קרן אורה/נדרים/ג/ב
אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא כו' מידי דהוה האומר לאשתו כו' ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל דאין הנזירות חל לאלתר דא"כ אכתי תיקשי אכל קם ליה בבל יאכל כו' אלא דמחויב לקבל עליו נזירות מיד ואם לאו עבר בבל תאחר ומ"מ אין דבריהם ז"ל שוין הרא"ש ז"ל כתב דהחיוב עליו הוא משום חשש שמא ימות וכתב דאפילו למאן דלא חייש לשמא ימות מ"מ לזמן מרובה חיישינן. וכיון דאין חיובו אלא מחמת ספיקא דשמא ימות מש"ה כתב דלא עבר בבל תאחר אלא לאחר ג' רגלים ולשיטתו יש לדקדק הא חששא דשמא ימות הוא חששא דרבנן דהא אביי מדמי שמא מת לשמא ימות ושמא מת ודאי חששא דרבנן הוא ומש"כ הרא"ש ז"ל דשלשים יום חשיב זמן מרובה א"כ שבעה ימים דסוכה נמי נימא דזמן מרובה היא. ועוד הא דלזמן מרובה חיישינן דרבנן הוא ג"כ. ומביטול מצות יבמין הוא דשמעינן לה דאין זה אלא מדרבנן והיכי מדמינן לה לענין בל תאחר דאורייתא אלא דמצינן למימר הכא סברא דרב אדא בגיטין הואיל ואסר עליו שעה אחת קודם מותו ה"נ כיון דמחויב בנזירות שלשים יום קודם מותו בטלה חזקתו אבל הר"ן ז"ל כתב דלאו מספיקא הוא דקים ליה בבל תאחר אלא משמע דה"ק הרי עלי למנות נזירות בענין שלא יהא חשש בדבר כו' והרי הוא כאומר הרי עלי להביא קרבן מיד דמיד עבר בבל תאחר ה"נ התחייב א"ע לקבל הנזירות מיד ואפ"ה נזירות לא חייל עליו. ובבל תאחר הוא דעבר מיד ולפ"ז כתב עוד דהוי מצי לאוקמי באומר קודם שיעברו ב' שנים ובכי האי גוונא הוי ליה בל תאחר דקרבנות דלא עבר עד ג' רגלים והיינו דכל נדר שלא קבע לו זמן עובר בג' רגלים וה"נ כיון שאמר קודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר דלא חייל נזירות לאלתר אלא קיבל עליו להיות נזיר בתוך ב' שנים עובר בבל תאחר בג' רגלים אלא כיון דלא מצי לאוקמי באומר הרי עלי כקרבנות דלאלתר חייל נזירות מש"ה נקט בכה"ג שתלה בפטירתו מן העולם דעבר מיד בבל תאחר כיון שקיבל עליו שלא יהיה שום חשש:
והתוס' ז"ל הקשו אמאי לא מוקי לה שאומר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים יום ואם לא קיבל עבר בבל תאחר ולא הבנתי דבריהם ז"ל ולמה להו אחר למ"ד יום באומר הרי עלי לקבל נזירות סתמא הוי מצי לאוקמי כיון דנזירות לא חייל עדיין אלא צריך שיקבל א"כ כי אמר הרי עלי לקבל סתם עבר בבל תאחר בג' רגלים אם לא קיבל עליו וי"ל דנקטו גוונא שיעבור בבל תאחר מיד והם ז"ל תירצו דאין זה בל תאחר דנזירות אלא בל תאחר דנדר שאיחר נדרו לקבל עליו נזירות ולפ"ז באהא נזיר קודם שיעברו ב' שנים נמי כה"ג הוא כיון דע"כ צריך לקבל קבלה אחריתי והוי כמו שאמר הרי עלי לקבל נזירות בתוך ב' שנים וכן אוקימתא דרבא לא אפטר מן העולם כו' הוי כמו שאמר הרי עלי לקבל מיד וא"כ כולהו הוי בל תאחר דנדר ולא דנזירות ועוד דבכה"ג לאו נדר הוא כלל שנדר לקבל עליו נדר ובנדרים גופא לא שמעינן דעבר עליה בבל תאחר כה"ג וצ"ל דגם זה הוא בל תאחר דנזירות ולא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר או קודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר שאני דהוי כעין קבלת נזירות כיון שאמר אהא נזיר אלא דלאו קבלה גמורה היא שתחול נזירות מיד ובאמת מספקא לי בקודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר בשלשים יום האחרונים אמאי לא יחול עליו נזירות בלי שום קבלה וצ"ע:
ומ"ש הר"ן ז"ל דבהרי עלי להביא קרבן מיד עובר בבל תאחר ג"כ מיד. יש לי להסתפק ג"כ מ"ש מעולת ראיה דקביע ליה זימנא ואפ"ה אינו עובר אלא בג' רגלים וה"נ בבל יחל הוא דעבר מיד אבל בל תאחר לא יעבור עד ג' רגלים ובמש"כ דבנזירות איכא בל תאחר דג' רגלים מספקא לי איפכא. ואפשר, עובר עליה מיד. דומיא דצדקה דלא שייכא ברגלים. ונזירות נמי לא שייכא ברגלים. ועין מש"כ בזה בחי' למסכת תענית:
והרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' נזירות כתב דבלא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה ואם איחר נזירותו עבר בבל תאחר. ודבריו ז"ל צריכין ביאור ממ"נ אי חייל עליו נזירות מיד א"כ קם ליה בבל יאכל ובל ישתה ובל תאחר מאי בעי הכא ועוד לדידיה נמי תיקשי וכי משום חששא דרבנן דשמא ימות יעבור בבל תאחר וע"כ צ"ל לשיטתו ג"כ כשיטת הר"ן ז"ל דלאו משום ספיקא הוא דהוי נזיר מיד אלא כיון דהדבר בספק אולי לא ישלים מחויב הוא להשלים ולהוציא עצמו מידי הספק ולהיות נזיר מיד. ומ"מ אם איחר נזירותו ולא נהג נזירות מיד עובר בבל תאחר וישנו בתשלומין כל עוד נשמתו בו ולפי שיטה זו א"ש בל תאחר נזירות כפשטיה וכשאר אוקימתא דהש"ס:
ועיין בדברי הרא"ש ז"ל שכתב אם אמר הריני נזיר שלשים יום קודם מותו דהוי בספק נזירות כל ימיו אבל לא לקי משמע מדבריו דמה"ת הוא בספק וצ"ל כמש"ל דהכי הוא ספיקא דאורייתא. אבל בתרומה ודאי אין זה אלא חששא דרבנן וכדמוכח ביבמות סוף פרק אלמנה לכה"ג ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |