קרן אורה/מנחות/מא/ב

קרן אורה מנחות מא ב

דף מ"א ע"ב

גמרא כאן בטלית בת ד' חוטין כו' פירש"י ז"ל בלשון שני דפסול משום דלא הוי ב' מינים והקשו התוס' ז"ל דא"כ מאי פריך מאידך ברייתא דאם הביא כשר דילמא אתיא כרבנן דאין התכלת מעכב את הלבן ואין זו קושיא כ"כ דלרבנן נמי נהי דאינו מעכב זא"ז מ"מ חייב לקיים מצות ב' מינים והיכי תני ואם הביא כשר משמע דא"צ לתקן כלל ועוד דא"כ אפילו כולה תכלת ג"כ כשר ומאי אריא קלא אילן ומשמע משמעתין דכולה תכלת לכ"ע פסול וכבר הערתי לעיל מנ"ל הא דב' מינים מעכבין בטלית שכולה תכלת דעיקר מצות לבן הוא מהכנף מין כנף אבל בטלית שכולה תכלת דלא שייך מין כנף מנ"ל דמין אחר מעכב בו ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש כלשון שני של רש"י ז"ל דלא יביא קלא אילן משום דלא הוי ב' מינים וא"כ בטלית בת ד' אם הביא פסול ויקשה למה לא ביאר הוא ז"ל דאם הביא פסול ועיין בכ"מ ז"ל שכ' לשיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ בת ח' פסול ולענ"ד לא נראה כן ואיך שיהי' צ"ע אמאי לא ביאר אם זה לעיכובא אם לא וצ"ע:

שם גמרא מתירין מבגד לבגד כו'. וכ' רש"י ז"ל בשבת דבמנחות מפרש טעמא דמאן דאסר ולא נמצא הכא בש"ס שום טעם למאן דאסר אלא הטעם מסברא דאסור לבטל הבגד הזה ממצותו ולהניח בבגד אחר כמו במזוזה. וכתבו התוס' ז"ל דאפילו למ"ד חובת גברא אסור דומיא דמזוזה דחובת הדר היא ואפילו הכי נענש אותו שנטל המזוזה. אע"ג די"ל דאפילו לשמואל כה"ג אסור אם מוכר טליתו לאחר אסור ליטול ציציותיו ודווקא להטילו בבגד אחר הוא דמתיר מ"מ רב ס"ל דאפילו להטילו בבגד אחר אסור וכן מבואר בשאלתות דאפילו לשמואל אסור ליטול הציצית אם מוכרו לאחר אע"ג דלשמואל מסתבר יותר להחמיר מבגד לבגד דהא הבגד הראשון ג"כ חייב בציצית אליביה והיכי מצי לבטל מצותיו בשביל השני ואלו אם מוכרו לאחר תו ליכא עליו חיוב ציצית ולמה לא יותר ליטול הציצית ממנו עכ"ל צ"ל דכל שהוא נותנן בבגד אחר אין כאן בזיון משא"כ כשנוטלן מהבגד שלא ע"מ ליתן בבגד אחר ועי' בש"ע סי' ט"ו ומהא דפריך לעיל שמעת מינה מתירין מבגד לבגד א"ש. אבל לל"ב דהאי ש"מ קאי אטלית בת ח' חוטין דגזרינן דילמא שקיל מינה ד' חוטין לטלית אחר מוכח מזה דאפילו בכה"ג שנשאר בטלית הראשון כמצותו אפ"ה אסור ליטול ממנו חוטין הנוספים לטלית אחר ולכאורה טעמא מאי הא בכה"ג שרי ליטלן אפילו שלא להטילן בבגד אחר כיון ששייר כדי מצותן ובעיקר הך גזירה דלעיל שמא יטלם לבגד אחר. ופירש"י ז"ל ושדי קלא עם לבן בציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה צ"ל דהך ברייתא אתיא כב"ה דמחייבי סדין בציצית אבל למאי דקי"ל כב"ש דסדין בציצית פטורה ליתא להך גזירה וא"ש בזה דלא כתב הרמב"ם ז"ל לדין טלית בת ח' חוטין כלל ודו"ק:

שם גמרא רב יהודה מסר לה לקצרא כו'. ופירש"י ז"ל דלא חייש דלמא מנתקא תכלת ורמי קלא אילן. לכאורה אין שייכות למימרא זו הכא לגבי פלוגתא דמתירין מבגד לבגד וי"ל דהא בהא שייכי דאי אין מתירין ליכא למיחש דלמא מחלף ליה קצרא ור"ח ורבינא ס"ל דמתירין ומש"ה חייש להו מיחש והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הביאו דין זה כלל ואולי ס"ל דכל הני אמוראי חיישי שמא יתירם מבגד זה ליתנו לבגד אחר וס"ל דאסור אבל לדידן קי"ל דמותר ליכא חשש כלל:

שם גמרא אמר ר"ה ד' בתוך ה' כו'. קצת קשה ר"ה איך יתרץ ברייתא דחסידים הראשונים וע"כ כיון שפצעו בה ג' קאמרי אלמא דלא יהי' רחוק יותר מג' דאל"ה כיון שפצעו ד' הי' להם להטיל הציצית וי"ל דר"ה ס"ל כב"ש דכל שעורי ציצית בד' משערינן היינו שיעור השלישי ורב יהודה ס"ל כב"ה ולב"ה כל השיעורים בג' ויתרץ ר"ה ברייתא דחסידים הראשונים כב"ה ורב פפא הוא דמכרע דשיעור השלישי הוא בד' אבל כנף לא מיקרי אלא תוך ג' לכ"ע:

שם גמרא משולשת כו'. ונחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל לרש"י קאי אפתיל ולר"ת קאי אגדיל ופשיטא דהשו"נ כדברי הרמב"ם ז"ל דשניהם יחד הגדיל והפתיל יהי' לא פחות מד' וכבר נתבארו הדברים בטור וש"ע (ז"ל) ועי' בזה בחיבורו של אחי הגאון ז"ל ומסיק דציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה והא דתני אין ציצית אלא משהו פירש"י ז"ל (דאגרדומין) קאי ואזלי בזה לשיטתייהו לרש"י ז"ל שיעור ד' קאי אענף ואהא תני דגרדומי אינו אלא משהו מענף אבל הגדיל צריך שיהי' בשלימות והתוס' ז"ל מפרשי דשיעור ד' קאי אגדיל ועלה קאי אין ציצית אלא משהו דאפי' (איגרדם) גדיל כשר וכמש"כ לעיל ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף