קרן אורה/מנחות/סו/א

קרן אורה מנחות סו א

דף ס"ו ע"א

גמרא מיום הביאכם יכול יקצור ויביא אימת שירצה יספור. פי' רש"י ז"ל דמיום הביאכם הוכשרה ספירה אם בו ביום אם מחר וכן לקמן אימת שירצה יביא משמע נמי דהכי מפרש לה דלמחר יביא וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בד"ה אימת שירצה יביא ע"ש. ולדידי קשה היכי מצינן למימר דהבאה יהי' גם לאחר ט"ז הא כתיב ממחרת השבת יניפנו הכהן וכן בספירה אימת שירצה יספור ואם יתחיל למחר לא ספר היום כלל והתורה אמרה תספרו חמשים יום והי' נראה לפרש יכול יקצור ויביא אימת שירצה יספור אי אחר קצירה או אחר הבאה ת"ל מהחל חרמש דהספירה יהי' אחר קצירה או מהחל כו' יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא אם ביום אם בלילה ת"ל מיום הביאכם דוקא ביום אי מיום כו' יכול יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל תמימות אלא דלפ"ז קשה מאי קאמר עוד יכול יעשה הכל בלילה הא כבר למד מיום הביאכם דדוקא ביום ועיין בת"כ ובק"א שם ועוד תראה שם ישוב על מה שדקדקו התוס' ז"ל לעיל קרא דתספרו חמשים יום הא לא מנין אלא מ"ט יום ובהדיא דריש התם לקרא ואין כאן קושיא ע"ש ומשמע מפשטא דשמעתין דזמן ספירה הי' לאחר קצירה בשעה שהיו קוצרין כדאמר קצירה וספירה בלילה משום דהספירה בקצירה תליא ואין לספור קודם קצירה וא"כ אם אין קצירה כלל כמו בזה"ז ליכא חיוב ספירה גם כן וכאמימר דאמר לקמן זכר למקדש הוא. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' תו"מ משמע דבזה"ז ג"כ חיוב הספירה ד"ת הוא וכמש"כ הכ"מ ז"ל שם דס"ל דרבנן דבי רב אשי פליגי על אמימר ולפ"ז צריך לומר דיקצור ויספור ל"ד או למצוה בשעת קצירה סופר אחר קצירה ואם ספר קודם קצירה ג"כ יוצא והנה בהא וודאי כ"ע מודו דבספירה ג"כ לא נתחייבו עד ביאתם לארץ דכי כתב כי תבאו אכולהו פרשתא קאי וכיון דמצוה זו תלויה בארץ אם כן מנ"ל דבזה"ז חיובה ד"ת היא וכי היכי דקצירה ליכא ספירה נמי ליכא. ולפי מש"כ בחי' ליבמות פ' הערל לצדד דחדש לכ"ע בזה"ז דאורייתא והקדושה לענין זה לעולם היא י"ל דנהי דקצירה והבאה ליכא היינו משום דליכא מקדש אבל החיוב לא בטל ומש"ה מצות ספירה מחוייבת היא לעולם וי"ל בזה דרבנן דבי רב אשי לטעמייהו אזלי דס"ל לקמן דחדש בח"ל דאורייתא וכיון דאיכא איסור חדש שייך ספירה מיום הבאת העומר אבל למ"ד בח"ל דרבנן ובזה"ז בארץ גם כן מדרבנן וליכא איסור חדש כלל מסתברא דגם ספירה לא הוי אלא מדרבנן:

וכתבו התוס' ז"ל בד"ה זכר למקדש דאם לא ספר בלילה כתב כה"ג שסופר ביום וכמו קצירה דתנן נקצר ביום כשר ור"ת חולק וכתב דקי"ל כאידך סתמא דכל הלילה כשר לקצירת העומר דוקא בלילה ולא ביום. ובירושלמי מגילה תני נמי כל הלילה כשר לספירת העומר והנה למ"ד נקצר ביום ט"ז פסול שפיר נראה דספירה ג"כ דוקא בלילה דמחד קרא נפקא תרוייהו מתמימות וכיון דגלי קרא דקציר בלילה לעיכובא הכי נמי ספירה בלילה לעיכובא אבל למ"ד נקצר ביום כשר אי נימא דסיום לחוד כשר דלילה לא מעכבא אבל מן העלי' או ביום שלפניו פסול שפיר איכא למימר דספירה ביום גם כן יצא אבל כיון דלהאי תנא קצירה לא מעכבא כלל ואפילו מן העליה כשר מנ"ל למילף ספירה מינה דביום נמי יצא דילמא קצירה שאני דלא מעכבא כלל ואין לה זמן כלל אבל ספירה דאית לה זמן דילמא דוקא בלילה דהוי תמימות אבל ביום לא הוי תמימו' שוב אינו סופר דעבר זמנו:

וכ' עוד בשם הלכות גדולות דאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר כלל. ולכאורה הני תרי פסקי בה"ג ז"ל כסתרי אהדדי דאי תמימות לעיקרו בא אם לא ספר בלילה אמאי יספור ביום הא לא הוי תמימות ואי לאו לעיכובא כי הפסיק יום אחד אמאי לא יספור וי"ל דמלילה ליום חשיב שפיר תמימות כיון דהכל יום אחד הוא אבל אם הפסיק יום אחד ודאי לא הוי תמימות אלא דא"כ מנ"ל לקמן בסוף פירקין לדייק במתניתין הנקצר ביום כשר דאתי כרבי דנקצר שלא כמצותו כשר ומש"ה פריך אמאי דוחה השבת דילמא נקצר ביום הוי כמצותו כמו לענין ספירה אבל מן העליה פסול ושפיר דוחה שבת דא"א לעשותה מע"ש י"ל דא"כ אתיא מתניתין דלא כמאן דלראבר"ש לקמן ע"כ נקצר ביום נמי פסול דאל"ה אם יעשה בטומאה הא אפשר להביא אחרת ולקוצרה ביום ולרבי כשר אפילו מן העליה כשר דליכא למימר דדוקא ביום מכשיר א"כ מתניתין דמכשיר אפי' מן העומרין ומן העליה דלא כמאן וכבר הארכתי בזה בחי' ריש מ"ק ועוד יתבאר בס"ד לקמן סוף פירקין בזה ובירו' מגילה במתני' דכל הלילה כשר לקצירת העומר מייתי התם פלוגתא דרבי וראבר"ש וקאמר דר"א בר"ש ס"ל דמן העלי' פסול ומיבעיא ליה התם קצירת היום מה איתעביד לה אי כקצירת הלילה אי כמן העלי' אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פלגו בין ר"א בר"ש ורבנן רבנן אמר הכא מן העלי' כשר וראבר"ש אמר במן העלי' פסול אין תימר במן העליה אשכחת אמר חדא פלגו בין ראבר"ש ורבנן רבנן אמר הכא מן העלי' כשר וראבר"ש אמר במן העלי' פסול אין תימר במן העלי' אשכחת אמר תרתי פלגו בין ראבר"ש לרבנן ראבר"ש אמר מן העלי' פסול ורבנן אמרי כשר ראבר"ש אמר אין קצירת היום כקצירת הלילה ורבנן אמרי כקצירת הלילה. כן נראה דצ"ל ומיבעיא ליה אליבא דראבר"ש אי פליג נמי אקצירת היום והנוסחא אשר לפנינו הוי איפכא אין תימר כקצירת הלילה חדא פלוגתא היא כקצירת הלילה ואין תימר כמן העלי' הוי תרתי פלוגתא ולהאי נוסחא צ"ל דמיבעי' ליה אליבא דרבנן ולכתחלה אי קצירת היום כקצירת הלילה דבדיעבד אפילו מן העלי' כשר וכ"ש קצירת היום והשתא קאמר אי קצירת היום כקצירת הלילה לא אשכח אלא חדא פלוגתא בקצירת היום אבל אין תימר לרבנן קצירת היום כמן העלי' הוי תרתי פלוגתא ופי' הק"ע אי תימר בקצירת הלילה לא הוי אלא חדא פלוגתא בקצירת היום ולרבנן אמרין ליה הכא אחרת היינו לקצור ביום אבל מן העלי' גם לרבנן פסול וראבר"ש פוסל אפי' בקצירת היום ואין תימר במן העלי' אשכח תרתי פלוגתא במן העלי' ובקצירת היום והיינו כמש"כ לעיל דרבי לא אכשר אלא בנקצר ביום ומשום דחשיב תמימות אבל מן העלי' מיבעי' ליה לרבנן וכבר כתבתי דלפ"ז תקשי הא דמכשיר בעמרים כמאן הוא ועוד דלפ"ז עיקר מיבעי' ליה אי מכשרי רבנן במן העלי' וזה לא קאמר הירושלמי אבל לפי נוסחא שכת' א"ש דבמן העלי' פשיטא דפליגי לרבנן כשר ולר"א פסול וכי מיבעי' ליה בקצירת היום אי ר"א פוסל והשתא קאמר אין תימר כקצירת הלילה ליכא אלא חדא פלוגתא במן העלי' ואין תימא דלא הוי כקצירת הלילה איכא תרתי פלוגתא דר"א פליג נמי בקצירת היום אלא דלפ"ז נמי קשה היכי מצינן למימר דראבר"ש מודה בקצירת היום א"כ אפשר להביא אחרת מקצירת היום ומאי קאמר בין כך וב"כ כו' ועדיין אין דברי הירושלמי ברורין אצלי עכ"פ זה נראה משיטתו דיש מקום לומר דנקצר ביום הוי כקצירת הלילה אפי' אי מן העלי' פסול ולפ"ז לענין ספירה ג"כ יוכל למנות ביום ג"כ. והרמב"ם ז"ל ג"כ כתב כן דאם לא מנה בלילה מונה ביום. ועוד יתבאר בזה בסוף פירקין בס"ד ועי' בש"ע ובדברי האחרונים מש"כ לענין גר שנתגייר באמצע המספר ובשני המספרים הימים והשבועות איזה מהן עיקר נראה קצת מהא דאמימר מני יומי ולא שבועי דחשבון הימים עיקר ואפי' בזמן המקדש אי מנה ימים לחוד יצא דאי לא יצא אמאי לא מנה גם שבועות כיון דלא יצא זבל"ז וגם בזה עיין בדברי האחרונים ז"ל:

שם משנה וחכ"א בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. לפירש"י נראה דלר"מ חובטין אותו במקל שלא יתמעך כיון דכבר נעשה קלי ונתייבש להכי קאמרי רבנן שאין חובטין אלא בקנים ובקולחות דלח הוא ויתמעך אם יחבוט במקל דקלי עושין אחר כך אבל מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל נראה איפכא דרבנן אמרי ליה לר"מ דאם יעשנו קלי בשבולין יתלחלך ויתמעך בשעת חביטה אלא עושין אותה קלי אחר חביטה וכן משמע מחיבורו פי' שם שכ' כיום קצרוהו וכו' וחבטוהו ולא כתב הא דבקנים או בקולחות ולפי' רש"י ז"ל הי' לו לכתוב דדוקא בקנים ובקולחות ולא במקל אבל לפי פי' המשנה א"ש דרבנן לא אמרי דהחביטה יהי' קלה אלא כך הוא דרך החביטה ולר"מ קאמרי לדידך יתמעך בשעת חביטה ואף על גב דמשמעותא דקרא קלוי באש משמע באש ממש וזה א"א אם לא בשבלים להכי קאמרי דע"י דבר אחר נמי נקרא קלי וכדאמרינן בגמ' וזה ברור ויפלא קצת על נושאי כליו ז"ל שלא הרגישו בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף