קרן אורה/נזיר/נה/ב

קרן אורה נזיר נה ב

דף נ"ה ע"ב

הוא מותיב לה כו' בנזירות בת חמשים יום דיתיב עשרין ואתילידא ביה צרעת כו' וכללא דמילתא כמש"כ התוס' ז"ל דכל שנשתייר מתחלת צרעתו יותר מל' יום אין סותר כל הקודמין ולא צריך להשלים רק ל' יום אחר תגלחת צרעת ועל המותר עולין לו ימי צרעתו דלרב חסדא עיקר טעמא דאין ימי הצרעת עולין לו הוא משום התגלחת והעברת שער וקצת קשה לרב חסדא מאי קמ"ל מתניתין הא כבר תנינן לעיל דתגלחת סותרת ל' יום והיכי חשיב לה בהדי הנך טומאות דאין מגלח ואין עולין לו כיון דטעמא אחרינא הוא ומשום התגלחת וי"ל דקמ"ל דאפילו תגלחת צרעת דתגלחת של היתר הוא גם היא סותרת ל' ומהא דלעיל לא שמעינן אלא תגלחת איסור אלא דא"כ אמאי לא אשמעינן בשום דוכתא דטומאת מצוה סותרת הקודמים דלא נימא דוקא טומאה של איסור סותרת ועוד דהא סתירת תגלחת הוא מסברא בעלמא דבעינן גידול שער וליכא וא"כ מה לי של איסור או של מצוה הא ליכא גידול שער:

ויותר תיקשי מכאן לשיטת הרמב"ם ז"ל דתגלחת סותרת ל' יום אפילו בנזירות מרובה א"כ הכא בנזירות חמשים סותר כל הקודמין דצריך למנות ששים יום להשלמת נזירותו ל' יום לגידול שער ול' להשלמת נזירותו וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדקדק בשיטתו ז"ל וגם זה יפלא דלשיטתו אשכחן דתגלחת סותרת יותר מטומאה דאילו טומאה אם נטמא לאחר עשרים יום בנזירות מאה סותר את הקודמים. ואין צריך למנות אח"כ אלא מאה יום ככל נזירותו ואם גילח לאחר עשרים יום צריך לחזור ולמנות מאה ועשרה ימים שלשים יום כדי שיהיה לו פרע ושמונים יום לתשלום נזירותו כמש"כ ז"ל בפ"ו הלכה ב' אבל משמעתין קשיא טובא וצ"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבנזירות מרובה אינו סותר שלשים אלא תגלחת של איסור אבל לא ימי תגלחת היתר וכן הוא משמעות דבריו ז"ל בפ"ז מהלכות נזירות שכתב דימי חלוטו וספירו אין עולין לו אבל ימי הסגרו עולין לו וכדתנן משמע דכל ימי הסגר עולין לו ולא סתר כלום וכן מוכח מהא דתנן דימי ספירו אין עולין ואי תגלחת סותרת פשיטא דאין עולין לו ולמה ליה למילף לקמן מן הדין דימי ספירו אין עולין אלא ודאי בתגלחת היתר לא סתר כלום ועדיין צ"ע:

גמ' נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט ספק כו'. עיין בש"מ שהקשה בשם הרא"ש ז"ל היכי אשכחן מוחלט ספק דעד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור ומשנזקק לטומאה טמא ודאי ובירושלמי מוקים לה כגון שהחליט אחד מב' בני אדם ואינו יודע איזה מהם ודברי התוס' ז"ל בד"ה אוכל בקדשים שכתב דספק מצורע היינו ספק אם פרחה בו צרעת או בוהק צ"ע דהא אינו מחליטו בכה"ג כלל:

תוס' בד"ה ומדקדק מהר"ם ז"ל כו' ע"ש שהאריכו בזה וכוונתם בקצרה דאי נימא דתגלחת הכא כשאר תגלחת ביום ל"א וביום ס"א א"כ אינו אוכל בקדשים אלא ביום ס"ב דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי אלא הכא מקילינן לגלח ביום שלשים לרב מתנה כדאית ליה ולב"פ כדאית ליה וכי מגלח תגלחת ראשונה ביום שלשים יוכל לגלח השניה ביום ששים חסר אחת וביום ששים מביא קרבנות ואוכל בקדשים ביום ששים עצמו וכמש"כ לקמן דף נ"ו בד"ה אוכל בקדשים והא דקאמר דשותה יין לאחר ק"כ יום ג"כ ביום ק"כ עצמו קאמר לשיטה זו כיון דהתחלת מנין השלישי מתחיל מיום ששים חוזר ומגלח ביום תשעים שהוא יום ל"א ומגלח תגלחת רביעית ביום ק"כ ושותה יין בו ביום ומש"כ התוס' בסוף ד"ה אוכל בקדשים כו' דהא דקתני ושותה יין לאחר ק"כ היינו ביום קכ"א הוא ט"ס וצ"ל ביום ק"כ:

עוד כתבו שיטה אחרת דאע"ג דזה מוכרח דתגלחת הראשונה הוא ביום שלשים מ"מ אינו אוכל בקדשים אלא ביום ששים ואחד משום דבתגלחת הראשונה אע"ג דגילח ביום שלשים מ"מ אינו מביא קרבנות טומאה אלא ביום ל"א כיון דטובל אחר תגלחתו מיחזי כטבילת נזיר טמא בשביעי שלו דאינו מביא קרבנותיו אלא ביום שמיני ויתחיל מנין השני ביום ל"א ומגלח ביום ששים תגלחת שניה ומביא קרבן מצורע ביום ס"א ואוכל בקדשים ולפ"ז אחר ששים היינו יום ס"א ואחר ק"כ היינו יום קכ"א דשני תגלחות האחרונות לכ"ע מגלח ביום ל"א והדברים מעורבבים קצת בדברי התוס' ז"ל אבל זה הוא תוכן דבריהם:

ומדברי הרע"ב ז"ל נמי משמע דס"ל כשיטה זו דתגלחת הראשונה היא ביום ל"א והשניה ביום שלשים ואוכל בקדשים ביום ס"א ושותה יין ביום קכ"א דנזירות שלישית מתחיל מיום ס"א ולא מיום ששים כיון דלא הביא קרבנותיו של מצורע עד יום ס"א:

וכל הימים קודם הבאת קרבנותיו של מצורע אין עולין לו ודברי התוי"ט ז"ל בזה אינן מובנין כלל לא בד"ה אחר ששים יום ולא בד"ה ושותה יין דמה שתמה על הרע"ב ז"ל בד"ה אחר ששים מ"ש דתגלחת ראשונה מגלח ביום ל"א ותגלחת שניה ביום שלשים הא מבוארים הדברים כן בשיטת התוס' ז"ל ומה שתמה בד"ה ושותה יין למה לא יתחיל מנין השלישי מיום ששים עצמו ג"כ אין כאן קושיא כיון שגילח ביום ששים א"כ צריך להביא קרבנותיו ביום ס"א ומיום ס"א הוא דמתחיל למנות כנ"ל וזה ברור ובש"מ לקמן במתניתין כתב דאתיא כר"ט דנזיר טמא אם גילח בשמיני מביא קרבן בתשיעי ואינו מתחיל מנין השני אלא מיום ל"א ולהכי אינו אוכל בקדשים אלא ביום ס"א דמגלח ביום ששים ולפ"ז צריך לומר דתגלחת שלישית ג"כ מגלח ביום שלשים היינו ביום תשעים ומביא קרבן נזיר טמא ספק ביום צ"א דאם מגלח ביום צ"א א"כ מביא קרבנו ביום צ"ב ולא היה מותר לשתות יין ביום קכ"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף