קרן אורה/מנחות/מא/א

קרן אורה מנחות מא א

דף מ"א ע"א

גמרא אלא מאי פטורה הטיל למוטלת והא אמרה ר"ז כו' משמע משמעתן דאין בה משום כלאים אפי' אם שניהם בטלית אע"ג דאין צורך באחד מהם מ"מ כיון דשניהם ראויין לציצית כולהו ציצית מיקרי ואין בה משום כלאים וקשה לפ"ז מאי קאמר והאמרה ר"ז חדא זימנא היכי שמעינן לה מהא דר"ז דלעיל דקמ"ל דכשרה בקמאי או בתראי איפסוק חד מינייהו וכמ"ש רש"י ז"ל היכא דלובשין כששניהם קיימין דאין בהם משום כלאים הא קא לביש כלאים שלא לצורך דחד מינייהו שלא לצורך הוא ואם נאמר בשיטת הרמב"ם ז"ל דהאחרונות דווקא כשרים אבל הראשונים נפסלו כבר ע"י כוונתו לבטלן א"ש קצת דמהא דקאמר הטיל למוטלת כשרה בהני בתראי ממילא דאין בהן משום כלאים כיון דאלו לבד ראויין לציצית ואפילו לשיטת רש"י ז"ל היה נראה לפרש דאין בה משום כלאים אפילו בטלית פטורה היינו בבתראי וקמ"ל אע"ג דנעשו בשעת פטור מ"מ כשירות ולהכי אין בה משום כלאים ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר מזה כלום משום דמדין הטיל למוטלת שמעינן לה וכפירש"י ז"ל:

שם גמרא כל שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בה עראי נראה דלאו תרתי קאמר שיהי' בטלית כדי שיתכסה בו רובו של קטן ועוד תנאי אחד שילך הגדול בו עראי ותרווייהו מעכבי ואם אין הגדול הולך בו עראי פטור אפילו יש בו כדי ראשו ורובו של קטן דלא משמע הכי מהא דבעי למימר וכן לענין כלאים היינו לאיסור כלאים ופירש"י ז"ל דאי אין קטן מתכסה בו אין בו משום כלאים משום דאין בו שיעור בגד כלל ופריך עלה מהא דתנן אין עראי לכלאים דאפילו אין הגדול הולך בו עראי יש בו משום כלאים ומאי קושיא דילמא האי תנאה דגדול יוצא בו עראי לא בעינן בכלאים דכל שלובשו אפילו פעם אחת חייב משום כלאים אבל שיעור הבגד כדי שיתכסה בו הקטן שפיר בעינן גם לענין כלאים דבפחות מהאי שיעור לאו לבישה היא כלל אלא משמע דכוליה חד שיעורא הוא אם יש בו שיעור לקטן שיתכסה בו ראשו ורובו יש בו שיעור לגדול ג"כ לצאת בו עראי וכיון דגדול דרך לצאת בו עראי חייב בציצית אבל אם אין בו האי שיעורא אין דרכו של גדול לצאת בו כלל ופטור מן הציצית והשתא פריך שפיר והתנן אין עראי לכלאים דאפי' לית בי' האי שיעורא אסור בכלאים ועיין בפי' המשנה להרמב"ם:

שם שפי' אין עראי כו' היינו על הלבישה אפילו לובשו דרך עראי לבד והר"ש ז"ל כ' דלענין שיעור הבגד קאמר ועיין בדברי האחרונים ז"ל:

שם גמרא טלית כפולה חייבת בציצית ור"ל פוטר עיין בב"י ז"ל והנכון בזה דת"ק מחייבו בציצית בכנפות פשוטים אע"ג דמלבושו כפול ור"ש פוטרו לגמרי אפילו מפשוטין כיון דאין דרך ללובשו פשוט ורבא בר ר"נ רמי לי' בכפלי' אמר לי' לאו היינו כנף דכתבה רחמנא באורייתא ועיין ברי"ף ז"ל דגרס באורתא איני שדיי' ואין זה מובן ומאי איריא באורתא אמר לי' רבה בר רב הונא מי סברת חובת גברא כו' זיל רמי לה היינו בכנפים הפשוטים וכינ"ק וכ"כ אחי הגאון ז"ל בספרו ועיין במרדכי:

שם גמרא אלא אם אמרת חובת טלית הוא מי מחייב כו' משמע מכאן דלמ"ד חובת טלית איכא קולא דלא רמי חובה אגברא כ"א אטלית וקשה דהא עיקר חובת טלית הוא ג"כ משום דמיכסי' בי' והא דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית היינו דוקא אם מיוחדים ללבישה באיזה זמן אע"ג דאינו תמידי ונראה דלא קאמר הכי אלא למאי דס"ד דחובת גברא היינו דמחוייב ללבוש בגד של ד' כנפות בזה קאמר דלמ"ד חובת טלית ליכא חיוב לבישה עליו אבל בתר דמסיק דלמ"ד חובת גברא ג"כ ליכא חיובא ללבוש בת ד' כנפות אלא כי מיכסי בי' חייבי' רחמנא תו ליכא קולא למ"ד חובת טלית אלא חומרא איכא דמחייב למירמי בטלית שעתיד ללובשו ולמ"ד חובת גברא לא יחייב אלא בשעת לבישה ומ"מ עשה איכא ואסור למעבד טצדקי למיפטר נפשי' מינה אפילו למ"ד חובת טלית הוא וכגירסת רש"י ז"ל אלא הכי קאמר לי' והתוס' ז"ל בד"ה ענשיתו אעשה כ' לחלק הא דקי"ל בעלמא דעל עשה אפילו ב"ד של מטה היו מכין אותו בזמן הבית בא"י והכא משמע דמספקא לי' אי נענש על עשה משום דעשה זו לא דמיא לשאר עשה דאינו מחוייב לחזור אחר טלית בר חיובא ואם אין לו לא עבר על עשה בין למ"ד חובת גברא בין למ"ד חובת טלית להכי קאמר לי' ענשיתו אעשה כי האי וד' המהרש"א ז"ל בזה אינן מובנים לי ודברי התוס' ז"ל ברורים וההג"ה בגליון הש"ס דרב קטינא סובר חובת טלית הוא ובא ליישב קושיית מהרש"א ז"ל ג"כ אינו נראה אלא כמש"כ ודו"ק:

שם גמרא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו וכ' הנמק"י וכ' אם לובשו לפעמים בחייו דהוי ככסות לילה דפטור אפילו ביום. והכ"מ ז"ל כ' דאפילו לדברי הרמב"ם ז"ל דביום חייב אפילו כסות לילה הכא פטור ע"ש ובב"י. והנה הנמוק"י כתב בכלי קופסא דחייבין היינו כשלובשן לפעמים ונראה דל"ד כשלובשן אלא כיון דמתעבדי ללבישה חייב להטיל בהן ציצית אפילו אם לא לבשן כלל ולהכי קאמר דשמואל מודה בזקן שעשאה כו' דאין צריך להטיל בהן ציצית דטלית זה לאו כסותך הוא דלא איתעביד לכסוי' אבל אם לובשו בחייו אפשר דחייב להטיל בו ציצית דמאן דאמר חובת טלית מודה נמי דחובת גברא הוא ובשעת לבישה חייב בציצית ונראה דהכריחו להנמוק"י לפרש דפטור אפילו אם לובשו דאל"ה למה לי טעמא דאשר תכסה בה הא בלא"ה פשיטא דפטור דלא עדיף מכסות לילה דפטור גם למ"ד חובת טלית כיון דמיוחד לזמן פטור וכ"ש המיוחד לכבודו אלא ש"מ דקמ"ל אפילו אם לובשו פעמים בחיים כיון דעיקר עשייתו לאו לכסות עבידא אין כאן לא חובת טלית ולא חובת גברא בשעת לבישה. ולפ"ז מוכח דבכסות לילה כה"ג שלובשו פעמים ביום למ"ד חובת טלית חייב להטיל בו ציצית מיד בשעת עשי' דלא מודה אלא בזקן שעשאה כו' וה"ה למ"ד חובת גברא בשעת לבישה וסייעתא מכאן לשיטה זו דכסות לילה חייב ביום וכמו שהערתי לעיל בזה אלא דא"כ מאי איריא דקאמר ומודה שמואל בזקן כו'. משמע דלא איצטריך לאשמעינן דזקן כו' פטור אלא לשמואל דאמר חובת טלית אבל אי חובת גברא לא איצטריך לאשמעינן ולפי הנ"ל אפילו למ"ד חובת גברא איצטריך לאשמעינן דפטור גם אם לובשו בחייו אע"ג דכסות לילה כה"ג חייב אם לובשו ביום ועיין בזה בחיבורו של אחי הגאון ז"ל שהאריך קצת בזה. ובסי' ט"ו בעט"ז כתב שיש מחמירים לבדוק הציצית כשהן מקופלין די"א דקי"ל כשמואל דכלי קופסא חייבין ולעיל בגמרא משמע דאיכא מדת חסידות להטיל ציצית בטלית אפי' קודם לבישה גם למ"ד דחובת גברא הוא וכדאמרינן לעיל שאני חסידים דמחמרי אנפשייהו ויפלא קצת שלא הובא חומרא זו בדברי הש"ע. ועיין במרדכי שכתב דזה דווקא למ"ד חובת טלית וכבר כתבתי לעיל דדבריו ז"ל שם הם נגד דברי הש"ס:

שם גמרא ושוין שלא יביא אמה על אמה כו'. פירש"י דעל כנפי בגדיהם כ' כו'. והנמוק"י ז"ל כ' משום דהוי תעשה ולא מן העשוי. וכ' הצ"ק דלא ניחא לי' לרש"י בהכי דאמה על אמה איכא שיעור בגד ולא הוי תעשה כו' ולפ"ז לא א"ש ג"כ טעמא דעל כנפי בגדיהם ג"כ דכבר כ' האחרונים ז"ל דשרי לחבר ב' חתיכות שיש בהן כשיעור עם ב' ציצית בזה וב' בזה ועיין בש"ע סי' ט"ו ודברי האחרונים ז"ל והעיקר כמ"ש המ"א ז"ל שם ס"ק ג' והנמוק"י שכ' משום תעשה כו'. כבר כתבתי לעיל דנראה דלא הי' גרס ובה תכלת אלא דהטלית נקרע רובו ובא לתקן הטלית ע"ש באריכות בהלכה זו והרמב"ם ז"ל כ' ג"כ שלא יבוא כו' משום תעשה כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף