תוספות רי"ד/נדרים/י/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כינוי כינויין דשבועה ה"ד אף על פי ש פי' בפ' שבועת העדות שאין השבועה חלה אלא או בשם או באחד מן הכינויין אף על פי אם אמר כינוי כינוין אף על פי שהזכיר בהן שם אינו כלום שאינן אלא דברי הבלים והזכיר שם שמים לבטלה וכשאמר כנדרי רשעים הימינו שלא אוכל אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא שבועה חלה עליו שבועה כיון שחבירו הזכיר שבועה בשם וזה אמר הריני נשבע כמוהו שבועה היא ואף על פי שאמר כנדרי רשעים שהוציא נדר בפיו כיון שהלשון מוכיח לשון שבועה היא שאין בני אדם נמנעין מקרוא שבועה נדר ואם עבר עליה בשוגג מביא קרבן עולה ויורד כדין שבועת ביטוי והנכון שאין צריכין הזכרת השם כאשר אבאר:
וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין דלא לימא קרבן כו' עד דלמא אמר לה' מהכא משמע דבשבועה אינו צריך להזכיר השם אלא כיון שאומר בשבועה כאילו אמר בשם דמי דאם איתא דצריך להזכיר השם בשבועות כדפירשנו בפ' שבועת העדות במהדורא קמא א"כ למה תקינו כינויין בשבועה כדי שלא ישבע ויבא לומר שבועה בשם והרי אתה מצריכו להזכיר את השם בשבועה עצמה ואם לאו אינה שבועה וכ"ש בכינויין ל"א לאו ש"מ אם אמר בשבועה הרי קשר עצמו בשבועה וקאי בבל יחל על זדונה ועל שגגתה מביא קרבן עולה ומש"ה תקנו בה חכמים כינויין שלא יאמר שבועה ויזכיר השם והכי מסתברא ממאי דתנן בפ' שבועת העדות משביע אני עליכם מצוה אני עליכם איסרכם אני הרי אלו חייבין ואמרינן בגמ' מאי קאמר א"ר יהודה הכי קאמר משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה מצוה אני עליכם בצוואה האמורה בתורה איסרכם אני באיסור האמור בתורה א"ל אביי ואלא דתני ר' חייה כובלכם אני הרי אלו חייבין כובל בתורה מי כתיב אלא אמר אביי ה"ק משביע אני עליכם בשבועה מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה כובלכם אני בשבועה כל הני מוכחי בלא הזכרת שם דאי איתא דצריך הזכרת שם כדפירש המורה התם ומזכיר את השם באחד מכל לשונות הללו א"כ בכוכלכם אני אמאי קשיא ליה לאביי מי כתיב כובל באורייתא ואף על גב דלא כתיב כובל כיון דאמר כובל אני בשם הבורא או קושר אני אתכם בשם שתעידו לי אמאי לא הויא שבועה אלא ודאי כולהו בלא הזכרת השם נינהו ומשום הכי מקשה אביי דכובלכם אני לאו כלום קאמר וה"נ מסתברא ממאי דאמר בריש פרק שבועות בתרא ת"ר מבטא שבועה איסור שבועה כו' עד אמר אביי הכי קאמר מבטא שבועה איסור מתפיס בשבועה ומפיק מבטא שבועה ומהכא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה ואלו שבועה לא אמר ואם איתא דצריך הזכרת השם אמאי בעינן למילף מקרא דמבטא שבועה אילו אמר מבטא בה' אינה שבועה אלא ודאי בלא הזכרת השם קאמר דמבטא בלבד הוא לשון שבועה וכ"ש כשאמר שבועה והאי דתנן בפ' שבועת העדות בא"ד ובכל הכינויין כו' הכין פירושה בשמים ובארץ הרי אלו פטורין פי' אם אמר להם אני משביע אתכם בשמים ובארץ הרי אלו פטורין שאין זו שבועה דודאי כשהשביעם בשבועה הן סתם הן חייבין שסתם שבועה בשם משמע אבל כשפירש בשמים ובארץ אין זו שבועה של כלום ומש"ה איצטרך למיתני דדוקא בשמים ובארץ אינו כלום אבל אם פירש באחד מכל אלה הכינויין שבועה היא שלא תאמר עד שיפרט בשם המיוחד וא"ד וי"ה כינויין הן שלא הזכיר כל השם שלם אלא שתי האותיות לבד הזכיר לו ולא תדע מכל הני כינויין אבל לעולם היכא דהזכיר לו שבועה סתם כאילו הזכיר השם דמי להכי מוכחי כל הני הלכתא דמס' נדרים ומס' שבועות ואין לפקפק בהם ולהתירם עיין בפסקא בפ' שבועת העדות: טמא וטהור נותר ופיגול אסור לא גרסי' טהור:
לחולין שאוכל לך. פי' לחולין בפתח קאמר דמשמע לא יהא חולין מה שאוכל לך אלא קרבן לא דכי לא כשר פי' אמאי שאוכל לך קאי וה"ק לא יהא כקרבן כשר וכקרבן טהור הראוי לאכילה או לבעלים או לכהנים מה שאוכל לך אלא כקרבן פסול וטמא שהוא אסור לאכילה אפי' לכהנים שאילו היה קרבן כשר וטהור שהוא מותר לכהנים אף על פי שהוא אסור לישראל כגון חזה ושוק של שלמים או איברי חטאת ואשם אחר זריקת דמים ונדר בהם אינו כלום ואף על פי שעל ידי נדר נאסרו לישראל משום דכתיב כי ידור נדר לד' שיהא נודר בדבר הנדור לשם והן אסורין לכל אדם אבל מתנות כהונה כיון שהותרו לכהנים לא הוו לד' דומיא דמעלה דכתיב מקדשי ה' ותנן כל שהי' בה שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ומש"ה אמרינן לקמן והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא שאע"פ שהוא אסורה לישראל כיון שהותרה לכהנים לא הויא נדר לד' ונותר נמי מוקמי' לקמן בנותר של עולה ולא מוקמינן לה בנותר של חטאת ואשם שאע"פ שהן אסורין לישראל הרי הן מותרין לכהנים וכן נמי גבי בכור אמרינן לקמן אי לאחר זריקת דמים מ"ט דמאן דאסר שאע"פ שהוא אסור לישראל הרי הוא מותר לכהנים ומש"ה טעו המפרשים בחלת אהרן ובתרומתו מותר אף על גב דעל ידי הפרשה וקריאת שם חייל שם תרומה וחלה מותר דמעיקרא מקמי קריאת שם היתה אסורה לכל מחמת טבל וקריאת שם להתירה לכהנים קא מהניא אבל לאסור לא מהניא מידי שאין אנו צריכין לטעם זה שאף אם היתה מהניא קריאת שם לאסור כגון הביכורים שאינן טובלין ולא נאסרו אלא בקריאת שם אפ"ה אין נודרין בהן שאע"פ שהן אסורין לישראל הן מותרין לכהנים ובעינן נדור לד' שיהא אסור לכל כדפרישית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |