קרן אורה/סוטה/ל/ב

קרן אורה סוטה ל ב

דף ל' ע"ב

גמ' סברוה אידי ואידי כו' מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר כו' ופי' רש"י ז"ל דבהא קמיפלגי קאי אפלוגתא דר"א ורבנן ולא ניחא ליה לפרש דקאי אמתניתין וברייתא. דמתניתין דאמרה פחות מכביצה ס"ל דשני עושה שלישי בחולין ואם יקח כביצה יטמא העיסה וברייתא ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין הילכך אפי' כביצה מותר דהביצה שני הוא ואינו מטמא העיסה משום דא"כ כי חשיב לר"א בהני דס"ל דאין שני עושה שלישי הוא ר"א דברייתא דווקא וזה לא משמע ליה ומש"ה פי' דקאי אפלוגתא דר"א ורבנן אבל הר"ש ז"ל שם בפ"ב דחלה מפרש דקאי אפלוגתא דמתניתין וברייתא אליבא דר"א והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות בכורים פסק בהא הלכה כר"א דברייתא דאפילו כביצה מותר והיינו משום דקי"ל בכל הני לקולא דאין שני עושה שלישי בחולין ומותר לגרום טומאה לחולין והטבולין לחלה לאו כחלה דמו וליכא למיחש למידי וכמו שכתב הכ"מ ז"ל שם ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מהא דלא הכריעו בירושלמי הלכה כמאן אין כאן קושיא כ"כ כיון דלמסקנת תלמודין בטעמא דפליגי קי"ל כר"א בכל הני טעמי ממילא דהלכה כר"א ובביאור לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ז הנ"ל עי' בתוי"ט ז"ל פ"ה דשבועות ופ"ב דחלה שם ובתוס' חדשים שם ודו"ק:

גמ' במאי קמיפלגי מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן לכאורה יקשה מאי קמ"ל הש"ס פשיטא דבהא פליגי ונראה דאתי לאפוקי משיטת הירושלמי דלכ"ע יש תחומין דאורייתא היינו י"ב מיל כנגד מחנה ישראל ובאלפים אמה הוא דפליגי דר"ע ס"ל דשיעור תחום הוא אלפים אמה ויליף מקרא דומדותם כו' את פאת קדמה אלפים באמה וקמ"ל קרא דאלפים אמה סביב העיר בכלל העיר הוא ולאו דנפקא ליה מהכא עיקר איסור תחומין דמהאי קרא לא שמעינן לא איסור לאו ולא עשה אלא עיקר תחומין מאל יצא איש ממקומו נפק"ל וכדאמרינן בעירובין ושיעור המקום הוא דנפק"ל מהאי קרא וחכמים דפליגי אר"ע ס"ל דשיעור מקום הוא י"ב מיל במחנה ישראל דבהם נאמר קרא דאל יצא כו' להכי קאמר הש"ס דלאו בהא פליגי אלא בעיקר איסור תחומין פליגי דר"ע ס"ל תחומין דאורייתא מאזהרת אל יצא וגלי קרא הכא בערי הלוים שיעור התחום והמקום ור"א בנו של ריה"ג ס"ל דתחומין דרבנן וליכא אזהרה בתחומין כלל ד"ת ומדרבנן הוא האיסור והשיעור וילפי ליה מג"ש מקום ממקום בתורת אסמכתא ובזה מיושב קושית התוס' ז"ל בד"ה מר סבר ועיין בפי' המשנה להר"מ ז"ל שכתב דלמ"ד תחומין דרבנן אין להם גדר וזה קצת דלא כמו שכתב בחיבורו דלכ"ע יש גדר תחום היינו י"ב מיל כשיטת הירושלמי וכבר האריכו הראשונים ז"ל בזה והביאו כמה הוכחות מתלמודין דלא ס"ל הכי:

גמ' ר"ע ס"ל כגדול המקרא את ההלל היינו שישראל ענו על כל דבר אשירה לה' כמו בהלל שעונין הללויה ור"א בנו של ריה"ג ס"ל כקטן המקרא את ההלל שענו אחרי משה כל פסוק ופסוק ור' נחמיה ס"ל כסופר הפורס על שמע שהוא פותח תחלה לבד כך משה פתח אשירה לה' ואח"כ אמרו כולם יחד ברוה"ק. וכדמפרש בגמ' טעמו של כל אחד והתוס' ז"ל הביאו בשם התוספתא דלר"נ היה משה פותח כל פסוק ופסוק וישראל סיימו זה הפסוק אלא דמה שאמרו דמשה פתח באז ישיר משה אינו מובן וכי היכי דאליבא דר"ע ור"א הפתיחה היא באשירה לה' ה"נ לר"נ וגם מש"כ משה אמר עזי וזמרה כו' וישראל אמרו זה אלי כו' משמע דמשה אמר פסוק אחד וישראל פסוק אחר ובאידך קרא קאמר דישראל סיימו סוף הפסוק אבל בילקוט איתא דעה זו בשם ראב"ע משה פתח באשירה וישראל סיימו אשירה כו' כי גאה גאה משה פתח עזי וישראל גמרו כו' הפסוק וכן כולם ועי' מהרש"א ז"ל בח"א שכתב דהתחלת השירה הוא אז ישיר ולא ידענא אמאי לא ניחא לי' דאשירה הוי התחלת הפרק כמו הללויה בהלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף