קרן אורה/סוטה/כד/א

קרן אורה סוטה כד א

דף כ"ד ע"א

משנה אמר בעלה איני משקה כו' עיין בירושלמי ובמשניות דגרסינן תרתי אמר בעלה איני משקה ושבעלה אינו רוצה להשקותה וי"ל דמשנה יתירא קמ"ל דכיון שאמר איני משקה תו אינו משקה אפי' אם חזר ורוצה וכמו שכתבו התוס' ז"ל בהאשה רבה כמו שהבאתי לעיל אבל מ"מ נראה כמש"כ התוס' יו"ט ז"ל מדלא תנן לה בשאר דוכתי:

תוס' ד"ה ושאר כל הנשים ואומר רבי דוקא מעוברת כו'. אבל נשאת תוך ג' מאי דהוי הוי ותו לא קנסינן ליה להוציא עי' ביבמות שם פרק החולץ ובש"ע אה"ע סי' י"ג דרוב הראשונים ז"ל ס"ל דצריך להוציא אבל לא עולמית ומש"כ דבכהן אפילו לרבנן אינה שותה דלרבנן נמי יוציא בגט ואסורה עליו לעולם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאם ברח עד אחר זמן אין צריך להוציא א"כ בכהן נמי ראויה לו ע"י בריחה והתוס' ז"ל ביבמות כתבו לחד תירוצא דהכא שנאסרה עליו אין צריך להוציא כיון שנאסרה עליו מחמת קינוי וסתירה לא יבא עליה להכי תני יכול הוא להפרישה ולא יוציא דקודם שתיה יכול הוא להפרישה לחוד. ומטעם זה כתבו שם דאם קידש מעוברת חבירו ג"כ אין צריך להוציא אפילו לר"מ דאמר יוציא עולמית כיון דאסורה עליו בלא"ה דכלה בלא ברכה כו' ועי' מהרש"א ז"ל שם שהקשה הא לר"מ לא מהני הכא הא דאסורה עליו מחמת קינוי ואין כאן קושיא דהכא שאני דמיד שנשא מעוברת חבירו קנסוהו רבנן להוציאה וכי בשביל שהיא חוטאת ונסתרה תהיה נשכרת והותרה לו אבל לרבנן שפיר מהני דהא אינה צריכה גט אלא שלא יבא עליה כל ימי עיבורה וכיון דאיכא עליו איסור אחר אין חוששין אבל בקידש לחוד אפי' לר"מ לא קנסינן כיון דאין כאן חשש זה כלל מתחילת הקדושין ולפי דבריהם ביבמות אין חילוק בין כהן לישראל:

ועוד נראה דלדברי הרמב"ם ז"ל בלא"ה אין חילוק בין כהן לישראל דהוא ז"ל כתב לשיטתו דטעמיה דר"מ הוא משום דבא ביאה אסורה כיון דאסורה היא עליו עולמית הוי כמו שנשא נתינה אבל לרבנן דמותרת היא לאחר זמן לא חשיב ביאה אסורה וא"כ אפי' כהן ג"כ לאו עבירה היא דמה שאסורה עליו לאחר גירושין הוא משום איסור גרושה ולא משום איסור מעוברת וזה ברור ומצאתי במשנל"מ ז"ל שכתב כן:

שם משנה ר"א אומר יכול הוא לישא כו' דברי פי' המשנה להר"מ ז"ל בזה יתבארו לקמן בגמ' בס"ד וקצת קשה מכאן לשיטת הרמב"ם ז"ל דעיכוב השתיה הוא משום דאינו מנוקה מעון ואיילונית אין ביאתה אסורה והאיסור הוא משום ביטול עשה דפו"ר ועון אחר הוא וגם זה יתבאר לקמן:

תוס' בד"ה ושאר כל הנשים כו' תימא משנה יתירא מאי קמ"ל וי"ל דקמ"ל דקודם שנמחקה המגילה אין צריך לאיים עליה לשתות ומיד שאמרה איני שותה שומעין לה וק"ל ודברי התוסח"ד בזה נכונים:

בד"ה ור' יונתן כו' האריכו ליישב דברי התנאים בהא דד"ת כלשון ב"א ומסקנתם דהא דאמרינן בעלמא הניחא למ"ד ד"ת כלשון ב"א הוא ר"י ומ"ד לא ד"ת כלשון ב"א הוא ר"ע וכדבריהם מבואר בירושלמי בכמה דוכתי דר"י ור"ע פליגי בהא:

בא"ד ובלא קרא לא משמע לחייב קונם קונס כו' מדבריו ז"ל נראה דכינויים נמי איתרבו מקרא ולא כן כתבו בנדרים שם דלכינויים לא איצטריך קרא אלא לידות ע"ש:

גמ' מר אלימא ליה ארוסה ומר אלימא ליה שומרת יבם כו'. ולכאורה נחלקו עוד בסברא בעלמא דלר' יאשיה אי לאו ריבויא דאיש איש הוי ממעטינן מתחת אישך לחוד לתרווייהו ארוסה ושומרת יבם אע"ג דשומרת יבם עדיפא לי' ולר' יונתן מתחת אישך לחוד לא הוי ממעטינן אלא מילתא דמסתבר כמו שומרת יבם לדידיה ולא ארוסה ומאי טעמייהו בזה וי"ל דתרווייהו ס"ל דמתחת אישך לא הוי ממעטינן אלא חדא מילתא דמסתבר והא דאמר ר' יאשיה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם על אידך מיעוטא קאמר דאשה תחת אישה או י"ל לאידך גיסא דלתרווייהו מחדא מיעוטא אימעיטו תרווייהו והא דקאמר ר' יונתן ולא אוציא ארוסה היינו משום ריבויא דאיש איש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף