קרן אורה/מועד קטן/כג/א

קרן אורה מועד קטן כג א

דף כ"ג ע"א

גמרא אבל שבת ראשונה כו' עיין ברא"ש ז"ל שהביא מחלוקת בזה יש שפירשו שבת היינו שבוע אבל בשבת עצמו מותר לילך לבהכ"נ אפילו שבת ראשונה ויש שפירשו שבת ממש ועיין בתה"א באורך בזה בביאור דברי הרי"ץ גיאות ז"ל ועיין ריטב"א ז"ל שביאר שם דדווקא הליכה לביה"כ נאסר אבל לשוק מותר לילך מיד אחר ז'. ונראה דבמושב זקנים בהתוועדם בעניני הציבור ג"כ אסור כדין הליכה לביהכ"נ אבל הלך בזה אחר המנהג כמש"כ הראשונים ז"ל:

שם גמרא ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר כו'. דעת הרמב"ם ז"ל דלאלתר ממש מותר ליכנס וכעובדא דיוסף הכהן דאמר לה בביה"ק וכן כ' דלארס מותר מיד לכ"ע והקשו עליו הראשונים ז"ל מהא דתנן ביבמות ר"י אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ויפה כ' הלח"מ בזה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דפסק כר' יהודה דאין איסור לארס בימי אבל וכמש"כ התוס' שם ביבמות לחד תירוצא ומסייע לי' לישנא דברייתא כל שלשים יום לנשואין משמע אבל אירוסין מותר והא דשרי אפילו תוך ז' ע"כ צ"ל דילפי' מט"ב דמותר לארס בו ועיין בלח"מ ובאין לו בנים שרי אפי' נשואין לאלתר והכי משמע מעשה דיוסף הכהן בש"ס דילן ועובדא דר"ט בירושלמי ובאבל רבתי וכן נראה מלשון לאלתר אבל לבא עלי' אסור עד לאחר ל' יום ומש"כ התוס' דזו היא שמחה בע"פ ובטלה גזירת ז' א"א לומר כן לשיטת הרמב"ם ז"ל שכ' דאסור ברחיצה עד הערב ממש ועוד א"כ אמאי לא בא עלי' עד לאחר ל' יום הא ברגל אינו נוהג אפילו דברים שבצינעה לד' הרמב"ם ז"ל ולמה יאסר לו ברגל מצוה זו דאין אבילות ברגל כלל אלא די"ל דמצות שלשים לא בטלה ברגל וכמש"כ לעיל באריכות עכ"פ פשטי' דהאי עובדא ועובדא דר"ט ודאי נראה דכנסה מיד אלא דקצת קשה לי לשיטת הרמב"ם ז"ל בה' אישות דבעינן דווקא חופה הראויה לביאה אבל חופת נדה לאו חופה היא כלל והרי היא ארוסה אפילו אחר הכניסה והנשואין א"כ ה"נ הא לא חזיא לביאה עד אחר ל' וחופתה לאו חופה היא והרי היא ארוסה ומאי אירי' באין לו בנים אפילו יש לו בנים לישתרי לכנסה לביתו כיון דלא הוי נישואין ולארס מותר אפילו ביש לו בנים צ"ל דכיון דחזיא לביאה מדאורייתא חופתה חופה ונראה מכאן דלא כמש"כ השער המלך בקונטרס חופת חתנים סעיף ו' בדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו לא חזיא לביאה אלא מדרבנן לא הוי חופה ועיין בטעם המלך שם שדעתו ג"כ דלא הוי חופה והביא ראי' לזה מדברי הח"צ שכ' ראי' לדברי הרמב"ם ז"ל דבעינן חופה דחזיא לביאה מהא דאמרינן במי שהי' טבחו טבוח בועל בעילת מצוה ופורש ולמה התירו לו ביאה בשעת אנינות ולא די בחופה לחוד דתו לא יהי' פסידא אלא ש"מ דבעינן חופה הראוי' לביאה ע"ש בדבריו ואני לא הבנתי גם דברי הח"צ דהא לדעת הרמב"ם ז"ל אינו אסור בשעת אנינו' שום דבר שאסור באבילות וא"כ למה יאסר בבעילת מצוה ומהאי טעמא מותר ליכנס לחופה ולבעול בעילת מצוה אפילו בלא פסידא כמש"כ הרא"ש ז"ל לדעתו אבל מכאן ראי' ברורה להיפך דמחמת איסור דרבנן לא מיקרי חופה דלא חזיא לביאה הן אמת דיש שפירשו דיוסף הכהן חומרא בעלמא הוא דעביד מה שלא בא עלי' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאיסורא איכא ולענ"ד הי' אפ"ל דדווקא חופת נדה לא הוי חופה דחופה היינו יחוד ונדה הלא מרוחקת היא ממנו וגם אסורה להתייחד אבל בשאר איסורין לא אמרי' הכי וכדקי"ל יש חופה לפסולות אבל אין כאן מקומו בזה ועיין בשער המלך בזה באורך. נחזור לענין ההלכה. והנה באמת קשה לשיטת הרמב"ן ז"ל לומר דהותר לו לעשות נישואין בתוך ז' ימי האבל ובאין לו מי שישמשנו או שיש לו בנים קטנים י"ל דהתירו לו אבל אין לו בנים למה התירו לו כיון דאסור לבא עלי' ואי משום שמא יקדמנו אחר די אם נתיר לו לארס וגם מסוגיא דכתובות קשיא טובא דאמרינן התם דבמת אחר נוהג ז' ימי אבילות ואח"כ ימי המשתה ומסתמא איירי בבחור וכמו שהקשו התוס' והרא"ש ז"ל ע"כ הי' נראה לומר דבאמת לאו נשואין גמורים הם ולא הותר לו אלא לכנסה לביתו אבל בשיש לו בנים ומי שישמשנו לא הותר לו גם הכנסה לבית וגם בזה קשה באין לו בנים למה הותר לו להכניסה לבית וצ"ע. ודעת התוס' והרא"ש ז"ל דבתוך ז' ודאי לא הותר לו לא לארס ולא לישא בכל גווני והא דקתני בברייתא לאלתר היינו לאחר ז' וכתבו נמי הא דיוסף הכהן לא בא עלי' היינו דווקא באין לו מי שישמשנו אבל באין לו בנים מותר גם לבא עלי' לאחר ז' ולשיטתם ז"ל לא יתיישב הא דמייתי ברייתא ראי' מיוסף הכהן דאמר לכי ופרנסי את בני אחותך מה ראי' היא זו כיון דעכ"ז לא הוי אלא כעין שידוכין ומנ"ל דאחר ז' נשאה אם לא כמש"כ התוס' דערב פסח הי' אבל עובדא דר"ט בירושלמי לא משמע הכי. והרמב"ן ז"ל החמיר עוד וכתב דלא הותר אלא באשתו ולאחר ל' אבל בתוך ל' הכל אסור והביא ראי' לזה מאבל רבתי דתני התם אבל אין לו בנים מותר לישא לאחר ל' ולשיטה זו קשה יותר מאי מייתי הש"ס מעשה דיוסף הכהן ועוד מאי קמיבעי הש"ס מאי לזמן מרובה פשיטא דלא הוי תוך ל' דהא בתוך ל' אסור אפילו לארס ואי מספקא לי' דילמא לאחר ג' רגלים מהיכי תיתי להחמיר כן ועוד מאי רבותא היא דקאמר אעפ"כ לא בא עלי' אלא לאחר ל' הא בברייתא נמי לא התירה אלא לאחר ל' אפילו אירוסין לחוד ועוד תיקשי לשיטה זו מהא דתניא לעיל מתה אשתו ונשא אחרת אסור ליכנס לביתו לדבר לו תנחומין ואי לאחר ל' הא בשאר מתים ג"כ [אין] לדבר עמו ואי אתי לאפוקי לדבר עמו מן הצד הוא ג"כ דחוק חדא דתיקשי למאי דס"ד דבשאר מתים אין מדבר עמו מן הצד מא"ל ועוד הא לא הותר לו לדבר עמו מן הצד אלא אם מצאו בשוק אבל לא ליכנס לביתו וא"כ מאי איריא אשתו. ולפנינו הנוסחא באבל רבתי אבל אם יש לו בנים מותר לישא תוך ל' יום אבל כל הראשונים ז"ל לא כתבו כן ועיין בפי"ד הגירסא לענין הא דתניא לעיל מתה אשתו ונשא אשה אחרת ועיין בפסקי תוס' שדבריהם שם צריכין תיקון ודו"ק:

תוס' בד"ה כל שלשים לגיהוץ כו' והא דתניא בתוספתא כל אלו שאמרו כו' אבל כל אלו שאמרו מותר לכבס במועד אסור לכבס בל' של אבל עכ"ל ובתוספתא לפנינו ליתא הכי אלא כמו שהובאה לעיל בש"ס דילן דגילוח וכיבוס שוין והם בעצמן כ' לקמן ד' הריב"א ז"ל דמפרש דהא דאמרינן ביבמות מקום שמותר לכבס היינו בהני שהתירו לגלח ולכבס הבא ממדה"י אלמא דלענין כיבוס נמי הותר בימי אבלו:

שם בא"ד מקום שהתירו לכבס היינו בהני דהתירו לגלח כו' ולא הבנתי פי' זה דא"כ היכי ילפינן ק"ו דמותר לארס בתוך ל' הא בתוך ל' לא הותר לספר ולכבוס אלא דווקא בתכפוהו אביליו זא"ז אבל כבר השיגו הראשונים ז"ל על כל אלו הפירושים שכתבו התוס' כאן ביבמות כמו שהאריך בזה הרמב"ן ז"ל בתורת האדם וגם לא ידענא למה הוצרך לפרש לשיטת הריב"א ז"ל הא דאמר רב חסדא לעיל דאבל אסור בתכבוסת כל ז' ותו לא דמיירי במים ואמאי לא פירש אפילו בנתר ואהל ובכלים שאינן יוצאין מתחת המכבש לת"ק ובכלים ישינים לרבי ובכלים צבועים לראב"ש וביתר דברי התוס' עיין בטור וב"י ובאחרונים ז"ל ועיין נימוק"י שדבריו סותרים כאן כ' דבפ' נמי יש בהם משום גיהוץ ולעיל גבי אבל אסור בתכבוסת כ' דבפ' אין בהם משום גיהוץ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף