קרן אורה/מנחות/נב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות קרן אורה רש"ש |
תוס' בד"ה ואין מועלין באפרה תימא תיפוק לי' דאפר הקדש מותר ולמאן דמוקי ניחא כו'. משמע מדבריו ז"ל דאיכא פלוגתא בזה ובאמת אין כאן פלוגתא דהנשרפים כמצותן כמו פרים הנשרפים משנה מפורשת היא במעילה דאין מועלין באפרן משום דאין לך דבר שנעשית מצותו והנשרפים מחמת פסולן כמו כל פסולי המוקדשין הוי בכלל הא דתנן כל הנשרפים אפרן מותר ולא אשכחן אפר הקדש דאסור או בעצי הקדש של שלמים דלא נפיק לחולין או ששרפן במזיד כדאיתא בפסחים דף כ"ו או באפר תה"ד לטעון גניזה וא"כ האי תי' שכתב דהכא אסור דכל מצותו לשריפה עומד אינו מובן דאדרבה דבר שמצותו לשריפה פשיטא דאין מעילה באפר דנעשית מצותה אלא העיקר כתי' בתרא דהכא לא נעשית מצותו דהאפר הוא עיקר המצוה ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מעילה שכתב וכן פרה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר ותנאי ב"ד הוא שלא ימעול אדם באפרה עכ"ל וקשה קצת למה הזכיר התנא ב"ד כיון דמן הדין אין בו מעילה ותקנה ראשונה בטלה ממילא אין בו מעילה וצ"ע:
שם גמרא כיון דחזו דקר פרשי מספק הזאות כו'. ובירושלמי שקליה איתא כיון דנגדרו ותו לא קא מזלזלי אוקמוהו אדאורייתא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בשקלים שם ועי' בלשון הרע"ב ז"ל שם ולפ"ז איכא למישמע מינה דאם תקנו איזה דבר בשביל איזה טעם ובטל הטעם יש כח לבטל התקנה כיון דלא צריכי עוד. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ממרים ובד' הראב"ד ז"ל שם:
שם תוס' בד"ה גזרו כו' ואפר פרה נמי איקדש מדרבנן. עיין בה"ז וצ"ק. ובאמת ביומא דחי התוס' ז"ל לת' הר"ר חיים מאפר פרה דא"א לומר דרבנן איקדשוהו דא"כ היכי מזין ממנו על האדם ואין זה מוכרח כ"כ דישכח ביד ב"ב להקדיש ולא יעשה בו כ"א מצותו היינו הזיה ואין זה הניה מן ההקדש דמצוה היא ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |