קרן אורה/סוטה/כג/ב

קרן אורה סוטה כג ב

דף כ"ג ע"ב

תוס' ד"ה כהן ולא כהנת ופריך בירושלמי מכהן כי יקנה נפש מעתה כהן ולא כהנת ומשני דהכא כתיב והכהן כו' ובחולין דף קל"ב משני דאהרן ובניו כתובים בפ' ואכתי תיקשי קושית הירושלמי למאן דאית ליה התם במתנות ג"כ כהן ולא כהנת משום דילמד סתום מן המפורש א"כ בכהן כי יקנה נפש נמי נימא הכי דלא כהנת וי"ל דלא פריך בירושלמי אלא אי נימא דממשמעותא דכהן ממעטינן כהנת א"כ בכהן כי יקנה נפש נמי נימא הכי אבל התם מסקינן דכ"ע ס"ל דממשמעותא דכהן לא ממעטינן כהנת ולהכי כתב רחמנא הכא אהרן ובניו אלא דס"ל לר' ישמעאל דילמד סתום מן המפורש וכי היכי דבמנחה כהן דווקא ולא כהנת ה"נ בנתינת המתנות לא יצא ידי נתינה אלא בכהן וע"כ לא יליף סתום מן המפורש אלא היכא דמסתבר קצת לחלק בין כהן לכהנת ודווקא לכהן צותה התורה ליתן ולא לכהנת אבל לענין קנין כספו לא מסתבר לחלק בין כהן לכהנת וכל שהבעלים אוכלין קנינו נמי אוכל ובלא"ה נראה דאיכא למשמע דאפי' כהנת שקנתה נפש דאוכלין מהא דמרבינן ביבמות אפילו אשת כהן שקנתה עבדים דאוכלין א"כ כש"כ כהנת עצמה ועי' תוס' בחולין שם שכתבו דהא דלא כהנת לר"י היינו דווקא בנשואה לישראל אבל פנויה נותנים לה ולא הבנתי דא"כ מאי קאמר וילמד סתום מן המפורש הא התם במתנות אפי' כהנת בכלל אם פנויה היא והיכי יליף ממנחה בנשואה לישראל הא במנחה אפילו פנויה אימעיט וצ"ע:

תוס' בד"ה מה בין איש לאשה כו' ותימא אמאי לא חשיב נמי סמיכות כו' ולא קתני נמי שהעברי יוצא בשנים מפשט דבריהם נראה דקושיתם אמתניתין היא אלא דא"כ הני דחשיב בתוספתא ג"כ תיקשי להו אמאי לא חשיב לה במתניתין ולמה להו לאוסופי מילי אחריני ע"כ נראה דאתוספתא קשיא להו כיון דמה ששיירו במתניתין חשיב להו בתוספתא. א"כ אמאי לא חשיב נמי שהעברי יוצא בשנים כו' ואינך מילי אלא דקושיתם אמאי לא חשיב נמי סמיכות כו' אתוספתא לא תיקשי דהא קתני התם כהן עובד ואין כהנת עובדת וכל הני בכלל ואמתניתין ג"כ לא תיקשי דלא חשיב אלא מילי דלאו עבודה הם אבל באמת במתניתין וגם בתוספתא תני ושייר:

רש"י בד"ה ורגמו אותו כו' עיין מהרש"א ז"ל והפ"מ בירו' נעלם מאתו דברי המהרש"א ז"ל ע"ש:

פרק רביעי

תוס' בד"ה אלמנה לכה"ג כו' האי דלא עריב ותני להו כו' מיהו תימא כו' ואין זה תימא כ"כ כי מתניתין סידרא נקט ברישא דאינה שותה מפני שאינה אשתו גמורה כמו ארוסה ושומרת יבם אח"כ נקט שאינה שותה מטעם דאינה ראויה לאישות ולקיימה כמו אלמנה כו' ואח"כ תני אלו שאינן שותות מטעם אחר בעלמא ומעוברת ומניקה ואיילונית וזקינה תני להו בפ"ע משום דפליגי בהו תנאי ואיכא דס"ל דשותות והרמב"ם ז"ל בפי' ובחיבורו כתב טעמא דאלמנה לכה"ג משום דאינו מנוקה מעון וכל שבא ביאה אסורה מימיו חשוב אינו מנוקה מעון ולפ"ז קצת קשה הא דתנן שבעלה בא עליה בדרך בבבא אחריתא הא זה בכלל הני דרישא דאינו מנוקה מעון ויתבאר לקמן בזה בס"ד ובלא"ה לא שוו בדינייהו דאלמנה לכה"ג כו' לא נוטלת כתובה אע"ג דמניעת השתיה הוא מפני שאינו מנוקה מעון מ"מ כיון דמתחלתה לא היתה ראויה לשתות לא היה לה להכניס עצמה בספק הזה משא"כ בעלה בא עליה דהיתה ראויה לשתות והוא גרם לה שלא לשתות נוטלת כתובה ואפילו לב"ש במתו בעליהם דנוטלת כתובה היינו היכא דממילא בטלה שתיתה אבל לא היכא דבנטל הוא בידים וכדאיתא בירושלמי ועיין משנל"מ ז"ל פ"ב מהל' סוטה הלכה ח' בד"ה ואיכא לעיוני כו' ע"ש מש"כ ואין דבריו ז"ל מובנים והדבר ברור כמו שכתבתי דאינה נוטלת כתובה אלא אם הוא גרם שלא לשתות אחר סתירה דראויה היתה לשתות וליטהר אבל אם לא היתה ראויה לשתות בשעת סתירה מאיזה טעם שיהיה אינה נוטלת כתובה וכדברי הירושלמי בארוסה יודעת היתה שאינה שותה ולמה הכניסה לספק הזה אלא כדי לפוסלה מכתובתה:

ובירושלמי אמרינן תרי טעמי הא דאלמנה לכה"נ אינה שותה חדא משום דכתיב ונקתה ונזרעה זרע זרע כשר ולא זרע פסול ועוד טעמא אחרינא מסברא כלום המים באים להתירה לבעלה והכא אומרים לו הוצא וי"ל דחד טעמא הוא עם דרשת הספרי שכתב רש"י ז"ל ולהאי טעמא דזרע כשר ולא זרע פסול קשה לכאורה מהא דתניא לקמן אם שניהם ממזרים שותה ואמאי הא זרע פסול הוא וי"ל דלא חשיב זרע פסול אלא אם בעבירה הוא אבל בלא"ה מיקרי זרע אע"ג דפסול הוא ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף