סמוך לתוספס יה"כ. ובתר הכי כתב אלא סומכוס סבר כרבנן וכו' פי' וכיון שכן אסור היה לו להפריש בבין השמשות בשעה שקונה עירוב וכו'. והא דאמרינן דלסומכוס כיון דסבר כרבנן א״א להפריש אתיא אפילו למ"ד סוף היום קונה עירוב. כי סוף היום הזה בערבי שבתות וימים טובים בתחלת בה"ש הוא ובכל בה״ש גזרו רבנן. ויראה לענ"ד להסביר דבריו דדוקא בעי"כ דלכ"ע מיד מזמן מה דקודם בה"ש לא חזיא להו קונה עירוב מסוף היום דהיתר אכילה לכ״ע. משא"כ בערבי שבתות דלכ״ע יש היתר אכילה עד תחלת בה"ש. אך דלדידי' לא הוי היתר ע״י שאלה ותיקין אלא מבע״י סמוך לבה״ש ולא בה״ש גופא. מ״מ לא נשתנה קניות העירוב לדיד' מלכ״ע ולא קונה עירוב אפילו למ״ד סוף היום אלא מתחלח בה״ש. ואז לא חזי לי' תרומה במידי מדסבר כל שהיא משום שבות גזרו עליו בה״ש עיין ודוק. אך לדעתי מוכרח לפ״ז דסומכוס סובר סוף היום קונה כי היכי דלא ליקשי עלי׳ מגדול ביה״כ וא"כ וא״כ מה זה דדחיק לבאר דלסומכוס לא מהני אף אי נימא דס״ל תחלת היום קונה והיינו נמי קושי' תוס' ד"ה ולפרוש ותירוצו הוא נמי על אופן () ות"ל דמעיקרא לק״מ כיון דמוכרח דסומכוס ס״ל סוף היום קונה וצ"ע.
שם מכח קושי' הנ"ל בדף ל' יש להביא ראי' לשיטת החולקים על הרמ"ב והוא בב״י א׳׳ח סי׳ רס״א דס״ל דתוס' מלאכה בשבת ויה"כ נמי דאורייתא. וא"כ י"ל דמאן דס״ל דכל שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש ה"ה אף בזמן התוס'. וא״כ שפיר מתורץ קושייתי דלשם ע"פ דברי הריטב״א דביה״כ דקניות העירוב למ״ד סוף היום קונה הוא סמוך להתוס' בכלות הזמן דהיתר אכילה שפיר הוי סעודה הראוי' מבע"י. משא"כ בערבי שבתות דקניית העירוב הוא בה"ש אף למ״ד סוף היום וכבר קידם בה״ש בזמן החוס׳ גזרו על השבות נמצא שפיר דלא הוי סעודה הראויה מבע"י כי קודם בה״ש בזמן התוס׳ כבר נאמר לו לתקן התרומה.