קרן אורה/נזיר/מט/ב

קרן אורה נזיר מט ב

דף מ"ט ע"ב

תוס' על כל לאפוקי רחוקים כו' והקשו למה לי קרא לרחוקים תיפוק ליה מק"ו דכהן הדיוט כדלעיל ע"ש שהניחו בצ"ע וי"ל דלר"ע איצטריך על כל נפשות לאשמעינן דרביעית דם הבא מב' מתים מטמא באהל ושפיר אתי לרחוקים אבל לעיל לרבנן קיימינן דרביעית דם מב' מתים אינו מטמא ע"כ על כל נפשות אתי לקרובים ועיין ק"א בשם הרא"ם ז"ל אבל בריש סנהדרין משמע דנפשות נמי איצטריך לר' ישמעאל לאשמעינן דווקא נפש אחד וכמש"כ התוס' ז"ל שם וא"כ לר"י נמי דילמא אתי לרחוקים. ולאשמעינן דדווקא נפש אחד ועיין תוס' חולין דף ע"ב שהקשו לר"י תרי קראי למה לי דהא שמעינן לה מבנפש האדם כדאיתא התם וכן הקשו בסנהדרין ול"נ דלר' ישמעאל לא שמעינן מהכא רביעית דם כלל כי היכי דלא ילפינן מעל נפש מת דנזיר דרביעית דם מטמא משום דאורחא דקרא הכי. ודווקא ר"ע הוא דיליף מהכא כיון דשני קרא וכתב נפשות מת משמע ב' נפשות ושיעור אחד כדאיתא בחולין אלא דהתוס' ז"ל הוכרחו לזה לפי סברתם שם בסנהדרין דאיצטריך מיעוטא לב' מתים דאל"ה מסברא מצטרפי דכל שטומאתו ושיעורו כו' ופ"כ צ"ל דנפשות מיעוטא הוא אבל גם לפ"ז לא תיקשי תרי קראי למה לי דמחד קרא לא ממעטינן מב' מתים ולהוציא מכלל דכל שטומאתו כו' ואיצטריך קרא אחרינא למעט ב' מתים:

וממאי דאיתא בחולין ב' נפשות ושיעור א' משמע דנפשות מת קדריש וכמו שפירש"י ז"ל שם נראה כמש"כ התוס' ז"ל דמעל כל דריש לרחוקים דנפשות מת אין לחלק דאיצטריך לב' נפשות ושיעור אחד והיינו דבנזיר דלא כתיב כל דריש נפש לרחוקים מת לקרובים. אבל בכ"ג דכתיב כל דריש על כל לרחוקים ונפשות מת לקרובים ובזבחים דריש איפכא נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים ועיין תוס' לעיל דף מ"ח ע"ב בד"ה ר' עקיבא כו' שכ' דס"ל לר"ע אע"ג דאיקרי נפש בהמה נפש סתמא לא איקרי ובביצה מבואר דר"ע ס"ל דנפש סתמא נמי איקרי דאך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע ואולי דווקא התם דכתיב לכל נפש אבל בנזיר דלא כתיב כל אין נפש בהמה במשמע ודו"ק:

בד"ה ועל חצי קב כו' ומיירי שבאו מרוב מנינו או רוב בנינו כו' כוונתם ז"ל היינו שיש בהם מעט מרוב המנין. וכמש"כ שיש קב עצמות שנשתברו וחצי קב זה מהם מעט מכל עצם אבל אין כאן רוב מנין בשלימות וכן ברוב בנין. והיינו דתנן נמי באהלות לענין טומאת אהל רובע עצמות מרוב מנין ובנין אבל רוב מנין שלם או רוב בנין שלם מטמא אפילו פחות מרובע ואפילו הנזיר מגלח עליו כדאמר רבא בגמרא וגם ר' יוחנן מודה ליה אלא דתנא במתניתין ושייר וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה רבא כו'. והיינו דתנן נמי שם באהלות ורוב בנינו ורוב מנינו אע"פ שאין בהן רובע ועיין בלח"מ ז"ל פ"ג מה"נ שכ' דמש"כ התוס' ז"ל דבעינן חצי קב מרוב מנין או בנין הוא אליבא דר"י דפליג ארבא דאמר רוב מנין ורוב בנין אפילו אין בו רובע ודבריו תמוהים דהא כתבו התוס' ז"ל לקמן בהדיא דר"י מודה לרבא ושייר במתניתין רוב בנין ורוב וכן כתבו התוס' ז"ל לקמן דף נ"ב ע"ב בד"ה ת"ש ע"ש:

אבל מד' הכ"מ ז"ל בפ"ב מה' טומאת מת משמע דמפרש להא דרובע מרוב מנינו ומרוש בנינו כפשטיה דרובע אינו מטמא אלא א"כ יש בו רוב מנין או רוב בנין והוא תמוה דהא שם במתניתין תנן בהדיא דרוב מנין או רוב בנין מטמא אע"פ שאין בו רובע. וע"כ צ"ל לפ"ז דסיפא רוב בנין ורוב מנין שניהם יחד מטמאין אפילו אין בהם רובע וא"כ יש לפרש ה"נ מילתיה דרבא וא"כ אין הכרח ממתניתין דילן אפילו לרבא דפליגי אמתניתין דאהלות ועדיות וכל דברי הלח"מ ז"ל אינן מובנים אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה וכמו שיתבאר לקמן בפירקין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף