קרן אורה/נדרים/י/ב
ב"ש סברי גזרינן כינויי כינוים משום כינוים קצת קשה לפ"ז היכי מייתי נזיר קרבן אכינויי כינוים ועיין מש"כ לעיל בריש מכילתין בזה והיה נראה דגזירה זו ג"כ לאו מדרבנן היא אלא כיון דגזרו חכמים ותיקנו שיהא זה לשון קרבן או נזירות הוי נזיר מה"ת כמו למ"ד לשון שבדו להם חכמים הם דהוי מה"ת. והרא"ש ז"ל כתב דהך שינויא דבגזירה פליגי ג"כ ס"ל דלשון עובדי כוכבים הם. דלמ"ד לשון שבדו להם חכמים לא שייך למיגזר ואין זה מוכרח דכ"ז מתקנת חכמים הם ואי לא הא לא קיימא הא:
מיפחזנא מאי כו' אע"ג דכל הני בעיות אליבא דב"ש הוא אין לדקדק אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן דדרך הש"ס לפרושי הכי ועיין בק"ע ריש נזיר ואין דבריו נראין ע"ש:
רשב"ג אומר האומר במוהי לא אמר כלום כו' עיין פי' הרא"ש והר"ן ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שמפרש דהאומר במוהי ולאו מלשון ארמי הוא לא אמר כלום אבל במומתא דאמר מוהי ופי' מי שהוא מלשון ארמי דמומתא הוא לשון שבועה ממש. בלשון ארמי הוי מיהא כינוי למומתא ועיין לח"מ ז"ל שם ול"נ כמ"ש ושמעינן מדבריו ז"ל דכל לשונות הגוים לאו בכלל כינוי הם אלא דלכל לשון יש כינוי וכ"כ הר"ן ז"ל בריש מכילתין ע"ש:
האומר לחולין כו' עיין בדברי הר"ן ז"ל שהאריך וכתב דג' חלוקים בדבר דשם שמשמעותו להיתר צריך למ"ד בתחלתו ושם שמורה לאיסור ונקרא ע"ש איסורו כמו פיגול נותר לכ"ע אסור אפי' בלא כף ודבר שאין שמו מורה על איסורו כמו קרבן עולה וכן אימרא כדירים כו' לר' יהודה בעינן דוקא שיאמר כף הדמיון ויש לדקדק הא פיגול ונותר ע"כ בעיקרו מתפיס דהיינו בקרבן שנעשה נותר ופיגול כמ"ש התוס' וא"כ אמאי עדיף מאם אמר קרבן בפירוש וצ"ל דמ"מ משמע טפי לאיסור מקרבן אלא דצ"ע מ"ט דר"י בהא דבלא כף לא אמר כלום וכי אמר ככר זה עלי קרבן אמאי לא הוי נדר גמור ונהי דאין זה התפסה גמורה מ"מ אמאי לא תיהני משום יד. ובכל דוכתי אמרינן קונם עלי ככר זה הוי נדר גמור והתוס' ז"ל כתבו לקמן דזה דלא כר' יהודה ועוד חילקו בין שם דבר ללשון פעולה:
והר"ן ז"ל כתב עוד דטעמא דבעינן כף משום דאפשר חיי אימרא קאמר ועיין תוס' י"ט ז"ל שכתב דאפי' בדבר שאינו בעלי חיים שייך למימר חי עכ"פ בככר זה עלי קרבן לא ידענא היכן מצינו לפרושי דחיי קרבן קאמר ובקרבן שאני אוכל לך א"ש די"ל דנשבע בחיי קרבן שלא יאכל אבל בככר זה עלי קרבן ליכא למימר הכי והיה נראה דבכה"ג לכ"ע לא בעינן כף הדמיון אלא דמלשון הר"ן ז"ל לא משמע כן ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד:
ר"ן בד"ה לחולין כו' וכ"ת אלא אסור משום איסור קאמר כו' עיין משל"מ ז"ל בפ"א מהל' נדרים שדקדק הא כתב הר"ן ז"ל בריש שמעתין דדבר זה אסור עלי הוי נדר גמור ולא מספקינן שמא משום איסור קאמר ולפי שיטת הר"ן ז"ל בשבועות דדבר זה אסור עלי הוא משום יד שגומרין דבריו אסור עלי כקרבן י"ל דהיינו הך ומשום סתם נדרים להחמיר אבל לפמ"ש בריש מכילתין דדבר זה אסור עלי הוא עיקר הנדר ולאו משום התפסה הוא ע"כ צ"ל דיכול אדם לאסור על עצמו איסור בעלמא א"כ מאי קשיא ליה להר"ן ז"ל דלמא משום איסור קאמר וצ"ע:
משנה כירושלים. ופי' הרא"ש ז"ל דס"ל דחומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה קאתו ולפי שיטה זו פירוש טעמא דר"י דברייתא דכירושלים לא אמר כלום משום דס"ל דלאו משירי הלשכה קאתו ודבריו ז"ל צ"ע דהא ליכא למ"ד דלאו משירי הלשכה אתו אלא הא דתנן בשקלים דמבדק הבית אתו וא"כ פשיטא דקדושה ויש בה מעילה והדבר מבואר בקדושין פרק האיש מקדש דר"י נמי ס"ל דאתו משירי הלשכה אלא דס"ל דאין מועלין בשירי לשכה וכן קשה על מש"כ התוס' ז"ל דר"ע דברייתא נמי סבירא ליה דמתרומת הלשכה אתו ואפ"ה לא אמר כלום משום דאין דעתו אלא להתפיס בקדושת ירושלים שהיא קדושה משאר א"י וזה לא הוי דבר הנדור וא"כ מאי פריך הש"ס בקדושין דר"י אדר"י דאמר מועלין בשירי הלשכה ולפי מה שמבואר בסוגיא דקדושין דטעמא דר"י כירושלים לא אמר כלום משום דאין מועלין בשירים יש להקשות דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי דפסק בהל' מעילה דאין מועלין בשירי הלשכה ואפ"ה פסק הכא כת"ק דר"י דכירושלים הוי נדר וי"ל דמ"מ כיון דאיסורא איכא יכול להתפיס בגווה והיינו דר"י דמתניתין מודה בכירושלים אע"ג דס"ל אין מועלין בשירים למסקנא והיינו כיון דאיכא איסורא עכ"פ והכי מפרש בירושלמי כאימרא היינו כולד חטאת אע"ג דאין מועלין בו מ"מ כיון דלא נהנין בו שפיר הוי התפסה ופרכינן התם עלה ניתני נמי כעזרה לפי גרסת הק"ע ופי' כיון דתמן ס"ל דאפי' בדבר שאין בו מעילה מתפיסין א"כ בעזרה נמי אע"ג דאתי משירי לשכה ליתני והוא תמוה דהא מבואר בכתובות פ' שני דייני גזירות דעזרות מבדק הבית אתו אלא דהרמב"ם ז"ל בהל' שקלים כתב דהמזבח וההיכל ועזרות משירי הלשכה אתו וכדתניא בירושלמי שקלים וכבר הקשה הכ"מ ז"ל שם אמאי לא פסק כתלמודין. ועיין תוס' בקדושין שם מש"כ:
ולפי הנ"ל נראה לישב דפליגי בזה ת"ק דמתניתין ור"י דלר"י מדלא פליג אלא בכירושלים וטעמיה משום דאתי משירי הלשכה ולא פליג אמזבח והיכל ש"מ דס"ל דהני מבדה"ב אתו ומועלין בהם אבל ת"ק דס"ל דאפי' בשירי לשכה מתפיסין אליביה אזלא הך ברייתא דשקלים דכולן אתו משירי הלשכה ואפ"ה יכול להתפיס בהן וע"כ צ"ל כן דאפי' אין בו מעילה יכול להתפיס בו. דאלת"ה א"כ מאי פריך הש"ס בקדושין מר"י דברייתא דירושלים לא קדוש הא מר"י דמתניתין מוכח דכירושלים מודה ר"י וכדמסקינן בגמרא הכא דכולה ר"י היא וא"כ למאי דלא אפכינן התם דר"מ לר"י ור"י ס"ל דאין מועלין בשירים תיקשי דידיה אדידיה מר"י דמתניתין דמודה בכירושלים:
אלא ש"מ דאפילו ליכא מעילה מ"מ לת"ק ולר"י דמתניתין יכול להתפיס בהן:
ויש להביא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל דהיכל ג"כ משירי הלשכה בא. מהא דפריך הש"ס בפסחים מהא דריב"ז היה יושב ודורש בצלו של היכל לרבא דאמר לא אפשר וקמכוין אסור ומשני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי. ופרש"י ז"ל דהוי שלא כדרך הנאתו. והקשו בתוס' ז"ל שם דהא לא כתיב אכילה במעילה ותי' דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיבא אכילה והשתא אי נימא דהיכל מבדה"ב אתי א"כ מעילה דבדה"ב לא ילפינן מתרומה כדאיתא בזבחים ומנחות לענין מעילה בקדשי עובדי כוכבים בד"א דאין מועלין בו בקדשי מזבח דילפינן חטא חטא מתרומה אבל בקדשי בדק הבית מועלין אפי' בשל עובדי כוכבים משום דבדה"ב לא ילפינן מתרומה אלמא דמעילה דבדק הבית לא ילפינן מתרומה והדק"ל הא לא כתיב ביה אכילה אבל אי נימא דמשירי לשכה אתו א"ש. ועוד דאי מבדק הבית אתו ואית ביה מעילה מה"ת. מאי מהני דהוי שלא כדרך הנאתו הא עכ"פ איכא איסורא גם שלא כדרך הנאתו אלא דאין לוקין עליהם אבל אי משירי הלשכה אתו י"ל כיון דאין בזה אלא איסורא בעלמא שלא כדרך הנאתו מותר לגמרי ובאמת איכא לספוקי בכל הני דלא נהנין אי מדאורייתא היא או מדרבנן ועיין מש"כ בזה בחי' למס' מעילה:
ודרך אגב אכתוב בזה מה שהקשו התוס' ז"ל בקדושין במקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת ואמאי הא חזי שלא כדה"נ:
משמע מדבריהם דשלא כדה"נ מותר דאי איכא איסורא מאי קשיא להו הא באיסור דרבנן ג"כ אינה מקודשת כמו בחיטי קורדנייתא אלא ודאי משמע דס"ל דליכא איסורא כלל וא"ש לפ"ז מה שתירצו התם דמיירי דלית ביה שוה פרוטה דיש לדקדק לדבריהם א"כ מאי פריך התם מהא דר"ש אומר המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא והאמר ר' שמעון כו' ומאי קושיא דלמא מיירי דאית ביה שוה פרוטה ושלא כדה"נ וכ"ת א"כ שאר איסורין נמי ז"א דלר"ש דאמר כ"ש למכות כתבו התוס' ז"ל בשבועות דשלא כדרך הנאתו נמי איכא איסורא דאורייתא עכ"פ:
ומש"ה בשאר איסורין אינה מקודשת אבל חולין שנשחטו בעזרה דאין בה אלא איסור דעלמא אפי' כדרך הנאתו א"כ שלא כדרך הנאתו אפי' איסורא דאורייתא אין בו ומש"ה מקודשת אבל לפי הנ"ל ניחא דמ"מ לר"ש איסורא דרבנן איכא אי נימא דכדה"נ איכא איסורא דאורייתא אלא דבעיקר דברי התוס' ז"ל בשבועות צ"ע וכבר האריך בזה המל"מ ז"ל ודברים אלו הם דרך פלפול ואין רצוני להאריך בזה ולענין דברי הרמב"ם ז"ל שפסק דכירושלים הוי נדר י"ל בפשיטות דס"ל כהירושלמי דמפרשינן כקרבנות שבהיכל וכקרבנות שבירושלים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |