קרן אורה/נזיר/מו/א

קרן אורה נזיר מו א

דף מ"ו ע"א

ואימא עד דאיכא תרווייהו א"כ גז"ש מאי אהני כו' ויש לדקדק לר' אלעזר דמתניתין לעיל דעל החטאת שקרב ראשון הוא מגלח א"כ אכתי תיקשי ואימא עד דאיכא תרווייהו חטאת ותגלחת. אבל שאר הקרבנות אין מעכבין ולזה אהני גז"ש וכן יקשה לשיטת התוס' ז"ל דלר"י נמי שוחט השלמים תחלה וקשה כנ"ל אימא עד דאיכא שלמים ותגלחת אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דכתב שלמים קריבין בסוף א"ש וצ"ל דלא מסתבר להש"ס למימר דתגלחת מעכב ושאר קרבנותיו אין מעכבים ועיין בש"מ שהקשה אימא דגז"ש אתי למעוטי תנופה ע"ש:

אמר רב תנופה בנזיר מעכבת כו' ומי מעכבא והתניא זאת תורת כו' בין שיש לו כפים בין שאין לו ופירש"י ז"ל בין שאין לו כפים דתנופה לא מעכבא ומש"ה אפילו אין לו כפים איכא תורת נזיר בהכשרו ופריך אלא מעתה זאת תורת כו' בין שאין לו שער בין שיש לו ה"נ דלא מעכבא כיון דאפי' אין לו שער איכא תורת נזיר ודייקת מינה דכי יש לו ג"כ לא מעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך להעביר תער כו' ואמר רבינא דאינו צריך ואין לו תקנה אלמא דלב"ש תגלחת מעכבא וע"כ דריש בין שאין לו שער לחומרא דמעכבא ה"נ בין שאין לו כפים נדרוש לחומרא דאפילו אין לו כפים תנופה מעכבא ואין לו תקנה. ולא ידענא מי הכריחו לפרש דלב"ש פריך הא לב"ה נמי ע"כ דרשינן בין שאין לו שער לחומרא דצריך להעביר תער וא"כ בין שאין לו כפים ג"כ דרשינן לחומרא או שיניפנו בזרוע או דאין לו תקנה וכן בלישנא אחרינא כתב דלב"ה דאמרי צריך להעביר תער ש"מ דתגלחת לא מעכבא ומנ"ל הא דילמא היכא דיש לו תגלחת מעכבא ובאין לו איכא תקנה להעביר תער גם מש"כ דס"ד דב"ה דאמרי צריך להעביר כו' היינו צריך ואין לו תקנה וזה לא נזכר בגמ' כלל:

גם מש"כ לל"א דסלקי מסקנא דתגלחת לא מעכבי לב"ה וקשיא לרב ומאי קושיא הא רב לר"א קאמר דס"ל דתגלחת מעכבת וה"ה תנופה דמעכב וע"כ ר"א ס"ל הך דרשא דבין שאין לו שער לחומרא:

ולישנא אחרינא אמרי לה דרב ס"ל תנופה מעכבת כו' ואפילו לרבנן דיין מהא דזאת תורת כו' דתנופה מעכבא דאי לא מעכבא למה לי לרבות בין שאין לו כפים פשיטא כיון דלא מעכבא כלל כן נראה מפי' רש"י ופריך אלא הא דתניא גבי שער כו' ה"נ דמעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך להעביר תער וב"ה אומרים צריך להעביר תער אלמא דלא מעכבא ומסיק רבינא דלב"ה צריך ואין לו תקנה וא"כ לב"ה תגלחת מעכבת וה"ה תנופה דמעכבא וגם להאי לישנא קשה א"כ ב"ה ס"ל כר"א דתגלחת מעכבת וב"ש כרבנן ועוד דמאי שני רבינא להני ברייתות אליבא דר"א דאמר תגלחת מעכבת הא לרבנן קיימינן ולרבנן ע"כ דרשינן לקראי דזאת תורת לקולא דלא מעכבי:

והתוס' ז"ל האריכו בזה ודבריהם ז"ל מגומגמין מאוד ואבאר דבריהם ז"ל בקצרה:

תוס' בד"ה ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר כו' וכ' לפרש דהפירכא מתגלחת הוא גם בלא הברייתא דנזיר ממורט דבלא"ה ליכא למימר דאתי לאשמעינן דלא מעכבא דלרבנן לא צריך קרא לזה דמגז"ש שמעינן ולר"א הא אמר תגלחת מעכבא וע"כ צ"ל דאתי לאקושי אין לו ליש לו דצריך להעביר תער על מורטו וה"נ דצריך להניף על זרועו ולרווחא דמילתא מייתי עוד ברייתא דנזיר ממורט דלב"ש אין לו תקנה ולב"ה צריך להעביר תער ופלוגתייהו בין לר"א בין לרבנן, הרי אי אפשר לפרש הא דאמר תורת נזיר בין יש לו בין אין לו לאקושי יש לו לאין לו לשום מ"ד דלב"ש הא לא שוו דבאין לו אין לו תקנה וביש לו יש לו תקנה ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו דהא בהדיא כתיב העברת תער וע"כ בא להשוות אין לו דצריך נמי העברת תער וב"ה היא וה"נ גבי תנופה להזקיקו תנופה על זרועו ומשמע מדבריהם דב"ש לית להו הך דרשא דזאת תורת דאליבייהו לא שוה אין לו ליש לו ואין זה מוכרח דלב"ש נמי יש לומר דאתי לאשמעינן דבאין לו נמי מעכבי ואין לו תקנה דה"א דנהי דאם יש לו שער מעכבי אבל כי אין לו לא מעכבי קמ"ל קרא דזאת תורת דבאין לו נמי מעכבי ואין לו תקנה אלא דהתינח אי נימא דב"ש אליבא דר"א ואין לו תקנה להתירו ביין איצטריך קרא להכי דלא נימא אם אין לו אינו מעכב ומותר ביין אבל אי ב"ש כרבנן ואין לו תקנה לקיום המצוה א"כ לא איצטריך קרא להכי דבלאו קרא דזאת תורת ה"א דאין צריך להעביר תער. ועוד דהתוס' ז"ל ס"ל דמסברא ג"כ ה"א דאין לו תקנה באין לו אם ביש לו מעכבא וללישנא אחרינא קאמר הש"ס דאפילו למ"ד ביש לו דלא מעכב באין לו מעכב משום כל שאין ראוי לבילה וכמש"כ לקמן אבל בירושלמי פריך נמי לרב מהא דתניא בין שיש לו כפים בין שאין לו ומשום דיש לו מעכב אבל אם אין לו אינו מעכב והיינו דקאמר בין שאין לו דכי אין לו לא מעכבי ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין:

תוס' בד"ה ומי לא מעכבא פירוש לרבנן והתניא זאת תורת וכתבו דלהאי לישנא ס"ל דאין לו מעכב לכ"ע דאינו ראוי לבילה ובא להשוות יש לו לאין לו דמעכב ואפילו לרבנן ופריך אלא הא דתניא בין שיש לו שער כו' ה"נ דמעכבא והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים אין צריך כו' וב"ה אומרים צריך ואמר רבינא מאי צריך לב"ה דאין לו תקנה ולב"ש יש לו תקנה ובא להשוות אין לו ליש לו דיש לו תקנה ע"י העברת תער על מורטו משמע דמפרשי הא דאמרי ב"ש א"צ להעביר תער היינו דיש לו תקנה ולישנא לא משמע הכי והוי מצי לפרש דמקיש אין לו ליש לו דלא מעכב אפילו אינו ראוי לבילה והם ז"ל בעצמם הקשו דהא לב"ה בא להשוות יש לו לאין לו ועוד דלמה ליה להקשות מברייתא דנזיר ממורט בלא"ה יכול להקשות דלרבנן תגלחת לא מעכבא ולר"א מאחר כל המעשים וסברא זו שחידשו דבאין לו יעכב יותר מיש לו כבר כתבתי דבירושלמי אמרינן איפכא וגם דסברא זו דאין ראוי לבילה יש לפקפק כיון דלרבנן תנופה לא מעכבא ומצוה אחריתא הוא להניף השלמים מנ"ל דליעכב בהיתר נזירות ועוד היכי ס"ד דרב למימר הכי דלרבנן תנופה מעכבא הא מוכח ממתניתין דסוף פירקין וממשנה דלעיל דף כ"ח דאחר זריקת אחד מן הדמים לחוד הותר הנזיר:

וכתבו עוד לפרש כפי נוסחא דילן בלישנא אחרינא דרבינא תירוצא הוא וה"פ והתניא נזיר ממורט כו' ב"ה אומרים צריך להעביר תער וס"ד דצריך ויש לו תקנה ומקיש אין לו ליש לו דיש לו תקנה וה"נ בתנופה יש לו תקנה להניף על זרועו וש"מ דלא מעכבא צריך לפרש דבריהם ז"ל לאו דמוכח מינה דלא מעכבי דזה לא מוכח כלל דאי ב"ה כר"א ס"ל שפיר מעכבי אלא מאי דבעי להוכיח לרבנן דמעכבי ולהשוות יש לו לאין לו דודאי מעכבי משום דאין ראוי לבילה לזה מוכיח מדברי ב"ה דאין זו הוכחה אלא בא להשוות אין לו ליש לו דיניף על זרועו אבל עיכובא לרבנן לא שמעינן ודחי רבינא דב"ה צריך ואין לו תקנה קאמר וא"כ ע"כ בא להשוות יש לו לאין לו דמעכבי וכן בתנופה והקשו ע"ז היינו כר"א ותיפוק ליה מאחר כל המעשים דלרבנן ע"כ כי היכי דתגלחת לא מעכבי ה"נ תנופה ואם באנו לומר כי אינו חושש לקושיא זו א"כ גם הא דהקומץ י"ל דאתיא כר"א דהתם נמי קשה הא דקאמר התם דכן יעשה לתנופה דמעכבא והתם נמי תיקשי אמאי לא קאמר מאחר כל המעשים אבל כי היכי דהכא אינו חושש לקושיא זו התם נמי כן כנ"ל לפרש דבריהם ז"ל ועיין בא"מ ולפ"ז הקשו עוד א"כ הא דתנן במנחות דב' מינים שבנזיר מעכבים זא"ז וכי אין זה לרבנן כיון דהא דמסקינן הכא לעיכובא הוא לר"א לחוד. ויש דמשני דאתיא כרבנן ומעכבין זא"ז קאמר אבל אין מעכבין משתית יין אבל אכתי קשה מנ"ל דמעכבין כיון דרבנן לא דרשי כן יעשה ע"כ כתבו דסוגיא דמנחות אתיא אפילו לרבנן וכלישנא בתרא דהכא והכי פירושו אמר רב תנופה בנזיר מעכבת וס"ד דמעכבת לשתות יין קאמר ומש"ה פריך אי אליבא דר"א פשיטא ואי אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא כו' ופריך מי לא מעכבא אפילו לרבנן אף כי אין מעכבת לשתות יין לרבנן מ"מ מעכבת השלמים לרבנן. וכדתניא במנחות דמעכבין זא"ז ואפי' לרבנן והתניא בין שיש לו כפים בין שאין לו כו' ומשמע דלהשוות יש לו לאין לו כי היכי דבאין לו מעכב משום דאין ראוי לבילה ה"נ יש לו מעכב השלמים וצריך לעשות שלמים אחרים ופריך אלא הא דתניא בין שיש לו שער כו' ה"נ תאמר דמעכב והתניא נזיר ממורט ב"ה אומרים צריך להעביר תער אלמא דמריטה לא מעכב ומשני רבינא דצריך ואין לו תקנה קאמר וה"נ בכפים אין לו תקנה ומקיימא מילתא דרב לעכב בקרבן וכרבנן משום כן יעשה כי ההיא דהקומץ וא"ש ההיא דהקומץ ככ"ע:

כנ"ל ביאור דבריהם אף כי דבריהם משובשין מאוד בחסירות ויתירות ועיין בש"מ שהאריך ג"כ בזה ובכל פשיטותו אין דברי הלכה זו ברורים בידי וגם חילוף הנוסחא בדברי ב"ש וב"ה דלא כדאיתא ביומא דלגירסא דהכא ללישנא קמא עכ"פ בעינן העברת תער לב"ה וללישנא בתרא צריך ואין לו תקנה. וכ"ז הוא בשיטת ר"א דאמר תגלחת מעכבת דלדידן כיון דלא מעכבא מסתבר דא"צ להעביר תער כלל ובש"מ בשם הר"ר נתנאל כתב באמת דהכא נמי גרסינן כמו ביומא ב"ש אומרים צריך וב"ה אומרים אינו צריך כו' והכי אמרינן בירושלמי סוף פירקין דר"א דמתניתין דסוף פירקין שמותי הוא וסבר לה כב"ש בנזיר ממורט דצריך להעביר תער. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דגירסא זו עיקרית ופסק כב"ה דאין צריך להעביר תער ולישנא קמא ובתרא אליבא דב"ש הוא דפליגי דלל"ק צריך ואין לו תקנה וכר' פדת וללישנא בתרא ס"ל לרבינא לב"ש נמי יש לו תקנה אבל לב"ה ליכא פלוגתא כלל דלתרתי לישני לב"ה אין צריך להעביר תער כיון דתגלחת לא מעכבא וכן בתנופה אע"פ שאין לו כפים דכל אלו הדברים למצוה הם וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח הלכה ה' וכולא שמעתין אליבא דר"א אתיא ולקמן במשנה דגילח על הזבח ונמצא פסול דתגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו יתבאר מה שיש לדקדק בזה אבל זה פשוט דמהאי טעמא הוא דפסק הרמב"ם ז"ל דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער ועיין בכ"מ ובלח"מ ז"ל שם ומה שנראה שם מדברי הלח"מ ז"ל דגבי בוהן הוא ג"כ ר' אליעזר לענ"ד נראה דר' אלעזר הוא בר פלוגתא דר"ש וכדאיתא ביומא דף ס"א:

וממילא לא תיקשי נמי קושית הלח"מ והתוס' י"ט ז"ל מהא דפסק בבוהן מצורע דאם אין לו בוהן אין לו טהרה עולמית והש"ס מדמי להו הכא אהדדי דכ"ז הוא למ"ד תגלחת מעכבת. ומדמי להו שפיר לענין זה דלא מהני נתינה על מקומו כמו הכא דלא מהני העברת תער אבל לדידן דקיי"ל כב"ה דא"צ להעביר תער כלל משום דהכא למצוה הוא ולא לעכב אדרבא שמעינן מדברי ב"ה דנתינה על מקומו לאו כלום היא ואין לו טהרה עולמית כיון דטהרת בוהנו מעכבא ביה ולפ"ז נראה לי דבמצורע דתגלחת מעכבא ביה אם הוא ממורט ואין לו שער אין לו טהרה עולמית ועיין בתוס' י"ט ז"ל שנסתפק בזה אלא דהוא מילתא דלא שכיחא שלא יהיה בו שום שער בגוף דכל שיש לו שער באיזה מקום בגוף מיקיימא ביה תגלחת:

אלא דאכתי תיקשי לזה הא דאמרינן בסנהדרין פ' נגמר הדין על הא דשמואל נקטעה יד העדים פטור משום דבעינן קרא כדכתיב. ואמרינן התם דתנאי היא מהא דפליגי לענין בוהן מצורע ומשמע דמאן דאמר אין לו טהרה עולמית הוא משום דבעינן קרא כדכתיב ולפי מש"כ טעמא הוא משום דחסר כפרה המעכבת בו היינו נתינת שמן על בוהנו וי"ל דר"א ור"ש נמי ס"ל דצריך ליתן שמן עליו אלא דס"ל דעל מקומו או על שמאל סגי משום דלא בעינן קרא כדכתיב ות"ק ס"ל דבעינן קרא כדכתיב וכיון דאין לו בוהן אין לו טהרה וכבר הקשו התוס' ז"ל שם בסנהדרין הא במצורע כתיב תהיה לעיכובא ומ"ט דר"ש דאמר על של שמאל יצא וגם יש להסתפק אם יש לו בוהן ימין אם יצא לר"ש אם נתן על של שמאל:

ולענין מאי דכתיבנא דשער נמי מעכב במצורע שבתי וראיתי דאין זה מוכרח דהא איכא מ"ד הכא דאפילו למ"ד דתגלחת מעכבת מ"מ באין לו אינו מעכב וכמש"כ בשיטת הירושלמי. וגבי מצורע בלא נתינת שמן וודאי אין לו טהרה והיינו משום דלא דמי אהדדי דהתם נתינת הדם והשמן הוא טהרתו ואם אין יכול ליתן לא נטהר אבל בשאר נזיר המצוה היא לגלח שערו ואם אין לו אין כאן מצוה דהמצוה לא נאמרה אלא אם יש לו שער צריך להעבירן ואם אין לו א"צ כלום וכן בתנופה דהתורה צותה שיניף בידיו ואם אין לו כפים אין כאן מצוה משא"כ בנתינת השמן והדם וכי מפני שאין לו בוהן יטהר בלא נתינת דם ושמן שהוא עיקר טהרתו וא"כ שער של מצורע ג"כ כן אפילו אם תגלחת מעכבת בו היינו אם יש לו שער אבל אם אין לו פטור מן המצוה וסברא נכונה היא וכ"ת א"כ מאי קאמר ר"פ הכא דב"ש ור"א אמרו דבר אחד ולפי הנ"ל י"ל דר"א מודה בנזיר ממורט דלא מעכבא ביה די"ל לענין דלא סגי בנתינה על מקומו ולהעביר תער על ראשו בזה אמרו דבר אחד דלא מהני ועי' בילקוט בשם הספרי דיליף ר' יאשיה מקרא דנזירות חל עליו אפילו אין לו שער:

וע"פ הדברים הנ"ל יש לי מקום עיון על התוס' והר"ש ז"ל שכ' בפשיטות דהא דאין לו טהרה עולמית היינו דווקא שהיה לו בוהן משנזקק לטומאה אבל אם לא היה לו בוהן מתחלתו לא בעינן קרא כדכתיב כמו בנקטעה יד העדים דאם היו גידמין מתחלתן חייב ולפי הנ"ל לא דמיין להדדי דדווקא התם דקטיעת יד העדים דפוטר הוא גזה"כ משום דבעינן קרא כדכתיב ולא כתיב אלא יד העדים תהיה יד שהיה לו בתחלה שלא ישתנה אחר ראית העדות או אחר הגדה ואם היו גידמין הרי לא נשתנו אבל הכא גבי מצורע דאם אין לו בוהן הרי הוא מחוסר טהרה היינו נתינת השמן ומה לי אם נחסר בוהנו משנזקק לטומאה או שלא היה לו בתחלה הרי אין לו מקום ליתן הדם והשמן וכיון דס"ל דבעינן קרא כדכתיב ונתינה על מקומו או על שמאל לאו כלום היא וודאי אין לו טהרה עולמית וכן מוכח מהא דשמעתין דנזיר ממורט למ"ד דאין לו תקנה אפילו היה ממורט מתחלתו דאם נמרט בתוך נזירותו סותר ל' יום אע"ג דמספקא לי בהא אם נמרט ואין סופו לגדל שער אי שייך ביה סתירת ל' יום כיון דלאחר ל' ג"כ לא יהיה לו שער ומה יועיל בסתירתו עכ"פ זה נראה לי ברור דבמצורע ונזיר אפי' לא היה לו בוהן מתחלה או שאין לו שער בנזיר שפיר מעכבא בהו ובירושלמי בשמעתין איתא אמר שמואל שער מעכבת בנזיר כתנופות וכבהונות של מצורע ופריך והתני זאת תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו ומשני פתר לה כר"א דאמר נותן על מקומו ויוצא ואם איתא דאם אין לו בוהן מתחלה וודאי לא מעכב לישני דבין שאין לו בהונות היינו שלא היה לו בתחלה ודרשא זו דזאת תורת כו' בין שיש לו בהונות כו' משמע דש"ס דילן לא ס"ל. דא"כ היכי קאמר בפ' נגמר הדין דקרא כדכתיב תנאי היא ור"א ס"ל דלא בעינן קרא כדכתיב דילמא שאני התם גבי מצורע דכתיב זאת תורת בין שיש לו בין שאין לו:

והא דאמר שמואל שער מעכב בנזיר קשה לכאורה מאי קמ"ל הא תנאי פליגי בזה אי תגלחת מעכבת אי לא ונראה מזה דאפי' למ"ד תגלחת לא מעכבא מ"מ בעינן שיהיה לו שער ראוי לתגלחת ועי' מש"כ לעיל ד' ל"ט ועוד אכתוב בזה לקמן גבי מי שגילח ונמצא הזבח פסול בס"ד:

שוב ראיתי בתוספתא פ"א דאיתא התם נזירות נוהגת בין בא"י בין בח"ל בין שיש לו שער בין שאין לו אע"פ שנאמר ולקח כו' בין שיש לו כפים בין שאין לו כו' אע"פ שנאמר ונתן על כפי הנזיר המורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער וב"ה אומרים אין צריך וכן במצורע כו'. הרי מבואר דב"ש וב"ה פליגי נמי במצורע ממורט כמו בנזיר ואיפשט ספיקו של התוס' י"ט ז"ל. ומהא דמביא התם פלוגתא דב"ש וב"ה בתר הא דתני בין שיש לו שער בין שאין לו משמע דלאו חדא מילתא היא אלא רישא אשמעינן דהוי נזיר אע"ג דא"א לקיים כל דיני נזירות כמו ח"ל דאינו יכול להביא קרבנותיו. וכן אם אין לו שער או אין לו כפים דלא מיקיים קרא ולקח כו'. וקרא דונתן כו' אפ"ה חל עליו נזירות וסיפא פליגי בנזיר שאין לו שער מה דינו ועפ"ז יש לפרש סוגיא דילן בדרך קצרה וה"פ ללישנא קמא רצה הש"ס להוכיח מהא דדריש זאת תורת בין שיש לו כפים בין שאין לו דתנופה לא מעכבא דאי מעכבא היכי חייל נזירות כלל כיון דאינו ראוי לקיים דבר המעכב בו ופריך מהא דתני נמי בין שיש לו שער בין שאין לו ה"נ דלא מעכבא ולב"ש אמר רבינא דמעכבא ואין לו תקנה ואפ"ה חייל נזירות דנזיר ממורט משמע מתחלתו וה"נ תנופה מעכבא ואפ"ה גם אם אין לו כפים חל נזירות ולאו מקרא דזאת תורת ילפינן אלא כר"א דאמר אחר כל המעשים ולל"ב רצה להוכיח איפכא מדאיצטריך זאת תורת לאתויי דחל נזירות אפילו אין לו כפים ש"מ דמעכבא דאי לא מעכבא למה לי קרא דחל נזירות פשיטא כיון דלא מעכבא ופריך מהא דתני נמי בין שאין לו שער ותידוק מינה דמעכבא ובאמת לכ"ע לא מעכבא דלב"ה אין צריך להעביר תער ולב"ש צריך ויש לו תקנה אלא ע"כ אע"ג דלא מעכבא איצטריך קרא שלא נימא דנזירות לא חל אלא אם יכול לקיים המצוה כתיקונה וה"נ תנופה לא מעכבא וגרסינן הכא נמי ואמר רבינא כמו בלישנא קמא ויתיישב בזה קושית התוס' ז"ל ודו"ק:

ובהאי ענינא דבעינן קרא כדכתיב יש לדקדק לר"ש דאמר לא בעינן קרא כדכתיב ואם נתן על שמאל יצא מהא דגבי תפילין אם אין לו זרוע שמאל דאין מניח בימין ועי' מג"א סי' כ"ז. וכן לענין חליצה אם אין לו רגל ימין אטו לר"ש החליצה כשירה בשמאל דימין דחליצה ממצורע ילפינן ועי' בנ"י שם בפ' מצות חליצה דשקיל וטרי לענין איטר די"א דאינו חולץ דאין לו ימין ולר"ש אם אין לו ימין עדיף דנותן על שמאל וכן כהן איטר יוכשר לקמיצה לר"ש דממצורע ילפינן בגז"ש דיד יד ואין כאן מקומו בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף