קרן אורה/מנחות/קא/א

קרן אורה מנחות קא א

דף ק"א ע"א

בד"ה אע"ג כו'. עיין בד' שהאריכו בדברי התוספתא וע' במשנל"מ ז"ל פ"ו מהלכות מעילה מ"ש בביאור דבריהם באורך:

שם תוס' בד"ה פיגול במנחה הקשו מעילה אמאי מטמאה טומאת אוכלין לר"ש ותי' דאכילת מזבח שמה אכילה כדאמרינן בפ' אותו ואת בנו בהיא חולין ובנה עולה כצ"ל אבל אין לומר משום חיבת הקודש משוי' ליה אוכל דא"כ מנחה נמי היתה לה שעת הכושר קודם פיגול אחר שנתקדש בכלי והקשה הבה"ז ז"ל א"כ מאכילת מזבח נמי תקשי הא במנחה איכא אכילת מזבח ג"כ ומשנקמצה היתה לה שעת הכושר לאכילת מזבח ע"ש ואין זה מובן דאכילת מזבח ואדם הכל אחד ולא מיקרי אוכל אלא אם כבר נראה לאכילת אדם או לאכילת מזבח והיינו דפיגול אפילו בזריקה אינו מטמא טומאת אוכלים וה"נ במנחה דיש בה שניהם כיון דפיגל בה ולא נראה לא לאדם ולא למזבח אינו מטמא טומאת אוכלין וזה פשוט. ועיין בכ"מ ז"ל פ"א מהלכות ט"א שהביא שם דברי התוספתא דפיגול אינו מטמא טומאת אוכלין וכתב דר"ש הוא והיכא דלא היה לו שעת הכושר ואין זה מדוקדק דפיגול לעולם לא היה לו שעת הכושר ועוד דבהדיא איתמר התם דדברי ר"ש היא וכדמייתי לה הש"ס הכא:

שם בא"ד ועוד כמו שמדקדק מפרה עכ"ל וכוונתם ברור כמ"ש הבה"ז ז"ל וכמ"ש בחולין דף פ"א לדייק דחיבת הקודש לא משוי אוכל שאתה יכול מדבעי לר"ש בפרה היה לה שעת הכושר ולא אמרינן חיבת הקודש משוי לה אוכל דחיבת הקודש איתא בפרה כדאמרינן לקמן לר"ש אלא דיש לדקדק הא לר"ש פרה קדשי בדה"ב הוא ולעיל משמע דלא שייכא חיבת הקודש אלא בקדושת הגוף אחר שנתקדש בכלי אבל קדושת דמים אין חיבת הקודש מה"ת וע"כ צריך לחלק בין שאר קדושת דמים לקדושת פרה לר"ש דאע"ג דקדשי בדה"ב היא ויש לה פדיון מ"מ חטאת קריא רחמנא ושם קודש עליה ואע"ג דר"ש לית ליה הא דחטאת קריא רחמנא וכמש"כ התוס' ז"ל בחולין דף י"א מדמכשיר ביוצא דופן מ"מ לענין חיבת הקודש מודה דיש עליה שם קדש כמצותה וע"ש בתוס' ז"ל:

שם תוס' בד"ה אוכל שאתה יכול להאכילו כו'. ע"ש קושיית הר"א ממיץ ז"ל ול"נ דהכא מענינא דקרא והכא כו' דגבי כיסוי שייך למעוטי גם דבר שאין ראוי לאכילה דשחיטה הכשר אכילה היא וכיון דאין ראויה לאכילה הוי שחיטה שאינה ראויה אבל הכא לענין אוכל דלא מקבל טומאה טעמא הוא משום דעפרא בעלמא הוא ולא מיקרי אוכל מסתבר דהיינו דוקא אם אינו ראוי לשום אדם אפילו לאחרים אם לא מיקרי אוכל וק"ל:

שם תוס' בד"ה פיגל במנחה כו'. וכתב דמ"ד דבעינן שעת הכושר כשהוא בשר בחלב דוקא היינו אי תרו ליה בחלבא וכן הוא לשון רש"י ז"ל בד"ה הואיל והיתה לו כו' ועיין פסחים פרק קל שעה דף כ"ו דלא ניחא ליה לר"ש ז"ל בהאי ואפילו תרו ליה האי לחודיה קאי והאי לחודיה ע"ש אלא דקצת קשה דהתם מסקינן דכלאים ג"כ היתה לו שעת הכושר ועיין תוס' ז"ל שם שדקדקו מהא דריש מכילתין דאמרינן דממשקה ישראל לא הוי שמעינן אלא דומיא דכלאים שלא היתה להם שעת הכושר ע"ש משתי' וכן הקשו לעיל בריש מכילתין ועדיפא הוי להו לאקשויי מהא דהכא דר"ש קרי לכלאים לא היתה לו שעת הכושר ולבשר בחלב הוי לו שעת הכושר ובפסחים קרי גם לכלאים היה לו שעת הכושר וכן בפרק כל הבשר אמרינן בההוא דבשר בחלב וכלאים היה להם שעת הכושר ואפ"ל דר"ש לא ס"ל דעיקרן נאסר והיינו טעמא דר"ש דלא יליף בשר בחלב מק"ו מכלאים דמה לכלאים שלא היתה לו שעת הכושר וע"ש בחולין בכולי' שמעתא:

שם גמרא הניחא להאי לישנא כו' טהורין אין נפדין. לכאורה לפי משמעותא דשמעתא לעיל הא דטהורין אין נפדין הוא מדרבנן א"כ אפילו להאי לישנא מי ניחא כיון דיכול לפדותו מה"ת אמאי לא הוי אוכל ולמסקנא דפריך משום כל העומד לפדות כו' א"ש כיון דרבנן אסרו לפדות לאו עומד לפדות הוא וע' במשנל"מ ז"ל פ"ו מה' ערכין שחקר בזה אי מה"ת הוא או מדרבנן וכן משמע קצת דהוי מה"ת מהא דאמרינן לעיל כולן טהורים אין נפדין חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שאמרה תורה מחטאתו כו' ואי מדרבנן בעלמא היא מאי חוץ דקאמר הא בכל מקום מה"ת יכול לפדות מה"ת אפילו טהורים אם לא שנאמר דחוץ מעשירית האיפה לא גזרו חכמים כיון שאמרה תורה בפירוש דיכול לפדותו וכמבואר סברא זו בדברי הראשונים ז"ל ומלשון הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה קצת דמה"ת אין נפדין עיין בפ"י מה' א"מ וכמש"כ המשנל"מ ז"ל והא דבשמעתין אמרינן דמדרבנן הוא היינו למ"ד טהורים נפדין הוי דמתני' מדרבנן הוא ודו"ק:

שם גמרא ושמעינן ליה לר"ש דאמר כל העומד לפדות כפדוי דמי גבי פרה כו'. ויש לדקדק הא לא דמי דגבי פרה ראויה היא לפדות עכשיו וכדאמרינן פרה נפדית על גבי מערכתה אבל מנחה עכשיו אינ' ראויה לפדות אלא קודם שנתקדשה בכלי היתה ראויה לפדיון זה לא מהני לשוי' אוכל אבל התוס' ז"ל בב"ק כתבו דפרה אחר הזאה לר"ש ג"כ אינה נפדית וכדדייק לישנא הואיל והיתה לו שעת הכושר משמע דעכשיו אין לה ע"ש שהאריכו בזה אף ע"ג דדיוק זה אינו מוכרח כדאמרינן לקמן בהיה לו שעת היתר לכהנים:

שם גמרא והא פיגול בין בק"ג בין בקדשים קלים דמצוה כו' ואי בעי כו' ואינו מטמא כו'. יש לדקדק הא אפילו זריק אכתי לא חזי בשר לאכילה עד שיוקטרו אימורים ומה"ת הוא כדאיתא בפסחים פרק תמיד נשחט ונהי דאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין האי בעי מקטיר אבל תרי הואיל מנ"ל דאמרינן וצ"ל דעיכוב אכילה מהקטרת אימורים לא חשיב עכבה כיון דאם נאבדו אימורים הבשר מותר באכילה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף