קרן אורה/מנחות/מ/א

קרן אורה מנחות מ א

דף מ' ע"א

גמרא סדין בציצית ב"ש פוטרין ב"ה מחייבין. פירש"י ז"ל דב"ש לא דרשי סמוכין להתיר כלאים בציצית והא דנקט לשון פטור ולא לשון איסור משום דחובת טלית היא ע"ש. והקשו התוס' ז"ל הא בכל דוכתי קי"ל דעשה דוחה ל"ת מהא דכלאים בציצית ובמשנה תורה כ"ע דרשי סמוכין ותי' דכ"ש ילפי דעשה דוחה ל"ת מראשו וסמוכין לא דרשי אלא היכא דמוכח או מופנה ואי תימא כיון דעשה דוחה ל"ת בעלמא א"כ עשה דציצית לידחי לאו דכלאים הכא אפשר לקיים שניהם דציצית של לבן עושה ומצות תכלת לא נאמר אלא בצמר וכ' עוד א"נ לאשמעינן קשר דלעיל לא ידעינן אלא מדאישתרי כלאים ודבריהם ז"ל צריכין ביאור דמשמע דבאו לתרץ דלהכי לא דחי עשה זו לאו דכלאים ולכאורה אדרבה תיקשי איפכא אמאי פטרי ב"ש לגמרי מתכלת כיון דליכא קרא למישרי כלאים א"כ לא שמעינן דקשר עליון דאורייתא ויעשה תכלת בלא קשר גם בסדין ולא יהי' כלאים והבה"ז ז"ל פי' דבריהם ז"ל דלא אישתרי כלאים אלא היכא דלא אפשר והא דאיצטריך קרא לאשמעינן דקשר עליון דאורייתא ואין זה מובן דהא קיימינן השתא לב"ש דלא דרשי סמוכין ולא אישתרי כלאים כלל ועי' צ"ק ז"ל וגם דבריו אינם מובנים דהא לפירש"י ז"ל לא אישתרי כלאים כלל לב"ש ונראה בכוונתם דלא תקשי אמאי לא דחי עשה דציצית ל"ת דכלאים כי היכא דבעלמא עשה דוחה ל"ת משום דלא שמעינן קשר עליון וא"כ אין כאן עשה לדחות הלאו ואפ"ה לא מחייבו להטיל תכלת בלא קשר כיון דאיכא איסורא ע"י קשירה מסתברא דלא חייבה רחמנא אלא פשתים לפשתים צמר לצמר ועדיין אין דבריהם ז"ל ברורים אצלי והקשו עוד על לשון פטור דהא קי"ל דחובת גברא היא ובסוף דבריהם כ' די"ל דלב"ש פטור אפילו מלבן דס"ל כרבי דתכלת מעכב את הלבן והיינו דתנן לישנא דפטור גם לפירש"י ז"ל אלא דהקשו א"כ ליתי עשה דציצית ולידחי ל"ת דכלאים כיון דאי אפשר לקיים כלל מצות ציצית בסדין של פשתים וכן פי' הצ"ק ז"ל ודברי הבה"ז צ"ע. ועוד יש לדקדק בעיקר סברא זו דלרבי יפטר גם מלבן דע"כ לא אמר רבי דמעכבין זא"ז היכא דהבגד מחוייב בשניהם בלבן ותכלת אבל פשתן לב"ש דאינו מחוייב בתכלת משום כלאים מנ"ל למיפטרי' גם מלבן דע"כ מצוה דתכלת לא קאי אלא אצמר אבל ציצית דלבן שפיר מיחייבי כל הבגדים וכדאמרי' בריש יבמות עביד צמר לצמר פשתים לפשתים ובמרדכי הקשה עוד ע"ז ע"ש. ור"ת ז"ל פי' דב"ש מדרבנן פטרי גם ממינה גזירה משום תכלת ותכלת מהנך טעמי דאמרינן משום שמא יקרע כו' או משום כסות לילה והרי"ף ז"ל האריך דלא כדיעה זו אלא דלא מיפטר אלא מתכלת וכ"כ הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל במלחמות כ' איפכא דלפי' רש"י דכ"ש לא דרשי סמוכין לכ"ע פטור אפילו מלבן אפילו לרבנן דפליגי ארבי משום דאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכבר הקשה ע"ז אחי הגאון ז"ל בספרו מסוגיא דיבמות שהבאתי לעיל ולענ"ד נראה כמ"ש דאפילו לרבי לא מעכבי וכנ"ל. ויש לדקדק דלישנא דמתניתין סדין בציצית ב"ש פוטרין אמאי נקט סדין לחוד ולא תנן בגדי פשתים בציצית ב"ש פוטרין והי' נראה קצת לומר דבסדין לחוד פליגי למאי דמסיק הטעם משום כסות לילה והיינו בסדין דוקא דדרך לכסות בו גם בלילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בעדיות שדרכן של בני אדם לכסות בסדיניהם בלילה וא"ש לפ"ז הא דמשמע לעיל דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן וכן איפכא אלמא דבגדי פשתים מטילין בהם ציצית כמו בגדי צמר ועי' בחיבורו של אחי הגאון ז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו משמע דבכל בגדי פשתים פטורים מתכלת משום גזירה דכסות לילה וכן לטעמא דגזירה משום קלא אילן או משום שמא יקרע ע"כ אין לחלק בין סדין לשאר בגדי פשתים. ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

שם תוס' בד"ה כיון דאפשר במינן כו'. לעיל דמסיק כו' היינו בהדיא תכלת וכו' פי' היכא דהמצוה בשלימות עם התכלת הותר כלאים לגמרי אפילו אפשר במינו כמו חוטי פשתן בשל צמר אבל אי ליכא תכלת צריך לקיים שניהם ולעשות במינו דוקא ולא מצאתי טעם נכון לסברא זו ומאי אהני הא דאיכא תכלת בשל צמר וסתמא קאמר לעיל ל"ש צמר בפשתים ול"ש פשתים בצמר ולהכי כתבו התוס' ז"ל עוד דמה"ת בכל גוונא שרי דכלאים הותר אצל ציצית ולאו משום דחי' ולשונם ז"ל בזה אינו מדוקדק דודאי מטעם דחיה הוא דאתאן עלה דהא בעלמא ילפינן מינה דעשה דוחה ל"ת אלא די"ל כיון דתכלת בפשתים הוי לא אפשר ונדחה לאו דכלאים לגבי ציצית וכיון דאידחי אידחי לגמרי אפילו היכא דאפשר לקיים שניהם והא דאמרינן כדר"ל הוא מדרבנן עוד כ' דלא קיימא מסקנא הכי ולמסקנא מותר בכל גוונא והרמב"ם ז"ל כתב דלהטיל חוטי צמר בפשתים או פשתים בצמר מן הדין מותר דלא נאסר שעטנז בציצית אלא משום דאפשר לקיים שניהם צריך לקיים שניהם ע"ש ומלשונו ז"ל נראה דליכא איסור דאורייתא בהא וכ"ש דמלקות אין בו ועי' מ"ש בזה ביבמות פ"ב גבי איסור מצוה ואיסור קדושה ובשבת פ' ר"א דמילה מוכח נמי דהא דר"ל ד"ת הוא ויש לדקדק בדבריו ז"ל שכ' בסתימות להאי דינא משמע אפילו בזמן דאיכא תכלת ולעיל אמרינן דמותר ליתן חוטי צמר בטלית של פשתים וכן איפכא אם לא שנאמר שדעתו ז"ל דאי נמי שכתבו התוס' ז"ל דלעיל מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן בכל גוונא אסור כל היכא דאפשר לקיים בהיתר והכ"מ ז"ל כ' דהרמב"ם ז"ל מיירי בזמן דליכא תכלת דוקא והוכיח כן מדכתב דיכול לעשות בשאר מינים צמר או פשתים ואי בזמן דאיכא תכלת היכי עביד לבן שלהם מפשתים הא הוי כלאים וע"כ בזמן דליכא תכלת מיירי אבל בזמן דאיכא תכלת מותר לעשות לבן של צמר בטלית של פשתים אבל לבן של פשתים בטלית של צמר אסור אפילו בזמן דאיכא תכלת ולא הבנתי דבריו ז"ל דחילוק זה מנין לנו כיון דאי פשיטא בש"ס לעיל דבין של צמר בטלית של פשתים ובין של פשתים בטלית של צמר מותר מנ"ל לחלק מסברא דנפשיה וכיון דשריותא דשל פשתים בצמר ע"כ מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן אסור אפילו בזמן דאיכא תכלת ובשמעתין דאפשר לקיים שניהם א"כ דילמא של צמר בפשתים גם כן איכא איסור דרבנן בלבן כיון דאפשר לקיים שניהם וי"ל דלבן ש"צ בטלית של פשתים אין כאן תוספת איסור כלל כיון דבלא"ה איכא שעטנז בחוטי תכלת ומה לי ב' חוטין או כל הד' חוטין כיון דעושה אותן בקשר אחד ולא שייכא הא דר"ל לכאן. אבל יש לדקדק עוד מאי אשמע לן הרמב"ם ז"ל בהאי דינא ול"ל טעמא דאפשר לקיים שניהם הא בלא"ה אפילו תכלת אסור להטיל בכסות של פשתים גזירה משום כסות לילה וכ"ש דאין להטיל חוטי צמר ללבן בשל פשתים וי"ל דנ"מ לחוטי פשתים בטלית של צמר דלא אשכחן לגזירה דכסות לילה בטלית של צמר. אבל הכ"מ ז"ל כתב שם דגזירה דכסות לילה שייך בכל הבגדים ולדבריו ז"ל למה ליה האי סברא דאפשר לקיים שניהם הא בלא"ה נאסר כלאים משום גזירה דכסות לילה ועי' בב"י ז"ל סי' י"א שהאריך בזה וכ' שם דאפי' לית ליה לבן של פשתים אסור לעשות ש"צ כיון דאפשר לקיים שניהם אי אית ליה וכבר הרגישו עליו ז"ל מהא דאמרינן בשבת אי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל ומשני דליכא אחר אלמא דהא דר"ל לא נאמר אלא אם אפשר לקיים שניהם אבל אם א"א לקיים אלא ע"י הלאו יקיים העשה וידחה הלאו ואם נאמר דס"ל דלא אמרה תורה לדחות לאו דכלאים אלא תכלת בפשתים דא"א בשום אופן לקיים שניהם אבל בלבן דאפשר לקיים שניהם אם לא ע"י איזה אונס לא ניתנה לדחות א"כ לא שייכא להא דר"ל גם מה שנראה מדבריו ז"ל שם דלהרמב"ם ז"ל מה"ת אסור כלאים בזמן דליכא תכלת לענ"ד נראה כמ"ש דמדרבנן קאמר וצ"ע עוד בזה בדברי הראשונים ז"ל ועי' בדברי הרז"ה ומלחמות ז"ל בפ' במה מדליקין וכ"ש שם דלב"ש צריך סמוכין דלא לידחי עשה ל"ת דכלאים ג"כ צע"ג דא"כ נילף מהכא בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועי' מ"ש בזה ביבמות בשמעתא דעלי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף