קרן אורה/נזיר/מה/א

קרן אורה נזיר מה א

דף מ"ה ע"א

בד"ה שער ניקנור כו'. וע"כ הא דכתיב ובא לפני ה' שער ניקנור הוא כו'. לפי סידור דבריהם נראה דכתבו כן על פירכת אביי מקרא דנזיר דליכא למימר דבעזרה קאמר שהרי מח"כ הוא אבל באמת צ"ל דדבריהם אלו שלא במקומן הם וקאי אקרא דכתיב גבי זב וכמש"כ ובא לפני ה' וע"ז כתבו דליכא למימר דבעזרה ממש משום דהוי מח"כ אבל נזיר לא מיקרי מח"כ וכמש"כ לקמן ועיין בא"מ:

בד"ה מכדי שער ניקנור כו' וה"ה כו' דבריהם מגומגמים בזה. וכוונתם להקשות דמאי פריך אביי דילמא פתח אהל מועד דנזיר היינו פתח ההיכל דהוא מחנה שכינה ולהכי נאמר ביום השמיני והביא אבל קודם לא ותי' דלזה לא איצטריך קרא דמטמא יהיה נפקא לן אלא ע"כ קרא לא אתי לאשמעינן אלא זמן הבאה ולא איסור כניסה א"כ בזב נמי מנ"ל דכזב דמי לאיסור כניסה:

גמ' אלא אמר אביי כו' עיין גרסת רש"י דחבריו דר"נ השיבו לאביי לעולם טבול יום דזב כזב ואסורין במחנה לויה ולאו משום הערב שמש אלא משום דמח"כ ומנזיר נמי לא תיקשי דאע"ג דטמא מת מותר במחנה לויה הכא דמחוסר כפרה אסור:

ופי' זה תמוה חדא דלא מסתבר דמחוסר כפרה יהיה חמור מטמא עצמו דטמא עצמו מותר ומח"כ אסור זה לא שמענו מעולם. ועוד דהא נזיר לאו מח"כ הוא וכמש"כ התוס' ז"ל וכי מייתי קרבן למנות נזירות טהרה הוא וגם בזה איכא מאן דס"ל דמשביעי מתחיל נזירות טהרה:

ומ"ש עוד והאי נמי דאמרת כו' דבעזרה משתעי קרא דהיינו מחנה לויה וכ"כ לעיל ואין זה מדוקדק דעזרה הוא מחנה שכינה והכא בעזרת נשים מיירי אבל עיקר דבריהם אינן מובנים דמאי קשיא ליה אי מחנה לויה קאמר כיון דדינא הכי הוא דאסור ליכנס במחנה לויה בין זב בין נזיר טמא כל שמחוסר כפרה ותו לא קשיא מכדי שער ניקנור כו' ועוד הקשו שם מהא דמצורעים נכנסין בשערי נקנור ששם מזין על הבהונות. ותי' דביאה במקצת כו' לא שייך קושיא זו לכאן דהא במחנה שכינה לכ"ע מח"כ אסור וקושיא זו ותי' כבר אמור הוא בגמרא במנחות על כניסת הבהן לעזרה ובא"מ הקשה דאכתי תיקשי מכניסת המצורע גופא למחנה לויה ולפי שיטת רש"י מח"כ אסור במחנה לויה וז"א דהא דאמרינן דמשום דמח"כ לא עייל היינו היכא דאיכא תרתי טבול יום ומח"כ. אבל טבול יום לחוד או מח"כ לחוד וודאי מצי עייל במחנה לויה וכדמוכח מקרא דזב גופא דביום השמיני בא אל פתח אהל מועד היינו מחנה לויה ובזה לא תיקשי נמי ממתניתין דכלים דמשמע דטבול יום ומח"כ אין אסורים אלא מדרבנן דהיינו כל חד לחודיה:

והתוס' ז"ל גרסי אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי. ע"ש בד"ה אלא שכתבו אבל האי דס"ל כו' נראה דחסר כאן כמה תיבות וכצ"ל אבל האי דס"ל דלענין זב בעל ב' ראיות נמי נאמר בזה לאו כזב דמי וכן לענין דשוחטין וזורקין עליו לאו כזב דמי והא דאסור ליכנס הוא משום דאיכא תרתי ט"י ומח"כ. והא דמסיק הש"ס ואי במחנה לויה קאי בא לשנויי הקושיא מקרא דנזיר דלחבריו דר"נ דדייקי מיתורא דקרא דכתיב ובא אל פתח ולא כתיב ובא סתם שפיר פריך להו אביי א"כ גבי נזיר נמי נימא הכי דע"כ יתורא אתי לאשמעינן דביום השביעי אסור גם במחנה לויה דליכא למימר דקרא דבעזרה קאמר במחנה שכינה דלזה לא איצטריך וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה מכדי ואביי הוא דמשני דלאו מיתורא ילפינן אלא דגבי זב ע"כ פתח אהל מועד דקאמר היינו מחנה לויה דבמחנה שכינה אסור אפילו ביום הח' ואי ביום הז' נמי מותר במחנה לויה אמאי קרי ליה אהל מועד אלא ש"מ לאשמעינן דביום הז' אסור גם במחנה לויה כיון דהוי טבול יום ומח"כ אבל בנזיר שפיר מיירי קרא באהל מועד גופא היינו בעזרה במחנה שכינה וזה שכ' בד"ה ואי במחנה לויה כו' שהרי במחנה לויה הכתוב מדבר דבמחנה שכינה זה אסור ליכנס כצ"ל:

ומ"ש שם הרי חוזר אביי ומשני דברי חבריו דר"נ הוא פי' אחר וגי' אחרת הובא בש"מ דגרסינן אלא אמר אביי טבול יום דזב כזב דמי ולפי גירסא זו אביי לא פריך לחבריו דר"נ אלא לפי מה שסתמו דבריהם ולא פירשו מהיכי מוכיח התנא וסברי שמוכיח התנא מדכתיב ובא ביום השמיני דמשמע בלא הערב שמש אסור במחנה לויה וא"כ ה"נ בנזיר נמי נימא הכי מדכתיב והביא כו' דבלא הערב שמש אסור ליכנס להכי חזר אביי ופי' דבריהם דבזב שפיר מוכח דאסור במחנה לויה דע"כ קרא במחנה לויה מיירי ומשמע דבלא הערב שמש אסור גם במחנה לויה והיינו דקרי ליה אהל מועד אבל בנזיר במחנה שכינה איירי דלאו מח"כ הוא וכמש"כ התוס' ז"ל דמשני ד' חבריו דר"נ מה שהיו אומרים מסברת לבם ולא פירשו האיך מוכח דטבול יום דזב אסור ופי' אביי דזב אסור ליכנס בפתח אהל מועד וע"כ במחנה לויה מיירי אבל נזיר יכול ליכנס במחנה שכינה ודבריהם כאן בחדא שיטתא קיימי עם דבריהם לעיל בד"ה ואמינא ועיין בש"מ ז"ל ותראה שכן הוא אבל לדינא ליכא נפ"מ בהני נוסחי דלתרווייהו סלקי מסקנא דטבול יום של מח"כ אסור במחנה לויה כזב אבל טבול יום של בעל ב' ראיות מותר במחנה לויה:

אבל לענין שוחטין כו' שכתבו התוס' ז"ל איכא נפ"מ דלהך גירסא דאביי אמר טבול יום דזב לאו כזב דמי שוחטין וזורקין עליו וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה אלא כו' אבל להך גירסא דאביי נמי טבול יום דזב כזב דמי ס"ל ובא לפרש דברי חבריו דר"נ אליביה ג"כ אין שוחטין וזורקין עליו אבל עיקר דבריהם ז"ל שכתבו דנפ"מ לענין שוחטין וזורקין עליו ולמ"ד כזב אין שוחטין וזורקין כדאיתא בכריתות אין דבריהם ז"ל מובנים דהתם לענין פסח הבא בטומאה דלא יאכלו ממנו זבין וזבות לענין זה הוא דאמרינן התם דאי טבול יום דזב כזב דמי עדיין שם זב עליו ולא יאכל מפסח הבא בטומאה. ולמ"ד לאו כזב דמי מותר לאכול אבל לא לענין שחיטה וזריקה עליו ושילוח הקרבנות ובזבחים דף י"ז כתבו שם ג"כ כהאי לישנא והוגה שם בגליון דלענין אכילת פסח הבא בטומאה קאמר וגם פירושם זה דבהא פליגי חבריא דר"נ עם אביי ג"כ אינו מיושב דא"כ בסברא בעלמא פליגי דחבריא דר"נ ס"ל כיון דאסור ליכנס במחנה לויה הרי הוא כזב לכל דבריו גם לענין פסח הבא בטומאה ואביי ס"ל דדוקא לענין מחנה לויה הוא דהוי כזב אבל לא לפסח הבא בטומאה ומאי קאמר אמינא להון אנא משמע דסתר דבריהם מחמת פירכא דאלא מעתה ולפי הנ"ל אין מפירכא זו הכרח כלל דאביי נמי מודה דאסור במחנה לויה ובדרשא דקרא פליגי ע"כ העיקר דבזב בעל ב' ראיות פליגי דלחבריא דר"נ גם בזה טבול יום כזב דמי לענין מחנה לויה ולאביי דוקא היכא דהוא ג"כ מח"כ:

ולפ"ז אכילת פסח הבא בטומאה חמור מדין מחנה לויה דהא מוכח הכא דמח"כ לחוד ודאי מותר במחנה לויה לכ"ע. דאל"ה היכי הוא בא ביום השמיני אל פתח כו' והא דאמרינן מה התם מח"כ לא עייל ע"כ לאו מח"כ לחוד קאמר אלא טבול יום ומח"כ ולא לגמרי איתקש לאהל מועד ולענין פסח הבא בטומאה ס"ל לרבא דאפי' מחוסר כפורים לחוד כזב דמי ואסור לאכול כדאיתא בכריתות שם וכ"כ בש"מ דהא דאמרינן בזבחים דמח"כ דזב כזב דמי וכש"כ טבול יום גרידא היינו לענין עבודת צבור דהותרה לטמא מת וכל שהוא מח"כ או טבול יום דזב אסור בעבודה וכן הדין לענין פסח הבא בטומאה וא"כ טבול יום ומחו"כ דאסור במחנה לויה פשיטא דכזב הוא לכ"ע לענין עבודת צבור או לאכילת פסח הבא בטומאה ולחבריא דר"נ הוי איפכא דלדידהו כניסה במחנה לויה חמור דאפי' טבול יום דזב בעל ב' ראיות אסור במחנה לויה ומח"כ מותר ולענין פסח הבא בטומאה הוי איפכא דטבול יום משמע בפ"ב דזבחים דלכ"ע לאו כזב דמי ומח"כ הוא דהוי כזב ומש"כ בש"מ דבפ"ב דזבחים משמע דמח"כ כזב וכש"כ טבול יום אינו מובן דבהדיא משמע התם דוקא מח"כ הוי כזב ולא טבול יום וכ"כ התוס' ז"ל שם וי"ל דטבול יום דזב בעל ב' ראיות משמע להו דחמיר ממח"כ דזב והתם בטבול יום דמת קיימינן וכן יקשה לשיטת התוס' ז"ל דאביי דאמר טבול יום דזב לאו כזב דמי היינו דמותר בפסח הבא בטומאה ואפי' איכא תרתי טבול יום ומח"כ ובמחנה לויה אסור ולרבא שם בזבחים חמיר אכילת פסח כו' דאפי' מח"כ דמותר במחנה לויה לכ"ע אסור באכילת פסח. ועי' בזה בתוס' זבחים דף ל"ב שהאריכו בזה ותמהו שם על פירש"י ז"ל שם שכתב דר' יוחנן וברייתא פליגי בהך סברא אי טבול יום דזב כזב דמי ממתניתין דכלים ועוד כמה קושיות והרי הכא מבואר דפליגי בזה חבריו דר"נ עם אביי בטבול יום דזב בעל ב' ראיות ולמה לא ניחא להו דברייתא ור"י נמי בהא פליגי ונראה דס"ל התם דלענין פסח הבא בטומאה הוא דפליגי. אבל טבול יום דזב בעל ב' ראיות לכ"ע לאו כזב דמי לכל מילי ועיין בש"מ כאן שכתב לחלק בין זב לבעל קרי דטבול יום דבעל קרי גם לחבריא דר"נ מותר מה"ת במחנה לויה וכדאמר ר' יוחנן במצורע שראה קרי דד"ת אפי' עשה אין בו אבל לא ידענא מי הכריחם לזה לחלק בכך כיון דאיתרבי בע"ק כזב לענין מחנות ועיין בר"ש ז"ל פ"א דכלים שכתב דהא דתנן התם טבול יום מותר במחנה לויה הוא בכל טבול יום זב וזבה ונדה ויולדת וכתב שם דאתיא כמ"ד טבול יום דזב לאו כזב דמי. וקשה קצת דזבה ויולדת הוי מח"כ ג"כ ואפי' לאביי אסורין במחנה לויה אע"ג דלאו כזב הוא:

ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ביאת מקדש משמע ג"כ דכל טבול יום אפי' אית ביה תרתי דהוא מח"כ ג"כ מותר מה"ת במחנה לויה ולענין אכילת פסח בטומאה ולענין טומאת צבור לא נתבאר בדבריו כלל ועיין בכריתות דף י' בעין משפט שציין בפ"ו מהל' ק"פ דפסק דבין טבול יום ובין מח"כ דזב לאו כזב דמי ושם נתבאר דין לשחוט ולזרוק על ט"י ומח"כ ואין זה ענין כלל להך פלוגתא אי כזב דמי אי לא ע"ש ובפ"ג מהל' ביאת מקדש כתב עוד הרמב"ם ז"ל דאפי' בעזרה דהוא מחנה שכינה ליכא מלקות במח"כ. וע"ש בכ"מ ז"ל שהאריך משום דס"ל דלאו כזב דמי ואין זה מספיק דלענין מחנה שכינה אפי' לאו כזב דמי י"ל דלוקה כמו טבול יום דלוקה אם נכנס לעזרה. וגם כמה סוגיות מבוארות דלא כדבריו ז"ל כדאיתא בריש יבמות ובזבחים. אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל בפ"ד מביאת מקדש ועוד דלפ"ז תיקשי לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה מברייתא דמצורע שראה קרי כו' דליכא למימר הואיל ואישתרי אישתרי דמה ענין שריותא דטבול יום שהוא בלאו לשריותא דמח"כ דאין בו לאו ומח"כ הותר אבל לא טבול יום וצ"ע גדול בזה ויש לדקדק עוד לפי שיטתו דהא דמצורע שראה קרי אין צריך למימר הואיל ואישתרי אישתרי א"כ מאי איריא דכתב בפ"ו מהל' ק"פ דראה קרי בו ביום אפי' ראה קרי בליל ח' ג"כ יכנס דעשה של פסח של כרת ידחה עשה דרבנן דלעולא דוקא בו ביום כדאיתא בריש יבמות דאל"ה ליכא למימר הואיל ואישתרי אישתרי אבל לשיטתו ז"ל אפי' בליל ח' יכנס וכן משמע דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך סברא דהואיל ואישתרי כו' מהא דהשמיט להאי דינא אם היה רובן טמאי מתים ונעשו זבים והדברים ארוכים ואין ענינם פה:

משנה תגלחת הטהרה כו' ושוחט השלמים ומגלח עליהם דברי ר"י ופי' התוס' ז"ל דר"י אמר דשוחט השלמים תחלה אע"ג דבכל מקום חטאת קודמת הכא דמגלח על השלמים הם קודמין לכל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דר"י נמי מודה דחטאת קודמת כמו בכל מקום ובגילוח לחוד הוא דאמר דמגלח על השלמים ולישנא דמתניתין מסייע לדין ולדין כמש"כ הלח"מ ז"ל. אבל בירושלמי משמע כדעת התוס' ז"ל דקאמר התם כמאן תנינן תמן כל החטאות קודמות לאשמות וע"כ אסיפא סמיך דאשם קודם לאיל נזיר וא"כ כש"כ דחטאת קודם לאיל נזיר וא"כ לא אתיא מתני' כר"י דאמר דשלמים קודמין ר"א אומר דברי הכל היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וקודמין נמי לאיל נזיר. אבל חטאת זו דנזיר איל נזיר קדם א"כ משמע דלר"י שלמים קודמין אלא דיש לדקדק לפ"ז הא דתנן התם דאשם קודם לאיל נזיר וכיון דאיל נזיר קודם לחטאת שלו והחטאת קודם לאשם א"כ גם איל נזיר יקדם לאשם וכה"ג מיבעי ליה התם בפ' כל התדיר וע' תוס' ז"ל שם ועי' תוי"ט ז"ל במתני' ועי' מל"מ שדקדק לד' התוס' ז"ל אמאי לא פריך בפרק כל התדיר מהא כי היכי דפריך מעולת יולדת שם וזה לא קשיא כ"כ דהא דחטאת קודם לעולה תנן בהדיא אבל קודם לשלמים לא תנן בהדיא אלא מכללא שמעינן ובירושלמי פריך לה כנ"ל:

גמרא אבא חנן משום ר"א כו' במתני' איכא נוסחי דגרסי ר' אליעזר אומר דמגלח על החטאת ולפ"ז ר' אליעזר לטעמיה דלא יליף מפתח אהל מועד לשלמים ודריש לה בזמן שהפתח פתוח. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן דכתב לתרווייהו דמגלח על שלמים ובזמן שהפתח פתוח וצ"ל דהוה גריס כגירסא אשר לפנינו דבחד מינייהו גרסינן ר' אליעזר ובחד ר' אלעזר וא"כ י"ל דהך תנא דדריש בזמן שהפתח פתוח ס"ל נמי דבשלמים מגלח ותרתי דרשינן מינה:

ר"ש שזורי אומר וגלח הנזיר ולא נזירה שמא יתגרו בה כו' משמע דר"ש שזורי ס"ל דפתח אהל מועד הוא כפשטיה דמגלח פתח אהל מועד ומיעוטא דנזירה הוא דחדיש וכ"כ בש"מ ז"ל ולקמן יתבאר דאין זה מוכרח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף