קרן אורה/מנחות/ק/ב

קרן אורה מנחות ק ב

דף ק' ע"ב

תוס' בד"ה שני י"ט של ר"ה כו'. וכתב ז"ל דאם באו עדים קודם המנחה חוזרין ואופין ע"ש לחם אחר והראשון נאכל בפדיון דלא נתקדש עדיין. ויש לדקדק בדינא דמתניתין דאינו דוחה את י"ט ואופין מעי"ט ואמאי לא יאפו אותם בי"ט בתורת חול ואח"כ יקדישנו דחובות הקבוע להם זמן מותר להקדישו אפי' בשבת וכמו חלות תודה דמשמע בפסחים דאופה אותן כשהן חולין למכור בשוק ואח"כ השחיטה מקדשן ה"נ בשתי הלחם ואע"ג דמודד בעשרון ע"כ אין העשרון מקדשן כיון דאפייתן בחוץ וליכא עלייהו קדושת הגוף וא"כ מהיכי אשכחן חיובא להקדישן קדושת פה קודם אפיה וצ"ל דהם שביחא דמילתא טפי לעשותן מתחלה לשם מצותן ולאפותן כשהן חולין ועוד דחולין אין למדוד בעשרון של קודש. אבל לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב לעיל במכילתין דהתנור מקדש קצת כמשנה דתנן במעילה קרמו פניה בתנור הוכשר ליפסל בטבול יום היה נראה דאין לו פדיון ולפ"ז לא היה אופה אחרת בע"ש אם באו עדים קודם המנחה דמה יעשו בלחה"פ הראשון אם לא שיאפה הראשון על תנאי דאם יבאו עדים קודם המנחה יהיה חולין ולא יקדשנו התנור דבכה"ג מהני ליה פדיון אבל אכתי איכא למידק במתניתין דמעילה גופא דקרמו בתנור קדוש קדושת הגוף והוכשר ליפסל בטבול יום כו' ומה בין לישה ועריכה לאפיה הא לשיטת הרמב"ם ז"ל עשרון ג"כ מקדש ואפ"ה שרי' לישה ועריכה בחוץ משום דכשאין מקדשין אלא בפנים א"כ אפי' נמי אפי' אי תנור מקדש לישתרי גם בחוץ דהא לא יקדשנו התנור שם וע"כ הא דאמרינן דאפי' בפנים תליא בהא אי תנור מקדש אי לא ה"ק דמ"ד אפייתן בפנים מצוה לקדשן בתנור וכך היא מצורה שיקדשנו בתנור וא"כ הדק"ל לדברי הרמב"ם ז"ל דאפייתן בפנים משום דמצוה לקדשן בשעת אפיה מ"ש דלא קדיש לענין פסול לינה כיון דהתורה אמרה לקדש בתנור ולעיל דף נ"ז דייק ר' יונתן דמדת יבש לא נתקדש מדקריא רחמנא ביכורים לה' דוקא אחר אפי' ולדברי הרמב"ם ז"ל אין מכאן ראיה דנהי דעשרון נתקדש מ"מ שתי הלחם אינו מחוייב לקדשו בשעת לישה ויכול למדוד בחוץ ואינו מקדש אבל תנור מצוה לקדש בו. וכבר הארכתי בזה לעיל ועדיין אין הדברים ברורים אצלי ה' יאיר עיני. ולענין קושיית התוס' ז"ל היכי מיקלע י"כ בא' בשבת עיין בפי' המשנה להר"מ ז"ל ובבה"ז ז"ל:

הדרן עלך פרק שתי הלחם

פרק המנחות

המנחות שנטמאו עד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון משקידשו בכלי אין להם פדיון ועופות ועצים ולבונה וכ"ש תנן סתמא דאפילו משנטמאו אין להם פדיון ולא מחלק אם נתקדש בכלי אי לא ופליגי בגמרא שמואל אמר דרישא עד שלא קידשו בכלי ל"ד נטמאו אלא אפילו טהורים נפדים דקדושת דמים הם והא דתנן נטמאו לרבותא דסיפא משקידשו בכלי אפילו נטמאו אין נפדין דסד"א דטמא בבע"מ דמי ואפילו אחר קדושת הגוף ליפריך קמ"ל דלאו כי האי טמא קריא בע"מ דמכ"ש לא אשכחן דמיפריך ופירש"י ז"ל דאפי' בהמה בע"מ לאחר שקידשה בכלי שרת כגון ששחט לא אשכחן בה פדיון ולפ"ז משמע דטמא שפיר הוי כבע"מ אלא אחר קידוש כ"ש לא מהני פדיון אפילו לבע"מ וא"כ מאי קאמר דלאו כי האי קריא בע"מ הא אפי' הוי בע"מ מכ"ש לא מיפריך ועוד מ"ש ז"ל דאפילו בהמה בע"מ לאחר שקידשה בכ"ש ששחטה לא אשכחן בה פדיון מה ענין זה לקדושת כ"ש וכי בע"מ הסכין מקדשה והא דאין פדיון לאחר שחיטה מטעם אחר הוא דלאו בר העמדה והערכה הוא ובאמת אפי' פסול אחר דדמי ממש לבע"מ כמו סלת שהתליע ג"כ אינו נפדה וכדתנן דלא אשכחן פדיון אלא בבהמה וכן עיקר אפילו בע"מ אין לו פדיון מטעם זה דלא נאמר פדיון אלא בבהמה וכדתנן בהדיא בסוף כריתות הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו כלום שאין לעוף פדיון וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם וא"כ קשה הני תרי טעמי למה לי חדא דטמא לאו בע"מ הוא ועוד דמכלי שרת לא אשכחן דמי פריך הא הטעם פשוט דלא אשכחן פדיון אלא בבהמה והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' א"מ כתב הטעם בכל הני משום דאין בהעמדה והערכה. וכבר דקדק התוי"ט בפירקין אמאי לא כתב לטעמא דשמעתין אבל דבריו ז"ל נכונים דלא אשכחן הכא משום טעם על עופות דאין נפדין אם לא ממיעוטא דוהעריך את הבהמה ולא עופות ומ"ט מיעטי' רחמנא לעופות היינו משום דעוף ג"כ לא בר העמדה והערכה דעומד ליפרח אבל הני תרי טעמי דשמעתין וודאי קשה למה לן והא דאמר דמכלי שרת לא אשכחן דמיפריך שפיר איצטריך לאשמעינן דכ"ש מקדש קדושת הגוף אבל הא בטמא לא קרי' בע"מ צ"ע למה איצטריך למימר הכי ופריך הש"ס לשמואל מסיפא דמתני' העופות כו' משנטמאו אין להם פדיון ותנן סתמא דאין להם פדיון אפילו עד שלא קידשו בכלי בשלמא עופו' קה"ג נינהו ויש לדקדק בעופות היכי שייך נטמאו הא אין טומאה לבע"ח ואי לאחר מליקה פשיטא דאין להם פדיון דלשריפה עומד ככל קדשים פסולים ועיין תוי"ט ז"ל במשנתינו וצ"ל דנטמאו קאי אאינך ועופות מיירי שנפסלו במים אלא עצים ולבונה וכ"ש ליפרקו דלאו קדושת הגוף הם אלא ש"מ משום דאין טומאתן טומאה וקודם שפי' לגזירין ולבונה בכ"ש כטהורים דמו וכ"ש ג"כ לא חשיבא טומאה דיש להם טהרה במקוה ולהכי אין להם פדיון דטהורים אין נפדין ולפ"ז משמע דאם נפסלו פסול אחר כגון עץ שנמצא בו תולעת שפיר נפדה קודם שפי' וכתבו התוס' ז"ל דמקבלי טומאה מדרבנן אפילו קודם קידוש בכ"ש אלא בטומאה זו לא חשיבא ולפי דבריהם ז"ל כל דלא נטמאו טומאה דאורייתא אע"ג דלא חזו תו למילתייהו כטהורים דמו ואין נפדין ולא משמע הכי מדבריהם ז"ל לעיל בד"ה שני י"ט של שכ' דהראשון נפדה אע"ג דאמרינן כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח וכדאמרינן בשמעתין טהורים אין נפדי' היכא דאיכא תקנה לא אמר ובהא דפרק התכלת בכבשים ששחטן על ד' חלות ותודה על שמנים והרי דלא חזו ואזלי לאיבוד אפ"ה אין נפדין כל שאין עליהם פסול גמור והכי מוכח מהא דאמרינן לקמן טהורים אין נפדין חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שהרי אמרה תורה מחטאתו כו' והרי התם עשירית האיפה לא חזי דהא העשיר ואם לא יפדנה אזיל לאיבוד אפ"ה דוקא התם הוא דנפדית מפני שאמרה תורה אבל בעלמא אפי' כה"ג אין נפדין כל שטהורי' הם ומהא דהתכלת אין ראי' דהתם מתחלה לא היו ראוין אלא שנים מהם או ארבעים וכמ"ש לעיל בדברי התוס' שם ועיין תוי"ט ז"ל במשנתינו מש"כ על התוספ' ז"ל בפסחים אמאי אין אופין בי"ט משום הואיל ואי בעי פריך להו והיכי כתב כן בפשיטות הא איכא מ"ד דטהורים אין נפדין וקצת הי' נראה דלא אמרו כן אלא בדבר הקרב לגבי מזבח וכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח אבל ב' הלחם ולחה"פ ולחמי תודה דלא קרבו למזבח לא איתמר האי כללא ואפילו טהורים נפדין אלא דלא משמע הכי מהא דכלי שרת ג"כ אין נפדין טהורים אע"ג דלא קרבו למזבח ויבואר לקמן בזה עכ"פ שמעינן ממתניתין דטהורים אין נפדים וקשיא לשמואל ומשני שמואל דלעולם טהורים נפדין כו' דלא הוי עלייהו קדושת הגוף והיינו משום דלא גזרו בהו רבנן שלא יפדו טהורים אבל פסולין לגמרי אפשר לשמואל ג"כ נפדין כמו למ"ד טהורים אין נפדין דדוקא נטמאו הוא דאין נפדין משום דלא חשיבא טומאה אבל פסול דאורייתא נפדין ה"נ לשמואל דוקא בטהורים דאיכא טעמא דלא שכיחי אבל אם פסולין הם ליכא טעמא דלא שכיחי. ותו פריך מהא דמתפיס תמימים לבדק הבית אין פודין אותן אלא למזבח אע"ג דקדושת דמים הוא דהא לבדה"ב אקדשי' דאי אקדשיה לדמי' למזבח י"ל מיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא לי קדושת הגוף אבל אקדשיה לבדה"ב לא הוי אלא קדושת דמים ואמאי אינו פודן אלא ש"מ דטהורים אין נפדין ומשני התם נמי משום דלא שכיחי וסלקא שמעת' בהכי דלמ"ד טהורין אין נפדין היינו טעמא דעצים ולבונה משום דטהורים מיהו ולהכי אין להם פדיון אפילו עד שלא קידשו בכלי ולמ"ד טהורים נמי נפדין קודם קידוש כלי הכא משום דלא שכיחי אין להם פדיון לעולם אבל נפסלו פסול של תורה גם באלו יש להם פדיון קודם קידוש כלי כן נראה פשטא דשמעתא. והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' א"מ כתב לכל הני דמתניתין בכלל אחד העופות והיין והשמן והסלת והלבונה והעצים שנפסלו או שנטמאו אין להם פדיון שנאמר והעמיד והעריך יצאו אלו שאינן בכלל העמדה בד"א אחר שנתקדשו בכלי שרת אבל קודם שנתקדשו בכלי שרת אם נפסלו או נטמאו פודין אותן משמע מדבריו ז"ל דכולהו חד דינא להו עצים ולבונה עם סלת ויין ושמן. וכבר דקדק הכ"מ ז"ל אמאי לא תנינן להו במתניתין בהדי הדדי ולדידי קשה טובא הא מוכח בשמעתין דעצים ולבונה אפילו קודם קידוש כלי אם נטמאו אין להם פדיון דכטהורים דמי ולדברי הרמב"ם ז"ל ואי פריך לשמואל מסיפא כיון דמיירי אחר קידוש כלל ונהי דמש"כ דנפסלו יש להם פדיון א"ש וכמ"ש אבל נטמאו מבואר משמעתין דאין להם פדיון אפילו קודם קידוש כלי. ועוד יש לדקדק בעיקר הך מילתא דשייך קידוש כלי גבי עצים וכדמשמע נמי בזבחים פרק כל הפסולים והכא בשמעתין ובסוף מעילה תנן דפליגי רבי ורבנן בעצים אם יש בהן מועל אחר מועל דלרבנן אין בהם מועל אחר מועל דלא הוי אלא קדושת דמים ויש להם פדיון ויוצא לחולין ע"י מעילה ולרבי עצים קרבן הם והוי קדושת הגוף וע"כ לרבי לא הוי קרבן אלא אחר קידוש כלי כמו מנחה ואפ"ה לרבנן לא הוי אלא קדושת דמים ויש להם פדיון והרמב"ם ז"ל מבואר דפסק כרבנן א"כ אפילו אחר קידוש כלי אמאי אין נפדים והכי משמע קצת מדבריו ז"ל בפ"ו מה' מעילה בהא דתנן אין מועל אחר מועל אלא בבהמה כתב שם ויראה לי שהמנחות והנסכים והעופות וכ"ש דינן כן דיש בהן מועל אחר מועל שכולן קדושת הגוף הם והשמיט עצים משמע דעצים לא הוי קדושת הגוף לרבנן והא דהשמיט לבונה משום דבכלל מנחות הוא ולפ"ז קשה קצת עוד מנ"ל לרבות מוהבשר לחיבת הקודש עצים ולבונה דילמא לא איתרבי אלא לבונה לחוד דהוי קדושת הגוף אבל לא עצים וממה שכתב בסוף ה' פסה"ק דעצים אין חייבין עליהם משום פיגול משמע דקדשי קדושת הגוף והדברים עתיקים בזה וצ"ע יותר. וכלי שרת כתב רש"י ז"ל דמן הדין יש להם פדיון דמכשירי קרבן הם ולא הוי קדושת הגוף והא דאין להם פדיון משום דלא שכיחי והכי משמע בשמעתין אבל לא כן תנן במעילה שם דסתם מתניתין דיש מועל אחר מועל בכלי שרת. ובדברי נחמי' אלמא דחשיב לה קדושת הגוף ולשיטתו ז"ל ודאי אין לחלק בכ"ש בין קודם קידוש לאחר קידוש ואין בהם אלא קדושת דמים בלבד והא דנטמאו ג' אין נפדין היינו משום דבטהורים דמי או משום דלא שכיחי. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דקדושת הגוף הם ג"כ קשה מהו הקידוש דכ"ש דנימא דיש חילוק בהו בין קודם קידוש לאחר קידוש כמשמעות לשון הרמב"ם ז"ל וצ"ל דקידוש דכ"ש היינו השירות בהם כדקי"ל עבודתן מחנכתן וקודם עבודה אין בהם אלא קדושת דמים ולאחר עבודה נתקדשו קדושת הגוף וגם בזה עדיין צ"ע ועיין משנל"מ ז"ל שנסתפק בכ"ש שניקבו אי יש בהן מעילה או אין לך דבר שנעשית מצותו ומדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דנפסלו אין להם פדיון אבל מעילה יש בהן ונפסלו היינו נמי נקבו דאיזה פסול אחר יש בכלים חוץ מטומאה ועיין בתוספתא מכילתין דנשנית שלא בדיוק וצ"ל איפכא ע"ש ועיין בה"ז ז"ל מ"ש בזה ודוק בכל הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף