מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/ל/ב
מהרש"א - חידושי אגדות סוטה ל ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות שאנץ מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים כו'. עי' פרש"י ותוס' פרק לולב הגזול דראשי פרקים דהלל היינו הללויה כו' בצאת כו' לא לנו כו' אהבתי כו' ע"ש אבל הכא לא ידענו ראש הפרק אלא אז ישיר ומהא דאמרינן פ"ד דמס' ר"ה במנחה בשבתא אמרו הלוים אז ישיר ומי כמוך כו' משמע דמי כמוך נמי ריש פרקא הוא וק"ל:
כקטן המקרא את ההלל כו'. אע"ג שהיו יוצאין בראשי פרקים דהא אין לנו גדול ממשה ובגדול המקרא אותן יוצאין י"ח בשמיעה י"ל משום פרסומי מלתא לא היו רוצין לצאת בשמיעה ממשה והיו עונין כולם כקטן המקרא וק"ל:
כסופר פרש"י מלמד כו' כך שרתה רוה"ק על כלם כו' עכ"ל. וכ"ה במכילתא לר"ן דאל"כ איך כוונו כלם לאומרה יחד ככתבתה כולה זולת ראשי פרקים אבל לרע"ק ולר"א בר"י הגלילי אצ"ל ששרתה עליהן רוה"ק אלא שאחר דברי משה היו עונין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפי' התוס' בדברי ר' נחמיה ע"פ התוס' שהיה משה פותח וישראל גומרין כגון משה אמר אז ישיר וישראל אומרים אשירה לה' כו' כ"ש דאית לן למימר דשרתה רוה"ק על כלם אבל בתנחומא איתא כן בשם ר"א בן תדאי והיא דעת רביעית ומתוך לשון התלמוד לר' נחמיה דסבר ויאמרו דאמרו כולהו בהדי הדדי כו' לא משמע לפרש הכי אלא כפרש"י ודו"ק:
עולל מוטל כו' ותינוק יונק כו'. והוא כדעת רבי נחמיה דלעיל דברוח הקודש כוונו גם עוללים ויונקים לומר שירה וכן פירוש הכתוב מפי עוללים ויונקים יסדת ברוה"ק עוז שהיא השירה שמספר בה עוזו של הקב"ה וכמ"ש ואני אשיר עוזך וגו' ונאמר בה עזי וזמרת יה גו' וסיים בהאי קרא דמייתי למען צורריך להשבית אויב גו' דהיינו שהשירה הזאת מספרת בעוזו של הקב"ה שהשבית וכלה צורריך ואויב של ישראל שהם המצרים שנטבעו בים. וכתבו התוס' דאין לומר דר"י הגלילי ס"ל דדוקא עולל ופליג אר"מ דאמר בסמוך דאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה דבתלמודא בפרק ג' שאכלו איתא בהדיא דר"י הגלילי נמי אית ליה להא דר"מ אלא דצ"ל דאיצטריך קרא נמי לעולל שהגביה צווארו ויונק ששמט הדד מפיו ע"כ תוכן לשון התוס' ע"ש באורך ולי נראה ע"פ המדרש שאמרו בפ"ק שנולדו ישראל במצרים על השדה והקב"ה מגדלן שם והם שהכירוהו על הים ואמרו זה אלי ואנוהו להכי איצטריך האי קרא דעולל ויונק שהם אמרו זה אלי ואנוהו משא"כ העוברים דלא הכירוהו כבר במצרים והא דאמרינן שהקב"ה נדמה להם על הים כגבור איש מלחמה אפשר דלתנוקות במצרים בשדה נדמה להן נמי כן וק"ל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |